המסמך מציין:

"בסופו של דבר, עולם המורכב מקהילות מבודדות ומקוטעות מאוד עם גישה נרחבת לטכנולוגיית המידע - המכונה "חדר הדהוד" - נבחר כעתיד בו יתרחש אותו תרחיש פוטנציאלי. מנקודה זו פותחו קווי עלילה ספציפיים, תוך התבססות על מומחיות בנושא, דיווחים היסטוריים על משברי אמצעי נגד רפואיים בעבר, דיווחים בתקשורת עכשווית וספרות אקדמית בסוציולוגיה, מוכנות לשעת חירום, חינוך לבריאות ותקשורת סיכונים ומשברים. מקורות אלה שימשו לזיהוי אתגרי תקשורת הצפויים לצוץ במצבי חירום עתידיים בבריאות הציבור. "

התרגיל מתאר את העולם של שנת 2025 כ"מחובר יותר, אך מפוצל יותר" עם גישה כמעט אוניברסלית לאינטרנט אלחוטי. המסמך דן בטכנולוגיה החדשה המכונה טכנולוגיית גישה לאינטרנט (IAT) המתוארת כ"מסכים דקים וגמישים שניתן לחברם זמנית לתיקים, לתיקי גב או לבגדים ולהשתמש בהם להזרים תוכן מהאינטרנט." פלטפורמות מדיה חברתית חדשות משפיעות גם על הנוף הדיגיטלי, כולל ZapQ, פלטפורמה המאפשרת למשתמשים לצבור ולארגן תכני מדיה נבחרים מפלטפורמות אחרות ולתקשר עם קבוצות חברתיות מבוססות ענן על סמך תחומי עניין משותפים ואירועים עכשוויים.

אמנם זה אפשר גידול וקלות בשיתוף חדשות, אך אנשים רבים בוחרים "להגביל את המקורות אליהם הם פונים לקבלת מידע" ויוצרים את חדרי ההדהוד.

באמצע אוקטובר 2025 דווחו שלושה מקרי מוות בכנסייה בסנט פול, מינסוטה. שנים מחברי הכנסייה חזרו לאחרונה מטיול בפיליפינים. אמנם בתחילה הונח כי מותם נבע משפעת, אולם מאוחר יותר תוצאות המעבדה הפריכו תיאוריה זו. בסופו של דבר, המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) אישר כי שלושת המטופלים נדבקו בנגיף קורונה חדשני, המכונה תסמונת נשימה חריפה סנט פול וירוס הקורונה (SPARS-CoV - St. Paul Acute Respiratory Syndrome - Coronavirus)..

בסופו של דבר, חיסון לבעלי חיים נתפס כפתרון פוטנציאלי. חוואים השתמשו בחיסון זה לטיפול במחלת קורונה נשימתיות דמוית SPARS אצל פרות וחזירים בפיליפינים. יצרנית החיסונים, GMI, טענה כי החיסון יעזור, אך ניסויים קליניים חשפו תופעות לוואי, הכוללים רגליים נפוחות, כאבי מפרקים קשים ודלקת המוח שהובילה להתקפים או למוות. כמו כן לא היו נתונים על ההשפעות לטווח הארוך של חיסון ה-GMI. למרות המחלוקת ואי ההסכמה, CynBio - תאגיד תרופות בארה"ב פיתח חיסון ל-SPARS המבוסס על טכנולוגיית GMI.

בדומה לחיים האמיתיים, גם בסימולציה מחלקת הבריאות ושירותי האנוש (HHS) הסכימו לספק חסינות ליצרנית החיסונים CynBio במקרה שמישהו ייפגע מהחיסון. זהו אותו מצב כפי שאנו רואים עם חיסוני הקורונה (COVID-19), בו פקידי ממשל אמריקאים הודו כי חברות החיסונים חסינות מכל התחייבויות פוטנציאליות הנובעות ממוצריהן.

מהסימולציה ברור כי פקידי הבריאות תכננו מה לעשות במקרה של פגיעות אפשריות מהחיסון ומה לעשות במקרה של התנגדות לחובת חיסונים. בחלק אחד במסמך עולה השאלה "כיצד רשויות הבריאות הפדרליות יכולות להגיב למבקרים הטוענים כי הגנת האחריות ליצרני חיסוני ה-SPARS מסכנת את חירות הפרט ורווחתם?"

הדוח ממשיך לדון ביצירת טיפול תרופתי בשם קאלוסיביר (Kalocivir) וכיצד מספר גדל והולך של אנשים מתחילים להטיל ספק בשימוש בתרופות ובחיסונים. אנשים אלו שקידמו "תרופות טבעיות כגון שום וויטמינים" נטו פחות ליטול את הקאלוסיביר או פחות לפנות לטיפול רפואי עבור תסמינים דמויי SPARS.

החששות לגבי הקאלוסיביר גברו בפברואר 2026, כאשר סרטון ויראלי מציג ילד בן שלוש שמקיא בכל מקום לאחר נטילת מנה מתרופה. הקליפ משותף ברחבי ארה"ב עם ההאשטגים #לאלקאלוסיביר (NoKalocivir#) ו-#טבעיטוביותר (#NaturalIsBetter). פעילים ברשתות החברתיות החלו להשתמש בקבוצות ZapQ כדי לשתף את הסרטון וגם להציב מסכי IAT על גב המעילים והתרמילים שלהם תוך כדי שהם משדרים בלולאה את הסרטון. עד הקיץ הסרטון הפך להיות ה"קליפ הזאפ" המשותף ביותר בקרב תלמידי חטיבות ביניים ותיכונים.

שורה נוספת שמגלה את המציאות שנמצאת במסמך של המרכז לביטחון בריאות מציינת כי למרות שמקרי ה-SPARS החלו לרדת, "הבאז התמידי מהרשת החברתית סביב המגיפה הבטיח שחרדת הציבור נותרה גבוהה". שוב, זה משקף את מה שאנחנו רואים כרגע עם הקורונה (COVID-19).

עד מאי 2026 ה-CDC הודה כי ה-SPARS היה קטלני רק ב 0.6% מהמקרים בארצות הברית. מציאות זו באה לידי ביטוי ברשתות החברתיות, שם חלק גדול מהציבור החל להכיר בכך שה-SPARS אינו מסוכן כפי שנאמר לו. "בשילוב עם ספקות מתמשכים לגבי הקאלוסיביר והיעדר חיסון SPARS זמין מסחרית, הערכת שיעור הנפטרים ההולכת והקטנה יותר ויותר גרמה לציבור להיות עוין יותר ויותר כלפי המשך העברת המסרים בנוגע ל-SPARS", נכתב במסמך.

המסמך מפרט כיצד ה-CDC, ה-FDA וסוכנויות ממשלתיות אחרות עבדו עם "מומחים למדיה חברתית" לפיתוח קמפיינים של בריאות הציבור להעברת הודעות בנוגע ל-SPARS, קאלוסיביר והחיסון הקרב ה-Corovax. בדומה לתרגיל "Event 201", סימולציית ה-SPARS היתה כרוכה בגיוס עזרה של "מדענים, ידוענים ופקידי ממשלה" בכדי ליצור סרטונים ולתת ראיונות לקידום קמפיין המסרים הממשלתיים.

הציבור לא הגיב טוב לקמפיינים ובמקום זאת פנה לרשתות החברתיות כדי להביע את מורת רוחו. כלי התקשורת המרכזיים אף החלו להטיל ספק בנרטיב הממשלתי ובבטיחות של ה-Corovax. ההתנגדות ל- Corovax התמזגה עם התנועה ההולכת וגוברת נגד חיסונים שעלתה ברשתות החברתיות. קבוצות אלה הורכבו ממוסלמים שהתנגדו לחיסון; אפרו-אמריקאים, שלא סמכו על הממשלה בשל חשש לעריכת ניסויים בקהילה השחורה; קהילת הרפואה האלטרנטיבית; והקהילה "נגד החיסונים".

מתנגדי החיסונים הללו (שהוזכרו בקבוצה לעיל) הפיצו מידע הטוען כי Corovax לא נבדק כראוי ותופעות הלוואי שלו אינן ידועות. סקרים לאומיים שנערכו באמצע אוגוסט 2026 הראו כי 68% מאזרחי ארה"ב ראו פוסט או קראו תגובה ממישהו המביע רגשות התנגדות ל-Corovax. אפילו ממשלת יפן דחתה את ה-Corovax, מה שהוביל לקטעי וידיאו ויראליים של מסיבות עיתונאים יפניות.

בתגובה לאופוזיציית ה-Corovax, ממשלת ארה"ב החלה לעבוד עם המדיה החברתית וחברות החיפוש כדי למקד פרסומות לאנשים המחפשים "אתרים מתנגדי חיסונים". ה-CDC החל גם לאסוף נתונים ממקורות מדיה חברתיות ציבוריות ל"סיפורים חיוביים" שהם יכולים לקדם באמצעות המדיה החברתית. ממשלת ארה"ב ביקשה גם מספקי שירותי בריאות להעניק להם גישה לרישומי הבריאות האלקטרוניים של החולים (Electronic Health Records - EHRs) בניסיון לקבוע את מספר האנשים שנמצאים באוכלוסיות בסיכון גבוה באזורים מסוימים.

תקופת הפוסט SPARS: תופעות לוואי ארוכות טווח, תביעות משפטיות ואובדן אמון

המסמך מתאר כיצד החלו להופיע תופעות לוואי ככל שיותר אמריקאים קיבלו את החיסון. הורים טענו שילדיהם חוו תסמינים נוירולוגיים דומים לאלה שנראו בבעלי החיים שהוזרק להם חיסון ה-GMI. עד מאי 2027 החלו ההורים להגיש תביעות ודרשו להסיר את החסינות מחברות התרופות שפיתחו את ה-Corovax. המסמך קובע כי "הדאגה הייתה גבוהה במיוחד בקרב חלק מההורים האפרו-אמריקאים שהמשיכו להטיל ספק במניעי הממשלה בנוגע לקמפיין החיסון ב-Corovax."

בסוף שנת 2027 החלו להופיע תסמינים נוירולוגיים חדשים אצל אנשים שנטלו את Corovax. "לאחר שלא הציגו תופעות לוואי קרוב לשנה, כמה ממקבלי החיסונים החלו לאט לאט לחוות תסמינים כמו ראייה מטושטשת, כאבי ראש וחוסר תחושה בגפיים", כך נכתב במסמך של המרכז לביטחון הבריאות. המסמך אומר כי עד שנת 2030 עדיין לא היה ברור אם החיסונים אשמים בתופעות הלוואי.

תגובת הנגד ברשתות החברתיות תפסה את מחלקת הבריאות ושירותי האנוש לא מוכנה כאשר הם עמדו בפני לחץ להעניק פיצוי לאלה החווים השפעות ארוכות טווח מה-Corovax. הציבור החזיק יותר ויותר בדעות שליליות בנוגע לחיסון ולמה שהם תפסו כאדישות לנפגעים.

המסמך בסיומו בוחן כיצד העולם נראה בשנת 2030, חמש שנים לאחר תחילת מגיפת ה-SPARS. בעוד שהמגפה הסתיימה רשמית בשנת 2028, עדיין קיימים מקרים ב-14 מדינות ברחבי אירופה, אפריקה ואסיה. מומחי ארגון הבריאות העולמי צופים כי "התפרצויות עתידיות ימשיכו להופיע, אלא אם כן המדינות ישמרו על חיסונים נרחבים."

כאשר הציבור סוף סוף חוזר ל"חיים נורמליים" הוא החל למקד את תסכוליו בפוליטיקאים ובנציגי הסוכנות כאשר הם מאשימים אותם בהגזמה של חומרת האירוע. בסופו של דבר, כמה בכירים ב-CDC וה-FDA נאלצו לפרוש. עם זאת, נראה כי קיים חוסר בלקיחת אחריות מכיוון שיש "רצון מועט" "לדון מחדש באירועי השנים האחרונות".

כמובן שהסימולציה קובעת כי "תיאוריות הקונספירציה התרבו ‫גם כן ברחבי המדיה החברתית ‫והיא מרמזת על כך שהוירוס נוצר והוכנס ‫בכוונה לאוכלוסייה על ידי חברות התרופות, או שהוא ברח ממעבדה ממשלתית ‫שבודקת בסתר נשק ביולוגי." האשמות מסוג זה הועלו גם במהלך משבר הקורונה (COVID-19) ושימשו כדי להצדיק את הצנזורה.

בעוד שתרגיל ה-SPARS הוא כביכול כתרחיש בדיוני, חשוב להבין מה הבחינו החוקרים במרכז ג'ונס הופקינס לביטחון בריאות. האירועים הללו אמנם לא נועדו לחיזוי של העתיד לבוא, אך ההיסטוריה הראתה כי סימולציות ותרגילים מסוג זה יכולים לעתים קרובות לתת לנו חלון הצצה לאיך ממשלות ומוסדות פרטיים יגיבו בעתות משבר.

הסרטון פורסם באתר banned.video בתאריך 04.04.20201.

התקציר פורסם באתר darkdox בתאריך 04.04.20201.