02. נזקים מקרינת רדיו

 כיצד מתפתחים הנזקים מקרינות אלמ"ג בגוף החי ?

בשידורי רדיו FM מתבצע איפנון בציר התדר, קדמו להם שידורי רדיו AM וקשר המאופננים במשרעת (amplitude modulated ), המגיעים לטווחים גדולים יותר. בסלולרי (דיגיטאלי) אות הקול (כמו כן הוידאו והנתונים) מקודד לזרם של מידע ומורכב על אות שידור. אנרגיה של גל השידור, גורמת בדרך כלל ליצירת זרמי חשמל חלשים מאד, שעוצמתם אינה עולה בדרך כלל על עוצמת הזרמים הטבעיים. אולם הם מוגברים באיברי מטרה שונים בגלל שיוצרים תהודה (resonance , ראה בהמשך). הם פוגשים בתאים את המסרים של גלי המוח הנעשים באמצעות יונים (=אטומים הטעונים מטען חשמלי), ולא בשידור אלקטרונים כמו במערכות חשמל מעשה ידי אדם. חלק מהסיגנלים הטבעיים, ניתן למדוד כפעילות החשמלית של המוח (EEG, המנוטרת בגלאי שקר), והפעילות החשמלית של הלב המוכרת כ- אק"ג (ECG). בניסויים שערכה ד"ר ענת ברנע (מומחית לגלי המוח) וכותב שורות אלו, נמצאו שינויים בולטים בגלי המוח, בעת שהוא נחשף לקרינה סלולרית (המחקר בהתקדמות). 

גלי רדיו משודרים באופן רציף, אולם שידורים סלולריים, נעשים בפעימות-פולסים, בדומה לקרינת מכ"ם. כל פעימה, מקודדת את המידע המשודר, בתבניות מחזוריות של 8 יחידות (בטכניקת GSM, ראה  תמונה 3 להלן)  או בתבנית של 4 (בטכניקת TETRA=בישראל "ורד הרים", תמונה 4). צורת קידוד זו מאפשרת לתחנות הבסיס (המשדרות דרך האנטנות) לתקשר בו בזמן עם כמה מטלפנים. כאשר גלי השידור ניספגים בתאי הגוף החי הם גורמים לנזקים קשים יותר מגלי רדיו. תיאורטית, כל ספיגת אנרגיה בגוף גורמת לחימום הרקמות, אולם, קרינות שידור כדוגמת סלולרי גורמת (אם בכלל) לעלייה זניחה בטמפרטורה, שאינה עולה על העלייה הניגרמת בגלל תנודות טמפרטורה בסביבה. אולם אם השידור בעוצמה חזקה, בדומה למצב בו  אדם עומד במרחק כמה מטרים מאנטנת מכ"ם, זה ממש מחמם, בדומה לבישול בתנורי מיקרוגל. על קרינות אלו ורמות אלו מבוססות המלצות ICNIRP לחשיפת הציבור,אשר אינן מגינות על הציבור . מחקרים רבים הראו שגם קרינה שאינה מחממת גורמת נזקים, כאשר גוף האדם משמש כאנטנה (Weinberger and Richter 2002) לכן הוא קולט  את קרינת האנטנות הסלולריות, אולם, יש מקומות בגוף בהם ניגרמת תהודה (resonance) בגלל תאימות מימדי איבר המטרה, לאורך הגל הפוגע, והם שסופגים מנות גדולות של הקרינה מהממוצע המחושב לכלל הגוף. 

תדרים משניים נוצרים בשידור סלולרי במחזורים, בגלל הפעימות והתבניות של שידורי האנטנות, כולל תדרים רבים התואמים סיגנלים חשמליים טבעיים נורמליים, כגון, בפעילות החשמלית של המוח, ומנוטרים ברישום גלי המוח (EEG) כמו בגלאי שקר. חלק מהתדרים המשניים הנמוכים הנוצרים בגלל תבניות אלו, קרובים לתדרים של גלי המוח, ולגלי 'התהודה של 'Schumann המהדהדת בין פני האדמה והיונוספירה: התדר העיקרי של תהודה זו ב- 7.8Hz והוא תומך בויסות תהליכים נורמליים בגוף, ונותן הרגשה נוחה. השפעת תהודה זו ניתגלתה באסטרונאוטים ששבו מהחלל החיצון, שם תהודה זו אינה קיימת, וסבלו עקב כך מהפרעות תיפקוד, ופגיעות גופניות ניכרות. הכנסת מכשירים המייצרים תהודה זו לחלליות, הפסיקה פגיעות כאלו.   

התדרים מעשה ידי אדם הם עקביים, מסודרים, ומוגדרים, לעומת גלים אלמ"ג טבעיים של הגוף, שאינם סדירים. תאי הגוף מזהים מייד את התדרים המסודרים אפילו בעוצמות נמוכות מאד, שאינן גורמות לחימום הרקמות, ומגיבים כלפיהם, רק כאשר הם נימשכים יותר מ-1 שנייה. כתוצאה מספיגת הקרינה החיצונית משתבשות פעילויות גלי המוח, וניגרמים סימפטומים המוכרים של עייפות ("מהעבודה"), כאבי ראש, דיכאון בילבול, חוסר התמצאות, אובדן זיכרון, הפרעות שינה, הפרעות ראייה, טיניטוס ("צילצולים" באוזניים), וכיוב'. ידוע שפעימות סלולריות בקצב של כ- 17 בשנייה, קרובות לתדר 16Hzשל גלי המוח, הגורם לתאי עצב לשחרר יוני סידן.  ספיגת תדר זה משידור, גורמת להפרעה בפעילות העצבים שמתבטאת בפגיעה בזיכרון קצר מועד ("היכן היינו?" בסיום שיחה סלולרית). באופן דומה יש תדרים הגורמים בשידור מכוון וממושך לתופעות שונות כגון:

• • תדר 0.95Hz פוגע בקצב הלב,

  • תדר 4.5Hz   גורם פאראנוייה, וחוסר תיפקוד מוחי,

  • תדר 6.0Hz  גורם דיכאון, והתאבדות  (משבש אות בתדר 6.6Hz הקיים בכל מוח אנושי),

  • תדר 7.8Hz (העיקרי בתהודת Schumann) - גורם להרגשת נוחות,

  • תדר 10.0Hz גורם מצב היפנוטי - ומשמש כדי להשפיע על קהל בכנסיות: בעת הדרשה, או על אנשים הבאים לוידויים( !). 

  • תדר 11.0Hz גורם מאניה או זעם (הטבעי 10.8),

  • תדר 12.0Hz  למשך 4 שניות ¬ גורם התקף אפילפטי.

  • תדר 17.6Hz גורם כאמור, לתאי עצב לאבד יוני סידן,

  • תדר 25.0Hz : בקרינה המכוונת לראש- גורם עיוורון, ובכיוון לחזה - גורם התקף לב.

תדרים נוספים גורמים לשינוי גלי מוח בזמן שינה, שינוי לחץ דם, דיכוי מערכת החיסון, פתיחת BBB, וגרימת סרטן. המידע על תדרים אלה שנתקבל במעצמות בעת ביצוע מו"פ לפיתוחי נשקים פסיכוטרוניים, הוא סודי, ורק חלק קטן ממנו דלף לפירסום. 

התדרים של גלי המוח כוללים:

• • גלי אלפא -  8-13Hz,

  • גלי בטא -   14-25-50Hz    

  • גלי גאמא - כ- 50Hz ,

  • גלי דלתא-  1-3.5Hz,

  • גלי טטא -   4-7Hz .

תדרי הפעימות, או קרינות משניות בשידור הסלולרי, קרובים לגלי המוח הטבעיים, לכן הם משבשים אותם, וגורמות שתאי עצב יוציאו יוני סידן, וניגרם קושי בזיכרון קצר מועד. הנזקים במערכת העצבים, ניכרים בירידת בכושר הלמידה והזיכרון, עייפות, חוסר תיפקוד, דיכאון, זעם, והתקפים אפילפטיים באנשים רגישים. 

תמונה 3: שידור אנטנה סלולרית GSM עם גופי שידור לדור 2, ודור 3, בעת שירות ל- 8 מטלפנים (באדיבות האתר Next up). תבנית השידור לכל המטלפנים היא בפעימות שכל אחת נמשכת 4.6 אלפיות שניה (הקרוב לתדר 4.5Hz  הפוגע בתיפקוד המוח) . כל תבנית חוזרת 217 פעמים בשניה, ומשבש תדר 217Hz המיוצר בהיפוקמפוס בתחתית המוח. איזור זה, ממלא תפקידים עיקריים בלימוד, בזיכרון, במודעות במרחב, ופגיעה בו משבשת פעילויות אלו, ועלולה לגרום גם לאפילפסיה.

בשידור GSM נוצרים תדרים נמוכים נוספים, כפעימות כגון  8.35Hz, שהוא 217:26, ן- 4.25Hz

, ו- 4.25Hz, שהוא 217:51.  הם  משבשים את גלי המוח, וגרמו שינויים בתדרים :  8-10, 10-12, 13-20Hz.

בנוסף לשידור הסלולרי האזרחי, ישנה הרשת הסלולרית והקשר הצבאית TETRA (בכינוי "ורד הרים") הנמצאת בפריסה אזרחית בכל הארץ, וגיליתי את תדריה (הקרובים ל-  400Hz), כמעט בכל מקום, שגיליתי את תדרי הדור ה- 2, וה-  3 . תדרי השידור שלה  המוצגים בתמונה 4, כוללים רצף מובנה הנמשך 56.7 אלפיות שנייה  חוזר כפעימות בכל שניה 17.65 פעמים, דהיינו פועל כתדר של  17.65Hz, שניזכר לעיל, הקרוב לתדר הטבעי של  16Hz, המשמש כהוראה לתאי העצבים, לפלוט יוני סידן, ושיבוש תיפקודיהם. בנוסף לכך, תדר זה,נמצא בין התדרים 15-20Hz   שעלולים לגרום באנשים רגישים, להתקף אפילפטי  (Mannet at al 1998 ). 

תרשים התדרים הנמוכים הניכלים בשידור ה- TETRA מוצג בתמונה 4:

תמונה 4: סיגנלים אופייניים של שידור אנטנה סלולרית של TETRA (באדיבות ד"ר אלסדייר פיליפס) כפונקציה של הזמן. נראות פעימות שידור וכן האיפנונים של גלי השידור, וחלק מאלה נמצא בתחום גלי המוח. התבנית הנמשכת 56.7 אלפיות שניה, חוזרת בשניה 17.65 פעמים. 

כאמור קרינות ממקורות טכנולוגיים גורמות לתאי הגוף ליצור עודפי רדיקלים חופשיים. המנגנון המדוייק לכך הוכח כאמור,  לאחרונה במכון ויצמן (Friedman et al 2007). הרדיקלים גורמים נזקי חימצון במרכיבי התאים, החל מהממברנות השומניות ותעליות היונים שבהן, וזה גורמם בהקדם חוסר איזון יוני, המשבש תיפקוד תאים ומערכות. הרדיקלים פוגעים גם בחלבוני התאים (כולל האנזימים) המאבדים מפעילותם, בעטיפות השומניות של שלוחות העצבים, וב- DNA בגרעיני התאים. בו ניגרמות שגיאות (מוטציות) שמשנות את רצף בסיסי ה- DNA . ישנן מוטציות נקודתיות. או של חוסר בסיס(ים) או של עודף בסיס(ים), שגורמים ל- DNA לקודד ליצירת חלבונים השונים מהטבעיים, במבנה ובפעילות. לעיתים ניגרמים בו שברים חד ודו גדיליים, שלא מתוקנים באופן מושלם. עם הזמן מצטברות שגיאות שאינן מתוקנות, וגורמות הפרעות בתיפקוד התאים, ומאידך לפיתוח מחלות גיל קשות, כולל מחלות סרטניות, מחלות עצבים ואחרות, הרבה שנים בטרם עת.

אנשים הגרים לייד אנטנות סלולריות ונחשפים לקרינותיהן, מדווחים על סימפטומים שונים, הכוללים תופעות אלרגיות לחשיפה לקרינות אלמ"ג לסוגיהן (ראה להלן). היות ורבים מאיתנו סובלים מסימפטום זה או אחר, מפעם לפעם. לא תמיד מייחסים את הסימפטומים לקרינת האנטנות (Santini et al.,2002; Navarro et al. 2003, Santini et al 2003, Oberfeld et al 2004). נפגעים רבים נעשים עם הזמן חולים כרוניים, איכות חייהם ניפגעת, ומשך חייהם מתקצר, ולא תמיד ניתן למצוא את הסיבה. 

בנסיון להבין את השפעת קרינות אלמ"ג על הגוף החי, יש להתחשב בגורמים אלה:

• 1. הגוף מעביר מסרים בזרמי DC ו- AC ברמות נמוכות,( Lai, 1994, Blackman et al 2007) לכן בחשיפה לקרינה חיצונית ניגרמות הפרעות למעבר הסיגנלים

  2. במיליוני שנות אבולוציה למד הגוף החי להשתמש בתדרי מפתח לפעולות הנערכות בו, כגון גלי המוח (העוברים בכל הגוף), הפעלת קצב הלב, ועוד רבים אחרים. ניתן להשרות בין הנאורונים זרמים בתדרים תואמים, שישפיעו עליהם באופן ניכר, וישבשו אותם, כך שהם יינעלו על תדרים שהושרו מבחוץ. 

  3. היות ויש לכל מסה בגוף את תדר התהודה (resonance) הטבעית או ההרמונית (כפולה) שלה, בהתאם לממדיה, וקרינה בתדרים מסויימים עלולים לגרום לתהודה ברמה אטומית, יונית, מוליקולרית, תאית, איברית, חללית (גולגולת, סינוסים, ארובות העינים, לב, וכיוב'), בגפיים, או בכל הגוף. התהודה מגבירה את ספיגת האנרגיה ולכן מגבירה את הנזקים, ומאפשרת גם לקרינה חלשה, לגרום נזק גדול (Giuliani and Soffritti 2010).

  4. היות ותהודה בתהליכים ביולוגיים טבעיים, תלויה בהפרעה לתהליכים הפעילים בגוף, לכן מחקר בגוף השלם יתן תוצאות יותר משמעיות מאשר ניסוי עם כל חלק לחוד, ותוצאות ניסוי בתאים בתרבית ריקמה, או באיברים מבודדים עלולות לא לייצג מה יקרה בפגיעת האנרגייה בכל הגוף. (Hyland 2003).

  5. למרות זאת חשוב להבין את התהודה היונית ותפקידיה בתהליכים כימיים, בהקשר לשדות גיאומגנטיים.

  6. בגוף יש מערכות ביואלקטריות טבעיות, הפועלות ומתוחזקות על ידי מעגלים מורכבים ועדינים: בקרומי התאים, והמבנים התאיים, המוליכות למחצה של תאים שונים, הגדילה של העצמות לפי האפקט החשמלי  piezo (המבוסס על לחץ בגביש הגורם ליצירת זרם חשמלי), מסלולי DC בעוד, ו- AC של מערכת העצבים, מוליכות למחצה של ה- DNA, ותדרי תחזוקה של המוח. אלה מראים שיש רגישות רבה לשדות אלמ"ג חיצוניים, העלולים לפעול ולשנות את הפונקציות הביוכימיות והפיזיולוגיות הנורמליות.  

  7. בגוף יש מערכות גבישיות, כגון בעצמות השלד, הכוללות קלציט, ומגנטיט, שעשויות ליצור כאמור, אפקט piezo חשמלי בהשראת שדות אלמ"ג חיצוניים  (Baconnier et al., 2002).

בקמפיין של החברות הסלולריות נכללת השוואה של קרינת אנטנה לעוצמה של נורת תאורה בהספק 60W(ואט), שמוצגת כבלתי מזיקה, אולם ההשוואה מתבססת רק על עוצמות, ומתעלמת מ – 3 נקודות טכניות חשובות: 

• 1. באנטנות יש ברוב המקרים יותר מגוף שידור אחד, לכן את הספק ה- 60W יש לכפול בכל מקרה במספר גופי השידור שם. כדי להמעיט התערבלות קרינה מגופי השידור, יש הגבלה בדרך כלל ל- 4 לכן ההספק המיצרפי עלול להיות גם 240W.  

  2. קרינת האנטנה במקרים רבים, אינה אחידה לכל הכיוונים, אלא מרוכזת באלומות כיווניות  ו \ או בזוית ההטייה (tilt), הגורמת לשבח (gain) בקרינה במקומות מסויימים שם הקרינה שתגיע לקרקע תהיה יותר חזקה. אפילו באנטנות omni-directional (כל כיווניות),ערכים טיפוסיים של שבח באנטנות GSM הם (כפול) 60 - 40 . אפילו בערך אופטימי 30, הספק קרינה איזוטרופי יעיל (‘effective isotropic radiated power (EIRP הניתן על ידי הכפלת ההספק בשבח, מתקבל ערך EIRP של 1800W , שהוא לאחר זאת עולה ל-  7200W אם לוקחים בחשבון שיש  4 גופי שידור שונים. ערך זה גבוה פי 120 מה- 60W שצוטט לעיל. ערך  ה- EIRP המותר הוא 1500W לכל גוף שידור, בעוד המספר המירבי של סיגנלים לגוף שידור, הוא 16 (ב- 1800MHz) ו- 10 (ב- 900MHz). מספר גופי השידור בדרך כלל לא עולה על 4 (דרוש בדיקה תכנית, נראה כמידע מעודכן לדור ראשון של אנטנות, יש לשאול את רם ואת לירן).

  3. ההשוואה של אנטנה למנורה, אינה כוללת את כל מימד התדרים, בפרט את ההבדל בתדר המאפיין אור נראה הנפלט ממנורה, וקרינת המיקרוגלים. כל עוד מקור אור ממנורה, זניח במשך היום לעומת קרינת השמש, קרינה סלולרית, נפלטת מהאנטנה ביום ובלילה, וקרינתה מורגשת במרחק כמה מאות מטרים, ההבדל האופייני הוא שקרינת אנטנות היא פי 1013 יותר גבוהה מקרינת מיקרוגל המגיעה מהשמש, בתדר דומה. לכן, הקרינות הנפלטות מהאנטנות הסלולריות גרמו לשינוי גדול, ויחסית פתאומי של הסביבה הטבעית בה התפתחו החיים על כדור הארץ, בתקופה ארוכה. ההשפעה של סביבה שונה זו, על הביולוגיה, מתגברת עוד יותר, על ידי העקביות של קרינה סלולרית  (Eulitz et al 1998).

נזקי הקרינות מדווחים כבר עשרות שנים 

כבר בשנות ה- 1940, חשו מפעילי מכ"ם בזמן המלחמה,  בסימפטומים שונים, ורבים מהם לקו לאחר זמן בקטרקטים בעיניהם. ברוסיה פורסמו בשנות ה- 1950 וה- 1960 מחקרים על נזקים מקרינות אלמ"ג, (Heller et al 1959, in Cherry 2002), שבארצות המערב מגלים אותם רק בשנים האחרונות:  בסוף שנות החמישים ואילך פירסמו חוקרים רוסיים בהרחבה את האפקטים של פגיעות קרינות אלמ"ג בגוף החי, כולל קרינות רדיו ומיקרוגלים (בהם נעשה כיום שידור סלולרי, מכ"ם, ותנורי מיקרוגל). ניתגלו נזקים כבר בעוצמת שידור שהיתה בערך רק 0.01 מעוצמת שידור של טלפון סלולרי המשווק כיום. ידוע גם נסיון שבוצע ברוסיה לפגוע באנשי שגרירות ארה"ב במוסקוה, בעת ה-"מלחמה הקרה" בתחילת שנות הששים, המוכר במדינות המערב בכינויו Project Pandora:  מהנדסים רוסים כיוונו בשעות העבודה, קרינה בתדר מכ"ם, הנשלח בפעימות-פולסים, בדומה לקרינה סלולרית של היום, הישר לחלון השגריר. הוא נחשף לקרינה זו,  סבל מדימומים בעיניים, ולאחר תקופה, חלה בלאוקמיה וניפטר. גם עובדי השגרירות ובני משפחותיהם סבלו מכאבי ראש, עייפות, חוסר ריכוז ותיפקוד, דימום מהעיניים, דימומים מהאף, נדודי שינה וסחרחורת. שטפי דם במוח, הפלות ועוד. עם הזמן נגרמו בהם סטיות בכרומוזומים, לאוקמיה ועוד, ולאחר שהשגריר ניפטר, נישלח שגריר חדש, שגם הוא לאחר תקופה, חלה ונפטר.  חומרת הפגיעות היתה ביחס ישר לתקופת השירות בשגרירות (דהיינו פגיעות ביחס מנה \ תגובה), והיו לגבי רוב המחלות מובהקים מבחינה סטטיסטית. השידורים נימשכו שנים, ועוצמת השידור שהגיע לחלון, היתה רוב הזמן רק  5uW/cm2 ,  (בהשוואה ל-"סף הסביבתי"  40uW/cm2 התקף עדיין בישראל). מהנדס אלקטרוני רוסי (ששמו שמור אצל כותב שורות אלו), שעלה לישראל, השתתף בהקרנת שגרירות ארה"ב במוסקווה,  ואישר את הפרטים דלעיל. (באינטרנט: Pandora Project). 

התפתחות נזקי הקרינה

גלי קרינות השידור מפעילים בתאי הגוף גנים 'קדם מסרטנים' (הפעילים בחלוקות התאים) גנים להלם חום, ואחרים.  צוות מחקר באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, גילה שהיו רצפים CTCT ב-DNA בפרומוטרים של גנים אלה שגרמו לתגובה לקרינות, גם בתדרי שידור, וגם לשדה מגנטי בתדר הרשת (Lin et al 2001). חשיפת מתנדבים לקרינה אלמ"ג בצפיפות הספק כ-   27uW/cm2  (שמתאים לשדה חשמלי בתדרי שידור בעוצמת  10V/m, ושדה מגנטי הנוצר בתנאים אלה) , למשך 3 דקות לפחות, גרמה שינויים בדם שכללו ירידה בריכוז יוני סידן  (+Ca2, שהיתה מלווה בירידה חדה בריכוז מעבירים עצביים (כגון אצטילכולין, או דופאמין, האחראי על הרגשה טובה, כשריכוזו יורד, יש הרגשת דיכאון). נמצאה עלייה של גורם קרישה (תרומבוקסאן), הגורם לקרישונים בדם הקפי (מתבטא בדיגדוג באצבעות). נתגלו גם סוגי mRNA שונים המתאימים לרצפים של  גנים 'קדם מסרטנים', שהראו שגנים אלה מתבטאים (Omura and Losco 1993). 

ביטוי גנים המקודדים לחלבוני הלם חום הגורמים לשינויים בכלי הדם במוח, ופריצת המחסום בין הדם למוח (BBB), ויציאת חלבוני דם אל המוח (שמתבטא בכאבי ראש), ואיתם מזהמים כימיים הפוגעים במוח (Leszczynski et al.2002). חלבוני הלם החום  גם מאפשרים לתאים פגועי DNA, להתחמק ממסלול "מוות מתוכנן" שאליו עוברים תאים פגועי DNA, שלא ניתן לתקנו, ומהם מתפתחים תאים סרטניים. ביטוי גנים קדם מסרטנים נמצאו גם בעוד שבע מעבדות, בארה"ב גרמניה, וצרפת. מחקרים חלוציים  של לאי וסינג, הראו כאמור, שבירת DNA  בתאי מוח של חולדות שהוקרנו בקרינה סלולרית שהיתה חלשה מכדי לחמם (=לא בתחום חומני), והנזק נוצר בגלל שהקרינה גרמה  לתאים ליצור רדיקלים חופשיים, לכן נמצאו שברים ב- DNA בתאי המוח של החיות. יצירת השברים ב- DNA, היתה ביחס  מנה \ תגובה, ודמתה  לשברים שניגרמו ב- DNA מקרינה מייננת. 

טלפונים סלולריים משדרים בעוצמה שבמקרים רבים עוברת   600uW/cm2,  לפי טיב קליטתם על ידי השרת שלהם. לכן חיברו עבורם "תקן" מיוחד המבוסס על שיעור ספיגה של הקרינה בראש המטלפן, שמיועד להרגיע את הציבור, אולם בערכים המותרים בו כבר נמצאו בנסיונות עם חיות, שברים ב- DNA. האנרגייה האלמ"ג הנספגת בגוף מהטלפונים, מוגדרת בראשי תיבות   (SAR  (specific absorption rate  המגדיר שיעור ספיגה ספציפי של הקרינה המחושב לפי ממוצע משקל גוף,  ומתבסס עדיין על הקונצנזוס החומני הישן והמוטעה (ראה לעיל). לפי תקן ANSI (מכון התקנים האמריקני) מותר היה בשנת  1982 לספוג  SAR=8.0 W/Kg (וואט לק"ג), שהורד אחר כך ל-  4.0,   ואחר כך עוד בהתאם למידע נוסף, הורד אחר כך עד ל-  1.6, בישראל  בתוקף 2.0 . ערך זה, עדיין  גבוה מאד, וברמות קרינה נמוכות בהרבה, שלא גרמו חימום הריקמה,  כבר נגרמו שברים  ב- DNA  של תאי המוח, כפי שנתגלה במחקרים של לאי וסינג  ( Lai and Singh 1995, 1997a) , שנזכרו לעיל, וגם במחקרים אחרים, המסוכמים בטבלאות להלן. "תקן" מטעה זה מבוסס על ממוצע (על פני שש דקות), אולם מחקר של פרופ' אלווארו דה סאלס ועמיתיו  (de Salles et al 2002) הראה שיש מקומות "חמים" , בהם מגיעים ערכי הספיגה בראש אפילו עד SAR=15 W/Kg !! 

במחקרים הוכח שקרינה אלמ"ג חלשה, שלא חיממה, ( Lai and Singh 1995, 1996, 1997a 1995) ,גרמה בכל זאת שברים ב- DNA . המכחישים הסידרתים של נזקי הקרינה הבלתי מייננת, בישראל, ובמדינות אחרות, לא מכירים בכך, ומתעלמים ממחקרים אלה.  

מחקר ה- REFLEX שניזכר לעיל, מצא  נזקים גנוטוקסיים (פגיעות ב-DNA)  ואחרים לתאי הגוף. מחקר בתאי אדם  (Marinelli et al 2004) הראה שחשיפתם לקרינה סלולרית בתדר 900MHz בעוצמה של  2.4uW/cm2 , למשך 2 שעות, גרמה לשברים ב- DNA. זה מאשש עובדות הידועות ממחקרים מלפני עשרות שנים, וביניהם הפגיעה המכוונת שנזכרה לעיל בעובדי שגרירות ארה"ב במוסקווה, שהוקרנו רוב השנים בעוצמה של כ- 5.0uW/cm2 

 (Cherry 2000, Lilienfeld et al 1978). 

בסדנא בינלאומית, של אירגון ICEMS בנושא "זהירות מונעת בפני שדות אלקטרומגנטיים", שהתקיימה ב- Benevento, איטליה (2006), דווח בין היתר, שקרינת אנטנות רדיו וסלולריות, ברמה נמוכה כבר גרמו לפגיעות נאורולוגיות בילדים: אלו מתבטאות בתחילה בחוסר קשב, אובדן זיכרון, ירידה ניכרת ביכולת הלימוד, דיכאון, כאבי ראש, בילבול, וכיוב'. נזקי הקרינה המצטברים בתאים ובפרט ב- DNA, מתבטאים עם הזמן במחלות גיל שפורצות עשרות שנים בטרם עת, כולל מחלות סרטן, שבץ מוחי, מחלות עצבים, ואחרות. 

בספרות הרפואית פורסמו גם מחקרים "מטעם" ש-"לא מצאו" פגיעות ב- DNA, ואחרות "קלות" אם בכלל. כל אלה נבדקו אחד לאחד, ביסודיות על ידי פרופ'  ניל צ'רי, (Cherry 2000, 2002) , שמצא שבהם לא חזרו על התנאים המדוייקים של מחקרים קודמים באופן מכוון בתנאי הניסוי, או שנעשו שגיאות בחישוב הסטטיסטי (ראה להלן). בין אלה, המחקר שבוצע בכ- 40000 אנשים ששירתו בחיל הים האמריקני, שבדק אם הם ניזקו מהקרינות. אבל, בו חישבו בתחילה את כל משרתי החיל, כולל הפקידים, ושאר מקצועות הרחוקים מקרינות, לא נמצא נזק מובהק מהקרינות. בחישוב מחדש של הנתונים על ידי פרופ' גולדסמית ז"ל באוניברסיטת בן גוריון  (Goldsmith 1997) נכללו רק המלחים במקצועות יעודיים, ששירתו על נושאות המטוסים (מכונאים, טייסים, חמשים, קשרים, פקחי טיסה וכיוב'), ונחשפו לקרינות, נמצאה שכיחות התחלואים מובהקת (ראה להלן). כך גם במחקר אפידמיולוגי של דולק ועמיתיה  (Dolk et al 1997b) שלא מצא שהנזקים בתושבים שגרו סביב לאנטנת שידור היו מובהקים מבחינה סטטיסטית,  פרופ' צ'רי מצא שגיאות בניתוח התוצאות, והוכיח שהיה נזק מובהק מקרינת אנטנת הרדיו (ראה פירסום להלן). במחקר אחר, שהיה "מטעם", דהינו במימון חברת מוטורולה ארה"ב (Malyapa et al 1997) , ניסו ראש הקבוצה ד"ר רוטי רוטי ועמיתיו,  "לחזור" על המחקר של לאי וסינג (שנזכר לעיל), בשינויים, שכוונו להפריך את תוצאותיו: הם חשפו לקרינה תרבית תאים במקום חולדות, את ה- DNA צבעו בצביעה לא יעילה, והריצו אותו באלקטרופורזה לבדיקת השברים רק 25 דקות במקום 60 דקות. בכל אופן התוצאות (טבלאות 1 ו- 2 שם) הראו שהקרינה גרמה לשברים ב- DNA. אבל בתקציר, כתבו החוקרים, שהקרינה לא גרמה לשברים ב-DNA. בהשוואה אחרת, שעשה מורגן, הוא הישווה בין נזק מקרינות שנימצא במחקרים, למקורות המימון שלהם: הוא מצא שמחקרים שמומנו בכסף "סלולרי" הראו שכביכול אין נזקים, או נזקים קלים, או לא מובהקים, לעומת מחקרים במימון אחר, שהוכיחו נזקים מובהקים (התרשים לא מוצג, לחץ כאן לקישור לאתר המקורי).

הידע החדיש של היום, של התהליכים הביוכימיים בתאי האדם, ואת רצף ה- DNA המלא, בגנום האדם, מאפשר להעריך ביתר פירוט את נזקי הקרינה לגוף, כיוון שנתבררו אפקטים רבים של קרינות הרדיו על מסלולים ביוכימיים רבים, ועל ביטוי גנים, עליהם ניתן להתבסס, ופחות להסתמך על מחקרים אפידמיולוגיים- סטטיסטיים. 

בנוסף להפעלת גנים קדם מסרטנים ואחרים, הקרינות גרמו ליצירת רדיקלים חופשיים בתאים, הגורמים נזקי חימצון לממברנות התאים השומניות, לחלבוני התאים, וגורמים מוטציות ושברים ב- DNA של התאים. בחשיפה ממושכת, או חוזרת, נכנסות אליהם יותר מוטציות הגורמות עם הזמן למחלות סרטניות. מחקרים אחרים הראו שתוך דקות ספורות מתחילת החשיפה, מאבדים תאי המוח יוני סידן, ותיפקודם יורד, וזה מתבטא בעיקר בילדים בירידה ברמת מעבירים עצביים, שמתבטאת בעיקר בירידת זיכרון וכושר למידה, ובדיכאון, ועל אלה,  

הטיעונים המובאים כאן, על נזקי קרינות רדיו בתדרים סלולריים, כולל התפתחות אפילפסיה, נסמכים על מחקרים על קרינות שאינן גורמות חימום, שחלקם נסקרו במאמרו של  פרופ' היילנד  (Hyland 2002 ותקשורת אישית 2006). מחקר אחר ( Marinelli et al 2004) הראה שקרינה ברמות נמוכות, החל מ -  2.4uW/cm2 למשך 2 שעות, כבר גורמת לשברים ב- DNA, יש פגיעות בתעליות היונים בין התאים, בריחת יוני סידן מתאי עצב, פגיעה ביצירת מעבירים עצביים והורמונים, כולל מלטונין (הורמון השינה שהוא גם "צייד רדיקלים חופשיים", ובכך מגן חשוב בפני סרטן), יש פגיעות במעטפת האקסונים של תאי העצבים, ניכרות פגיעות במוח, עם הזמן ניגרם סרטן, יש האצת טרשת עורקים, עליית לחץ דם, והאצת בואן של מחלות לב וכלי דם, כולל התקפי לב, ושבץ מוחי.

למרות כל המחקרים שפורסמו בעולם, כולל אלה של החוקרים מישראל, פרופ' גולדסמית ז"ל, ויבל"ח פרופ' אליהו ריכטר ועמיתיו, ופרופ' רפי קורנשטיין ועמיתיו, ולמרות גילוי 'צברים סרטניים' סביב תחנות רדיו, סלולרים, ומכ"ם, במדינות רבות, עדיין תקפות בישראל בשנת 2010 המלצות המשרד להגה"ס לעשירית מהמלצות ICNIRP בלבד. 

הפרופ' רוז'ה סנטיני ז"ל ועמיתיו הראו בצרפת, שהשפעת הקרינה מאנטנות סלולריות גורמת לסימפטומים עד למרחק 300 מטר (Santini et al 2002), כמפורט בתמצית המחקר להלן. פרופ' סנטיני גם העיד בפרלמנט הצרפתי בנושא זה והדגיש את הצורך לנקוט זהירות נבונה מפני קרינת אנטנות שידור, (ראה להלן), ולכן, הרחיקו בצרפת בהתאם לכך, אנטנות מאזורי מגורים, ובשנת 2009, הורידה ממשלת צרפת את סף חשיפת הציבור לקרינה סלולרית, ל- 0.1µW/cm2.  

תאי הגוף הסופגים קרינה אלמ"ג, מגיבים ביצירת רדיקלים חופשיים                 

קרינה אלמ"ג בתדירות הרשת או בתדירויות רדיו על תאי הגוף, משרה בגוף זרמים חשמליים חלשים (במתח עד כ- 100mV), מרוב אלה הנוצרים בו באופן טבעי. הקרינה מטלטלת מוליקולות, ועלולה לגרום, כאמור להתחממות (ולנזק חומני), והשפעתה גדלה מאד, באיברים, או חלקיהם המגיבים בתהודה לאורכי גם מסויימים. הקרינה עלולה להשפיע על הגוף ברמות נמוכות שלא גורמות חימום (בנזקים לא-חומניים) וזה כולל איבוד או קליטה של יוני סידן ויונים אחרים, שינויים בגלי המוח, הפעלת גנים מסרטנים וגנים לחלבוני הלם חום, שלא לצורך (כפי שניזכר לעיל).  

לעומת קרינה אלמ"ג זו שאינה מייננת, הקרינות המייננות (קרינת X או קרינת *-=גאמא, או קרינה קוסמית) משודרות בתדרים גבוהים, המקנים להן אנרגיה פוטונית גבוהה עד כדי כך שמסלקות אלקטרון(ים) מאטומים, והופכות אותם ליונים (=אטומים הטעונים מטען חשמלי). כשקרינה כזאת מסלקת אלקטרון מאטום חמצן (חופשי או כשהוא בתרכובת כגון מים) הוא הופך ל-"רדיקל חופשי". 

בתוך הקרינות הבלתי מייננות, נכללות קרינות בתדרי רדיו, מיקרוגל ומכ"ם, המשודרות בתדירות נמוכה בהרבה מקרינה מייננת. הן חלשות הרבה יותר, ואינן גורמות ליצירת יונים ורדיקלים חופשיים במים. הפתעה הייתה, כשנתגלה בשנת 1995, שקרינת אלמ"ג כזאת גורמת (רק) בתאי גוף חי, ליצירת כמויות זעירות של רדיקלים חופשיים.

כאמור, בפגיעת קרינה מייננת (כגון קרני X) במים, נוצרים בהם רדיקלים חופשיים של חמצן, ושל הידרוקסיל, אך בפגיעה בגוף החי, נוצרות בנוסף לכך, תרכובות שונות, ביניהן נוצרים רדיקלים חופשיים, רבים ושונים. קרינת על סגול, בתדרים הגבוהים יותר (שחלקם כבר בתדרי קרינה מייננת) יוצרת ברקמות הנחשפות, עודף רדיקלים חופשיים, וזה גורם "דחק חימצוני", שעלול לגרום עם הזמן לסרטני עור, ולקטרקטים בעיניים. לכן אנשים שנמצאים שעות בשמש, נעשים רגישים יותר לנזקי הרדיקלים. כימיקלים שנינשמים, בעיקר תחמוצות (NO, NO2, SO2) עשן, או אדי כלור, ותירכובות המכילות כלור (היפוכלוריט="אקונומיקה") נספגים בנוזל המרפד את דרכי הנשימה, ושלפוחיות הריאות, מגבירים יצירת עוד רדיקלים חופשיים (Velsor and Postlethwait 1997). אכילת מזון זבל המכיל שמן שרוף מטיגון (חומצות שומניות מחומצנות), מוליקולות אלו פועלות כרדיקלים חופשיים, בשתיית אלכוהול, הופכת המוליקולה של האתאנול, לרדיקל חופשי. כניסת מזהמים כגון מתכות כבדות, חומרי הדברה, וכימיקלים באחרים לגוף (גם תרופות לסוגיהן !),  גורמת ליצירת עוד רדיקלים, והגדלת עודפיהם, אלה מצטרפים לרדיקלים שנוצרים בתאי הגוף גם באופן טבעי: בפעילויות תאיות נורמליות, בעיקר בתהליכי העברת אלקטרון בתהליכי הנשימה במיטוכונדריות (היוצרות אנרגיה) בתאים, או בהעברת חמצן קשור להמוגלובין בכדוריות הדם האדומות (RBC),  כדי להעבירו לכל תאי הגוף להפקת אנרגייה, ולהפעיל את חילוף החומרים של חומצות האמינו (אבני הבניין של החלבונים)  (Bendich 1993) . רדיקלים נוצרים בחילוף החומרים, בפעילות גופנית ונפשית, במצבי דחק, או כתגובה לכניסת מזהמים כימיים סביבתיים, וסילוקם מהגוף. תאי מערכת החיסון מייצרים רדיקלים, ובעזרתם "שורפים" חיידקים ונגיפים שפלשו לגוף, או מרפאים דלקות שפולשים אלה גרמו.

אומנם הרדיקלים פעילים מאוד, והכרחיים לפעולות רבות, אבל הם נחוצים רק בריכוזים נמוכים מאד, כי בעודף מתחילים להזיק בכמה אופנים:

• 1. מחמצנים את הממברנות הליפידיות (שומניות) של התאים (הרדיקלים תוקפים קשרים כימיים כפולים של חומצות שומניות שמרכיבות את הממברנות של התאים) ופוגעים לכן גם בתעליות היונים בהם.          

  2. מחמצנים ומשנים מבנה של חלבונים, בגרמם בין היתר לקשרים בין מולקולות חלבוניות, ושבירה של שלד המוליקולה החלבונית. 

  3. גורמים להכנסת רדיקל הידרוקסיל (*-OH) לבסיסי ה- DNA בכרומוזומים ובמיטוכונדריות (איברונים מייצרי אנרגיה בתאים),  בעיקר לבסיס גואנין (וגורמים שם למוטציות), ותימידין (ואז גורמים לשברים חד-גדיליים ב- DNA), וגורמים גם לגשרי בסיסים פירימידינים (T או C ) באותו גדיל (ראה פירוט להלן), שמפריע לשכפול ה- DNA, ולביטוי הגנים. 

חשוב לציין, שנזקי הרדיקלים רבים ומגוונים, כי יש מגיוון גדול של רדיקלים חופשיים, בהם מחמצנים חזקים, וחלשים (Buettner 1993) , שנזקיהם שונים. פרקר (Parker 1998), מצא בהדמיית מחשב שיוני רדיקלים מסויימים העדיפו כל אחד, זיווג עם סובסטרט מסויים בתוך התא.  

כאשר נוצר חוסר איזון בין מחמצנים שנוצרו יחד עם כאלה שנתקבלו ממקור חיצוני, וממערכת נוגדי החימצון, נוצר, כאמור, "דחק חימצוני" אפילו בתנאים פיזיולוגיים נורמליים, מבלי חשיפה לקרינות, לזיהום סביבתי, וזה אינו זניח אלא כ- 10,000 פגיעות חימצון ב- DNA בתא ביממה(!). בעת חשיפה לקרינות אלמ"ג או לזיהום כימי, עלול מספר הפגיעות ב- DNA התאי לגדול בהרבה. מערכת התיקון של ניזקי ה- DNA, מתקנת את רוב הנזקים, אולם מיעוטם נשאר כמוטציות, ההולכות ומצטברות עם הגיל. בחולדות במעבדה, נמצא שהיו כ- 100,000 פגיעות חימצון בתא ביממה, לכן, בגיל כ- 2-3 שנים הן כבר לוקות בגידולים סרטנים ומתות (Ames 1995).

הפגיעה הנפוצה ב- DNA, והמוטגנית ביותר, היא הידרוקסילציה של בסיסי גואנין (הכנסת רדיקל *-OH ) שגורמת לגואנין להיות בלתי כשיר לזיווג עם ציטוזין (עם 3 קשרי מימן), ובמקום זה, עם תימין (עם 2 קשרי מימן). בחימצון DNA, נמצאו יותר מ- 100 מודיפיקציות חימצוניות שונות, שהיו באיזורים ב- DNA שהיו מועדים לפורענות, וניקראים "כתמים חמים" (hot spots)  (Poulsen et al 1998). אולם ככל שיש יותר פגיעות ב- DNA, מערכת התיקון מתקשה לתקנן, ונשארות יותר מוטציות, שגורמות עם הזמן למחלות סרטן ולמוות. כאשר ניפגעים הגנים המקודדים לאנזימים של מערכת התיקון, כושר מערכת זו יורד, ואם המערכת מראש לא היתה יעילה, האדם ייפגע בהקדם, ויתחיל לפתח סרטן. כאשר נפגעים גם הגנים של המערכת לדיכוי גידולים, לא יהיה מה שיעצור את התפתחות הסרטן, ומהלך המחלה יהיה אגרסיבי. אריכות ימים ניקבעת בעיקר על ידי כושר מערכת תיקון השגיאות, ולפי זה, במשפחה בה יש מאריכי ימים, יש סיכוי לצאצאים להאריך ימים, כי יורשים גנים "טובים" המקודדים לאנזימים יעילים במערכת זו.

חשוב לזכור, שקרינה בלתי מייננת גורמת לתאי הגוף הנחשפים לה ליצור בתגובה רדיקלים חופשיים, המביאה לנזקי חמצון הדומים לנזקי קרינה מייננת. תופעה זו אינה מוכרת לפיזיקאים, מהנדסים, וגם לרופאים שלא מעודכנים במחקרים על נזקי קרינות רדיו. הם יודעים רק שקרינה בלתי מייננת אינה יכולה ליצור רדיקלים חופשים באופן ישיר, וזה נכון לגבי גופים דומים, לעומת זאת, בגוף החי מעורת הקרינה יצירת רדיקלים חופשיים בתאים. דהיינו הבלתי מעודכנים מכירים רק בקונצנזוס, בו קרינה מייננת (רנטגן, גאמא, ואחרות) יוצרת במים (ובתאי הגוף) יונים (=אטומים טעונים מטען חשמלי), וביניהם רדיקלים חופשיים, בפגיעת קרינה מייננת ב- DNA בתנאים שונים נתגלו 12 סוגים של רדיקלים חופשיים, שנוצרו מחמצון בסיסי החנקן, והסוכרים (דאוקסיריבוז) שב- DNA. בגוף החי גורמת הקרינה ליצירת הרדיקל באופן בלתי ישיר, אולם, גם הם פוגעים קשה.     

כדי לשמור שריכוז הרדיקלים החופשים לא יעלה, התאים מנסים לצוד אותם, בעזרת נוגדי חמצון, התורמים אלקטרונים, ובכך מחזרים את הרדיקלים, ומנטרלים אותם. כל תא מכין לו מאגרים של אלפים – עד עשרות אלפים, מוליקולות של נוגדי חימצון שרובם (ויטמינים - A, C, E, או אנזימים – SOD ואחרים): חלק מנוגדי החמצון מתקבלים במזון, בפרט ויטמין C, שגוף האדם אינו יכול ליצר.  עם הגיל יורד יצור נוגדי חמצון בגוף, ואדם נעשה רגיש יותר לנזקי הרדיקלים, וזקוק ליטול נוגדי חימצון כתוספי מזון (ראה פירוט ברשימה "ירוק גם מבפנים" באתר זה).

כאן חשוב להבין, שלמרות שהנשימה, וריאקציות החימצון, חיוניות לגוף, מוצר הלוואי שלהן, הרדיקלים החופשים שנוצרים בהן, מסכנים את התאים (Freeman and Crapo 1982) .  

בנשימה מוגברת, במצב חירום, בפעילות גופנית ונפשית, או בדחק, בנשימת צוללנים, או טייסים בגבהים, חולים בטיפול נמרץ, ותינוקות שנולדו טרם זמנם, המונשמים אוויר או חמצן, נוצרים עודפי רדיקלים. גם בפציעות, או במקומות בהם אספקת הדם מופרעת (וכך לא מגיעים נוגדי חימצון), בגלל טרשת עורקים, קרישי דם, או נמק (גנגרנה), או בגלל לחץ בשכיבה ממושכת, לא מגיעה זרימת דם למקומות בהם כלי הדם לחוצים או פגומים, נוצרים שם עודפי רדיקלים (Ferradini 1992). את עודפי הרדיקלים האלה יש הכרח לסתור, ובהקדם.

לעיתים קרובות מגיעים ריכוזי הרדיקלים בגוף לשיאים שאינו יכול לנטרל. אז מרכיבי התאים אינם מוגנים מפני חימצון, ואז נוצר כאמור, "דחק חימצוני" בו הרדיקלים מגבירים נזק, ומקדמים בו תחלואי גיל, בשנים רבות, בעיקר בפרקים, לב וכלי דם, מחלות עצבים, סוכרת, כשל חיסוני, סרטן ואחרים. 

רדיקלים פוגעים בתאי מערכת החיסון, אך גם  מפעילים תאים במערכת החיסון כדי שיפרישו תרכובות כגון אינטרלאוקינים 6 ו- 8 לתקשורת ביניהם.  רדיקלים שנוצרים בעת זיהומים בדרכי הנשימה, גורמים לדלקות שם, מקטינים את קיבולת הריאות, ומגדילים רגישות דרכי הנשימה לגורמי אינפקציות ולחומרים מגרים (irritants). עיקר פגיעות הרדיקלים, בכך שהם מחמצנים  את ממברנות התאים, והורסים את התעליות להעברת היונים שיש בהן, זה בולט בכך שתאי עצב מאבדים מייד יוני סידן, וכך משתבש מאזן היונים, וניגרמת ירידה בפעילות העצבים, אך גם בכל התאים ויתר המערכות: הרדיקלים גם מחמצנים חלבונים בתאים (כולל אנזימים והורמונים), הם מחמצנים את עדשות העיניים, וגורמים לקטרקטים, הם מחמצנים עטיפות שומניות של עצבים, ומאיצים בוא מחלות עצבים. הם מחמצנים שומני דם וכולסטרול ובכך מאיצים טרשת העורקים ומחלות לב, כמפורט להלן. הרדיקלים גורמים כאמור גם למוטציות ושברים ממש ב- DNA ואז הוא מקודד ליצירת חלבונים שגויים, וחסרים, שהם בלתי פעילים. ה- DNA גם מאבד חלקי פיקוח של גנים, ביניהם כאלה של גנים הפעילים בחלוקת תאים, ונגרמת חלוקת תאים בלתי נשלטת, דהיינו, סרטן. 

גם המנגנון התאי, לתיקון שגיאות של בסיסים מוטעים שנכנסו ל-DNA, אינו מתקן את כל השגיאות=מוטציות, חלקן נשאר, ומצטבר. גם הגנים של מערכת התיקון, והמערכת לדיכוי גידולים, ניפגעים, ומאבדים פעילות. כשהפגיעות חמורות בתאים, חלוקתם נעצרת עד לתיקון השגיאות, ואם לא ניתן, והם נכנסים למסלול של מוות מתוכנן (=אפופטוזיס), והם אובדים. 

באופן בלתי צפוי, חשיפה ממושכת לקרינה אלמ"ג, מונעת מהתאים הפגועים להיכנס לאפופטוזיס, ומאפשרת להם להמשיך לחיות: תופעה זו ניגרמת בגל שקרינה אלמ"ג מפעילה גם גנים המקודדים לחלבוני הלם חום (המיועדים בעצם, לשמור על מבנה חלבוני התא, כשהאדם נמצא במקום חם, או בחשיפה למזהמים כימיים. חלבוני הלם חום אלה, גם עוזרים לתאים פגועים להמשיך בכל זאת להתחלק, וכך הם חומקים מאפופטוזיס. בין תאים כאלה, עלול להופיע תא סרטני המתרבה ויוצר עם הזמן גידול סרטני. בנוסף לכך, קרינה אלמ"ג גם מייצבת חלק מהרדיקלים החופשיים, ומאריכה בכך את זמן פעולתם, ואת נזקיהם.

חשיפה חוזרת ונשנית לקרינות אלמ"ג (או לגורמי זיהום סביבתי), הגורמים ליצירת רדיקלים, ללא מענה הולם של נוגדי חימצון (במזון בריא, או כתוספים), מאיצה פגיעות ב- DNA, ולכן מאיצה התפתחות מחלות גיל קשות, כגון מחלות עצבים, וסרטן. אלו גורמות לחוסר תפקוד, ונכות, מלווים בסבל רב בטיפולים קשים, להוצאות ענק, ולמוות בטרם עת. הסיכון עולה לאחר גיל 60, שאז פוחת יצור נוגדי חמצון בתאים בגוף, וסימני פגיעות הרדיקלים בולטים ביותר במיפרקים, בהם חסרים נוגדי חימצון, וכן בעצבים – נגרמות מחלות אלצהיימר, פרקינסון, בעיניים נגרם קטרקט, בכליות נגרמות מחלות שונות, ובלבלב - ניכרת פגיעה בתאים מייצרי האינסולין, ומופיעה סוכרת. הרדיקלים מאיצים את טרשת העורקים המאיצה בוא מחלות הלב: שומני הדם המחומצנים על ידי הרדיקלים (כולל הכולסטרול) אינם מוכרים יותר על ידי תאי מערכת החיסון, ואלה בולעים אותם, ונכנסים לדפנות העורקים, מצרים את חללם ופוגמים במבנה דופנותיהם, ובכך מאיצים את טרשת העורקים, גורמים לעליית לחץ הדם, ולהתאמצות הלב. העורקים הכליליים המספקים דם ללב עצמו, נעשים צרים, דופנותיהם ניפגמות. כאשר אחד מאלה גם מוצר, וגם במקום פגום בו עלול להיווצר קריש דם, הסותם אותו לגמרי, ונוצר התקף לב. דפנות העורקים הנהרסים, עלולים לאבד חלקים, הניתקים, ומגיעים עם זרם הדם לאיברים שונים, גורמים לסתימה, העלולה לגרום לשבץ בהתאם לאיבר הנפגע, ובולט יותר אם נפגע המוח, או נגרם עיוורון, או שיתוק, וכיוב'. בנוסף להאצת טרשת עורקים, הרדיקלים מאיצים כנראה גם טרשת נפוצה, ומחלות אחרות, העלולות להופיע שנים רבות בטרם עת. 

ברמה התאית, כאשר הרדיקלים מחמצנים ליפידים (שומנים) בממברנת התא, ניפגעות תעליות היונים שבה, והיא מאבדת את יכולת הסלקציה, משתבש מאזן היונים, משתבשת קליטת חומרי מזון פנימה, וסילוק חומרי פסולת החוצה, וזה גורם למות התא. כאשר ניפגעים תאים רבים בדופן הפנימי של כלי דם נימיים, ואלה מתחילים לדלוף ונגרמים שטפי דם. אלה מלווים בנזק ריקמתי, חדירת מרכיבים בלתי רצויים לזרם הדם, ולוחיות דם טעונות חיובית, נצמדות למקומות הפגועים ויוצרים קרישי דם. אלה גורמים לתרומבוזות, שבץ מוחי וכיוב'.

הרדיקלים פוגעים גם בחלבוני התאים, ומשנים את מבניהם בתלת מימד, ובכך הם מאבדים את תיפקודם, זה כולל חלבוני המערכת שעוסקת בתיקון שגיאות ב- DNA. כתוצאה מכך נישארות  מוטציות ב- DNA, בגנים שונים, כולל בגנים של המערכת המדכאת גידולים, המקודדים לחלבונים אלה. הרדיקלים מדכאים גם את תאי מערכת החיסון, וזה גורם לגוף להיות פגיע למחלות זיהומיות, ולסרטן. אם חסרים לו נוגדי חימצון, עלול ללקות קודם בסרטן (ראה פירוט להלן).

נזקי הרדיקלים , מופיעים כסימני גיל, וכוללים כתמים בעור, סרטן עור, אלרגיות, קשיי נשימה, והפרעות שינה, חוסר תיפקוד, פגיעות עצביות, פגיעות בלב ומערכת כלי הדם, פגיעות במערכת החיסון, סוכרת, דלקת המיפרקים, מחלות כלייה, מחלות סרטן ואחרות. מערכת העצבים, ובעיקר המוח, הם מהרגישים ביותר לפגיעות הרדיקלים. כידוע, תאי עצב  גדלים יותר לאט מתאי מערכות אחרות, וגם מתאוששים מפגיעות יותר לאט מתאים אחרים. המוח דורש כ- 15% מכלל האנרגייה של הגוף, ותאיו, מייצרים כמויות גדולות של רדיקלים, כפי שרואים בהדמיית מוח ב- MRI . לתאי מערכת העצבים ויש מאגרים גדולים של נוגדי חימצון כדי לאפשר תיפקוד טוב של המערכת. מעטפת המיאלין של האקסונים של תאי העצבים פגיעה מאד לנזק הרדיקלים, וזה ניכר בהקדם בתיפקודו של הניפגע, מקרינה או מזיהום כימי, ומתפתח עם הזמן למחלות נאורולוגיות קשות. אבל גם מערכות אחרות ניפגעות קשה מהרדיקלים, ומתפתחות דלקת המיפרקים, שיגרון, טרשת נפוצה, מחלות מערכת החיסון, כגון אלרגיות, ומחלות אוטואימוניות  (=של חיסון עצמי), בהן הגוף מתחיל לייצר נוגדנים נגד מרכיביו עצמו, עד שניגרם כשל של המערכת. בנוסף להן מתפתחות מחלות כבד, כליות, וריאות, מחלות הלב וכלי הדם (כמפורט בעמוד הבא), ובמערכת העיכול מופיעים במעי הגס כיבים, וסרטן, וזו רק רשימה חלקית.  

נמצא שרדיקלים חופשיים גרמו שברים ב- Kuzurman and Sharpatyi 1998) DNA): גנים נתקצרו, ואיבדו מיקטעי פיקוח שלהם (פרומוטרים), ו\או מיקטעים המקודדים לחלבונים מבניים ואחרים. הם התחילו לייצר חלבונים בלתי פעילים, שגרמו לנזקים תאיים. אובדן מיקטעי פיקוח, היה מלווה בחלוקות תאים בלתי מבוקרות, דהיינו, עברו התמרה לסרטן. הרדיקלים גרמו גם האצת טרשת העורקים: חימצון שומני דם וכולסטרול על ידי רדיקלים, עושה אותם בלתי מוכרים לתאי פגוציטים: אלה קולטים אותם, נכנסים איתם לדפנות העורקים, מצרים את חללם, וכך מאיצים טרשת עורקים. עם התקדמות הרובד, העורקים נעשים צרים, בגלל זה עולה לחץ הדם, דפנות העורקים נפגעות, ומתפתחות מחלות הלב וכלי הדם: נגרמים קרישי דם, ונושרים חלקים מהדופן הטרשתי, והופכים לתסחיפים, שמוסעים בזרם הדם, ומגיעים למקומות צרים, וסותמים אותם. בסתימה נפגעת אספקת הדם לאיברים שונים, ללב עצמו, למוח - שבץ.  עודף רדיקלים גורם לדלדול מאגרים תאיים של נוגדי חימצון, כולל גם מלטונין שהוא כאמור, הורמון השינה, וגם צייד רדיקלים מעולה.  כשיש חוסר במלטונין, מופיעות הפרעות שינה. המלטונין הוא גם צייד רדיקלים מעולה, לכן כשחסר מלטונין, גדל מאד הסיכון לסרטן.  

מחקר אחר הראה (Dawson and Dawson 1996),  שכאשר עולה במוח ובתאי העצבים ריכוז תחמוצת חנקן (NO), אשר תאי מוח מייצרים באופן רגיל ואשר פועל כמוליקולת שליח, ונוצר בו עודף כתוצאה מההקרנה. הוא מגיב עם סופראוקסיד אניון, ליצירת פראוקסיניטריט, שיחד עם רדיקלים חופשיים של חמצן גורמים לנזקים נאורולוגיים קשים. עודפי רדיקלים אלה  בתאי העצבים, משבשים בעיקר פעילויות עצבים ושרירים. עודף רדיקלים חופשיים שניתגלה בנוזל מוח השדרה (CSF) של חולי לאוקמיה לימפטית חריפה (ALL), ירד בחולים שטופלו בכמותרפיה, באופן שתאם את התקדמות הטיפול בהם (Nakagawa et al 1997). מחקר אחר הראה  שנטילת נוגדי חימצון, הגנה על בתאי עצב,  ומנעה נזק על ידי רדיקלים  (Duffy et al 1998). יצירת נוגדי חמצון בגוף, אינה מספיקה לנטרל את עודף הרדיקלים, בגלל חדירת המזהמים הכימיים, ופגיעת הקרינות.

מערכת החיסון מייצרת כמויות גדולות של רדיקלים חופשיים, כדי ללחום בחיידקים ובנגיפים פולשים. הרדיקלים הורסים גם את התאים עצמם, ואז הרדיקלים שבתוכם יוצאים החוצה, ומזיקים לתאים בסביבתם. לכן פעילות מערכת החיסון כנגד חיידקים ונגיפים, גורמת לבזבוז נוגדי החימצון שלהם, ואז הרדיקלים מדכאים את תאי מערכת החיסון באין מפריע. זה מקטין את כושר הגוף ללחום בחיידקים ונגיפים גורמי מחלות, ושבטים סרטניים שנוצרו מתאים שעברו התמרה סרטנית, ולא ניפגעו על ידי המערכת מדכאת גידולים (לאחר שהגנים שלה נפגעו), ומהם מתפתחת מחלה סרטנית. 

כיצד תאי הגוף לוחמים ברדיקלים החופשיים ?

תאי הגוף שומרים כל הזמן שריכוז הרדיקלים החופשיים ישאר נמוך (כי יש להם כמה פונקציות חיוניות, כפי שניזכר לעיל). זה נעשה על ידי נוגדי חימצון, שתאי הגוף מייצרים, או שהאדם מקבל אותם במזון. נוגדי החימצון כוללים אנזימים, חלבונים שאינם אנזימים, ויטמינים A, C, ו-E, ואחרים. אולם תאי גוף האדם אינם מסוגלים לייצר ויטמין C (=חומצה אסקורבית)  שהיא נוגד חימצון חשוב.  ניתן לקבל אותה רק במזון, או כתוסף מזון. בין נוגדי החימצון ישנם  כאלה הנודעים בגלל תיפקוד אחר לחלוטין, והם פועלים כנוגדי חימצון באופן מישני, לדוגמא, המלטונין (שהוא הורמון השינה) ובנוסף הוא צייד רדיקלים מעולה!  אפילו חומרי פסולת משמשים כנוגדי חמצון, כגון בילירובין (הנוצר מפירוק המוגלובין בכדוריות הדם האדומות), וחומצת שתן (הנוצרת מפירוק בסיסי DNA) הם ציידי רדיקלים טובים! ידועים גם מינרלים שעוזרים לצוד רדיקלים, כי הם דרושים להימצא באתר הפעיל של האנזימים. את הוויטמינים והמינרלים ניתן להשלים באכילת מזון "בריא", או ליטול כתוספי מזון. פירוט על נוגדי חימצון, חורג מהעניין הנדון, וניכתב במאמר" ירוק גם מבפנים" באתר זה.

חשיפה אלמ"ג  גורמת בתוך דקות לאפקטים פיזיולוגיים מדידים 

חשיפה אלמ"ג גורמת מייד לפגיעה בממברנות של התאים בגוף, ובעיקר בתעליות היונים שבהן. פעילותן של אילו משתבשת, ונגרם שינוי הרכב היונים הדרוש לפעילות פיזיולוגית תקינה. יוני סידן (+Ca2)  הכרחיים בין היתר, לפעילות העצבים,  להתכווצות שרירים, כולל שריר הלב, הפעלת אנזימים הקשורים בביטוי של גנים, כולל כאלה שמשתתפים בחלוקת התא, בהתפתחות ביצית, ובהפעלתה להפריה, ביצירת חלב-אם, בהתגרמות (בניה) העצמות, ובעוד פעילויות רבות. חשיפה אלמ"ג מגבירה את המסרים שמעבירים יוני סידן מחוץ לתא אל תוכו, ומפריעה לזרימת יוני הסידן דרך הממברנה, אל אנזימים כנ"ל, הקשורים בגידול. זה עלול לגרום לחלוקות תאים בלתי נשלטות, המתפתחות לסרטן. הקטנת הזרימה של יוני סידן לתוך תאים, עלולה להקטין את כושר תאי החיסון ללחום בסרטן (Johansson 1994). חשיפה לאנרגיה בתדירויות רדיו ממכשיר טלפון אלחוטיים, תקשורת אלחוטית, סלולר או תנור מיקרוגל,  למשך 3 דקות, העלתה בדם את ריכוז תרומבוקסאן B2 (גורם קרישת דם), והורידה את ריכוז אצטילכולין (מעביר עצבי) (Omura and Losco 1993). חשיפת תאי עצב לקרינת אלמ"ג בתדירות הרשת (סביב 50 הרץ), או בתדירות רדיו וסלולרים (תדרי רדיו-מיקרו), משנה כאמור את תעליות היונים בממברנות שלהם, וגורמת לזרימת יוני סידן ומגנזיום (+Mg2) מתוך התאים החוצה בתוך דקות מעטות, ובתאים מייד הם חסרים (Dutta 1989). זה משבש מייד מאזן חומצה-בסיס, וזה מפריע מהלך מסלולים ביוכימיים, ופעילויות פיזיולוגיות נורמליות. בין היתר נמנעת יצירה והפרשה של קטכולאמינים (כגון אפינפרין=אדרנלין), של מעבירים עצביים (כגון אצטילכולין, דופאמין, ותחמוצת חנקן, (NO)  וכן פפטידים עצביים (כגון האופיואידים), המשככים כאבים, בדומה למורפיום. יוני הסידן משתתפים גם בחיבורים הגמישים של הסינאפסות בין תאי העצבים (המקנה זיכרון קצר מועד), בפעילויות גורמי קרישת הדם, בפעילות הורמונים (כגון, הפאראתירואיד, ה ACTH ואסופרסין, וכולציסטוקינין =הורמון השובע), בפירוק ATP להפקת אנרגיה, לסינתיזת AMP-מעגלי (c-AMP, הדרוש לפעילויות אנזימטיות רבות). שינויים כאלה יגרמו לסימפטומים אותם רופאים ינסו לרפא, מבלי לראות את כל התמונה. לכן ברוב המקרים הריפוי לא יהיה יעיל, אלא מזיק. בתאי עצם עשוייה חשיפה אלמ"ג, כאמור,  לעודד קליטת יוני סידן, תופעה זו משמשת בתדרים מסויימים לריפוי שברים בעצמות. 

חשיפה אלמ"ג גורמת בתוך דקות להפעלה של גנים שלא לצורך

תוצאות נוספות של המחקר הנ"ל של אומורה ולוסקו, ומחקרים בעוד שש מעבדות שונות (כמפורט בפרק זה) הראו שהחשיפה גרמה גם לביטוי גנים קדם-מסרטנים הפעילים בחלוקת התא, כגון   AB2   AB1    c-fos  שהחלבונים להם הם מקודדים, הופיעו בדם. מצב זה הוגדר כ-" אנומליה סרטנית זמנית" לאחר הפסקת החשיפה, חזרו הריכוזים שהישתנו, לרמה הנורמלית בתוך כ- 3 דקות. אולם, באנשים שהיו בגופם משקעי מתכות כגון אלומיניום, עופרת וכספית, השינויים נמשכו יותר זמן (Omura and Losco 1993).    

חשיפת חולדות לשידור טלפון סלולרי בשיעור ספיגה ספציפי (SAR) הגבוה פי 4.7 מהתקן המותר לאנשים, שהוא  SAR=2.0 W/Kg (וואט לק"ג ריקמה) גרמה לביטוי כמה גנים בתאי מוח, כגון גן הדחק hsp70  שמקודד לחלבון להלם חום (העוזר לשמור על מבנה חלבוני התא בזמן דחק), והגנים c-fos, c-jun,  ו-gfap  הדומים לאלה שנזכרו לעיל (Omura and Losco 1993). לאחר שהופסקה החשיפה, ירדה פעילות הגנים שהופעלו, עד שלאחר 24 שעות חזרו לרמת פעילות נורמלית. הפעלת גנים כאלה במערכת העצבים, משבשת את פעילותה (Fritze et al 1997). 

כדי לבדוק אם אומנם מופעלים הגנים להלם חום גם בחשיפה אלמ"ג, חיברו בטכניקות של הנדסה גנטית את יחידות ההפעלה (=פרומוטרים) של גנים כאלה: ,  hsp70 ו- hsp16  , הנימצאים לפני החלק המקוד של הגן, כולל גן המקודד לאנזים בטא-גלקטוזידאז, המפרק תרכובת X-gal (שהיא חסרת צבע, לגלוקוז, ותירכובת כחולה, ושיבטו אותם לתוך ה- DNA של תולעי נמטודות זעירות (Junkersdorf 2000). כאשר התולעים המשובטות נחשפו לקרינת אלמ"ג בתדירות רדיו, ובתדירות הרשת, פעלו הגנים בגוף התולעים, והן נעשו כחולות! כלומר הפרומוטר שנלקח מגן המקודד לחלבוני דחק בתא, הופעל גם על ידי קרינה אלמ"ג בתדירות רדיו!  בתאי הגוף, הגנים לחלבוני הלם חום פועלים באופן טבעי, רק כתגובה לעליית הטמפרטורה, לכניסת מזהמים כימיים לגוף, ובעת דלקת. משום מה גם קרינת אלמ"ג, וגם קרינה מייננת הפעילו גנים אלה בתולעים, וכך הם גם מופעלים באנשים החשופים לקרינת רדיו. הפרומוטרים של הגן הקדם מסרטן  c-myc  וגן הלם החום  hsp70 כבר נתגלו, והם שובטו בתרביות תאים של אדם. אלה נחשפו לאלמ"ג בתדירות רשת החשמל, ובתדירויות רדיו, והגנים המשובטים פעלו באופן דומה לזה שגרם ליצירת צבע כחול בתולעים. כאן הפרומוטרים שהיו בתאים שנחשפו לקרינות האלמ"ג, הפעילו גן היוצר אור (כמו גחלילית), וגנים אחרים (Lin et al 2001). דהיינו, גנים אלה פועלים גם באדם, הנחשף לקרינה אלמ"ג. בנוסף לכך, קרינת אלמ"ג הפעילה גם גן  +cd4  המקודד לחלבון של קולטן על שטח התאים (Felaco et al 1999). בחולדות הופעל בתאי שריר הלב גן המקודד ל- prodynomorphine b  (משכך כאב טבעי, שנוצר בגוף, ופועל בדומה למורפיום  ( Ventura et al 2000). חשיפה לשידור רדיו סלולרי למשך 60 דקות, הפעילה גנים המקודדים לחלבוני הלם חום (=חלבוני דחק) והגבירה קישור זרחן אליהם, כהכנתם לפעילויות מיוחדות בתאי הגוף, למרות שקרינה זו לא העלתה את טמפרטורת התאים (=אפקט לא-חומני). זירחון כזה הראה, שקרינת רדיו הפעילה מיגוון של מסלולי העברת סיגנלים תאיים, ביניהם זה של מסלול תגובת גן הדחק hsp27  .  

בהתבסס על המידע שיש זה מכבר על גנים כאלה, בהפעלתם על ידי מזהמים כימיים, הפעלה כזו, בחשיפה ממושכת או חוזרת לקרינת שידורי רדיו, מאפשרת התפתחות סרטן מוח, על ידי כך שהיא מעכבת מסלול לאפופטוזיס (מסלול לקראת מוות מתוכנן של תא פגוע, וכך תאים פגועים ממשיכים להתחלק, וביניהם כאלה שעלולים לעבור למסלול סרטני). הפעלת הגנים לחלבוני דחק, גם מגבירה במנגנון מסויים, את חדירות המחסום BBBבין הדם-מוח - ( Leszczynski et al.2002 ).

חשיפה אלמ"ג גורמת תוך דקות לנזק מוחי 

בניסוי במתנדבים, הם נחשפו לקרינת סלולרי GSM בעת שביצעו משימה מחשבתית מורכבת במחשב. רישום גלי המוח שלהם (EEG) בעת הניסוי, הראה שתוך דקות מתחילת החשיפה, קטנו הגלים האיטיים של המוח, אבל לא היתה ירידה בכושר הביצוע של הניבדקים (Freude et al 1998). במחקר אחר, חשיפה לשידור סלולרי למשך 5 דקות, שינתה את תבנית גלי המוח, ואת זרימת הדם (von Klitzing 1995). חשיפת חולדות לקרינה סלולרית, בתוך מדמה תהודה מגנטית MRI הראתה שבתוך דקות ניפגעו במוחן מרכזי זיכרון ולמידה, שגרמו לאובדן זמני קצר של  זיכרון, ולבילבול. לאחר החשיפה, המוח חזר כמעט למצבו הנורמלי (Hold et al 1998), החוקרים אמרו שהתוצאות בחולדות עדיין לא הוכיחו נזק באנשים, אולם קרינה בתדרי רדיו השפיעה על המוח (תדפיס המחקר לא ניתן להשיג -פורסם על ידי קלארק ודרבישייר, ב- Daily News  ב- 16 ביולי 1998). במחקר אחר מאותה המעבדה, נחשפו חולדות לקרינה דמוית סלולרית, בתדר 700 MHz  בתוך כמה דקות היו להן בעיות זיכרון ולמידה, וסימני אפילפסיה (Tattershall 1999). תוצאות דומות נתקבלו גם במחקר בשוודיה (Salford et al 2003) שניזכר לעיל. 

במחקר אחר במתנדבים, חשיפה לסלולרי במשך 20 דקות, הפחיתה את זמן התגובה בעת שעסקו במטלות מחשב, כנראה בגלל הרחבה של כלי דם, שהגבירה זרימת דם למוח (Preece 2000). תוצאה דומה נתקבלה במתנדבים שנחשפו לקרינה סלולרית בתדירות 902 MHz  בעת ביצוע מטלה מתימטית שדרשה גם עירנות: זמן התגובה הואץ, והזמן התפיסתי הדרוש, נתקצר  (Koivisto  et al 2000). נראה כאן שהגברת הזריזות הזמנית נגרמה כנראה בגלל שהקרינה האלמ"ג גרמה להרחבת כלי דם, ששיפרה את אספקת הדם למוח. אפקטים קצרי טווח אלה, שכאילו משפרים ביצועים במשך דקות, מתבטלים בחשיפה לטווח ארוך, ואז מתגלים האפקטים השליליים של הקרינה האלמ"ג.

חשיפה אלמ"ג גורמת תוך 30 דקות, לסוכרת זמנית, ולהפרעות בגלי המוח   

הקרינה אפילו ברמות מאד נמוכות, גורמת לשינויים  בגלי המוח (D'Costa et al 2003). במחקר אחר, מתנדבים נחשפו לקרינת רדיו חזקה, באותו זמן ביצעו בהם העמסת סוכר, כדי לבדוק את כושר פינוי סוכר מהדם, ונמדדה הפעילות החשמלית של המוח: ברוב הנבדקים (62%) נמצאו 30 דקות לאחר העמסת הסוכר, רמות סוכר גבוהות, שלא חזרו לנורמה אפילו אחרי 2 שעות. בחלק  מנבדקים אלה (32%)  נרשמו גם  הפרעות בגלי המוח (Bielski and .Sikorski 1996). תוצאות אלו, מסבירות כיצד חשיפות ממושכות לקרינת רדיו חזקה, מעלות רמת סוכר בדם, וזה מעלה רמת רדיקלים חופשיים, הגורמים נזק לתאי הגוף, ומעודדים התפתחות סוכרת, מחלות לב וכלי הדם, ונזקיהם ניכרים גם במערכות העצבים, החיסון, ואחרות, והם מעודדים התפתחות סרטן (ראה להלן). 

חשיפה אלמ"ג גורמת ליצירת רדיקלים חופשיים - המאיצים מחלות זיקנה

חשיפה אלמ"ג גרמה לתאי תאי גוף החי ליצור רדיקלים חופשיים (Roy et al 1995). מחקר אחר מצא עליה של כ-1% (כבר שינוי של אחוז בודד מפר את איזון הרדיקליים החופשיים בגוף) ברדיקלים החופשיים (Brocklehurst, and McLauchlan 1996). הרדיקלים אינם יציבים, כי חסר להם אלקטרון (שהוא בעל מטען שלילי) , והם מיד מנסים להשיג אותו ממוליקולה סמוכה, דהיינו (פחות מטען שלילי, דהיינו עליית המטען החיובי) מבחינה כימית, לחמצן אותה. בתהליכי הנשימה התאיים, או בעת דחק, נוצרים הרבה יותר רדיקלים חופשיים. גם בחילוף חומרים טבעי נוצרים רדיקלים, וכן בתאי החיסון, שם הם משמשים לקטול חיידקים או נגיפים. תאי גוף מגיבים אפילו כשלוחצים עליהם, ביצירת רדיקלים חופשיים. מחקר במתנדבים  (Moustafa et al 2001), הראה, שקרינת סלולרי, הנמצא בכיס, במצב כוננות, גרמה ליצירת רדיקלים חופשיים בדם, שגרמו לחימצון שומני הדם ולהפחתת נוגדי החימצון בכדוריות הדם האדומות. 

כאמור, הרדיקלים מחמצנים והורסים ליפידים (תרכובות שומניות) מהן בנויות ממברנות התאים, והורסים את תעליות היונים שבהם, ובכך גורמים לפליטת יונים מהתאים (בעיקר בתאי עצב), או לקליטה בלתי מבוקרת שלהם ממקומות בהם ריכוז היונים גבוה יותר, ומשבשים את מאזן היונים. איבוד יוני סידן (+Ca2) גורם בתוך דקות, לירידה תלולה בריכוזי מעבירים עצביים, והורמונים, ובגלל זה משתבשת פעילות העצבים. הרדיקלים גם מחמצנים את עטיפות העצבים (שהן שומניות), ובכך עם הזמן מאיצים את התפתחות מחלות ניוון עצבי כגון אלצהיימר, פרקינסון, ואחרות. חימצון השומנים בדם, כולל כולסטרול, מאיץ התפתחות טרשת העורקים, המעלה את לחץ הדם, ומקדימה את בוא מחלות הלב: הכולסטרול המחומצן ניבלע על ידי תאים של מערכת החיסון, והם ניכנסים איתו לדופן העורקים. נפח העורקים קטן, ולחץ הדם גדל. הלב צריך להתאמץ יותר כדי לדחוף את הדם, שריר הלב מתעבה, נוצרות הפרעות קצב, ומתפתחות מחלות לב וכלי הדם:  דפנות העורקים נפגעות, וחלקים נפרדים מהן, שנעים בזרם הדם, עלולים לסתום כלי דם קטנים ולגרום לשבץ, הגורם לחוסר תיפקוד, לשיתוק, עיוורון, וגם מוות. כלי דם שנהרסים, עלולים גם לגרום לשטפי דם.  אם קורה  שטף דם כזה במוח, מצטבר שם דם שלוחץ על המוח, וגורם לחוסר תיפקוד, לשיתוק, ואף למוות. 

הרדיקלים החופשיים מחמצנים חלבונים כולל אנזימים בתאים, ואלה  מאבדים את פעילותם. הם מחמצנים את עדשות העיניים והקרניות, וגורמים בהן לקטרקט, זה מוכר עוד ממלחמת העולם השניה, בשנות ה- 1940, במפעילי מכ"ם. אולם הנזק החמור ביותר הוא שגורמים מוטציות  ב- DNA  (המצטברות עם הזמן) בתאים, לשברים (שניראו ב-DNA בתאי המוח), ולאובדן סגמנטים, בהם חלקים של גנים. אם אובד חלק ההפעלה (הפרומוטר) של גן, הוא עלול להתבטא ללא הפסקה. אם זה קורה בגן קדם מסרטן (המעורב בחלוקת התא), גן כזה המתבטא יותר חזק בתא, עלול לגרום לחלוקות תאים בלתי מבוקרות, ולהתפתח למחלה סרטנית.  נזק מקרינה אלמ"ג מצטרף בכך לנזקים אחרים, ומגביר אותם, להאצת מחלות גיל, לרבות סרטן.  כאשר מופיע סרטן באנשים צעירים, ובשכיחות גבוהה, זה מצביע בדרך כל על כך שהם נחשפו לגורם מפגע חזק ופעיל זמן רב.

סאלפורד ועמיתיו (Salford et al 2003), שניזכר לעיל,  הוכיח שנזק מקרינות רדיו עלול להיגרם למערכת העצבים של ילדים ואנשים צעירים בנסיון בחולדות צעירות  (בדימוי לאנשים צעירים) שנחשפו 2 שעות ביום, לסלולרי GSM בעוצמה חלשה, במשך 50 ימים, נמצאו ראיות ברורות להרס תאי עצב בקליפת המוח, בהיפוקמפוס (איזור הלמידה והזיכרון), והגנגליונים (מרכזים) בבסיס המוח. הרס זה היה מובהק, לעומת המוח של חולדות שלא נחשפו. בנסיון קודם, שגם הוא ניזכר לעיל, הם הוכיחו שגלי סלולרי בפעימות, גרמו לפריצת המחסום בין הדם למוח (BBB) ולדליפה ניכרת של חלבון דם גבה-מוליקולרי (אלבומין) לתוך המוח וגרם שם נזק. החוקרים נוכחו, שנזק זה הצטרף לפגיעה בתאי העצב במוח. נזקים אלה לא תמיד ניראים מייד, אולם לאורך זמן, הם יקטינו את הקיבולת השמורה של המוח ללמידה, וזה ייחשף יותר מאוחר בחולי של מערכת העצבים, או בלאי של הזדקנות בטרם עת. החוקרים מזהירים בפירוש, מהופעת נזקים קשים למוח בגיל מאוחר יותר.  

הסיכון לפגיעות מוח גדול, ומוצא ביטוי בתושבים  הנחשפים עכשיו לעוצמות שידור המסכנות את בריאותם, ומפתחים חולאים שיאובחנו בעתיד.  מה גם, שכנראה המרחק מפגיעה נאורולוגית קלה, לחמורה, ומפגיעה שגרמה לגידול שפיר, עד לגידול ממאיר, אינו כה גדול. 

חשיפה אלמ"ג נמוכה משיעור הספיגה המותר לפי ICNIRP, גורמת לשברים ב-   DNA

בחשיפת חולדות לקרינה סלולרית פועמת (בפולסים) ב-SAR=1.2 W/Kg  (בישראל מותר  SAR=2.0 W/Kg ), נתקבלו שברים חד-גדיליים ב- DNA של תאי המוח, לאחר 4 שעות. קרינה סלולרית מתמשכת, גרמה לשברים חד גדיליים כבר מתחילת החשיפה, ובמשך כל 4 השעות שהיא נמשכה (Lai and Singh 1995). בעבודה נוספת שלהם       (Lai and Singh 1996), באותה עוצמה, ושני סוגי הקרינה (פועמת, ומתמשכת),  נראו ב-  DNA בתאי המוח בשתי הקבוצות לאחר 4 שעות שברים חד-גדיליים, ודו-גדיליים , כלומר, נשברו קטעים מה- DNA.  היות וקרינת הסלולרים היתה חלשה מכדי לגרום חימום (שנחשב לפי הקונצנזוס הישן, ורשויות החוק בישראל כאמת מידה יחידה לנזק, ראה לעיל), בדקו חוקרים אלה בעבודה נוספת (Lai and Singh 1997a)  מה  גרם  לשברים ב-  DNA: נמצא שהם נגרמו מהרדיקלים החופשיים שנוצרו בתאי המוח כתוצאה מהקרינה הסלולרית שפגעה בהם. החוקרים הצליחו למנוע יצירת שברים ב-  DNA בתאי המוח, אם לפני החשיפה לקרינה, הזריקו לחולדות מלאטונין (הורמון השינה) או תרכובת בסימון PBN, ששניהם ידועים כציידי רדיקלים חופשיים.  זו הייתה הוכחה ברורה לכך שהנזק ל- DNA נגרם על ידי הרדיקלים החופשיים, שנוצרו כתגובה לחשיפה לקרינה בתדירות רדיו,  שאינה קרינה מייננת. 

חשיפה אלמ"ג בתדרי רדיו במשך שנים גורמת להתפתחות סרטן

ד"ר Repacholi ועמיתיו, חקרו בעכברים אם קרינה סלולרית מסרטנת: הם חשפו עכברים ששובטו (בהנדסה גנטית) בגן מסרטן של מערכת החיסון (שגורם ללימפומה), לסלולרי פעמיים ביום למשך 30 דקות, במשך 18 חודשים. הסיכון ללקות בסוג הסרטן הזה עלה עד פי 2.4 יותר מאשר בכאלה שלא נחשפו. התוצאות עוגלו כלפי מטה, עד ל-  פי 2 בלבד. למרות זאת סרב ירחון רפואי מכובד לפרסם זאת, בנימוק שיגרום לפניקה, המחקר פורסם לבסוף בירחון אחר  , (Repacholi et al 1997b ראה גם  1998, 1997a ). לאחר זאת, כפי שניזכר לעיל,  נתמנה ד"ר רפאצ'ולי לראש המחלקה לנזקי קרינה אלמ"ג ב- WHO ואז התכחש לתוצאות מחקרו. כשנישאל בכנס על כך, ענה שסטודנט שלו מסר את המחקר לפירסום בטרם עת…                    

הקשר בין חשיפה לקרינות בתדרי רדיו, ותחלואה בסרטן, נחקרו בקרב חיילים ששרתו בצבא הפולני, וגם במשך שנים לאחר שירותם, בין השנים 1971 – 1985. מחזורי הגיוס השנתיים היו כ- 128,000 חיילים, מהם כ- 3,700 (2.98%) נחשפו בעת השירות לקרינה ממכשירי קשר סלולריים צבאיים (שחלקם היו יותר חזקים מסלולרים אזרחיים). נמצא שהסיכון לסרטן בקרב הנחשפים עלה לפי 2.07 מהבלתי נחשפים. לגבי סרטני מערכת העיכול, הסיכון עלה פי 3.22 , לסרטני המוח פי 1.99, לסרטני מערכות יצירת תאי הדם והלימפה, פי 6.31, ללאוקמיה מיאלואידית כרונית פי 13.90, ללאוקמיה מיאלובלסטית חריפה פי 8.62, וללימפומות שאינן הודג'קין פי 5.82 (Szmigielski 1996).  בשודיה, נחקר הקשר בין חשיפה של משתמשי סלולרי ותחלואה בגידולים בראש: לא נמצא סיכון לסרטן במשתמשים בסלולרי עד 3 שנים. באלה שדיברו בטלפון לפחות 2 שעות ביום, עלה הסיכון פי 1.5 לאחר 5 שנים. הסיכון ללקות במננגיומות (סרטני קרומי המוח) עלה פי 4.5, ובנאורומות אקוסטיות (גידולים שפירים במערכת השמיעה) פי 3.5 . לאחר שימוש במשך 10 שנים, עלה הסיכון לסרטן פי 2.0 , ולסרטנים צדעיים פי 2.6. לפי תוצאות מחקר זה השימוש בטלפון  אלחוטי במשרדים, במשך עד 8 שעות ביום, העלה את הסיכון לסרטן בדומה לטלפונים הסלולריים (Hardell et al 2001). מאז פורסמו עוד מחקרים של הארדל וקבוצתו, ראה ברשימת הספרות.

חשיפה לשידורי תחנות רדיו וטלוויזיה מגבירה סיכון לסרטן

הסיכון לתושבים הגרים בסמיכות לתחנות שידור רדיו וטלוויזיה ללקות בסרטן נבדק בכמה מחקרים, כגון: באוסטרליה  לייד אנטנת טלוויזיה המשדרת משנת 1956 (Hocking et al 1996, 1998), היתה צפיפות הספק של 8.0uW/cm2 שדעכה  ברדיוס 4 ק"מ  עד 0.2uW/cm2  הסיכון הכולל ללאוקמיה היה פי 1.24, ובילדים פי 1.58, ולתמותה היה פי 2.32 בילדים הסיכון ללאוקמיה לימפטית (הנפוצה ביותר) היה בשכיחות פי 1.55, ובתמותה פי 2.74 . שכיחות סרטן המוח, ותמותה ממנו לא עלו. 

באנגליה בדקו דולק ועמיתיה (Dolk et al 1997a) בדקו את שיעור התחלואה בסרטן בקרב התושבים שגרו בתוך רדיוס של 2 ק"מ מצבר אנטנות טלוויזיה ורדיו  FM בסאטון-קולדפילד. נמצא שהסיכון ללאוקמיה במבוגרים עלה ל- 1.83, וירד באופן מובהק עם גדול המרחק מהאנטנות. במחקר דומה    20 תחנות חזקות אחרות  (Dolk et al 1997b) לא נתקבלו בתחילה תוצאות משמעותיות כמו במחקר הקודם. עיבוד סטטיסטי מחודש של התוצאות, הראה נזק מובהק, שפורסם כתיקון ( Cherry, personal communication 2002). באיטליה משדרת אנטנת הרדיו של הואתיקן, בעוצמה של 600 kW (שזה חצי מהספק אנטנת "הילל" בישראל ). ברומא מצאו מיכאלוצי ועמיתיו (  Michelozzi et al 2001, 2002) שהתושבים בשכונת סנטה מריה די-גלריה, בסביבת האנטנה של הואתיקן, נחשפו לשדה חשמלי של עד  25V/m, שזה פחות ממה שספגו תושבי מושב פורת בישראל  (70V/m) וצורן (90V/m). התוצאות ברומא הראו שסיכון ללאוקמיה בילדים ברדיוס של 6 ק"מ מהאנטנה, עלה לפי- 2.17 , ועם המרחק ממנה, היתה ירידה מובהקת בשכיחות המחלה בילדים, ובתמותה של גברים. למרות הביקורת על מחקר זה, תוצאותיו הצביעו על סיכון ברור מתחנת השידור לתושבים בסביבה.

בהאוואי, נמצא  (Maskarinec et al 1994) שהסיכון לחלות בלאוקמיה חריפה בילדים בין דיירי חוף וואינאה, בין השנים 1979 עד 1990, בתוך רדיוס של  כ- 4 ק"מ מאנטנת שידור רדיו, היה פי 2.0 . במקום זה נוצר "צבר סרטני". החוקרים לא מוצאים מכלל אפשרות שהתוצאה מקרית, אולם בגלל האיפיונים המיוחדים של צבר זה,מצאו לנכון לפרסם אותו.

האם הסיכון מקרינת רדיו שווה לכל התושבים ?

בהחלט לא, כי ישנם ילדים, הרגישים יותר, יש נשים בהריון, ויש זקנים. בנוסף להם ישנם אנשים שהם אלרגיים לקרינה אלמ"ג (בראשי תיבות EHS), והם מגיבים בסימנים אופייניים לאלרגייה בדומה לאלה שרגישים לאבקת פרחים. בחשיפה לאלמ"ג בעוצמה חלשה, כבר מופיעים בהם סימני דלקת בדרכי הנשימה, הנגרמים על ידי יצירת רדיקלים חופשיים (בעיקר סופראוקסיד), הגורמים להפרשת היסטאמין ולאוקוטריאנים. חשיפה ממושכת, או חוזרת לאלמ"ג (או למזהמים כימיים, או אלרגנים שונים) עלולה להגביר רגישות לאלמ"ג. במקרים קשים של רגישות כזאת, עלול גם להיגרם הלם אנאפילקטי, מחנק, ואפילו מוות מחנק. במקרים קלים יחסית, ישנה הפרשת הפארין (מונע קרישת דם), מופרשים מיצי עיכול, מורגשים גלי חום, והרגשת שיזוף, מופיעים כתמים אדומים על העור, עם עיקצוצים, לחץ דם יורד, ומתכווצים שרירים של דרכי הנשימה (מה שגורם להרגשת המחנק), ויש רגישות לאור. תופעות אלה עלולות להגביר חולי או רגישות קיימת, ולא תמיד מאובחנים נכון, בגלל חוסר ידע של רופאים רבים בנושא. חולי EHS רגישים יותר גם ללקות באפילפסיה, ולמחלות רבות אחרות, כפי שהוסבר לעיל.

ילדים שגרו לייד אנטנת שידור רדיו בלטוויה, ניפגעו  בכושר הלימוד הריכוז והזיכרון (Kolodynski et al 1996). הם עלולים לאחר שנים לשלם מחיר כבד נוסף בבריאותם, בפרט בעצבים, במערכת הדם, והחיסון.  

מדוע רק חלק מהניפגעים מקרינה אלמ"ג, חולים ? 

אם הקרינות נחשבות מסוכנות, וגורמות מוטציות, מדוע רק חלק מהנחשפים לוקים במחלות קשות, כולל מחלות סרטן, ומתים בטרם עת, ואילו רוב האנשים אחרים אינם נפגעים?  התשובה מורכבת: 

עם השלמת מיפוי ה-DNA בפרויקט גנום האדם, נתברר שכ- 35,000 הגנים המבניים שבו , תופסים למעשה פחות מ- 5% מה- DNA שיש בכל תא. כידוע, יש ביממה, כ- 10,000 פגיעות חימצון ב- DNA בכל תא בגוף האדם (Ames 1995), ורובן הגדול מתוקנות. אם נגרמות פגיעות רבות נוספות, בגלל חשיפה לקרינה, מערכת התיקון תשאיר יותר פגיעות בלתי מתוקנות, שישארו כמוטציות. אולם רוב הפגיעות ב- DNA, קורות במקומות לא משמעותיים, דהינו במקומות שלא מקודדים לשום חלבון, אז אין מהן נזק. קיימים גם הבדלים גנטיים בין האנשים, שגורמים ליעילות השונה של מנגנוני תיקון הנזק ב- DNA, דיכוי הגידולים וההגנה החיסונית. אלה שאצלם המערכות יעילות יותר, צפויים לחיות יותר שנים. המועדים ללקות במחלות גיל, כולל סרטן, הם כאלה שמערכת אחת מאלו, או יותר, פחות יעילה. גם תלוי היכן נפגעו ב- DNA. פירוט מערכות אלו מחוץ לעניין הנדון, אולם יש להדגיש, כי, למעשה: 

• 1. כולם נפגעים, כולל גם מי שלא חולה, בטוח שהוא ניפגע, אולם באיזורים  ב-DNA, שהמוטציות שנכנסו אינן גורמות לנזק ניכר. גם פגיעות בגנים משמעותיים, יכולות לקרות בתוך קטעים הנקראים אינטרונים, אשר בעת ביטוי הגן, מסולקים קטעי ה- mRNA שקודדו מהם, ואינם משתתפים ב-mRNA הסופי, שלפיו יתורגם החלבון המקודד באותו גן. כך שלא מגיעים בינתיים לכלל מחלה. גם פגיעה בקטעים משמעותיים של הגן, הנקראים אקסונים, עלולה להיות בבסיסים שלישיים בגנים (ראה לעיל,) בהם מוטציות נשארו נאוטרליות, דהיינו, ניסבלות על ידי הקוד הגנטי, ולא מתבטאות בשינוי רצף החלבון שמקודד מגן זה. בנוסף לכך, לא מספיק גם שהפגיעה במקום משמעותי: כיון שיש לכל אדם שתי מערכות כרומוזומליות (אחת מכל הורה) גם אם נפגע גן באחת מהן, עדיין ישנו הגן האללי (בכרומוזום הזוגי), שלא ניפגע, ויפעל באופן נורמלי. אבל אם הפגיעה בגן קדם מסרטן, היא תהיה דומיננטית לגבי הגן הנורמלי, ועלולה לגרום לביטוי מוגבר של גן זה, והפיכתו לגן מסרטן, שיגרום לחלוקות תאים בלתי נישלטות, ויצירת שבט תאים סרטניים. 

  2. ההבדל בין מי שחולה ומי ש(עדיין) לא, תלוי גם ביעילותה של המערכת המתקנת DNA: אנשים שמערכת תיקון ה- DNA  יותר יעילה אצלם, עשוים לחיות חיים ארוכים יותר, אפילו בסביבה מזוהמת, וזהו גורם תורשתי חשוב. לעומת זאת, באנשים רבים מערכת זאת פחות יעילה, או שרצף ה- DNA בגנים אלה כולל צירוף(ים) קרובים יותר להיות מועדים לפורענות. דהיינו, שינוי קל עלול לגרום לשינוי מבנה משמעותי, או לאבדן שליטה בגן רגולטורי, ומספיקות פחות מוטציות כבר כדי לגרום לפגם ניכר, או למחלה ממש. לכן אנשים כאלה עלולים ללקות בטרם עת במחלות גיל, וכבר בגיל צעיר לפתח גידולים שפירים או ממאירים, ולא להגיע לגיל מופלג. לאנשים כאלה, זיהום כימי או חשיפה לקרינות רדיו ואחרות, עלול להיות גזר דין מוות בטרם עת.סיכומים מהמחקרים, על סיכוני קרינות רדיו.

האם המלצות ICNIRP שומרות על בריאות התושבים לייד אנטנות שידור ?

המלצות ICNIRP התקפות בישראל, מרשות כאמור, בתדר 800MHz חשיפת הציבור בסביבה בלתי מבוקרת, לצפיפות הספק של לשדה חשמלי של  400uW/cm2 שגורם לחימום הרקמות בגוף הנחשף לו. מחקרים לא חדישים, כבר הראו שאפילו קרינות שידור בעוצמה של  כ-  1uW/cm2 כבר גרמו נזקים, ב- 2.4uW/cm2 למשך 2 שעות, גרמה שברים ב- DNA, בגלל יצירת רדיקלים חופשיים. שינויים אחרים שניגרמו, היו שבתוך 3 דקות לשינויים פיזיולוגיים מדידים, להפעלת "גנים מסרטנים"  (Omura et al 1991, Omura and Losco 1993), ולהפעלת גנים המקודדים לחלבוני הלם חום ( Leszczynski et al 2002, ראה פירוט  בסעיף הבא). 

מחקרים אפידמיולוגיים על תחלואה בסביבות אנטנות שידור בעולם, נעשו בין היתר לייד אנטנת השידור של הואתיקן (Michelozzi et al 2001, 2002l): נמצא בין תושבי סנטה מריה די גלריה, פרבר צפון מערבי של רומא, הגרים בסמוך לאנטנה, סיכון ללאוקמיה בילדים בשיעור הגבוה פי 2.2 מהאוכלוסיה הכללית. סנטיני ועמיתיו (Santini et al 2002) הראו כאמור בצרפת, שבמגורים לייד אנטנות סלולריות נגרמו לדיירים הפרעות מובהקות: במרחק 300 מטר מאנטנה, או פחות, נגרמה  עייפות. במרחק עד 200 מטר, התלוננו על כאבי ראש, הפרעות שינה ואי-נוחות. במרחק עד 100 מטר, התלוננו על  אי שקט, דיכאון, אובדן זיכרון,  סחרחורות, ירידה בחשק מיני, וכיוב'. בנשים נגרמו באופן מובהק יותר מאשר בגברים, כאבי ראש, בחילות, אובדן תיאבון, הפרעות שינה, דיכאון, אי נוחות, והפרעות בראייה.. סנטיני גם העיד על סיכוני קרינת אנטנות בפרלמנט הצרפתי, שם קיבלו את המלצותיו להרחיק אנטנות לא פחות מ- 300 מטר מאיזורי מגורים, ובשנת 2009, גם הורידו את תקן חשיפת הציבור, למחמיר ביותר,  0.1uW/cm2 כמו בזלצבורג, אוסטריה.