שרה זיגלבאום  שרה זיגלבאום

מיון והכללה

יכולות החשיבה של מיון והכללה משולבים זה בזה.

מיון הוא אופרציה שכלית לוגית המאפשרת לסווג תופעות לקבוצות.  כושר המיון מתפתח אצל הפרט כבר מהגיל הרך על ידי פעולות מעשיות שמבצע הילד בעצמים, ועל ידי מעקב אחר תוצאות פעולתו.  לדוגמה, אלו חפצים שבורים ואלו לא, אלו חפצים מתגלגלים ואלו לא.

  בפעולת המיון על הילד להתייחס לא רק אל תכונות העצם, האירוע, או הסמל, אלא גם אל הפעולות שהוא מבצע בהם, כלומר עליו לעבד את המידע שנמצא בידו. העיבוד כולל פעולות כמו הבחנה, השוואה, מציאת דמיון או הבדלים.

  צירוף עצמים על בסיס רושם סובייקטיבי מקרי מקדים את תהליך המיון, המבוסס על יצירת קשרים בעלי אופי עובדתי-ממשי, על פי צבע למשל.  כך גם לגבי צרוף עצמים על בסיס פעולה תפקודית משותפת, כמו מכונית ורכבת נוסעים.  רק בשלב מאוחר יותר בילדות יהיה הילד מסוגל לבודד תכונות מן העצמים, ולקבץ עצמים בעלי תכונה דומה מתוך אוסף עצמים שאינם זהים בשאר תכונותיהם.  לשם כך עליו להתרכז בתכונה מסוימת של העצם ולהתעלם מתכונות אחרות.  יכולת זו קיימת אצל רוב גילאי .6-5  לא רק שהילד מסוגל לקבץ יחד עצמים בעלי תכונה דומה, אלא הילד גם מתחיל להבין מדוע הניח יחד עצמים מסוימים (שכטל, 1984).

לפי התיאוריה של פיאז'ה, מסוגלים ילדים בגיל הקדם אופרציונלי (2-7) למיין לפי ממד קריטריון אחד (צורה או צבע), ורק לקראת סוף שלב זה ובשלב האופרציות הקונקרטיות (7-11) מסוגלים הילדים למיין לפי שני ממדים וקריטריונים (צורה וצבע) בו זמנית.

התרומה של המיון והקטגוריזציה באה לביטוי בתחומים הבאים:

1.   צמצום המורכבות של הסביבה

2.   זיהוי עצמים בעולם והכנסתם למחלקות

3.   צמצום הצורך בלמידה מתמדת באמצעות הפשטתן של תכונות

 מיון לקבוצות

מיון לקבוצות הוא פעולה בסיסית שאדם עושה בעת עיבוד הגירויים בסביבתו. החלוקה לקבוצות מכניסה סדר בעולם, עוזרת לארגן ידע ומקלה על הצפנתו בזיכרון. המשימות של חיבור קבוצות וחיסור קבוצות הן רבות ומגוונות, החל ממיונים פשוטים של עצמים ממשיים ועד חלוקה לקבוצות מושגיות בעקבות אבחנות מורכבות.

לילד בגיל הרך נציג משימות מיון פשוטות: למשל, למיין את סל המצרכים למוצרי חלב שאותם יש לאחסן במקרר, לירקות - בארון המאוורר, לחומרי ניקוי וכו'. ניתן לילד לאסוף עצמים שונים:  כפתורים, עלים, פקקים, אבנים ופרחים, ולאחר מכן נבקש ממנו למיינם לשתי קבוצות:  עצמים טבעיים ועצמים מלאכותיים. תחביבי האיסוף השונים מטפחים יכולת מיון: איסוף בולים, פרסים, זהבים, תמונות של שחקנים, ספורטאים, זמרים וכו'. לעיתים נדרש מיון כפוי באלבומים מוכנים מראש, אך עיקר הפעילות היוצרת בתחביבים אלה מתרכזת סביב בחירה עצמית של קריטריוני מיון, מעבר מצורת מיון אחת לצורת מיון אחרת, קשר עם אספנים שאצלם האוסף מסודר באופן שונה וכו'.

המיון לקבוצות הוא אחת מהאופרציות הקוגניטיביות. זוהי פעילות מחשבתית פנימית, שאינה מחייבת פעילות בעזרת עצמים ממשיים.  פעילות זו ניתנת לביצוע גם באופן ייצוגי.

מיון לפי תכונה מסוימת אינה פעילות בודדת, היא משלבת אפשרות אחת מתוך מערכת שלמה של פעילויות הקשורות זו בזו והתומכות זו בזו. כלומר, על מנת לתפוס עצמים כשייכים לקבוצה אחת ולא כאוסף סתמי של עצמים, יש להבין, כי ניתן להציב גם קבוצות אחרות, לחברן לקבוצות-על או לעשות את הפעולה ההפוכה - לשוב ולפרק את קבוצת-העל לתת-הקבוצות המרכיבות אותה. ולבסוף, ניתן לבצע את פעילות ההקבצה על עצמים מסוגים שונים.

הכללה

הכללה היא תהליך של קישור עצמים ואירועים ושיוכם לקבוצה אחת, לפחות, על סמך תכונה אחת משותפת, תוך התעלמות מתכונות נוספות שהן בלעדיות לעצם זה או אחר בקבוצה. חשיבות ההכללה היא בכך שבאמצעותה האדם מגיע ליצירת מושגים, כללים וחוקים.

ההכללה מאפשרת לאדם להגיב בתגובות דומות לגירויים חדשים הדומים לגירויים המוכרים לו משלבים קודמים.

בספרות מבחינים בשתי רמות של הכללה:

א. רמה תפיסתית-אינטואיטיבית - מבוססת על תפיסה חושית (מיון על פי תכונות הנתפסות בחושים כמו צבע, צורה, טעם וכו').

ב. רמה לוגית- מבוססת על החשיבה, הילד מסוגל למיין ולהכליל על סמך תכונות שאינן נקלטות בחושים בלבד (כמו מיון על פי תכונות, שימושים, עיקרון משותף וכו').

מיון והכללה ברמה לוגית ניתנים לפיתוח באמצעות פעילויות לימודיות כגון:

א. הכללה על פי  קריטריון שאינו נראה לעין (כמו  חי, צומח, דומם).

ב. זיהוי פרט יוצא דופן בתוך קבוצה של מילים (כיסא, ארון, שולחן, רכבת).

 עיצוב וניהול האתר: שרה זיגלבאום