הומוסקסואלים בשואה אולצו לענוד את הטלאי הורוד
ובאריכות:
סוכן הק.ג.ב בדימוס יורי בזמנוב מסביר לנו איך יוצרים משטר צבאי ודיקטטורה, דווקא במדינות כביכול דמוקרטיות ומערביות, כך שלא רק שלא נתנגד לזה, אלא ממש נביא את זה על עצמנו ונתחנן לעוד ועוד כוחות שיטור וצבא ברחובות.
אז איך עושים את זה?
את השיטה תיאר הנרי קיסינג׳ר, מהוגי הדעות של המשטר, כך:
"היום האמריקאים יחרדו אם חיילים של האו"ם יכנסו ללוס אנג'לס כדי להשיב סדר, מחר הם יהיו אסירי תודה! זה יהיה נכון במיוחד אם יאמר להם שישנו איזה איום חיצוני אי-שם, בין אם אמיתי או מדומיין, שמאיים על עצם קיומנו."
^ הנרי קיסינג'ר, שר החוץ של ארה"ב לשעבר.
בתרגום חופשי מה שמסביר לנו קיסינג'ר הוא שכדי לכפות עלינו "פתרון" שרצוי למשטר, יש ליצור ״בעיה״. ה״בעיה״ יכולה להיות מפוברקת- כלומר המשטר יגרום לה להיווצר, או אמיתית, אבל המשטר ישלוט בשני הצדדים כדי לנתב אותה למחוזות חפצו, למשל: ״סכסוך״, ״מלחמה״, ״פיגוע״, ״אינתיפאדה״ וכדומה, כשבסופו של יום יציע לנו המשטר כ"פתרון" את המטרה שסומנה מראש.
כפי שראינו, ה״פתרון״ הרצוי לשליטים הוא משטר צבאי ודיקטטורה.
וה״בעיה״ שהוא יארגן לנו, כך מסביר יורי בזמנוב, תהיה ״בלגאן מאורגן״, עד שהעם יצעק: ״שמישהו בבקשה יעשה כאן קצת סדר״, כשהוא פונה בתחנונים אל השליט, שהרי הזאב שלנו מתחפש לסבתא, ולא מגלה לעם שהוא זה שארגן מאחורי הקלעים את ״הבעיה״, את אותו ״בלאגן המאורגן״.
העם התמים שנפל ברשת, ולא מעלה בדעתו שהשליט יצר את ״הבעיה״ מאחורי גבו, פונה בזעקות שבר אל השליט שיושיע אותו, ואז ״מושיע״ השליט את העם על ידי אותו ״פתרון״ שלשמו הוא יצר את הבעיה מלכתחילה, ומשיג את המטרה: העם לא רק שלא מתקומם מול ה״פתרון״ - המשטר הצבאי והדיקטטורה, ויותר מזה, הוא אפילו אסיר תודה.
ואיך יוצרים בלאגן מאורגן?
הנחת הייסוד היא שרוב האנשים הם שמרניים, או לפחות רוצים לחיות את חייהם בשקט. ואם יש ״בלאגן מאורגן״ ברחובות, זה מאוד יפריע להם, והם ירצו שהשקט יחזור.
את ״הבלאגן המאורגן״ ייצור המשטר על ידי כך שיאפשר לכל מיני תנועות ואנשים שירגיזו את הרוב השמרני, לעלות לגדולה, ו״להשתולל״. אחת מהן למשל היא ההומוסקסואלים.
אבל חשוב להבין שהמשטר יקפיד שבראש תנועות אלה יעמדו אנשים פרובוקטורים, אחרת לא ייווצר הבלאגן המאורגן. כך למשל הוא יעזור בחשאי לתנועות חברתיות של צעירים משולהבים לעלות לגדולה, ואפילו להפגין ולהשתולל, תוך שבירת חלונות ראווה, או שריפות, הוא יעזור לפמניסטיות רדיקאליות לעלות לגדולה, או להומוסקסואלים שירקדו חצי עירומים וירגיזו את הרוב השמרני למוות, עד שהוא יצעק ״די!״
הרעיון הוא לעשות בלאגן ברחובות בעזרת כל מיני תנועות מחאה חברתיות או קבוצות אחרות, אבל להקפיד שלא יהיה דיון ענייני בעניינים החשובים שהן מנסות להעלות מעל פני המים, אלא לתת רק לפרובוקטורים שבתוכן להשתולל, ולהסיח את הדעת מהנושאים החשובים כמו מעמד ההומוסקסואלים בחברה, וליצור להם דימוי אלים ופרובוקטיבי. כך משתמש המשטר מאחורי הקלעים בתנועות ובארגונים אלה ואחרים, על מנת ליצור את ״הבלאגן המאורגן״.
זה יכול להיות על ידי אנשים שאינם מבינים שהמשטר משתמש בהם, וזה יכול להיות על ידי שתילת סוכנים של ממש בראשי אותן קבוצות שהמשטר בחר לו על מנת ליצור את ״הבעיה״ - במקרה שלנו - ״בלאגן מאורגן״.
אחרי שהבלאגן נוצר, הנחת הייסוד היא שהרוב השמרני יצעק ״הצילו״, ויתחנן אל המשטר ש״יטפל במופרעים האלה״, ואז יתנדב המשטר שלנו ״לעשות קצת סדר ברחובות״, הסדר יהיה כמובן ה״פתרון״ שלשמו הוא יצר בחשאי את ״הבעיה״ - לשם יצירת דיקטטורה ומשטר צבאי.
המשטר ימלא את הרחובות שלנו בכוחות צבא ושיטור, יחוקק עוד חוקים, כמו התקנת עוד מצלמות, עוד חיטוט בתיקים, עוד חובה להראות לשוטר תעודת זהות בלי שום סיבה, וכהנה וכהנה חוקים גוזלי חופש, ובעיקר ימלא את הרחובות בשוטרים, כביכול ״כדי להגן עלינו מפני הבלאגן״ והכל על פי בקשנו האדיבה, כמה נדיב מצידו, לא? כוחות שיטור לבקשת ולקול תשואות הרוב השמרני התמים שרק ״ביקש מעט סדר״.
שימו לב ששיטות דומות הופעלו בגרמניה, על מנת להעלות את התנועה הנאצית לשלטון:
מתיאור חייהם של היהודים וההומוסקסואלים בגרמניה, עולה מציאות דומה. שתי הקבוצות נהנו מחיים חופשיים ופתוחים, שגשגו והצליחו בתחומים שונים. עד עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, הייתה ברלין עיר מרכזית להומוסקסואליים. "הקהילה הגאה" מנתה כמיליון ומאתיים חברים שמצאו חיי חברה ובמקומות לבילוי ופנאי. עם עליית הנאצים לשלטון החל באופן הדרגתי הטיהור של הומוסקסואלים. (mako)
ומי העלו את הנאצים לשלטון?
ביסוס המשטר הנאצי הדיקטטורי (1933–1934)
לעזרת אדולף היטלר, מנהיג המפלגה, באו הכוחות השמרניים בגרמניה, האצולה היונקרית שהייתה רגילה לנהל את ענייני המדינה מקדמת דנא ושלוחיה כמו הגנרל שלייכר, הקאנצלר לשעה ברינינג, והנשיא פאול פון הינדנבורג ששאפו מכבר לחסל את התעתוע הדמוקרטי המזיק במדינתם. (ויקיפדיה)
כלומר, הנאצים העלו בחשאי ובכוונה את קהילות ההומוסקסואלים במטרה לעצבן את הרוב השמרני, וכשהוא היה מעוצבן מספיק, וביקש מעט סדר, בעזרת הכוחות השמרניים בגרמניה, עלו היטלר והרייך השלישי לגדולה.
לצפייה בסרטון של יורי בזמנוב:
https://www.youtube.com/watch?v=SqEKhdObtxM
----------------------------
ומה קרה להומוסקסואלים לאחר שהמשטר השתמש בהם?
האם הוא ״נישק את רגליהם״ לאות תודה על כך שעזרו לו לכונן משטר צבאי ודיקטטורה לקול מצהלות העם?
בהתחלה השתמש המשטר גם בהומוסקסואלים כדי לבצע את ההשמדה, למה לא? אם חלקם מוכנים לעשות את העבודה המלוכלכת יחד עם רשעים סטרייטים, למה לא?
ההומוסקסואל ארנסט רוהם היה מנהיג פלוגות הסער, ומיליציית "החולצות החומות" שלו הורכבה בעיקר מחיילים לא ממושמעים ובני שכונות עוני. חלקם היו הומוסקסואלים. רוהם עצמו לא דאג למוניטין שלו במפלגה הנאצית ונראה בגלוי במקומות בילוי הומוסקסואליים. כך, ב-1925 רוהם הגיש כתב איש כנגד זונה ממין זכר, בן 17, ששדד אותו לאחר שבילה עמו את לילה. היטלר ידע על נטיותיו של רוהם, וכן על שירותים שהעניקו בכירי ה-SA לרוהם, שכללו הבאת צעירים לשם סיפוקו המיני וכן אורגיות שנערכו במינכן.
רוהם היה אדם רב-השפעה במפלגה הנאצית וב-SA היו כמאה אלף חיילים. היטלר הגן על רוהם באומרו: "חייו הפרטיים אינם יכולים להיות מושא לבחינה קפדנית אלא אם הם מתנגשים עם עקרונות בסיסיים של האידיאולוגיה הנציונל-סוציאליסטית". אבל כמו שראינו, מילים לחוד, ומעשים לחוד. אם צריך כרגע את רוהם כרוצח, אז מגינים עליו. אבל זה היה זמני ביותר.
ב-30 ביוני 1934 נערך "ליל הסכינים הארוכות". רוהם וחבריו נתפשו במיטותיהם עם בני זוג, כאשר עמיתו הבכיר של רוהם ל-SA, היינס, הוצא להורג בירייה יחד עם בן זוגו. כ-200 בכירי ה-SA הוצאו להורג בברלין ורוהם נלקח לבית מאסר במינכן בהוראת הימלר וגרינג. בפקודתם ניתן לו אקדח וצווה עליו לירות בעצמו. היא סירב באומרו: "הניחו לאדולף שיעשה את המלאכה המלוכלכת הזאת". הוא נורה בו-במקום.
לאחר חיסולו של רוהם, היטלר הורה לטהר את הצבא מהומוסקסואלים. חוק חדש נחקק וביסודו ההוראה לטהר מהחברה הגרמנית הומואים, חולי רוח, אפילפטיים, מכורים לסמים, עיוורים ונכים. עד 1935, כ-56 אלף איש ואישה היו לקורבנות החוק. הומוסקסואלים עברו עיקור. בהמבורג פשטו הנאצים על מקומות בילוי של הומוסקסואלים לקראת האולימפיאדה ותוך לילה אחד כשמונים הומוסקסואלים פונו למחנה ריכוז. הירשפלד, שייסד את הליגה לזכויות האדם, מת בצרפת, ופעילי הארגון נאסרו או הוענשו.
בפיקוחו של הימלר, מחלקה מס' 2 היתה אחראית לשליטה ב"מפלגות וארגונים, ליגות וקבוצות כלכליות לא-חוקיים, ריאקציונרים והכנסייה והומוסקסואליות". עד 1937 טיהר הימלר את ה-SS מהומוסקסואלים בעודו מתאר הומואים כחולים, פחדנים, שקרנים, בוגדים, בלתי-נאמנים ובלתי-אחראיים.
----------------------
ב-28 ביוני 1935, משרד המשפטים שינה את סעיף 175. השינויים נתנו בסיס משפטי להרחבת רדיפת ההומוסקסואלית. בכירי המשרד הרחיבו את הקטגוריה של "פעילויות פליליות מגונות בין גברים" כך שאפילו כוונה או מחשבה היתה עניין שיכול היה להפליל אדם. באוקטובר 1936, הימלר הקים את המשרד המרכזי של הרייך למאבק בהפלות ובהומוסקסואליות. יוזף מיסינגר, שהוצא להורג בשנת 1947 על פשעיו בפולין הכבושה, עמד בראש המשרד החדש. לרשות המשטרה הועמדו כל האמצעים על מנת למנוע את "השחתתה המוסרית" של גרמניה. הומואים נאסרו ונשלחו למחנות הריכוז במידה שעלה חשד שימשיכו לעסוק ב"פעילויות הומוסקסואליות".
ב-4 לאפריל 1938 הגסטאפו הוציא צו המתיר שליחת הומוסקסואלים למחנות ריכוז. בין השנים 1933 ל-1945, עצרה המשטרה למעלה מ-100 אלף גברים בחשד להומוסקסואליות. מחצית מהם נשפטו בבתי משפט ונאסרו בבתי סוהר רגילים, וכ-5,000 עד 15 אלף מהם נשלחו למחנות הריכוז.
בשנת 1941 הימלר הגדיל לעשות והורה להוציא להורג באופן מיידי כל חבר SS שנמצא אשם בהומוסקסואליות. גבלס בירך על הוראתו של הימלר, וכעבור שנה אימץ משרד המשפטים את עונש המוות על הומוסקסואליות כעונש כללי ומחייב. "ההומוסקסואלים חייב להיעלם לגמרי", אמר ב-1940.
רודולף הס, מפקד מחנה ההשמדה אושוויץ, כתב בזיכרונותיו כי הומוסקסואלים הופרדו מאסירים אחרים על מנת למנוע "התפשטות" ההומוסקסואליות לאסירים ולשומרים. מנהלי המפעל התת-קרקעי לייצור טילים Dora-Mittelbau ומחצבות האבן בפלוסנברג ובבוכנוולד הטילו משימות קשות מנשוא על עצירים הומוסקסואלים שהסתיימו במוות במקרים רבים.
ההישרדות במחנה לבשה צורות רבות. במקרים לא מעטים, מיניותם היתה להם לעזר: חלק מאנשי הקאפו הגנו על אסיר הומוסקסואל שבחרו, לרוב אסיר צעיר, נתנו לו מזון והגנו עליו מפני אסירים אחרים, בתמורה לטובות הנאה מיניות. כאשר התעייפו אנשי הקאפו מהעציר, הם לעיתים קרובות ירו בו למוות ומצאו אחר בטרנספורט החדש שהגיע.
דרך נוספת להישרדות היתה הסכמה לסירוס או לעיקור, מעשה בו ראו בכירים במערכת המשפט הנאצי דרך ל"רפא" סטייה מינית. הסכמה לעיקור היתה מביאה לקיצור תקופת המאסר. מאוחר יותר, שופטים ופקידי SS היו יכולים להורות על סירוס מבלי לקבל את הסכמת האסיר.
בנסותם למצוא תרופה ל"מחלה" הורחבו תוכניות הנאצים לניסויים רפואיים באסירים הומוסקסואלים ששהו במחנות הריכוז. ניסויים אלו הסבו לאסירים חולי, גרמו להשחתת גופם והביאו למותם הטראגי.
ד"ר ל. ד. קלאסן וון נאודג (Neudegg), ניצול מחנה זקסנהאוזן, סיפר כי בערב ה-20 ביוני, 1942, הוא שמע לפתע קריאה הקוראת לכל אלו העונדים הטלאי הוורוד לעמוד ב"הקשב". "מפקד הקבוצה שלנו נבח: 'שלוש מאות סוטים פליליים, הציגו עצמכם כנוכחים!'. נרשמנו ואז נגלה לנו כי בהתאם לצו מה-SS, הקטגוריה שלנו צריכה להיות מבודדת לכדי קבוצה עם עונשים חזקים יותר, וכי נועבר כיחידה בבוקר הבא... התחלחלנו, משום שחרדנו מול מטחנת המוות האנושית... הוכרחנו לפסוע מעל עשרים גופות, כאשר על אחרים מקרבנו הושפרץ דם". נאודג מספר כי כאשר הגיעו למפעל Klinker הם היו כ-300 איש. "השתמשו בשוטים בתכיפות בכל בוקר, כאשר הוכרחנו לרדת לבורות חיטוי תחת הצופרים השורקים של המחנה. 'רק חמישים נותרו בחיים', לחש הגבר שעמד לידי".
ההומואים דורגו בדרגה 3 במחנות השונים: דכאו, פולסבוטל, גרוסרוסן, ליכטנבורג, מאטהאוזן, ראבנסברוק וזוננבורג. הם קיבלו פחות מזון, עבדו קשה יותר, זכו לפיקוח חמור ולא הורשו לקבל טיפול רפואי. רבים חלו וגססו או הוצאו להורג באמצעות זריקות עם מנות גדולות של מורפיום.
ניצול המחנות הללו סיפר על הגעתו של אסיר הומוסקסואל חדש למחנה, גבר צעיר ובריא: "כשהוא הגיע, תפשו אותו ולעגו ולו, אז הכו אותו ובעטו בו, ולבסוף ירקו עליו. הוא סבל לבד ובשקט. הם שמו אותו תחת מקלחת קרה. זה היה ערב חורפי קר, והוא עמד מחוץ לקסרקטינים, לאורך אותו לילה ארוך וקר".
"כשעלה הבוקר, נשימתו הפכה לכבדה. הוא הוכה שוב ובעטו בו. אז הוא נקשר לעמוד והוצב תחת מנורה עד שהחל להזיע, ושוב הושם תחת מקלחת קרה, וכך הלאה. הוא מת לקראת הערב. דלקת ריאות הוצגה כסיבה למותו".
-----------------------------------
פירוט מלא של היחס להומואים במחנות נמצא בספרו האוטוביוגרפי של רודולף הס, "רודולף הס - קומנדנט אושוויץ" (יצא לאור באנגלית בשנת 1958, ותורגם לעברית עשרים שנה מאוחר יותר). בזקסנהאוזן, בראשו עמד הס לפני שפיקד על אושוויץ, היו הומוסקסואלים רבים. העבודה הקשה והמשאות הכבדים הביאו רבים להתמוטטות פיזית. אלו שהתמוטטו לא נראו שוב. הרעיון היה להפוך אותם ל"נורמליים". הס מדווח בספרו על מערכות יחסים במחנות. "אם מישהו מאלו איבד את 'חברו' בגלל מחלה, או אולי מוות, הרי שניתן היה לחזות את הסוף. רבים התאבדו. לבעלי טבע כזה, בנסיבות כאלו, ה'חבר' היה הכל. היו מקרים רבים של 'חברים' שהתאבדו יחדיו", הוא כותב. אולם רבים אחרים סירבו לוותר. הס מעיר על כך בכותבו כי "לעיתים קרובות לא היה קל להכניס אותם לתאי הגזים".
עד היום לא נמצאו סטטיסטיקות בדבר מספר ההומוסקסואלים שמתו במחנות הריכוז וברדיפות הרייך השלישי. עם זאת, ישנם נתונים בנוגע למספר המורשעים תחת סעיף 175: כ-47 אלף בני אדם בין השנים 1933 ל-1943. אין מידע בכל הנוגע לשנתיים האחרונות של המלחמה. למספר זה יש להוסיף כ-56 אלף גברים שנידונו לעיקור.
הס מדבר על הומוסקסואלים "רבים" במחנות דכאו, זקסנהאוזן וראבנסברוק. הערכותיו של הס מעידות כי מספר ההומוסקסואלים היה נמוך ממספר היהודים, אך רב. הנתונים אינם כוללים את אלו שלא עצרו במחנות הריכוז אלא הועברו ישירות להשמדה, או את אלו שניסו לברוח בטרם נרשמו במחנות, ונורו למוות.
הס עצמו פיקח על השמדתם של 2,000,000 יהודים, הומואים, צוענים, קומוניסטים וחיילים רוסים. הוא עצמו יכול היה להביא לרציחתם של כ-15 אלף הומוסקסואלים, המספר הרשמי המצוטט בכל מקום. אולם תיעודים ממחנות הריכוז הושמדו על-ידי הנאצים והתיעוד שנותר בידינו הוא חלקי. הערכות חדשות עוסקות ב-430 אלף הומואים שנרצחו בתקופת טיפולו של היטלר ב"בעיה ההומוסקסואלית". הערכות אלו הן אמנם מוגזמות, ככל הנראה, אך הטענה כי מדובר בכ-10,000 עד 15 אלף בני אדם אינה הולמת, בלשון המעטה, את עובדות ההשמדה כפי שתוארו על-ידי הס ואחרים.
מסמכים ששרדו מראים כי אסירים הומוסקסואלים הושמו בעבודות הקשות ביותר במחנות כמו דכאו וזקסנהאוזן, וכי שיעור התמותה בקרב הומוסקואלים היה גבוה בכ-50 אחוז מזה שהיה בקרב אסירים פוליטיים. מקרב האסירים, ההומוסקסואלים היו הקבוצה המרכזית ש"זכתה" ליטול חלק בטרנספורטים הרבים ביותר לתאי הגזים. רוב מהניצולים כיום אינם מודים בכך שהיו להם עמיתים הומוסקסואלים רבים במחנות. לאחר המלחמה, הומוסקסואלים רבים סירבו לפנות לקבלת פיצויים מגרמניה משום שחששו מכך שסיווגם הפלילי בחוק היה עדיין בתוקף. חלקם אף נשמרו ברשימות "עברייני מין" וחששו לגורלם.
https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/40/ART1/076/087.html
--------------------
סיבות אפשריות לקשר השתיקה זמן מה, הוא ניסיונו של המשטר להמשיך ולהסית נגד הומוסקסואלים, והעובדה שעד שנת 1696 המשיכו להתקיים החוקים נגד הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית, ואלה פחדו לספר את שעבר עליהם.
