בני השטן מגרמניה - הקשר היהודי
עיבוד מאמר מאת: ברי חמיש עם תוספות שלנו
״"המשיח״ שהסב את הנזק הגדול ביותר ליהודים, הוא שבתי צבי״, כותב ג'רי ראבוו (Jerry Rabow) בספרו "חמישים משיחים יהודיים" (יצא לאור בהוצאת גפן, ירושלים).
שבתי צבי, ספק מיסטיקן, ספק ליצן, נולד בסמירנה, תורכיה, בתאריך ט' באב 1626. היום שבו האמינו שעל פי המסורת יוולד המשיח.
היום התשיעי בחודש אב מציין טרגדיה משולשת לעם היהודי. על פי המסורת, בית המקדש הראשון, בית המקדש השני וכן מבצרו של בר כוכבא, ביתר, נחרבו בתשעה באב.
שבתי צבי, נולד ביום השבת, ולכן נקרא שבתי.
צבי, יליד איזמיר, עסק בצעירותו במיסטיקה ובקבלה ונתן העזתי שכנע אותו בדבר היותו משיח. שבתי צבי סבב בעולם ואסף תומכים ומאמינים רבים. באותה תקופה הוא תיקן תקנות, ביטל מנהגים דתיים, ומינה את אחיו ואת מכריו ל"מלכים".
באחת הפעמים עלה ״המשיח״ צבי על הר, וניסה, כמו יהושע בן נון, לעצור את השמש. אלא שבמקרה הזה, זה לא הצליח. בפעם אחרת שוטט בחוצות קושטא עם דג ענקי בעריסת תינוק, ונימק זאת בטעמים קבליים.
בתחילת שנות העשרים לחייו נישא פעמיים, אך נאלץ להתגרש, מאחר שלא התקרב כלל לנשותיו. בני איזמיר תלו את התנהלותו זו בגודל קדושתו ופרישותו.
יום אחד סידר לעצמו טקס נישואין, כאשר הכלה איננה אלא ספר תורה, כאקט של משיחיות, כביכול המשיח הוא בעלה של התורה. הוא גורש וסולק מקהילות רבות בשל ליצנותו.
שבתי צבי טען שבימות המשיח מתבטלים איסורי התורה, ולכן יש לחטוא ככל האפשר.
הוא חגג את שלוש הרגלים ביום אחד, כחלק מנטייתו לערבוב תאריכים, כאשר ישב בסוכה, חגג בה את ליל הסדר וקרא בתיקון ליל שבועות.
הוא הפך את ט׳ באב - יום הצום על חורבן המקדש, ליום חג.
הוא הנהיג אכילת מאכלות אסורים.
צבי תיקן ברכה שהייתה שגורה בפיו ובפי תלמידיו, בשעה שהם חוטאים ומפרים כל צו ואיסור שעלה בדעתם: "ברוך מתיר איסורים", (כפרפרזה לברכה הנהוגה בתפילת הבוקר ״ברוך מתיר אסורים״).
כשהיה בשיאו, יום אחד, אחר תפילת שחרית יצא שבתי צבי בראש כמה מאות ממאמיניו לכיוון בית הכנסת של העדה הפורטוגזית, בו התפללו ראשי מתנגדיו. מתפללי בית הכנסת נעלו אותו מבפנים, אך שבתי צבי ניפץ את הדלת בגרזן ונכנס, הפסיק בכוח את התפילה והכריח את המתפללים לשמוע את דרשתו. לאחר הדרשה הוציא חומש מודפס והכריז כי קריאת התורה תעשה מתוכו, ולא מתוך ספר תורה כפי שההלכה דורשת.
במהלך קריאת התורה קרא לעלות לתורה לשבעה ממקורביו ולאחר מכן לשבע נשים. את כל העולים לתורה במעמד זה הכתיר שבתי צבי ל"מלכים" במקומות שונים בעולם, ואת אחיו אליהו צבי, הכתיר למלך טורקיה.
לאחר קריאת התורה ביים תקיעת שופר כאשר הוא תוקע בידיו ולא באמצעות שופר, ולאחר מכן חירף וגידף במשך שעה ארוכה את רבני איזמיר שנכחו במקום ובראשם רבי חיים בנבנישתי, מחבר הספר "כנסת הגדולה", שלימים היה מראשי תומכיו. לסיום ריקד בבית הכנסת עם ספר תורה בידו כאשר הוא מזמר שיר אהבה בספרדית שהיה אהוב עליו ביותר ותלה בו סודות קבליים רבים.
שבתי צבי חתר למגר את כל חוקי התורה ולהחליפם בכל המנוגד להם.
למרבה הפלא, יותר ממחצית היהודים בעולם בעת ההיא האמינו בהתגלותו של שבתי צבי כמשיח המובטח לעם היהודי.
רבים ממאמיניו היו ניצולי פרעות ת"ח-ת"ט אשר במהלכן נטבחו כמאה אלף יהודים במזרח אירופה. על רקע זה מובנת כמיהתם העזה לבוא המשיח.
שבתאי צבי הכריז שהוא יתחיל את הגאולה בתאריך ט"ו בסיון, 18 ביוני 1666.
רבים יזהו את משמעות התאריך. יוני הוא החודש השישי, כמו"כ 18 בחלוקה לשלוש הוא 6+6+6. המספר 666 מייצג את השטן.
ועד שהוא יגאל את העולם, המשיך שבתאי צבי לשאת הכרזות שונות ומשונות, על תיקוני הדת המתחייבים מתוך בואם של ימות המשיח.
הוא ביטל את החוקים הנוגעים ליחסי מין, והרחיק לכת עד כדי התרתם המוצהרת של שלושים ושישה החטאים העיקריים המוגדרים במקרא, וכן הורה לכמה מחסידיו על חובתם לבצע חטאים כאלה על מנת לזרז את הגאולה.
אובדן יוקרתו של שבתאי צבי בקרב המוני העם היהודי התרחש בספטמבר של שנת 1666, התנהגותו המשונה הובאה לידיעת הסולטן הטורקי, וזה נתן לו אפשרות לבחור בין התאסלמות למיתה. צבי בחר להתאסלם, ולאחר מכן קיבל את השם עזיז מוחמד אפנדי.
הדבר היכה בתדהמה את העולם היהודי, ורוב מאמיניו נטשו אותו. הוא הפך למוקצה מחמת מיאוס, והוכרז כמשיח שקר.
אבל לא כולם נטשו אותו. הגרעין הקשה של חסידיו שימרו את משיחם חי ובועט במרץ.
