הבודדים שברחו מאושוויץ נתקלו בחומה אטומה של ההנהגה הציונית
בודדים הצליחו לברוח ממחנה ההשמדה אושוויץ.
רודולף וצֶלֶר ואלפרד ורבּה היו שני היהודים הראשונים שהצליחו לברוח משם. בכל תולדותיו של המחנה ניסו להימלט ממנו מתי מעט אסירים, רובם פולנים. חלקם שילמו על כך בחייהם. וצֶלֶר וורבּה הם שניים מתוך פחות מ-12 יהודים שבריחתם מאושוויץ עלתה יפה.
רודולף וצֶלֶר ואלפרד ורבּה
“מבעד לארובה... הדרך היחידה מכאן החוצה היא מבעד לארובה... (להיחנק בתא הגז) האם אכן אין דרך אחרת? לא ייתכן! יש ויש והם ילכו בה. היא מובילה דרך ההרים, בחסות הלילה. היא נמשכת שבעה ימים ושבעה לילות, אולי יותר, אבל בסוף הדרך מצפים להם בני אדם בעלי מצפון".
העולם לא ידע על המתרחש באשוויץ. מערכת שקרים תעמולה ושטיפת מוח הסתירה את ההשמדה.
אלפרד ורבה אסף בעור שיניו נתונים על מנת לספר על ההשמדה וכך חשב בתמימותו להציל את אחיו, שעובדת קיום המחנות הוסתרה מהם, והיו מיועדים למשלוחים הבאים לאושוויץ.
אבל לתדהמתו, לאחר שהצליח לברוח, הוא נתקל בחומה אטומה אצל ראשי הממסד הציוני, דרכם ניסה להזהיר את היהודים. הוא חשב שהם אינם עושים דבר להפסיק את ההשמדה, כי אינם יודעים. אך לתדהמתו גילה שהאמת הייתה אחרת. הם הפקירו בזדון את יהדות אירופה.
וורבה ווצלר בחרו שלא לגור במדינת ישראל - לאחר שכינו אותה "מדינה קסטנרית".
וורבה כתב ספר בשם "ברחתי מאושוויץ" בו הוא מאשים את קסטנר במסירת הדו"ח שלו לאייכמן, במקום להעבירו ליהודי הונגריה על מנת להזהיר ולהציל אותם.
ההאשמות המרכזיות שלהם היו שראשי התנועה הציונית שיתפו פעולה עם הנאצים בהשמדת יהדות אירופה, כך כתב וורבה בספרו:
"קבוצת קויזלינגים קטנה זו (ראשי הציונות) ידעה את הנעשה ליהודים בתאי הגז של היטלר, וקנתה את חייה במחיר שתיקתה. על קבוצה זו נמנה ד"ר קסטנר, ראש הועדה, דוברם של יהודי הונגריה.
"בהיותי אסיר מספר 44070 באושביץ - המספר עודו חקוק על זרועי - אספתי בזהירות נתונים סטטיסטיים על ההשמדה... נטלתי נתונים איומים אלה עמי בהימלטי ב- 1944 ולכן יכולתי לתת למנהיגים הציונים בהונגריה.
אזהרה מוקדמת בת שלשה שבועות שאייכמן מתעתד לשגר מיליון מיהודיהם לתאי הגזים... קסטנר הלך אל אייכמן ואמר לו: "אני יודע אודות תכניותיך... תן חנינה למספר יהודים לפי בחירתי, ואשתוק".
פעילות זו של קסטנר תאמה היטב את האג׳נדה של הממסד הציוני שכתב שרק יהודים מורמים מעם ונבחרים יזכו לחיות.
חיים ויצמן 1937:
״תקוותם של שישה מליון יהודים מתרכזת על עליה מתהומות הטרגדיה. אני רוצה להציל שני מליון נוער. הזקנים יאבדו הם ויחכו לגורלם. הם אבק אדם כלכלי ומוסרי בעולם אכזר. רק ענף הנוער יישאר. הזקנים צריכים לעמוד בכך, ולהשלים עם כך״.
מתוך ספרו של בן הכט, עיתונאי ידוע ומוערך ״כחש״:
ערב פלישת הנאצים להונגריה, במרץ 1944, כבר נטתה המלחמה נגד גרמניה. אך לנאצים הייתה מלחמה נוספת, חשובה מבחינתם לא פחות: מלחמתם בעם היהודי. הכוח שבראשו עמד אייכמן, ושבאמצעותו היה אמור לשלח את 750 אלף יהודי הונגריה אל מותם, מנה כ־120 חיילים בלבד. על אף דלות האמצעים שברשותו, ולמרות הקלות היחסית שבה היו יכולים חלק מיהודי הונגריה – שהיו במצב בריאותי טוב ונהנו מחופש יחסי, בניגוד ליהודי פולין – להימלט לרומניה הסמוכה, הצליח אייכמן במלאכת הגירוש וההשמדה ושילח לאושוויץ, בקצב חסר תקדים בהיסטוריה האנושית, כ־12 אלף נפשות בכל יום.
כיצד הצליח אייכמן במסע השמדה מהיר זה בקלות יחסית? באותה עת שרר בקרב ההנהגה הנאצית מצב של חשדות פנימיים, והתנהלו משפטי שדה ל”בוגדים”. בנסיבות אלה הסתובב בין המפקדים הנאצים, ללא כל מגבלה, יהודי שלטענתו היה נציג הסוכנות היהודית. לא זו בלבד שהנאצים הבכירים ביותר – שידעו כי קסטנר יודע על מעשיהם שעליהם יצטרכו לתת את הדין בתום המלחמה – לא דאגו להשמידו; הם אף נפגשו עמו וצירפוהו לחוג מצומצם ביותר של ראשי הרוצחים של העם היהודי.
זעזוע עולה כאשר קוראים את “מסמך סאסן” את תמציתו ניתן למצוא בדברים הבאים שאומר אייכמן:
קסטנר העניק לי את השקט בבודפשט ובשאר אזורי הונגריה, והביא לכך שלא חוויתי ורשה הונגרית. הוא עשה לנו עבודה שלמה. הוא נתן לי את כל היהודים מבלי שנורתה אף ירייה, מבלי שראיתי את ההפגנות הקטנות ביותר ומבלי שהייתי צריך לתת למשטרה ההונגרית תגבורת של אדם אחד… האם הייתי צריך להיות כפוי טובה כלפי האדם הזה שכל כך הנעים לי את החודשים בבודפשט, וגרם לכך שהיו לי באופן יחסי מעט מאוד צרות ומועקות? לקסטנר היה, כמובן, חופש תנועה מלא… כאשר היה לי איש אמונים יהודי כזה, יכול היה לדרוש ממני הכרת תודה ואת זאת יכולתי לתת רק על ידי נדיבות אישית.
https://mida.org.il/2017/03/06/העדויות-מדברות-שמו-של-קסטנר-מעולם-לא-טו/
דאגתם העיקרית של הנאצים הייתה שהיהודים לא יתמרדו, שכן במיוחד בהונגריה כוחות ההשמדה שלהם היו מעטים, הצבא היה עייף, ומליון יהודים היו יכולים לגרום למערכת ההשמדה לקרוס בקלות. לכן היה צורך באדם שיוליך את היהודים שולל, ישקר להם שהם נוסעים למחנות עבודה ולא אל מותם, ועוד ועוד, קסטנר היה בחירה מושלמת, שהרי זה גם התאים לאג׳נדות של הממסד הציוני:
"וידויי אייכמן" – כפי שפורסמו בכתב העת "לייף" ב- 28 לנובמבר וב- 5 בדצמבר 1960
(מתוך: "כחש", [בן הכט],ת"א תש"ל, עמ' 293-294)
"בהונגריה היו ההוראות היסודיות שלי לשלח את כל היהודים מהונגריה תוך פרק זמן קצר ככל האפשר. עתה, לאחר שנים של עבודה מאחורי שלחן כתיבה, חרגתי אל המציאות הנוקשה שבשדה. כפי שהימלר ניסח זאת - שלחו אותי, את "האמן", כדי לוודא שהיהודים לא יתמרדו כשם שהתמרדו בגטו ורשה.
אני משתמש במלה "אמן" במרכאות כי כך נהגו הבריות לתאר אותי... ברם, הואיל ושלחו את "האמן", ביקשתי לנהוג כאמן. החלטתי להפגין באיזו שלימות ניתן לבצע את המלאכה בשעה שהמפקד משקיע בה את כל לבו. על ידי שילוחם של היהודים בפעולת בזק, רציתי להציב דוגמה למבצעים עתידים, במקומות אחרים...
תוך מילוי הוראות הימלר, התרכזתי עתה במשא ומתן עם העסקנים הפוליטיים היהודים בבודפשט... ביניהם ד"ר רודולף קסטנר, הנציג המוסמך של התנועה הציונית.
ד"ר קסטנר זה היה אדם צעיר, כבן גילי, עורך דין קר כקרח, ציוני פנאטי. הוא הסכים לסייע בשידול היהודים שלא יגלו התנגדות לגירושים - ואפילו לקיים את הסדר במחנות האיסוף - אם אעצום את עיני ואאפשר לכמה מאות, או כמה אלפי יהודים צעירים להגר באורח בלתי לגאלי לארץ ישראל. היתה זו עסקה טובה, תמורת שמירת הסדר במחנות. המחיר... לא היה גדול מדי, לדידי".
"...סמכנו איש על רעהו בשלמות. כאשר היה במחיצתי, נהג קסטנר לעשן כאילו נמצא בבית קפה. בעת השיחה נהג לעשן סיגריה מבוסמת אחת אחר השניה, אותן היה מעלה מנרתיק כסף ומצית במצית עשוי כסף. בגינוניו המהוקצעים ובהתאפקותו, עשוי היה בעצמו להיות קצין גסטפו אידיאלי".
"דאגתו העיקרית של ד"ר קסטנר היתה לאפשר לקבוצת נבחרים מבין יהודי הונגריה להגר לארץ ישראל.
"למעשה, היה דמיון רב בין גישת הס.ס., ונקודת הראות של המנהיגים הציונים האידיאליסטים מאוד. אני מאמין שקסטנר היה מקריב אלף, או מאה אלף, מאחיו ומבשרו כדי להגשים את מטרותיו הפוליטיות. "יכול אתה לקחת את האחרים", נוהג היה לומר לי "אבל תן לי קבוצה זו".
ומשום שקסטנר עשה לנו שירות גדול בסייעו לשמור על השקט במחנות הגירוש, הנחתי לקבוצתו להימלט. אחר ככלות הכל, קבוצות קטנות אלה, של אלף יהודים או בדומה, לא עניינו אותי. זה היה ה'הסכם הג'נטלמני' ביני ובין קסטנר".
יהדות הונגריה אבדה ורק שמנה וסלתה על פי ראות עיניו של קסטנר ניצלה. קסטנר עסק בטשטוש ראיות כאשר שיקר ליהודי הונגריה שהמחנות והמשרפות לא היו ולא נבראו, וכך במקום לברוח הם יצאו למסע אל מותם האכזרי ומזעזע.
״המדינה הקסטנרית״ כפי שכינו אותה ורבה ווצלר, בוחרת להעלות על נס את אותו קסטנר שהפקיר והוליך שולל את יהדות הונגריה. שמם של ורבה ווצלר שביקשו להציל את יהדות הונגריה, מושכח ומועלם מדפי ההיסטוריה.
