הרכבת הממשלה

"חוק-יסוד: הממשלה קובע כי בתוך שבעה ימים מפרסום תוצאות הבחירות לכנסת יטיל נשיא המדינה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך את התפקיד להרכיב ממשלה. הנשיא יעשה זאת לאחר התייעצויות עם נציגי הסיעות."

החוק לא מפורט דיו. הוא לא קובע על מי בדיוק אמור הנשיא להטיל את הרכבת הממשלה.

עקב כך, ניצל זאת בנימין נתניהו גם בבחירות 2015 וגם בבחירות 2019, על מנת לבקש מהציבור כמה שיותר מנדטים מהחשש שהנשיא יטיל את הרכבת הממשלה על ראש המפלגה בעלת מספר המנדטים הגדול ביותר ולא בעלת מספר חברי הכנסת הממליצים הגדול ביותר.

חוסר דמוקרטיה משווע

אך יותר מכך שהחוק לא ברור, יש פה משהו הרבה יותר רקוב. העם הצביע בבחירות דמוקרטיות לנציגיו בכנסת והנה, לאחר תוצאות הבחירות, יכול לבוא נשיא המדינה (שאמנם נבחר על ידי נציגי העם), אדם אחד בלבד ולהחליט על מי מבין 120 חברי הכנסת להטיל את הרכבת הממשלה. איפה נשמע כדבר הזה?!

וגם אם הנשיא לא יבחר סתם כל אחד, כי בכל זאת הוא צריך להיראות, להתנהג ולהחליט בממלכתיות, עדיין החוק נותן פה כוח לנשיא להחליט לבדו לפרש את החוק, האם להטיל את ההרכבה על ראש המפלגה הגדולה ביותר, או על ראש המפלגה בעלת מספר הממליצים הרב ביותר. (התייחסות הנשיא ריבלין לנושא)

פתרון ראשון

יש לבטל לאלתר את הטלת הרכבת הממשלה בידי הנשיא. מלאכת הרכבת הממשלה תוטל על חבר הכנסת עם מספר חברי הכנסת הגדול ביותר.

אם למפלגה הכי גדולה יש 40 מנדטים, אבל כל שאר המפלגות ממליצות על ראש מפלגה אחרת, אין שום הגיון בלהטיל את הרכבת הממשלה על ראש המפלגה הגדולה.

פתרון שני

להחזיר את שיטת הבחירה ישירה, אשר מתקיימת היום בבחירות המוניציפליות.

שיטה זו, הרבה יותר דמוקרטית. באופן הזה, כל אזרח חופשי יותר להצביע למפלגה שהוא באמת מתחבר יותר ולא למפלגה גדולה שבראשה עומד ראש הממשלה המיוחל ולו רק כדי להבטיח שתהיה לו המפלגה הגדולה ביותר, כדי שתוטל עליו הרכבת הממשלה.

בשיטה זו, בנימין נתניהו לא יוכל עוד לשכנע בוחרים להצביע לליכוד אם הם רוצים אותו כראש ממשלה, משום שהם יוכלו להצביע לו בבחירה ישירה לראשות הממשלה ולבחור למפלגה שהם יותר מתחברים אליה באופן חופשי יותר.