בואו נתמקד בגנב (למרות שזה נכון גם לגבי כל מי שפושע בשביל כסף. למשל סחר בסמים).
בהנחה שמוסר, חינוך ומצפון אינו בראש מעייני, משתלם לי לגנוב ממישהו זר, שהרי אני מרוויח כסף, או שווה ערך לכסף, בפעולה ששווה את המאמץ.
עכשיו, אני משער שישנם הרבה יותר אנשים עם המחשבה הראשונית הזו, שאינם גנבים, ממספר הגנבים בפועל. וזה מביא אותנו למחסום הנוסף והמשמעותי.
במעשה הגניבה יש סיכון מסוים. אם אתפס, אקבל עונש (בדמות קנס, מאסר וכו').
לכן לפני שאני מחליט אם לגנוב, עלי לבצע הערכת סיכונים וחישובי תוחלת (כִּמוּת המציאות). מה לדעתי הסיכוי שאתפס, אם אתפס, כמה חמור יהיה העונש ומה שווי הגניבה (אם העונש הוא לא כספי, ניתן להמיר אותו לכמה הייתי מוכן לשלם כדי שיוותרו לי על העונש).
את הסיכוי להיתפס נסמן ב-A, את חומרת העונש ב-B ואת שווי הגניבה ב-C.
הנוסחה תהיה האם: (C > (A * B
לדוגמה, אם יש לי הזדמנות לגנוב סמארטפון, השווי בשבילי הוא 1,000 שקלים. הסיכוי להיתפס הוא 0.2 והעונש עליו יהיה קנס של 3,000 אז שווה לי לגנוב, כי 600 < 1,000. אחרי 5 גניבות ארוויח 5,000 ואשלם רק 3,000.
כמובן שאם גנב נתפס פעם אחת, העונש העתידי שלו יכול לגדול ולכן לפני כל גניבה, הוא מעדכן את המשתנים.
ולמי מכם שחושב: "איזה שטויות, רוב הגנבים לא כאלה חכמים בשביל להתחיל לבצע כאלה חישובים. הם פשוט פועלים מהרגל / דחף בלתי נשלט / אינסטינקט", אני מסכים, אך עם זאת ישנם חישובים ושיקולים בתת מודע שמושפעים מהנוסחה הנ"ל.
חושבים בהגיון ויוצאים מהשבי הפסיכולוגי, מעלים את הנושא לסדר היום ותומכים בנבחרי ציבור שיבטיחו שידאגו להגביר את האכיפה (A) ולהחמיר את הענישה (B) על פשעי גניבה ובכך ליצור מציאות ש:
(C < (A * B