מידע

דף מידע קטע 44 שדה בוקר למצפה רמון 29-30.04.11

איזור שדה בוקר

כאשר ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון, היה בדרכו צפונה מעבודות סלילת כביש מצפה רמון-אילת בשנת 1953 הוא פגש בקיבוץ הצעיר שדה בוקר שהיה אז מחנה אוהלים. הוא התלהב מאוד מהיזמה של הצעירים ובמכתבו אליהם כתב: "לא ראיתימימי מפעל חלוצי כשדה-בוקר" והבטיח לצעירים הנלהבים- "אני אתכם". לאחר זמן מה הוא ביקש להתקבל כחבר בקיבוץ ובדצמבר 1953 הוא הפתיע את כולם ועבר להתגורר בשדה בוקר בתקווה לשמש דוגמא להמוני צעירים שיפריחו את הנגב.

צמוד לשדה בוקר נבנה המרכז לאנרגיה סולרית, בו מפיקים אנרגיה בעזרת קרני השמש. המרכז הוא מתקן ניסיוני בעקבותיו מתוכננת לקום בנגב ליד קיבוץ אשלים תחנת כח ראשונית בארץ להפקת חשמל סולארי בכמות גדולה.

מדרשת בן גוריון אשר הוקמה בשנת 1963 כחלק מחזונו של בן גוריון להקמת אוניברסיטה בנגב. כיום שוכנים בה המכון לחקר המדבר שהוא קמפוס השייך לאוניברסיטת בן גוריון, בית-ספר לחינוך סביבתי, בית ספר שדה הר הנגב של החברה להגנתהטבע והמכון למורשת בן גוריון.

כמו כן נבנה מנחת המטוסים. כאשר בן גוריון עבר לשדה בוקר, נבנה בשבילו מנחת מטוסים באזור השטוח הנקרא שדה צין. בסמוך, ממש מעל נחל צין שוכן המצד שבראש מעלה צין. זהו מבנה עתיק מן התקופה הביזנטית בו ישבו חיילים ששמרו על העולים במעלה. נחנה את הרכבים וניגש למדריך לשמוע עוד על המצד ועל הסביבה.

כשיורדים במעלה צין, המעלה נוכחי הוא חלק מדרך שנסללה לצורך הנחת צינור הנפט המוביל מאילת לנמל אשקלון.

נחל צין הוא הנחל השני באורכו בנגב, לאחר נחל פארן. ראשו באזור מצפה רמון וסופו בנחל הערבה סמוך לים המלח. באזור עין עבדת ונחל עקב הוא מוקף משני צידיו במצוקים תלולים, ביניהם נובע המעיין הגדול בנגב- עין עבדת.

מספר מעיינות קטנים נוספים יוצרים פינות חמד במדבר ובהם עין עקב הנחבא בקניון נחל עקב. את המעיין נזהה לפי הריכוז הגדול של צמחים חובבי מים מלוחים: אשלים, קנים, מלוח ודקלים. במעיין יש בריכה מרשימה של עין עקב תחתון - 10 מטרים עומקה והיא עטורת שערות שולמית וטרוורטין (בעברית - נטף נחלים).

בין החיות הגדולות הבולטות באזור נציין את הנשרים והרחמים- "הסניטרים" של המדבר החגים בשמיים ותרים אחרי פגרים. כיום, בגלל מיעוט הפגרים הם מקבלים "השלמת הכנסה" בתחנת האכלה בשדה צין. היונק הגדול ביותר בו נפגוש הוא היעלהזכר. הזכרים הבוגרים מתהדרים בקרניים ארוכות ומרשימות שנועדו לראווה ולקרבות הדדיים, בעוד לנקבות קרניים קצרות הטובות להגנה מטורפים. יש סיכוי רב שתפגשו בהם לאורך הכביש העולה מנחל צין למדרשה ובאחוזת קבר בן גוריון. את הטורפים נתקשה לראות כיוון שהם פעילי לילה. הגדול והמרשים שבהם- הנמר. נמר כזה שהיה רעב וחלש במיוחד ולכן התקרב לא היתה לו ברירה אלא להתקרב לסביבה נתפס לא מכבר על ידי תושב מדרשת שדה בוקר.

נחל חווה

נחל חווה הוא נחל אכזב, האוסף את מי הגשמים ממישור הרוחות ומדרונות הר סעד (801 מ'). דרכו מפותלת, ולקראת סופו הוא מלכד את מימיו עם נחל טרף ונחל דרס, ויחדיו בחדווה ובזרם אדיר הם נפגשים עם נחל צינים ואשדות מימיהם גולשים לנחל צין.

בלב המרחבים העצומים והנוף הפראי של הנגב, חורץ נקיקו של נחל חוָה את השטח, ומתפתל בין מצוקים זקופים ותלולים. בתוך קניון הנחל נחבאים עצי תאנה שגדלים מתוך הסלע, גבי מים ענקיים ועמוקים ומעיין מטפטף יחיד ומיוחד. מסלול הטיול בנחל חוָה ייחרט בזיכרונכם כחוויה שאין שנייה לה.

דרך הבשמים,

דרך עתיקה הנמשכת מדרומו של חצי האי ערב עד לחופיו של הים התיכון. בתחומי ישראל היא עוברת מהערבה דרך הר הנגב המזרחי אל מכתש רמון, ומשם עולה דרך עבדת אל הר הנגב הצפוני, לאורך נחל בשור – עד לסיומה בעזה. אורכה הכולל של דרך הבשמים הוא כ-2,400 ק"מ, ובישראל היא עוברת על פני כ-150 ק"מ. דרך זו, שלאורכה נותרו שרידים מרשימים, היא קטע מנתיב אורחות המסחר של הנבטים, שראשיתו בחצי האי ערב – מסקט, חדרמות, עדן – והוא חוצה את המדבר הסעודי אל פטרה. מפטרה יורד הנתיב אל הערבה הצפונית ועולה ממנה אל עזה דרך הנגב. בנתיב זה הובילו הנבטים בשמים (בין היתר מור ולבונה) ותבלינים מחצי האי הערב אל נמלי הים התיכון. לאורכה פזורות למעלה מ-60 תחנות דרכים, שם חנו השיירות ואגרו כוחות להמשך המסע. לאחר הכיבוש הערבי במאה ה-7 חלה ירידה בחשיבותה, ושקיעתה הסופית באה עם פתיחת הנתיבים הימיים אל המזרח הרחוק ואל העולם החדש במחצית השנייה של המאה ה-15.

העיר עבדת

נמצאת על במת הר שהינה חלק מרמת עבדת. יחסית לאזור שסביבה הזוכה ל-50 מ"מ גשם בשנה, עבדת זוכה ל100 מ"מ גשם בשנה וזה מה שעודד את הנבטים לגור בה (שימו לב הגבול למדבר, המקובל בימינו, נחשב לכל שטח שיורדים בו מתחת ל-200 מ"מ גשם בשנה). עבדת נקראת על שם אל נבטי שגם כמה ממלכי הנבטים נקראו על שמו וצמחה כתחנה בדרכי שיירות על נתיב סחר הבשמים שהובילו מתימן ודרום ערב לפטרה ומשום לנמלי עזה. הישוב שהחל במאה השלישית לפני הספירה וגדל עם הזמן למספר מאות תושבים הפך לעיר פרזות קטנה כחלק מהתמונה הישובית הנבטית בנגב. מומחיות הנבטים היתה בניצול המשקעים בצורה מיטבית תוך אגירה ואכסון של המים לתבואות ולמרעה. באקרופיליס של העיר (החלק המרכזי של העיר) הוקם מקדש שניתן לראותו בצורה יפה בסיור במקום.

בשנת 106 לספירה, סיפח הקיסר הרומי טריינוס את הנבטים לאמפריה רומית והממלכה הנבטית שבירתה היא פטרה הפכה להיות פרובינקיה ערביה (בדומה ליהודה) ותושביה המשיכו לעסוק בחקלאות ולשמש כתחנת מעבר וחאן לשיירות בדרך הבשמים. בתקופה הביזנטית (לאחר קבלת הנצרות ע"י האמפריה הרומית) גדלה העיר ומנתה כ-3000 תושבים. תושביה התנצרו וניקו את שיירי המקדשים הנבטים בעיר והקימו שתי כנסיות ומנזר. לצד אלו עמדה מצודה גדולה שתשמש מרום מפלט כנגד פלישות שבטי המדבר. נראה שהעיר נחרבה בפלישת הפרסים לארץ בשנת 614 לספירה.

נבטים

עם קדום שמוצאו ערבי; בכתובותיו הוא מכונה "נבטו", ואילו במקורות הקלאסיים מסוף המאה ה-4 לפני הספירה הוא נקרא בשם "נבטים" או "ערבים". המקורות העיקריים לתולדות הנבטים הם כתביהם של היירונימוס מקארדיה (כפי שנשתמרו אצל דיודורוס), סטראבון, יוסף בן מתתיהו ואחרים.

מאמצע המאה ה-1 לפני הספירה השתרעה ממלכתם, שבירתה פטרה, על פני צפון ערב, אדום, חלק ממואב, החורן, הנגב וסיני. הם התפרנסו ממסחר בבשמים ותבלינים, שרכשו בערב והביאו בשיירות גמלים אל חופי הים התיכון, בייחוד אל אזור עזה. וכן הקימו רשת של תחנות דרכים לאורך נתיבי השיירות. בתחנות אלו היו מקדשים, בתי קברות מרכזיים, מיתקני צבא, מיתקנים לגידול גמלים, מאגרי מים ומקומות

מכתש רמון

הוא מכתש אירוזי, הגדול מסוגו בעולם, המצוי בנגב הישראלי, אחד מחמישה מכתשים בנגב, ומהווה תופעת טבע ונוף ייחודית. על קצה המכתש מצויה העיירה מצפה רמון. הסברה כיום היא שהמכתש נוצר משחיקה של שכבות סלע רכות הנמצאות תחת שכבות קשות יותר - מרכז המכתש היה בעבר ראשו של הר, שפתי המכתש פונות עדיין אל ראש ההר שכבר לא קיים, ופנים ההר נשחק והפך למכתש. אורכו של המכתש כ-40 ק"מ, רוחבו המרבי כ-9 ק"מ ועומקו היחסי כ-400 מטר. מקור השם רמון הוא "ראמאן", כינוי לרומאים שעברו באזור זה (בדרך הבשמים).במכתש ישנם סיורים רבים מטעם בתי מלון במצפה רמון.

המכתשים בנגב הינם היווצרות נדירה, שכן דרוש שילוב של מספר תנאים כדי שייווצר מכתש: קמר א-סימטרי, שכבות סלע שונות במידת קשיותן (למעלה שכבות סלע קשות, כמו גיר או דולומיט, ומתחת להן שכבות סלע רכות), חתירת נחל הסוחף את תוכנו של המכתש בעל בסיס סחיפה נמוך, ואקלים מדברי (יובש השומר על קירות המכתש מפני בליה).

בשלב הראשון הורבדה בראש הקמר אבן חול. אחריה הצפת ימת הטתיס הביא להרבדת סלעי משקע ימי - גיר ודולומיט. נסיגת הים והתרוממות יצרה סידוקים ברום הקמר. הצפה נוספת של ימת התטיס הקדומה הביאה להיקוות מים בסדקי ראש הקמר. המים החלו להתנקז החוצה כשהם חוצבים נחל בדרכם החוצה - נחל רמון. יחד עם התנקזות המים סחפו איתם הנחלים את שכבות הסלע מרום הקמר וחשפו כאן שכבות סלע קדומות יותר.

במכתש רמון יש עושר רב של צומח וחי. בתקופה הרומית ובתקופה הביזנטית שיגשגה החקלאות מסביב למכתשים אולם מחסור בשטחי מרעה בתוך המכתשים מנע רעיית יתר וכך השתמרה הצמחייה המקורית. לפני 20 שנה שוחררה במכתש קבוצה של פראים (חמורי בר) ומאז הם התרבו והתפשטו למקומות נוספים בנגב.

מצד ומעלה מחמל

מצד מחמל הנו אתר ארכיאולוגי הקרוי על שם הדרך שהובילה אליו הקרויה "מעלה מחמל" שהנה דרך קדומה במכתש רמון המטפסת מקרקעית בקעת מחמל אל מצד מחמל שבשפת המצוק הצפוני של מכתש רמון.מעלה מחמל היה קטע מדרך הבשמים הנבטית וחלקים מסוימים של הדרך ניתן לראות כי המעלה חצוב, ובקטעים אחרים הוא מסוקל מאבנים ואף נבנו מצדדיו קירות תמך.מצד מחמל הנה מצודה נבטית קטנה שהוקמה במקום לצורך שמירה ואבטחת הדרך שהייתה חלק מדרך הבשמים הנבטית בנגב.במקום נתגלו קירות הבנויים מאבני גזית וכן גרם מדרגות שהוביל לקומה השנייה במבנה עם אומנות גדולות שככל הנראה תמכו בגג המבנה.בשנות ה – 60 של המאה הקודמת נערכו חפירות על ידי דר´ רודולף כהן מאגף העתיקות וזמן רב לאחר מכן בשנת 2004 נערכה חפירה נוספת במקום כדי לשמר את המקום בעקבות ההכרה שקיבל המצד על ידי ארגון השימור העולמי אונסק"ו שהכיר במקום כאתר שימור עולמי.במהלך חפירות אלה נמצא כי המצד נבנה במאה הראשונה לספירה והיה בשימוש הנבטים,לצורך שמירה על הדרך שבה עברו שיירות הגמלים.אך מאוחר יותר עבר לידי הרומאים ועד המאה הרבעית לספירה היה חלק ממערך ההגנה הרומאי באזור.במהלך החפירה שנערכה בחודש מאי 2004 לצורך עבודות השימור במבנה התגלו שרידים של מבנים נוספים וקרמיקה נבטית ורומית המתוארכת למאה הראשונה לספירה.בחפירות שנערכו כ - 5 מ´ דרומית למצד נתגלה מבנה מרובע שגודלו כ- 5X 4 מטר אשר מחולק לארבעה חדרים לפחות.לפי ממצא הקרמי שהתגלה במבנה מראה כי המבנה היה בשימוש מאמצע המאה הראשונה לספירה ועד תחילת המאה השנייה לספירה כאשר הוא קרס ברעידת אדמה.בתעלת יסודות של המצד נתגלו חרסים נבטיים שמתורכים לסוף המאה השנייה לספירה או תחילת המאה ה-שלישית לספירה לפני הממצאים החדשים,נראה כי המצד נבנה לאחר הרס מבנים קדומים באתר ולא לפני סיפוח הרומית של הממלכה הנבטית בחצי השני של המאה השנייה לספירה.

העתיק הדביק וערך : ראובן בן דוד