הילד בן השמונה במשפחת ל' חלה במחלה זיהומית שפגעה קשה בשתי כליותיו. לדעת רופאיו יוכל להחזיק מעמד עוד שנתיים או שלוש בעזרת טיפולי דיאליזה, ואולם אם לא תימצא כליה להשתלה בתקופה זאת - נחרץ גורלו למות. בבדיקה מהירה מתברר שאף אחד מבני המשפחה לא יוכל להיות תורם אפשרי בגלל אי תיאום רקמות. התור לתרומה מן המת ארוך מאוד, והסיכוי למצוא כליה מתאימה בדרך זאת נראה זעיר. פריצת הדרך הקשורה בשכפול הכבשה דולי פותחת לפני בני הזוג ל' אפשרות להצלת בנם. בשיטה זו ניתן יהיה להביא לעולם אח תאום לילד החולה. כאשר התאום יהיה בן שנתיים, אפשר יהיה להוציא ממנו אחת מכליותיו ולהציל בעזרתה את האח הבוגר.

הזוג ל' פנה אליכם, חברי ועדת האתיקה, בבקשה לאשר לו לבצע תהליך זה.

חשבו רגע - מצד אחד, תהליך השיבוט אכן עשוי להיות דרך להצלת הבן.

מצד שני, בני הזוג עומדים להשתמש בוולד המתוכנן בתור אמצעי להשגת מטרה. האם לכך התכוון המשורר? במילים אחרות: האם לזאת התכוונו מפתחי שיטת השיבוט? האם בכך אין אנו חדלים להיות בני-אדם והופכים להיות בנק אברים מהלך על שתיים?

חפשו במאגר המידע דעות הקשורות להיבט זה של שימוש בטכניקת השיבוט למטרה של השתלת אברים. והגיבו על טענות אלו בקבוצת הדיון.

האם הייתם מאשרים לבני הזוג לבצע את התהליך?