חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה), התשנ"ט - 1999

אחד החוקים הראשונים שחקקה הכנסת בשנת 1999 הוא חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רבייה), התשנ"ט - 1999. את הצעת החוק יזם חבר הכנסת חגי מרום כהצעת חוק פרטית, וההצעה הוגשה ב 25 ביוני 96. הצעת החוק הועברה להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת המדע של הכנסת, ואושרה בידי הכנסת בקריאה שלישית בדצמבר 1998.

סעיף חשוב ביותר בחוק זה הוא סעיף המטרה (סעיף 1). לא פעם מחליטה הכנסת להוסיף בתחילתו של חוק סעיף המגדיר מהי מטרת החוק. סעיף זה מסייע אחר כך לפרש את החוק באופן התואם ביותר למטרת החקיקה.

במקרה זה נקבע כי מטרת החוק היא "לקבוע תקופה קצובה של חמש שנים, שבה לא יתבצעו סוגים של התערבות גנטית בבני אדם, לשם בחינת ההיבטים המוסריים, המשפטיים, החברתיים והמדעיים של סוגי התערבות אלה והשלכותיהם על כבוד האדם." כלומר, הכנסת לא חוקקה חוק שתוקפו לעד - או שיהיה תקף עד שיבוטל - אלא חוק בעל תוקף מוגבל לחמש שנים בלבד, תקופה שבה ייבחן הצורך בחוק זה. כן יידונו הסוגיות האתיות והמוסריות הנובעות משיבוט של אדם, והחברה תוכל לגבש עמדה נחרצת יותר אם רוצה היא בחוק האוסר שיבוט אדם או שמא היא מוכנה להתיר שיבוט אדם. יצוין כי סעיף 8 לאותו החוק קובע במפורש כי החוק יעמוד בתוקפו חמש שנים מיום פרסומו.

מובן שהשיקול הבין לאומי הוא אחד השיקולים החשובים בשאלה אם חוק זה ימשיך להיות בתוקף גם בעוד חמש שנים או שיבוטל. יהיה מקום לבדוק מהי עמדתן של חברות מודרניות אחרות, אם הן מתירות את פעולת השיבוט או לא. שכן בעידן של "הכפר הגלובלי" שבו הכול קרוב, ובתוך שעות אחדות ניתן להגיע לכל מקום בעולם, ולעתים אפילו רק בלחיצת כפתור - נראה כי יהיה קושי לאסור את פעולת השיבוט בצורה יעילה, כי השיבוט ייעשה במדינות אחרות. יש לזכור כי אחד הקשיים בנושא ההתפתחות המדעית הוא התחרות בין מדענים. קשה מאוד לעצור את התפתחות המדע במקום אחד, כאשר במקומות אחרים המדע אץ קדימה.

סעיף 2 בחוק הוא סעיף הגדרות. סעיף הגדרות הוא סעיף מקובל מאוד ברוב החוקים, שכן יש צורך בהגדרתם של מושגים המשמשים בחוק. שאם לא כן היה הכול פתוח לפרשנות, ולא היה שום גבול לפירושים האפשריים לחוק מסוים.

סעיף ההגדות קובע מהו שיבוט של אדם. וכך הוא קובע:

""שיבוט אדם" - יצירה של אדם שלם, הזהה מבחינה גנטית כרומוזומלית באופן מוחלט לאחר, אדם או עובר, חי או מת..." בהמשך - בסעיף 3 לחוק - נקבע כי אסור לשום אדם (להבדיל לדוגמה מאזרח. כלומר, האיסור חל גם על אזרחים זרים) לבצע פעולה של התערבות בתאי אדם שמטרתה שיבוט של אדם. יש לשים לב כי המונח שיבוט עוסק ביצירה של "אדם שלם, הזהה מבחינה כרומוזומלית באופן מוחלט לאחר". לכאורה אין כל מניעה ליצור אדם שלם הזהה לזולתו, ובלבד שלא יהיה זהה באופן מוחלט (לדוגמה צבע עיניו יהיה שונה).

עוד קובע החוק בסעיף 3 (2) כי אסור לגרום "ליצירת אדם על ידי שימוש בתאי רבייה שעברו שינוי גנטי מכוון קבוע". וההגדרה של תאי רבייה מצויה בסעיף 2 : "תא זרע או ביצית של אדם".

יש לזכור כי במערכת המשפט יש נטייה לשמור על אחידות, כלומר הנטייה היא לפרש תמיד מושג מסוים באופן דומה בכל חוק וחוק. לדוגמה, בהיעדר פירוש למושג "אדם" ניתן יהיה לעשות שימוש בסעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב1962- הקובע: "כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו". כלומר, אדם הוא אדם רק מרגע שהסתיימה לידתו. מכאן שהחוק אינו אוסר יצירה של עובר באמצעות שימוש בתאי רבייה שעברו שינוי גנטי מכוון וקבוע, אלא רק יצירה של אדם ממש.

זאת ועוד, לכאורה אין כל מניעה על פי חוק זה לשכפל תאי אדם מסוימים.

לדוגמה לשכפל תאים גנטיים לשם יצירת איברים להשתלה. עוד קובע החוק בסעיף 4 שלו, כי הוועדה המייעצת (על פי ההגדרות שבסעיף 2 - זוהי "ועדת הלסינקי עליונה שמונתה לפי תקנות בריאות העם (ניסויים רפואיים בבני אדם)," התשמ"א1991-) תעקוב אחר התפתחות הרפואה המדע והביוטכנולוגיה בתחום הניסויים הגנטיים בבני אדם, ותגיש לשר (על פי ההגדרות שבסעיף 2 - זהו שר הבריאות) דין וחשבון על כך מדי שנה, ותייעץ ותמליץ לו בעניין תוקף האיסורים מסעיף 3.

על יסוד המלצה של הוועדה יוכל השר להתיר בתקנות עשיית פעולות האסורות על פי סעיף 3 (2) (ראה לעיל). ואולם ביצוע פעולה אסורה כזאת מחייב קבלת היתר מוקדם, ולא ניתן להסתמך על היתר מאוחר, כן אי אפשר להתיר פעולה בדיעבד, יש להתיר כל פעולה מלכתחילה. סעיף זה ]סעיף 5 (א)[ קובע את המבחן שיכריע בשאלה אם להתיר התערבויות גנטיות מהסוג הנידון או שלא להתירן. המבחן הוא: "אם מצא כי אין בכך כדי לפגוע בכבוד האדם" (בעניין כבוד האדם יש לקרוא את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר הוא נורמה עליונה במדינת ישראל).

יצוין כי עשיית פעולות בניגוד לחוק היא עבירה פלילית הגוררת בעקבותיה עונש של שתי שנות מאסר בפועל לכל היותר. יש להדגיש כי זהו עונש קל מאוד יחסית לענישה המקובלת בישראל על עבירות פליליות בעלות משמעות מוסרית פחותה בהרבה. בכך למעשה פותח המחוקק פתח למדענים להסתכן בלי חשש להיענש בעונש חמור - וכך לא יקפיאו את מחקרם המדעי. אולי לכך התכוונה הכנסת? בכל מקרה ברור כי חברי הכנסת בוועדת המדע לא ראו בפעולת השיבוט פעולה בלתי מוסרית כל כך, שאם לא כן היו קובעים עונש קשה הרבה יותר.