כל תא מתאי גופנו מכיל בגרעינו את כל המידע הגנטי הדרוש ליצירת אדם שלם, אלא שכל המידע הרב והמגוון הזה נעול מאחורי מנעול ובריח גנטי - למעט קטע זעיר של מידע הנדרש לתא לבניית החלבונים הייחודיים לצורך תפקודו כתא עור או תא כבד או תא שריר או תא שער. מנעולים גנטיים אלה ננעלים על התא כבר בשלב ראשוני של חלוקת הביצית המופרית. עד החלוקה השלישית, המידע הגנטי בכל אחד משמונה תאי הבת חופשי, ועל כן מכל תא כזה אחד יכול להתפתח עובר שלם. אבל ככל שהביצית מוסיפה להתחלק, התאים מתחילים להתמיין כתאים ייחודיים בהתאם לרקמות השונות של הגוף. אלמלא היה כך, אם כל אחד מהתאים היה מבטא את כל המידע הכלול בחומר הגנטי שלו, לא היו יכולים להיווצר אורגניזמים נורמליים. ואמנם, במקרים נדירים, עקב ליקוי בעת החלוקה, מתקבלת הביצית מופרית שגרעינה מורכב כולו מ-46 כרומוזומים אמהיים (ולא מ-23 של האם ו-23 של האב). התוצאה: הביצית מפתחת שיליה ללא עובר. ולהיפך: כאשר מקור כל הכרומוזומים בגרעין הביצית מהאב, מתפתח עובר עתיר גידולים ונטול שיליה. הנה כי כן, יש סיבה טובה לאבולוציה לחסום את המידע העודף מאחורי בריחים גנטיים ולייחד את הולדת הצאצאים ואת שחרור מכלול המידע אך ורק לתאי המין של זכרים ונקבות, אשר כל אחד מהם נושא רק מחצית מכלל הכרומוזומים, דהיינו 23 בלבד. בעקבות האיחוד, גם הביצית המופרית מכילה את המספר הנורמלי של 46 כרומוזומים.

להערכת הביולוגים, אחרי התמיינות התאים, ובעקבות הסגר על המידע הגנטי, חלק מהמידע הכללי הזה אובד לכרומוזם ונעלם לעד. והנה, באה הכבשה דולי, ומוכיחה שהערכתם היתה שגויה. מסתבר שהסגר הממושך לא פגע בתוכנו ובשלמותו של המידע הכללי שהיה מאוחסן בכרומוזומים של תא גוף רגיל מעטין של כבשת הרים ולשית לבנה, הלא היא האם הביולוגית של דולי.

כמה מלים על דולי ועל הניסוי המדהים של ד"ר איאן וילמוט ממכון רוזלין באדינבורו, סקוטלנד. וילמוט לקח תא מעטין של כבשת הרים ולשית, איחה את גרעינה עם ביצית עקורת גרעין של כבשה סקוטית שחורת פנים, ואת הביצית המשולבת הזאת שתל ברחמה של כבשה שלישית שיועדה לשמש אם פונדקאית לעובר. ביולי 1996 נולדה דולי, כיום בת 7 חודשים, זהה במראה ובמטענה הגנטי לכבשת הרים הולשית הלבנה שתרמה את הגרעין, אוכלת עשב ככל כבשה בת גילה וחפה מכל ידיעה על חשיבותה ההיסטורית. עד כמה מעשה זה של שכפול אורגניזם שלם מתא גוף אינו עניין טריוויאלי (לפי שעה, לפחות), תעיד העובדה שוילמוט איחה 277 תאי עטין עם 277 ביציות עקורות גרעין רק 29 ביציות התפתחו לעוברים, ולאחר ששתל אותם ברחמן של כבשים פונדקאיות - רק 13 פיתחו הריון, ומ-13 אלו רק אחת הגיעה לכלל המלטת טליה, הלא היא דולי.

ובכל זאת, די בדולי אחת כדי להסעיר את העולם. הביולוגים הופתעו. רבים ידעו על ניסויים לפתח אורגנזימים שלמים משכפול של תאי גוף, אבל בעקבות הצלחות חלקיות בשנות ה-70 בשכפול צפרדעים, וכשלון בשכפול עכבר בשנות ה-,80 איבדו המדענים עניין בסוג זה של ניסויים. התחושה הכללית היתה שאנו רחוקים מרחק רב משהכפול יונקים, ועל כן כל ניסיון לדון בהיבטים האתיים של פעילות כזאת נתפסה כהתפלספות טרחנית גרידא. דולי הפכה את הבעיה האתית לחריפה ומיידית. כי אם אפשר לשכפל כבשה מתא גוף, בעיקרון ניתן לעשות זאת גם בני אדם.

טכניקה זו פותחת פתח רחב לאפשרויות מבטיחות ומאיימות כאחד. בצד החיובי, המבטיח, היא יכולה לשמש לשכפול חיות נדירות המצויות בסכנת הכחדה או לשכפול צאן ובקר המצטיינים בתנובה גדולה של חלב או בשפעת בשר. טכניקה זו יפה כמובן גם לביצוע ניסויים מבוקרים והשוואתים בתרפיה גנטית ברמת יעילות ותכליתיות גבוהה בכמה סדרי גודל מהטכניקות העומדות לרשותנו היום. למשל: שכפול אוכלוסיות של עכברים זהים מבחינה גנטית לבדיקת פעילותם של גנים המיועדים להשתלה. מעבר לכך, בדנ"א של אדם מבוגר חלים שינויים במהלך חייו, ושינויים אלה מטילים אור אירוני על המוטיבציה של אנשים מבוגרים להכפיל את תוחלת

חייהם באמצעות שכפול גנטי. בכל תאי גופנו, מסתבר, פועל שעון ביולוגי המתחיל לתקתק עוד לפני לידתנו, ושעון זה קוצב לנו תוחלת חיים מולדת ומוגבלת המקבילה - אצל תינוק - ל-80 עד 90 חלוקות של תאיו ואצל אדם מבוגר (30-20) 70 בלבד. כל אימת שהתא מתחלק, הכרומוזומים שלו מתקצרים מעט. קצות הכרומוזומים, מסתבר, עשויים מרצפים קצרים, טלומרים, של אותיות דנ"א החוזרות על עצמן. כל פעם שהתא מתחלק נגרעים מקצות הכרומוזומים בין 10 ל-20 טלומרים. כאשר הטלומרים נעשים קצרים מאוד, הכרומוזומים נדבקים זה לזה ועוברי שינויים מבניי המשבשים את פעילותם ולבסוף גורמים למות התא. הווי אומר, ככל שהאדם המבקש להשתכפל מבוגר יותר, הטלומרים שלו קצרים יותר, ולפיכך גם כפילו שנוצר מביצית שאוחתה עם גרעין של אחד מתאיו, ייוולד עם טלומרים קצרים, דהיינו תוחלת חייו תהיה קצרה כשלו. אמנם הכפיל יתנהג כתינוק אבל מבחינה ביולוגית יהיה זקן כמו אביו-תאומו.

יתרה מזו, החומר הגנטי שלנו צובר במהלך חיינו טעויות רבות, הנובעות משכפול שגוי, נזקים מקרינות שונות, מחומרים מסרטנים שאנו נושמים ואוכלים ומרדיקלים חופשיים המסתובבים בגופנו. על תיקון הקלקולים האלה שוקדים כעשרים אנזימים, המזהים את מקום הקלקול בדנ"א, חותכים את הקטע הפגום ומביאים להחלפתו בקטע תקין. אבל ככל שאנו מתבגרים מאבדים אנזימים אלה מיעילותם, הם עצמם צוברים ליקויים הפוגמים בתפקודם, ועקב כך אנו מועדים למחלות גנטיות שונות. יוצא איפוא, שאדם מבוגר המבקש לשכפל את עצמו (וכי מיהו הצרכן העיקרי לשכפול אם לא אדם מבוגר?) תורם לביצית מטען גנטי בעל טלומרים קצרים ועתיר פגמים וקלקולים.

יש להניח כי לימים יימצאו תשובות גם לבעיות אלו. למשל, הארכת הטלמורים באמצעות אנזים הטלומרז ותיקון הדנ"א באמצעות אנזימים משופצים. אבל הבעיות המוסריות ניצבות כבר לפתחנו: מה יאמר לזוג צעיר שעומד לאבד את ילדם הרך ממחלה או מתאונה שיבקש לשכפל אותו מאחד מתאיו? יש להניח שרוב המדינות בעולם יחתמו על אמנה לאיסור ניסויי שכפול של בני אדם. אבל מניסיוננו אנו יודעים, שכאשר יש ביקוש עז למשהו תמיד יימצא מקום, רחוק מעיני הבריות, שיציע מקום מסתור למעבדה כזאת, מה גם שהניסויים אינם דורשים ציוד יקר, הטכניקה תיעשה תוך זמן קצר זמינה למדענים רבים, וכמובן אי אפשר לגלות ניסויים ביולוגיים אלה באמצעות לווינים או סיסמוגרפים כמו ניסויים גרעיניים.

דולי היא יותר מקפיצת מדרגה בהתפתחות המדעית-טכנולוגית של הביולוגיה המודרנית, ועל כן היא מציבה אותנו במפתיע וללא הכנה מול דילמות מוסריות והכרעות אופרטיביות. אפשר לומר שהטכנולוגיה מלווה למן הופעתה בדילמות מוסריות. לדוגמה: אנו מאשרים מכירת מכוניות למרות שאנו יודעים שהיתר זה גוזר מותם של אלפי אנשים בשנה איננו מתירים לאמו של ילד הסובל מאי תפקוד של אחד מאיבריו הפנימיים להפיל את עוברה כדי להתרים את איבריו לילדה החולה. אבל דומה שגם הדילמות המוסריות עלו בעקבות דולי קפיצת מדרגה, ולו מהסיבה שעד כה דנו בסוגיות הנובעות מאיברים בודדים, היום עלו על סדר היום בני אדם שלמים. אנו יודעים מהן התכונות הרצויות לנו אצל כבשה, צמר יותר משובח, בשר יותר טעים, חלב יותר שופע ועור חזק יותר, אבל האדם נתפס בראש ובראשונה על פי ייחודו האישיותי. משמע, יצור אנושי הנוצר משכפול של תא שנלקח מגופו של תורם, עשוי אמנם להיות זהה מבחינה גנטית לתורם, אבל הוא יהיה מחונן באישיות עצמית ועצמאית משלו, כמו אצל לתאומים זהים. לפיכך, כל ניסיון לגדל כפיל לצורכי קציר איבריו דינו כדין רצח לכל דבר. הווי אומר, די בחוקים הקיימים כדי לשגר את העוסקים בניסויים אלה לבית סוהר לכל ימי חייהם.

אבל מה לגבי הקניית תכונות גנטיות מוזמנות מראש לילודים, הקובעות או המשפיעות על תכונות מנטליות וגופניות, כגון: גובה, אתלטיות, תוקפנות, שאפתנות, הרפתקנות ואינטליגנציה? האם כל אלה תכונות רצויות? רצויות למי - למדינה? להורים? לפרט שעומד להיוולד ואיש אינו שואל את פיו?

אשר יגורתי בפברואר 1997 ברשימה לעיתון "הארץ" שדולי עלולה להזדקן טרם זמנה עקב הטלומרים הזקנים שקיבלה מהאם הביולוגית שלה, כנראה מתאמתת. סוכנויות הידיעות מדווחות על סימני קשישות טרם עת אצל דולי.

28.2.97

מקורות בנושא השיבוט

• מאמרים

• מונחון אתיקה

• מה בין שיבוט וחקיקה

• נווט אתרים