דף מידע 39

דף מידע שביל ישראל מקטע 39 24.12.10

מפעלי ים המלח

היא חברה העוסקת בהפקת מחצבים באזור ים המלח. החברה נוסדה על ידי מדינת ישראל ב-1952 (על בסיס חברת האשלג הארץ-ישראלית שהוקמה ב-1929) והיא מפיקה בעיקר אשלג, ברום ותרכובות ברום. החברה מספקת לחברת הבת "מגנזיום ים המלח" את חומר הגלם להפקת מגנזיום. החברה היא אחת מיצרני האשלג והברום הגדולים בעולם. החברה נמצאת כיום (מאז 1968) בבעלות חברת כימיקלים לישראל.

במלחמת העצמאות נותק המפעל ממרכז הארץ לאחר שעובדיו היהודים של המפעל בצפון ים המלח נטשו אותו והוא נהרס על ידי ערבים.

עם קום המדינה החליטה ממשלת ישראל החדשה לבחון מחדש את פעילות ייצור האשלג, בין השאר עקב המעורבות הבריטית. ב-1952 הוחלט להקים את מפעלי ים המלח, והחברה החלה את פעילותה ברכישת הציוד של חברת האשלג שהפסיקה את פעילותה עקב אי עמידה בתנאים שהציבה הממשלה. בו בזמן הושלם הכביש המחבר את המפעל בסדום אל באר שבע (עד אז הייתה הדרך שביל עפר).

ב-1961 הוסדר חוק שבמסגרתו קיבלה החברה מהמדינה זיכיון בלעדי להפקת מחצבים בים המלח ושימוש בשטחי עזר בהיקף של כ-600 קמ"ר מאזור סדום ועד לאזור מצדה. זיכיון זה הוארך עד לשנת 2030. ב-1968 הוקמה החברה הממשלתית כימיקלים לישראל שאיגדה מספר מפעלי תעשיות כימיות בישראל ובהם מפעלי ים המלח. ב-1992 החלה המדינה להנפיק את מניות כימיקלים לישראל וב-1999 מכרה את השליטה בחברת האם, החברה לישראל, לידיים פרטיות. בכך הפכו מפעלי ים המלח לחברה בבעלות פרטית.

דימונה

היא העיר השלישית בגודלה בנגב. העיר נמצאת 36 ק"מ דרומית לבאר שבע ו־35 ק"מ מערבית לים המלח. דימונה ממוקמת ברמת הנגב שבמחוז הדרום, בגובה 600 מ' מעל גובה פני הים. סמוך לדימונה נמצאת הקריה למחקר גרעיני

דימונה הוקמה בספטמבר 1955 כאשר הובאו למקום 36 משפחות של עולים מצפון אפריקה. הקמת היישוב בלב המדבר לוותה בפסימיות, ויש שקראו ליישוב "דמיונה" או "דמעונה".שמה של העיר דימונה לקוח מספר יהושע (טו, כא-כב): "וזאת נחלת מטה בני יהודה למשפחותיהם ויהיו הערים מקצה למטה בני-יהודה אל גבול אדום בנגבה קבצאל ועדר יגור; וקינה ודימונה ועדעדה..."העיר הוקמה בסמוך למפעלי ים המלח, שהחלו לפעול כבר ב-1952, בסוף שנת 1958 נפתח בעיר מפעל הטקסטיל "כיתן". דימונה הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1958 וכעיר בשנת 1969.לאחר שאוכלוסיית העיר פחתה באופן הדרגתי, הגיעו אליה בשנות השבעים ובשנות התשעים עולים מברית המועצות וכן מארצות אחרות, ותרמו לגדילתה.

העבריים מדימונה

שהיו ידועים בעבר גם בשם הכושים העבריים, הינה קבוצה דתית קטנה.

רוב חברי הקבוצה חיים בקהילה שיתופית בדימונה, ומונים כיום מעל 2,000 איש. חברי הקבוצה דוגלים בטבעונות ובנישואים פוליגמים. כיום ישנן קהילות של העבריים מדימונה גם בישובים ערד, טבריה ומצפה רמון.

הקבוצה נוסדה בשיקגו, ארצות הברית על ידי פועל פלדה לשעבר בשם בן קרטר, אשר שינה את שמו לבן-עמי בן ישראל עם הגעתו לישראל ב-1969.קרטר ו-30 מחסידיו התיישבו תחילה בליבריה, אפריקה וב-1969 החלו להגר לישראל על בסיס אשרות זמניות, אשר חודשו מעת לעת. כשגדלה הקבוצה, פסק הרב הראשי לישראל בזמנו, הרב איסר יהודה אונטרמן, שאינם יהודים ולפיכך אינם זכאים לאזרחות על סמך חוק השבות. למרות זאת, המשיכו חסידי הקבוצה להגיע לישראל והתיישבו בדימונה, והקבוצה גדלה עקב הגירה וריבוי טבעי. הממשלה סרבה לתת לחברי הקבוצה אזרחות והחל משנת 1971 גירשה חלק מן המגיעים. אחרים לא גורשו, לאחר שוויתרו על אזרחותם האמריקנית.

בשנת 1990, הגיעה הקבוצה להסכמה עם הממשלה לפיה יקבלו חברי הקבוצה אשרות תייר עם רישיון עבודה. ב-1991 ניתן לחברי הקבוצה מעמד של תושב ארעי לפרק זמן של 5 שנים, שחודש ל-3 שנים נוספות ב-1995. בתחילת 2004, נתן משרד הפנים לחברי הקבוצה מעמד של תושב קבע, עם פטור משירות בצה"ל. עם זאת, רבים מבני העדה משרתים כיום במגוון תפקידים בצבא, כולל תפקידים קרביים.

רוב חברי הקבוצה חיים בקהילה שיתופית בשכונה צמודת-קרקע בדימונה. קהילה זו מארחת מאות מבקרים בשנה. הקהילה דוגלת בתזונה טבעונית וכן בהינזרות מאלכוהול, למעט יין מיצור עצמי, ומתרופות כלשהן. לקהילה רשת מסעדות המגישות אוכל טבעוני (כגון מוצרי סויה וסייטן), אותן מתפעלים חבריה. בני הקהילה דוגלים בנישואים פוליגמים ואורח חייהם מאופיין בקהילתיות ובעזרה הדדית רבה.

הקבוצה מבססת את אורח חייה על התורה, כפי שהיא מפרשת אותה. בדומה לקראים, בני הקבוצה אינם מקבלים את מסורת חז"ל. מלבד המועדים הנזכרים בתורה, הם חוגגים גם שני חגים נוספים. האחד באמצע מאי והוא מציין את יציאת הקבוצה מארצות הברית לליבריה, והשני בסוף פברואר ומטרתו חיזוק הנתינה והאחדות בתוך הקהילה. בני הקהילה צמים בכל שבת, והם מסבירים כי למדו זאת ממצוות השמיטה, שעל פיה נחה אדמת הארץ אחת לשבע שנים.

מצד תמר

הוא אתר ברכס חצרה, בו נמצאים שרידי מצודה מהתקופה הרומית. המצד ממוקם בראשו של מעלה תמר - שביל קדום היורד מרכס חצרה אל הערבה ודרום ים המלח.

מבנה המצד הוא ריבועי – 3737* מטרים. במקום קיימות חומות בגובה של כ-4.5 מטרים, ובעובי 1.5 מטרים בנויות מאבני גזית שטויחו בטיח לבן מבחוץ, ארבעה מגדלי פינה שלא משולבים במצודה ולכן כנראה הוקמו בשלב מאוחר, מערכת חדרים בתוך החומות, וחצר פנימית ובמרכזה בריכת מים בגודל 10X10 מטר, ובעומק 3.8 מטר שכוסתה בלוחות אבן. ישנה עדות לרעידת אדמה שפקדה את המצודה כשהייתה בשימוש, והיא שאחד הקירות התמוטט ושימש תשתית לרצפת החצר.עבודות החפירה והשחזור באתר נערכו בשנות השבעים של המאה ה-20. בחפירות התגלו מטבעות וקרמיקה מתקופות שונות המעידות על קיום המצודה מאמצע המאה ה-3 לספירה עד סוף המאה ה-7 לספירה. מן החפירות עולה עוד כי המצודה הוקמה על אתר נבטי. כמקורות מים למצודה שימשו עין צפית בנחל צפית ומאגרי מי שטפונות באזור.

העתיק הדביק וערך : ראובן בן דוד