תורגם ועובד עפ"י מספר מקורות מרשת האינטרנט

פעם, בעיר פראג שבצ'כסלובקיה, האשימו תושבי העיר את בני הקהילה היהודית באשמות שווא, התנכלו להם והציקו להם. בני העיר העלילו על היהודים עלילת דם, וטענו שהיהודים נוהגים לטבוח ילדים נוצרים, ומשתמשים בדם שלהם להכנת המצות בפסח. רבי יהודה ליוואי, הידוע בכינוי המהר"ל (מורנו הרב ליוואי), היה בימים ההם (המאה ה - 16), הרב של הקהילה היהודית. הוא היה אדם חכם שדאג לבני קהילתו ושמר עליהם. לכן היה מוטרד מאוד כאשר גברו ההתנכלויות נגד הקהילה. ערב אחד הופיעה בחלומו דמות מסתורית, הדמות לחשה באוזנו: "צור גולם מבוץ, ולחש עליו לחש סודי הלקוח מתוך הכתבים הקדושים של הקבלה, הגולם יקום לתחייה, וישמש שומר לקהילתך". למחרת קרא רבי ליוואי לשניים מטובי תלמידיו, וקבע להיפגש עמם בחצות על גדות נהר המולדבה, הזורם במרכז העיר פראג. אור הלבנה ריצד על פני מימי הנהר, כאשר החלו השלושה במלאכתם. הרב ביקש מתלמידיו לקחת חומר מגדות הנהר וליצור ממנו פסל בעל דמות אדם. לאחר מכן ביקש מהם להקיף שבע פעמים את הפסל שיצרו ולחזור על הלחש הסודי. לפתע החל גוף החימר לגדול ולהאדים, והוא הצמיח שערות ארוכות וציפורניים. "עמוד על רגליך, והתהלך כמו אדם!" קרא הרב ליוואי. הגולם קם על רגליו ופקח את עיניו. הרב ותלמידיו עמדו משתאים מול יציר כפיהם.

אחרי שהלבישו את הגולם בבגדי משרת, פנה הרב אל הגולם ושאל: "האם אתה שומע, רואה ומבין?" הגולם הנהן לאות הסכמה.

השלושה אחזו בגולם, הרימו אותו והניחוהו על העגלה שהסיעה אותם חזרה אל העיר. לפני שנכנסו אל הגטו, שבו שכנה הקהילה היהודית, הסביר הרב ליוואי לגולם מה משימתו: "עליך להגן על חברי הקהילה שלנו, ועליך לציית לי ולהישמע תמיד להוראותיי". שוב הנהן הגולם.

בשעות היום ישב הגולם או ישן בפינה בבית הכנסת. אף אחד לא חשב על הכוחות החבויים בו. אך עם רדת החשכה ציווה המהר"ל על הגולם להלך ברחובות הגטו ולשמור על הקהילה. פקד עליו לבדוק כל עגלה או מטען של כל עובר אורח, ולעצור כל אדם שעומד להרע לבני הקהילה או להעליל עליהם עלילות שווא. הגולם עשה כדברי אדונו, וכאשר נתקל באדם חשוד, קשר אותו והביאו לאנשי משמר הגטו. מאותו יום ואילך חיה קהילת היהודים בשלווה וללא פחד.

עם הזמן פיתח הגולם מחשבות ורגשות, אך לא היה יכול לבטא זאת. הגולם החל להבין כי הוא שונה משאר בני האדם. הוא היה גדול ומגושם, והכול פחדו ממראהו. הגולם התעצב אל לבו ורצה להתקבל לקהילה ולהיות בה חבר לכל דבר. רבי ליוואי שם לב לשינוי שהתחולל בגולם. בעבר הייתה הבעה ריקנית נסוכה על פני הגולם, ואילו עכשיו הייתה על פניו הבעת עצב ובדידות. הרב החליט לשחרר את הגולם ונכנס לבית הכנסת כדי לספר לו כי החליט להפוך אותו שוב לגוש בוץ ולהחזירו אל גדת הנהר. אך הגולם לא היה בפינתו. חוליית חיפוש יצאה לחפשו ולהשיבו - אך לשווא, הגולם נעלם. עברו 400 שנה והגולם לא נמצא. יום אחד...

השלימו את סיפור הגולם ושלחו לנו את יצירתכם