הרוב (לא) קובע

הנחת יסוד

אנו נוטים לחשוב שבמדינה דמוקרטית מתוקנת, יש לממש את רצון העם ומכאן אנו מסיקים שלפי חוקי הדמוקרטיה, הרוב צריך לקבוע לגבי כל דבר (למעט פגיעות במיעוטים וכו').

כיוון שכך, לעיתים רבות מדי אני שומע אנשים שמתרעמים נגד נבחרי הציבור וטוענים משהו בסגנון "על פי סקר שנערך ב.. ע"י... נמצא ש64% מהעם בעד הדבר הזה ורק 25% מתנגדים".

אז אני חושב שכל מי שאי פעם טען טענה כזו, מפספס נקודה קטנה אך משמעותית ביותר לגבי כללי המשחק.

הרקע להנחה

כשלמדנו אזרחות, סיפרו לנו על אתונה שבה העם (רק חלק מהגברים..) הצביע בפועל על החוקים. מכאן הנחנו שהאידאל של הדמוקרטיה הוא לממש את רצון רוב העם בכל נושא.

כיוון שישנם קשיים טכניים כלכליים ובירוקרטיים לקיים משאל עם על כל נושא, העם יבחר את נציגיו אחת לתקופה והם יצביעו על החוקים. כביכול ברירת מחדל.

טובת הרוב

גם אם לא היה שום קושי לממש את השיטה האידיאלית הנ"ל, עדיין יש בה כמה חורים ואני בספק גדול אם היא באמת אידאלית.

ראשית, לא כל אדם יודע מה טוב לו (בטווח הרחוק) בכל תחום. אם כל העם יצביעו לגבי כל חוק, ייתכן והם יצביעו לרעתם וירו לעצמם ברגל (כן, משאל עם לא בהכרח טוב לעם).

כעת, גם אם נניח שכולם, ללא יוצא מן הכלל, יודעים מה טוב להם, לא בהכרח שהם יפיקו את התועלת המירבית ע"י הצבעה ישירה בכל חוק, ללא תלות בהצבעות אחרות. אסביר:

נניח שחרדי, טבעונית וקומוניסט (שיודעים מה טוב להם בכל תחום,) נקלעו לאי בודד (כן אני יודע.. נשמע כמו התחלה של בדיחה..) והם הסכימו לקיים הצבעה בכל נושא שיעלה ותמיד האחד יקבל את דעת השניים האחרים, לא משנה כמה הוא מתנגד לזה.

ונניח שלכל אחד מהם יש רק הצעת חוק אחת. החרדי רוצה משהו שקשור לגדרי צניעות (שעות נפרדות בחוף, או שהאשה לא תתלבש באופן מסוים מחוץ לאוהל), הקומוניסט רוצה שכל דבר שימצא באי, יהיה שייך לכולם במידה שווה והטבעונית רוצה שלא יאכלו לידה דגים בארוחות משותפות.

כיוון שהחליטו להצביע על כל דבר, אף הצעת חוק לא אושרה. שלשתם היו מבואסים, כיוון שהצעות החוק שלהם היו מאד חשובות להם.

יום אחד, בזמן הארוחה המשותפת הטבעונית הרגישה שהיא לא יכולה יותר לסבול מלראות את השניים האחרים צולים דגים מעל המדורה ואז צץ בראשה רעיון. "הי, מה אתם חושבים על זה. אני יודעת שסיכמנו להצביע על כל דבר, אבל נראה לי שאנחנו מפסידים בשיטה הזאת. הרי אם רק שניים מאיתנו היו על האי, אז שתי ההצעות היו מקבלות תיקו ואז בטח כל אחד היה מסכים להצביע בעד ההצעה של השני, בתנאי שהשני יצביע בעד ההצעה שלו. אז למה שלא נעשה הסכם משולש כזה? כל אחד יסבול קצת משני החוקים האחרים, אבל יהנה הרבה יותר מהחוק שלו ובכך כולנו נרוויח".

אז מה טוב לנו

מהסיפור הנ"ל, אפשר לראות שמה שחשבנו לדמוקרטיה אידאלית, אינו נכון. האידאל הנכון יהיה שכל העם יחליט מה טוב בשבילו על כל החוקים יחד. כיוון שכמעט בלתי אפשרי לממש את זה, העם בוחר את נבחרי הציבור שיקימו קואליציה ובה יעשו את השיקולים וההסכמים על החוקים היותר משמעותיים.

אז אם עד היום חשבתם ששווייץ, שמקיימת הרבה משאלי עם, יותר דמוקרטית מאיתנו, תחשבו על זה שוב.

נקודה אחרונה

ואם אתם עדיין טוענים: המקרה שלך הוא לא דוגמה טובה, כי שם כל אחד הרוויח כל חשוב והפסיד שני חוקים שלא כל כך חשובים לו. לעומת זאת, אצלינו הרבה פעמים, המיעוט כופה את דעתו על חוק שחשוב מאד לרוב המוחלט של העם.

1. אתם צודקים. זה באמת לא דוגמה טובה, אבל:

2. אלה הם כללי המשחק שנקבעו. (קואליציה המכילה רוב והסכמים פנימיים)

3. אם יש לכם כללי משחק הוגנים וצודקים יותר, אתם מוזמנים להציע ולהפיץ אותם ולפעול לקידומם בחקיקה.

לא נראה לכם צודק? תתרעמו על כללי המשחק, לא על מי שמשתמש בהם. אתם לא יכולים לבוא בטענות למישהו שפעל לפי החוקים.