שבעים לחיל האוויר הישראלי - גליון מספר 2 חשוון תשע"ח

באמצע חשוון תש"ח, רגע לפני החלטת כ"ט בנובמבר של האו"ם, ביקש פיקוד "ההגנה" מיהושע אשל, מותיקי הארגון שעסק רבות בפיתוח התעופה בארץ ישראל, להקים את "שרות האויר" של הארגון, שתוך מספר חודשים יהפוך לחיל האויר הישראלי.

אשל, שכמו רבים מחבריו לפיקוד הבין כי שעת המבחן של הישוב היהודי בארץ ישראל הולכת וקרבה, פנה לחפש מטוסים וטייסים שיתנו מענה לצרכי המלחמה שעמדה בפתח. התשתית הראשונית שעמדה לרשותו הייתה מצומצמת ביותר. היא הסתמכה בעיקר על כמה עשרות מחברי מחלקת הטיס של הפלמ"ח (שעל עלילותיהם ניתן לקרוא באתר חיל האויר), שהתמחו באימוני דאיה ובמעט שעות טיסה על מטוסים אזרחיים קלים. בתשתית הציוד המצב היה אף גרוע יותר. לרשות הישוב היהודי עמדו מספר מצומצם מאוד של מטוסים קלים שהיו ידועים כ"פרימוסים"(ועל אודותם ניתן לקרוא באתר הפלי"ם ) על מטוסי קרב והפצצה כמובן שלא היה כלל עם מי לדבר.

במהלך השבועות הראשונים של הלחימה פעלו אנשי מחלקת הטיס בכל כוחם כדי לתת מענה לכוחות הלוחמים, בעיקר בהקשר לסיוע בתצפית, אספקה ופינוי נפגעים. מפעם לפעם הם סייעו בירי מנשק קל ובהטלת רימונים על שדות המערכה, אולם התעצמות המלחמה חייבה הצטיידות מסיבית בהרבה.

לעזרת אשל ואנשיו התגייסו אנשי הרכש הצבאי של המדינה שבדרך. אלו פעלו בכל דרך אפשרית לקניית מטוסים ולהעברתם לארץ. כך הצליחו אנשי הרכש לקנות מהבריטים מטוסים מפורקים וחלקי חילוף, בדקות האחרונות לפני נטישתם את שדה התעופה בעקרון (ואת הדרמה סביב קנייתם היטיב לתאר ד"ר אורי מילשטיין). מטוסים אלו הועברו למרתפי הטמפלרים שבשרונה הצמודה לתל אביב ושם תוקנו והורכבו מחדש (כפי שמתארת הכתבה של אתר מאקו).

מחוץ לגבולות הארץ השיטות היו נועזות יותר. שליח ההגנה באירופה עמנואל צור הבריח מטוסים מבריטניה עצמה במסווה של הפקת סרט על מלחמת העולם השנייה (כפי שמתואר בכתבה בערוץ 2), ואילו בארצות הברית יזם אל שוימר, לימים מראשי התעשייה האוירית , הברחה של מטוסי קרב ומפציצים לארץ, במסווה של חברות תעופה אזרחיות למרות האיסור האמריקאי החמור. מטוסים אלו הוטסו בידי מאות מתנדבים יהודים, טייסים יוצאי מלחמת העולם השנייה, בעיקר מהארצות האנגלו סכסיות שהתנדבו לסייע לטייסים הארץ ישראלים המעטים, ובהדרגה הפכו למעשה לרוב מנינו ובניינו של חיל האויר הישראלי והצעיר (וראו ספר שיצא לאחרונה על פעלם ובסרט על קורותיהם).

הגעתם של מטוסי חיל האויר לארץ התאפשרה לא מעט בזכות סיועה של צ'כסלובקיה ,שמשדות תעופה בתחומה יצאו כמעט יום אחר יום טיסות שהביאו אספקה, ציוד מטוסים וטייסים לארץ וזכו לכינוי מבצעי "יקום פורקן מן שמיא".

העצמת כוחו של חיל האויר הצעיר הייתה חיונית, בעיקר עם הצטרפותה של מצרים למלחמה וההפצצות הבלתי פוסקות שביצעו מטוסיה כנגד תושבי תל אביב( כמתואר באתר תל אביב שלי ). בהדרגה בסדרה של קרבות אויר הדפו המטוסים הישראלים את המתקפות המצריות, וזכו לעליונות אוירית בשדה המערכה, שהגיעה לשיאה כאשר מטוסינו הפילו את מטוסי חיל האויר הבריטי שהתערבו במהלך הקרבות במבצע חורב. זו הייתה ראשית חשיפתו של חיל האויר הצעיר לציבור הרחב , וראשית התעצמותו של החיל שיהפוך במהרה לאחד הטובים בעולם.

הנצחון המפואר שנחל חיל האויר בשעות הראשונות של מלחמת ששת הימים, יחד עם שאר הצלחותיה של המלחמה ובראשם חרות ירושלים, הביאו ליצירתם של פיוטים ותפילות הודיה רבות על המלחמה וארועיה. אחד מהפיוטים חובר בידי הרב יוסף משאש, מבכירי הרבנים במרוקו ורבה הראשי הספרדי של חיפה. הרב משש נודע באהדתו הרבה למפעל התקומה הלאומי ולהתיישבות בכל רחבי ארץ ישראל. עם סיומה של המלחמה חיבר הרב משאש את הפיוט "מי כמוך", פיוט במתכונת פיוטי ההודיה שרווחו בקרב יהודי צפון אפריקה (כמתואר בספרם של אפרים חזן ורחל חיטין משיח ).

להלן שלושה בתים משיר זה ( מובא מספרו של הרב משאש נר מצוה עמ' קס"ט – קע"ה )

ברחבי הארץ פזורים שכונות, רחובות ואתרי זכרון והנצחה רבים לחיל האויר ולחללים שנפלו מקרב לוחמיו במערכות ישראל.

פרנסי העיר תל אביב בחרו להנציח את לוחמי החיל שנפלו בקרבות אויר עם מטוסים מצרים מעל שמי העיר במלחמת העצמאות, בשכונה רמת הטייסים שבדרום העיר. טייסים אלו הונצחו גם באנדרטה בגובה שלושה עשר מטר המתנוססת בקצה גן העצמאות שבחוף תל אביב.

האנדרטה המרכזית לזכר לוחמי חיל האויר (המתוארת באתר עמותת חיל האויר) מוצבת על פסגת הר הטייסים שבהרי ירושלים, הר שעל פסגתו התרסק אחד ממטוסי החיל בקרבות תש"ח. אנדרטאות אחרות ללוחמי החיל פזורות ברחבי הארץ, כאשר הגדולה שבהם היא האנדרטה לזכר חללי אסון המסוקים סמוך למושב שאר ישוב שבאצבע הגליל (המוצגת בבלוג של מיכאל יעקובסון).

מלבד הנצחת הנופלים ניתן לפגוש ברחבי הארץ רחובות ופארקים הנקראים לכבודו של חיל האויר כך בירושלים, ראשון לציון, גבעתיים, פסגת זאב, וכמובן במוזיאון חיל האויר בחצרים.

העיסוק בחיל האויר על מדיו (ובמידה רבה גם תרבותו ומנהגיו) הייחודיים, יחסית לשאר חילות הצבא, מהווה הזדמנות לעסוק בתופעת המדים בכלל ובמשמעויתיה החינוכיות.

בעת הקמת צה"ל רצו קברניטי המדינה ומפקדי צה"ל לשוות בעזרת המדים, ייחודיות, אחידות ואופי ממלכתי. הוותיקים שבין קוראינו וודאי זוכרים שפעם היו בצה"ל שתי מערכות מדים: קיץ וחורף. ובשנת 1952 הוחלט לחלק בין מערכות מדים לעבודה ומערכות מדים ליציאה. בשנת 1956, החיילים קבלו מדי קיץ חדשים שכללו ירכית (ז'אקט) מעל מכנסיים ארוכים בצבע זית, כשמתחתיה ניתן ללבוש חולצה וכן, כאפשרות, עניבה!

לקראת אמצע שנות ה - 60 התבצע שינויי נוסף מעתה מדי היציאה יהיו בצבע זית כהה, ובגיזרה משופרת, חולצה מבד קל יותר. לחילות האוויר, הים ולנשים - ניתן צבע החאקי הבהיר. בחיל האוויר החליטו לחלק לחיילים מדים כחולים שמזכירים את השמים, בחיל הים מדים לבנים כמו הים וחילות היבשה מדים ירוקים כהסוואה. מעניין שברירת המחדל של כל צה"ל היה ללבוש מדים ירוקים ואילו שני חילות בלבד בקשו לבדל את עצמם בעזרת מדים בצבע שונה.

המדים (כפי שהם מתוארים באתר צה"ל) מבדילים את החיילים מהאזרחים וגם את החילות השונים בינם לבין עצמם, לכל אחד היחודיות שלו והחשיבות שלו,

גם בעם ישראל נותנים חשיבות רבה לבגדי הכהן הגדול והייצוגיות שהם מסמלים, ואכן לכהן יש תפקיד מיוחד, אך הוא עדיין חלק בלתי נפרד מעם ישראל למרות שהוא במקרים רבים השליח שלו לפני ה'. בהיותנו מחנכים ניתן לקיים דיון עם התלמידים בכיתות על נושא הלבוש: ובמקרה שלנו האם חיילים בחיל האוויר הם מתנשאים ומתבדלים? או להיפך? הבגד המיוחד נותן להם גאוות יחידה ולנו ציפיות יותר גבוהות מהם?

ישנם תלמידים הבוחרים להתגייס לחיל מסוים בגלל הכומתה או הבגדים ואפילו בשביל שהחברה תדבר עליהם. האם זו גישה נכונה? במקרה כזה לעודד? או אולי הבגד בוגד בנו?

לדעתי יש צורך לחנך ולדבר המון עם הנוער בנושא הלבוש, מה לובשים ומתי מאוד מעסיק אותנו כבוגרים וקל וחומר את הצעירים. חשוב להדגיש שבגד מסמן אותנו לטוב ורע מכבד או מבייש לאו דווקא בזכות הצבע או הגזרה אלא איך שאנחנו מתנהגים איתו. בחור שמחליט להתגייס ליחידה מסויימת בגלל ה"תהילה" שלה מהעבר או בזכות הנראות חייב להבין שלובשים מדי א' רק ביציאה הביתה ובסוף יש מטרה חשובה יותר של הגנת המולדת.

וכפי שאמר ראש להק מסוקים תא"ל דוד ברקי "צבע המדים אולי שונה, והשפה לא מוכרת, אבל בסופו של דבר, כוחות הקרקע והאוויר נלחמים ביחד" – למרות הצבעים והשונים , חיל האויר הוא עדיין חלק מצבא ישראל ומעם ישראל. המדים השונים שלהם נותנים להם את תחושת גאוות היחידה, אך תחושה זו רק מגבירה את הצורך שלהם להוכיח את יכולותיהם הטובות בעזרה לשמירה על מדינת ישראל.

מרכזיתו של חיל האויר בהויה הישראלית לאורך השנים, כמו גם פעילותה ארוכת השנים של להקת חיל האויר הביאו לכתיבתם והלחנתם של שירים רבים הקשורים לחיל ולהוויתו.

שלושה מהידועים שבהם משקפים את התמורות שעבר החיל במהלך הדורות ובמשתמע גם את התנודות שחלו בחברה הישראלית ובערכיה לאורך תולדות המדינה.

הראשון שבשירים חובר, בימי שיא תהילתו של חיל האויר, הימים שלאחר מלחמת ששת הימים ו"מבצע מוקד" בו הביס חיל האויר את חילות האויר הערבים תוך שלוש שעות. במסגרת גל שירי התהילה לצה"ל ששטף את הארץ בתקופה זו, חיברה נעמי שמר את "על כנפי הכסף" שיר ההצדעה ל"אבירי הרוח בשחקים" הטסים "מגולן עד ים סוף", הפך לאחד משירי הלכת הישראלים הידועים ביותר.

שבע שנים מאוחר יותר, ביום הכיפורים 1973, נדהמה החברה הישראלית אל מול ההפתעה שבמלחמה. חיל האויר שאיבד רבע ממטוסיו בימים הראשונים של המלחמה ,נאלץ לגייס את כל תעצומות הנפש של לוחמיו כדי לחולל את המהפך ולהפוך תבוסה לניצחון. את נאום סיכום המלחמה של מפקד החיל האלוף בני פלד (כפי שמתאר אותו אורי היטנר ) שסיכם בכאב את הקרבות אך פסק ש"את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק", הפכו בלהקת חיל האויר לשיר תקווה ונחישות צנוע בהרבה מ"על כנפי הכסף" אך חודר ללבבות, אולי אף יותר.

שלושה עשורים מאוחר יותר זימרו אנשי חיל האויר את "כנפיים" שיר סיפוק והלל העוסק בהצלחה האדירה שבמימוש העצמי בלהיות טייס, ופחות בהבטים הלאומיים וההרואים שבשירים הקודמים. טייסי שנות האלפיים מסורים ונועזים לא פחות מקודמיהם, אולם דומה שמעבר בין השירים בדורות השונים, יכול ללמד משהו על החברה הישראלית.

פתרון החידה מגליון מס' 1:

בציון הפסים לא בדיוק התלהבו מהבשורה/אך בבירת אלביון ארבעתם נשאו לשם את הכרכרה

התשובה: "הזברות". מחד "הזברות" הם הכינוי לחסידי "תולדות אהרן "בירושלים, הידועים בגלימת הפסים שהם לובשים ובהתנגדותם הקנאית לציונות. מנגד, בלונדון בירת "אלביון" כפי שכונתה בריטניה בפי היוונים הקדמונים, רכב הלורד וולטר רוטשילד, מנהיג התנועה הציונית בבריטניה וזואלוג ידוע, בכרכרתו שהייתה רתומה לארבע זברות, אל משרד החוץ הבריטי, שם הוענקה לו בשני בנובמבר 1917 הצהרת בלפור.

וחידת השבוע הקשורה לתולדות חיל האויר:

את הרמז לכהן הגדול תמצאו במושב ליד זכרון יעקב.

ניתן לשלוח תשובות לחידה בעזרת טופס מקוון