קצת על ההיסטוריה של השיבוט
קצת על ההיסטוריה של השיבוט
שיבוט של יצורים חיים הוא תהליך ידוע ושגרתי הנעשה זה עשרות שנים במעבדות בכל רחבי העולם. החוקרים יכולים להסיר תאים מרקמות שונות של בעל חיים תורם, ולגדל אותם במצע גידול. תאים אלו לא רק שורדים מחוץ לגוף החי, אלא אף מתחלקים ויוצרים צאצאים זהים לעצמם גנטית.
בשנות ה 50 של המאה ה 20 מדענים כבר היו מסוגלים לשבט צפרדעים, ויצרו פרטים זהים (צפרדעים צעירים - ראשנים), שנשאו את אותו המטען הגנטי של ההורה התורם. השיטה שבה השתמשו המדענים לשיבוט הצפרדעים התבססה על שתילה של גרעין תא-גוף של הצפרדע התורמת בביצית, אשר הוסר ממנה הגרעין. אחר כך גרמו המדענים לעירור הביצית, וזו החלה לצמוח ולהתחלק, בדיוק כמו שביצית מופרית רגילה הייתה יוצרת עובר.
את העכברים הצליחו המדענים לשבט כבר בשנות ה 80:
החוקרים לקחו גרעין תא-גוף של עובר עכבר מרחם של עכברה הרה, ושתלו אותו בביצית מופרית חסרת-גרעין של עכברה אחרת. את הביצית שהחלה להתחלק והפכה לעובר שתלו אז ברחם של עכברה נוספת, אשר שימשה אם פונדקאית.
אם כבר לפני עשרות שנים הצליחו לשבט יונקים, למה השכפול של הכבשה דולי נחשב חדשני כל כך?
ההבדל והחדשנות טמונים במקור של החומר הגנטי שהמדענים השתמשו בו בעבודתם. בעבודות שקדמו לשכפול של דולי השתמשו החוקרים בתאים עובריים כמקור גנטי. הם לא הצליחו להשתמש בתאים בוגרים.
מדוע יש קושי להשתמש בתאים בוגרים לשיבוט?
אמנם מרבית תאי הגוף מכילים את אותו מידע גנטי הדרוש ליצירה של העתק גנטי, אך בתקופת חייהם של התאים הם מתבגרים ועוברים תהליך של התמחות (התמיינות לרקמות השונות: עור, דם, עצם וכיוצא באלה). בתהליך ההתמחות התאים מבטאים רק חלק מן המטען הגנטי האצור בהם. לפיכך תאים מבוגרים, אשר עברו התמחות, אינם יכולים לשמש מקור יעיל של חומר גנטי כמו תאים ממקור עוברי.
ההצלחה הראשונה בשיבוט של יונק מתא בוגר (הכבשה דולי) הייתה בשנת 1996 - את השיבוט עשה צוות חוקרים בריטיים, בראשו עמד המדען איאן וילמוט. איאן וצוותו השתמשו בתא מעטינים של כבשה בוגרת (כבשה זו היא למעשה גם האם וגם האחות התאומה של דולי).
המפתח להצלחה של צוות חוקרים זה היה בסינכרון של מחזור החיים של התא התורם (מהעטין של האם הביולוגית של דולי) ושל הביצית - במילים אחרות הצליחו להתאים במצב הבשלות למיזוג של גרעין התא התורם והביצית. ההתאמה בין מחזורי החיים היא שאפשרה את המשך התפתחות הביצית וחלוקתה.
לשם מה צריך שיבוט?
אפשר לנצל את תהליך השיבוט לכמה יישומיים כלכליים מבטיחים: מגדלי בעלי-חיים ישמחו על ההזדמנות לשבט את הפרטים המצטיינים שלהם; חיות מהונדסות גנטית יוכלו לשמש מקור זמין ועשיר של חלבונים או תרופות לשירות האדם; כן ניתן יהיה להשתמש ביצורים המשובטים בניסויי מעבדה - זאת בשל אחידותם הגנטית.
ואולם יש טוענים כי להתערבות האדם בטבע עלולות להיות השפעות חמורות. טענתם, התערבות גנטית בתהליך השיבוט תחזור אלינו "כמו בומרנג" -ו"הגולם יקום על יוצרו".