ג׳ון פרקינס
"ומה שקרה אחר כך היה שהם - כעם - היו מוצאים את עצמם חייבים לבנק העולמי חוב עצום, שהם לא יכולים בשום אופן לשלם. אז בשלב מסויים אנחנו המחסלים הכלכליים באים אליהם ואומרים 'אוקיי, אם אין לכם כסף לשלם, אנחנו נוותר לכם על החוב. אבל תנו לנו בתמורה את ליטרת הבשר: תמכרו לנו את הנפט שלכם בזול, תצביעו איתנו בהצבעת האו"ם הבאה או שלחו חיילים למקום כלשהו בעולם כדי לתמוך בנו, למשל עיראק'. ככה אנחנו מצליחים ליצור את האימפריה הגלובלית שלנו. זו מערכת מדהימה. בנינו את האימפריה הזו בלי צבא ובלי שהרבה אזרחים ידעו. רוב האנשים חושבים שעשינו דבר נהדר".
וקראת לעצמך מתנקש?
"לא, לא. זה כמו שסוכן CIA לא קורא לעצמו מרגל, יש לו הגדרת תפקיד רשמית, אבל בתכלס הוא מרגל. הגדרת התפקיד שלי היתה כלכלן ואחר כך כלכלן ראשי, אבל למעשה הייתי מחסל כלכלי".
פרקינס, היום בן 64, אומר שהוא אותר ונבחן לתפקיד בזמן לימודיו לתואר במינהל עסקים באוניברסיטת בוסטון. השנה היתה 1968, והוא ניסה לחמוק מגיוס למלחמת וייטנאם באמצעות עבודה ממשלתית. מי שערך לו את הבדיקות היו ה־NSA, אבל מי שהעסיק אותו בסופו של דבר היתה חברת ייעוץ עסקי פרטית בשם MAIN. לדבריו, זוהי הצורה שבה המערכת מטשטשת את העקבות אל הממסד האמריקני.
"ה־NSA גילו שאני אהיה מחסל כלכלי טוב ושיש לי כמה חולשות שיכולות לשמש כפיתיונות כדי לדוג אותי", הוא מספר, "אלו למעשה שלוש החולשות הגדולות של החברה שלנו: כסף, כוח וסקס. לא היה לי הרבה מאוד מאלו כגבר צעיר, וקלודין, האשה שנשלחה לאמן אותי, נתנה לי את כולן. היא היתה מאוד חכמה ופתיינית, היא לימדה אותי הרבה על סקס והיתה מאוד טובה בזה. היא הציעה לי הרבה כסף וכוח, ואני נפלתי בפח. עמוק בפנים תמיד ידעתי שמה שאני עושה לא בסדר, אבל היה לי קל לשכנע את עצמי אחרת".
