החיילים היהודים של היטלר

כ-150,000 יהודים למחצה שירתו בצבא גרמניה הנאצית. רובם היו חיילים זוטרים, אך היו ביניהם גם קצינים בכירים ומקורבים לצמרת. בזמן שאחיהם הובלו לתאי הגזים ולמשרפות, הם לחמו עבור המנהיג שביקש להשמיד אותם.

1943. רב"ט דיטר ברגמן, חייל בצבא הנאצי, מגיע לבקר בבית סבתו. על פניו, נראה שזה ביקור רגיל של חייל שיצא לחופשה מהחזית; אבל בביקור הזה לא היה שום דבר שגרתי.

הביקור נקטע כשאנשי האס.אס הגיעו לקחת את הסבתא היהודייה, אלי לנדסברג. היא הציגה בפניהם את נכדה החייל והם עזבו את המקום במבוכה. אבל זה היה רק צינור חמצן זמני; למחרת, הם הגיעו שוב ועצרו אותה. בזמן שנכדה חזר לחזית, היא נשלחה למחנה טרזינשטט ומשם לאושוויץ, שם נרצחה.

הסיפור הזה הוא רק קצה הקרחון; סיפור אחד מתוך שרשרת סיפורים דומים ולא מוכרים בטרגדיה הגדולה של מלחמת העולם השנייה.

חוקרים טוענים שבצבא הנאצי שירתו לא פחות מ-150,000 חיילים "יהודים למחצה" - בנים לאב או אם יהודיים, או נכדים לסב או סבתא יהודיים. הם שרתו בחזיתות השונות, והיו למעשה חלק ממכונת ההשמדה בזמן שבני משפחתם הובלו כצאן לטבח.

אחד הסמלים של הטירוף הזה - אולי המובהק ביותר - הוא ורנר גולדברג, חייל שהוגדר על ידי מכונת התעמולה הנאצית בתור "החייל הגרמני האידאלי" והתנוסס על כרזות הגיוס של הוורמאכט. אביו היה יהודי שאמור היה להישלח לאושוויץ, וניצל בזכות בנו.