הקורונה היא ניסוי כלים לראות אם נתמרד והיא החלה בראש השנה הסיני

הקורונה היא ניסוי כלים לראות אם נתמרד והיא החלה במכוון דווקא בראש השנה הסיני

הקורונה היא הפיילוט של האילומינטי לקראת סדר עולמי חדש. המגיפה המומצאת היא ניסוי הכלים לראות האם אפשר לשכנע אנשים להאמין למגיפה מומצאת, ולגרום להם לחשוב ששפעת לגמרי רגילה היא ״קורונה״.

מדובר בניסוי כלים: האם ניתן להכניס להסגר מליונים של בני אדם ברחבי העולם, בתירוץ שהם ״מפיצים מחלות״ או עלולים כביכול להידבק, ודווקא בראש השנה הסיני? בזמן שהסינים נוהגים לחגוג ולבקר את בני משפחותיהם? באם הניסוי מצליח על אדם אחד, מנסים אותו על מספר אנשים. ובאם הצליח על מספר אנשים.. עוברים לעיר שלמה. ואז למדינה שלמה. 

הם בודקים איך אנחנו מגיבים. האם אנחנו מאמינים? האם אנחנו מתמרדים? הניסוי האכזרי החל בסין, כאמור, בימים שבהם חל ראש השנה הסיני, (השנה הוא חל ב 12 בפברואר) והסינים נוהגים לבקר את בני משפחותיהם ולחגוג כשבועיים ימים.

האם הסינים ימרדו? האם יאמינו להונאה ויסגרו בבתים?

הדרך שבה אנו מגיבים להונאה והניסוי הזה, משפיעה מאוד על המשך מהלך הדברים. 

מתוך ״מסע אחר״:

מיקומו של ראש השנה הסיני על פני השנה נובע ממחזור החקלאות. השנה הסינית מחולקת בכל מיני אופנים, והחלוקה הראשית אינה לחודשים או לשבועות אלא ל-24 חלקים לא שווים, שניתנו להם שמות ציוריים, הקשורים לעונות השנה ולעונה החקלאית. פירושו של דבר שאת ראש השנה הסיני חוגגים לא כל שנה כי אם כל שנתיים, בתאריכים לא קבועים.

החג עצמו נמשך שלושה ימים, אך החגיגות ממשיכות בחג הפנסים הסיני, שחל כעבור שבועיים, כשהירח מלא.

ראש השנה הסיני נקרא גם פסטיבל האביב למרות שהוא בשיא החורף. זה הזמן בשנה בו מתחילה הצמיחה בחלקו הצפוני של העולם, וזו מן הסתם גם תחילת השנה החקלאית הסינית. עדיין קר בארצות הקור, אבל מתחיל להתחמם, וזה התירוץ היחיד שאפשר לתת לכך שהם חוגגים את האביב באמצע החורף. 

אחת האגדות מספרת על מקור החג כי ניאן הייתה מפלצת עם גוף של שור וראש של אריה. כמנהגן של מפלצות היא נשארה במקומה. רק כשלא הייתה לה ברירה, בשיא החורף, הייתה עוזבת את היער, באה העירה וטורפת כל שנקרה בדרכה. עם הזמן גילו הסינים שכדרכן של מפלצות, ניאן מפחדת משלושה דברים: מן הצבע האדום, מן האש, וכמה מפתיע: מרעש. יש גם מי שמזכירים את החג כהתפתחות של קורבן החורף הקדום.

קורבן או לא קורבן, זה חג עם חיבור חזק לקיבה. בפן הרוחני זהו החג של אל המטבח, שיושב כל השנה ליד התנור, ויש האומרים ממש בתוך האש, ופעם בשנה הוא חוזר לעולם הרוחות. הסינים עושים פסח, וכחלק ממנו מנקים גם את הארובה ומשלחים את האל, ששפתיו מרוחות בדבש. מכיוון שהוא סמוך כל הזמן לנשות הבית, הוא שומע את כל הרכילות המשפחתית, וזה מה שהוא מספר בעולם הרוחות, בעיקר לרוחות של מתי המשפחה, האבות.

למאמר המקור