תל לכיש

תל לכיש - תל חשוב בשפלת יהודה, גובל בנחל לכיש. שמו בערבית – תל אֶ דֻוֵיר. שטחו כ־124 דונם, והוא זוהה על ידי החוקר הבריטי ויליאם אולברייט בשנת 1926.

בלכיש התגלו ממצאים ארכאולוגים כבר מהתקופה הנאוליתית (7500 עד 4000 לפנה"ס), וישוב רצוף התקיים במקום לאורך השנים. בתקופת הברונזה (3150 עד 1200 לפנה"ס) הייתה לכיש עיר פרוזה בחסות מצרית, כמו כל ערי המדינה בכנען. באגרות המצריות שנודעו כ"מכתבי תל אל עמארנה" כלולים כמה מכתבים ששלחו שליטי העיר לפרעה מלך מצרים (מאה 14 לפנה"ס). הממצאים מתקופה זו כוללים כתובות הרוגליפיות ואנתרופואידים (ארונות קבורה מצריים). העיר חרבה במחצית הראשונה של המאה ה־12 לפנה"ס - ובשכבת החורבן נמצאו כ־1500 גולגלות. התארוך אמנם מתאים לתקופת ההתנחלות וכבושי יהושע בן נון (כבוש העיר נזכר בספר יהושע י, 31-34), אך לא נמצאו חרסים ישראלים במקום. בתקופה זו התנחלו בארץ גם גויי הים (הכוללים את הפלשתים), אך גם ממצא ארכאולוגי אופייני להם נעדר מהתל, לכן לא ברור מי החריב את העיר.

העיר עמדה בחורבנה כמאתיים שנה ונבנתה מחדש בתקופת המלוכה. בתקופה זו הייתה חשיבותה של העיר נעוצה בכך שנצבה על גבול הממלכה לנוכח האיום הפלישתי. היא נזכרת בין הערים שביצר המלך רחבעם (דברי הימים ב, י"א ט), היה בה בית שער גדול (זהה לזה שבתל חצור, תל מגידו ותל גזר) וארמון ענק. חרסים מתקופת רחבעם (מאה 10 לפנה"ס) נמצאו על התל, כמו גם סימני חורבן ממסעו של מלך מצרים, שישק, בשנת 925 לפנה"ס. שישק פלש לארץ־ישראל ובזז ערים ביהודה ובישראל, ואף הציב כתובות ניצחון בחלקן (למשל מגידו).

במאה ה־8 לפני הספירה הייתה העיר מבוצרת ומבוססת, אך סבלה נזקים חמורים ברעידת אדמה - ידוע על רעידת אדמה שהתרחשה בימיו של המלך עוזיהו, בשנת 760 לפנה"ס. העיר שוקמה פעם נוספת.

שכבת החורבן הבאה שייכת למסע סנחריב בשנת 701 לפנה"ס. סנחריב מלך אשור הגיע ליהודה לאחר שהמלך חזקיהו מרד בו. במהלך מסע העונשין חרבו ערים רבות אך ירושלים נצלה.

בדרום מערב התל מצא הארכאולוג הבריטי ג'יימס לסלי סטרקי, אשר עמד בראש משלחת חפירות שחפרה בתל לכיש מ 1932 עד 1938 מפולת, שמאוחר יותר זוהתה כסוללת המצור האשורי. הסוללה נבנתה בחלק בו מדרון התל מתון יחסית, לאפשר לחיילי אשור להגיע עד החומה. בצד השני בנו המתגוננים סוללת עפר פנימית (על גבי בתיה של העיר) שנועדה להגביה את השומרים מעל חייליו של סנחריב.

העיר נבנתה מהיסוד בימיהם של המלכים יאשיהו ומנשה (המאה ה-7 לפנה"ס). עיר זו חרבה יחד עם בית המקדש הראשון ושאר ערי יהודה לאחר מרד צדקיהו בבל (586 לפנה"ס). כיום ניתן לראות שרידים של בית שער גדול מתקופתו של חזקיהו, ומעליו בית שער קטן יותר מהמאות 7-6 לפנה"ס; בבית השער הקטן מצא הארכאולוג סטארקי כ 21 אוסטרקונים - חרסים ועליהם כתובות, אשר קיבלו את השם "מכתבי לכיש" נודע במיוחד בשל הכתובת הבאה:

על־פי הארכאולוג יגאל ידין הכוונה בבטוי "אל משואות לכיש" הוא "על" משואות לכיש: כלומר משמר העיר מדווח כי המשואות בעזקה, העיר הסמוכה - כבו, וכי נבוכדנצר מלך בבל כבר כבש את העיר, וכל שנותר למגני לכיש לעשות הוא להוסיף ולהתבצר בעירם. הגאולוג בני בגין חולק על הפרשנות הזו וטוען שהחרס מתעד דיווח שגרתי בו מדווח הכותב כי הם צופים למשואות לכיש כדי לקבל הודעות מהפיקוד הגבוה (בימי קדם השתמשו במשואות ובלפידים לצורך העברת מסרים בין מקומות רחוקים), שכן הם אינם יכולים לראות את האיתותים הנשלחים ממשואות עזקה, שנמצאת בנקודה נמוכה יותר.

היישוב על התל חודש בתקופה הפרסית, אז הייתה בירת מחוז. היא דעכה לאיטה בתקופה ההלנסטית, עת ערים אחרות בשפלת יהודה זכו לבכורה.

קריית גת

קריית גת הוקמה בשנת 1954 כמעברה. שמה של העיר הוא תוצאה של זיהוי מוטעה של תל עירני עם העיר הפלשתית גת. כיום מקובל לזהות את גת הפלשתית עם תל אל-צפי (תל-צפית), כ-10 ק"מ צפונה לקריית גת.

שנים אחדות לפני כן, במלחמת העצמאות, היה שטחה של קריית גת חלק מכיס פלוג'ה. העיר שוכנת על אדמות העיירה הערבית אל-פאלוג'ה, והכפר עיראק אל-מנשיה, שתושביהם עזבו אותם במלחמת העצמאות ולא הורשו לחזור לבתיהם. בקרבת העיר נמצאת צומת פלוגות, אשר נקראת על שמו של הכפר פלוג'ה.

העיר עצמה הוקמה על ידי עולים ממרוקו אשר התיישבו בקרבת המעברה. עם הזמן סופח שטח המעברה אל העיר, והיא נהרסה ובמקומה ובקרבתה הוקמו שכונות אחדות בשטחה של קריית גת. בשכונות שוכנו עולים חדשים שמקורם בלמעלה מ-35 מדינות תפוצה. העיר קלטה עלייה במשך כל שנות קיומה, אבל גל העלייה המשמעותי ביותר שהגיע אל העיר היה העלייה בשנות ה-90 של עולים מחבר המדינות.

בשנת 1958 הוכרזה קריית גת כמועצה מקומית, וב-1972 הוכרה כעיר. כיום נחשבת קריית גת לעיר בינונית בגודלה בעלת תעשייה מפותחת כולל מפעל אינטל.

אינטל ישראל

אינטל פועלת גם בישראל. הסניף הישראלי של החברה נוסד בשנת 1974 בידי דב פרומן, במשרד קטן בחוף שמן בחיפה, והיה למרכז הפיתוח הראשון של החברה מחוץ לתחומי ארצות הברית. כיום יש לאינטל ישראל מרכזי פיתוח בחיפה, ירושלים, פתח תקווה יוקנעם ויקום, ומפעלי ייצור בירושלים ובקרית גת המפתחים ומייצרים מיקרו־מעבדים ומוצרי תקשורת. בישראל פותחו טכנולוגיות מתקדמות של אינטל, והמרכז נחשב למרכז חשוב ומוערך באינטל, שתרם רבות לעמידה מוצלחת בתחרות בין אינטל ל-AMD, במיוחד עם מעבדי ה-Core 2. בין המוצרים החשובים שפיתח המרכז כלולים MMX לעיבוד וקטורי, ומעבדים בהם Centrino (שפותח תחת השמות "בניאס" ו"דותן"), "יונה" ו"מרום" - ארכיטקטורת מעבד מרובה ליבות. עוד פותחו באינטל ישראל משפחת מעבדים לסלולר ולמחשבי כף יד: "מניטובה", "חרמון" ו"תבור". בשנת 2009 פותח באינטל ישראל מעבד "סנדי ברידג'" המיוצר בטכנולוגיית 32 ננומטר. אחד החידושים במעבד זה הוא שילוב המעבד הגרפי לצד המעבד המרכזי.

חברת אינטל מעסיקה בישראל (נכון לסוף 2009) כ־6,500 עובדים, ועוד כמה אלפי עובדים חיצוניים. היקף הרכש שלה מחברות ישראליות עומד על מאות מיליוני דולרים לשנה. היצוא של אינטל ישראל עמד על 1.4 מיליארד דולר ב־2008, וקרוב ל-2 מיליארד בשלושת הרבעונים הראשונים של 2009. אינטל נחשבת לאחת מהחברות הרווחיות בישראל. היא גם מדורגת בצמרת העסקים בעלי אחריות חברתית גבוהה, בשל תרומותיה לחברה הישראלית. מפעל אינטל (Fab 8) נסגר בשנת 2008 בשל התיישנותו, אולם לאחר הקצבת בונוסים כספיים מצד המדינה, נפתח המפעל בשנית בשנת 2009, כמפעל לקדם-זיווד שבבים (Die-Prep).

בתפקיד מנכ"לית החברה וסגנית נשיא אינטל העולמית, מכהנת מאז 2007 מקסין פסברג.

כיס פלוג'ה

כיס פלוג'ה הוא כינוי לאזור, בעיירה אל-פאלוג'ה (סמוך לצומת פלוגות וקריית גת של ימינו), שבמהלך מלחמת העצמאות הטיל בו צה"ל מצור על כוח צבאי מצרי.

כיס פלוג'ה נוצר בעקבות מבצע יואב, באוקטובר 1948, בו כבשו כוחות צה"ל שטחים בנגב ופרצו את הדרך לבאר שבע. בעקבות המבצע נשארה בריגדה מצרית נצורה באזור קטן, סביב הכפר פאלוג'ה ומצודת עיראק סווידאן.

ב-9 בנובמבר 1948 כבש צה"ל את מצודת עיראק סווידאן והשטח שנותר בידי המצרים באזור אל-פאלוג'ה הצטמצם. אולם באל-פאלוג'ה ועיראק אל-מנשיה נותר כוח מצרי, שלא הוכנע בידי צה"ל, והכיס נותר נצור עד תום המלחמה.

צה"ל ערך ניסיונות אחדים בין אוקטובר לדצמבר 1948 לכבוש את כיס פאלוג'ה. אולם המצרים נלחמו בעקשנות, הדפו את כל ההתקפות, והסבו אבדות רבות לצה"ל. הנסיון המאורגן והגדול ביותר נערך במבצע חיסול (28 בדצמבר 1948), אולם המבצע נכשל ולצה"ל נגרמו אבדות כבדות - 87 הרוגים. מפקד הבריגדה המצרית הנצורה בכיס פאלוג'ה היה הקולונל הסודני סייד טהא ועל קציני החטיבה נמנו גמאל עבד אל נאצר, לימים נשיא מצרים ועבד אל-חכים עאמר, לימים שר המלחמה המצרי.בהסכם שביתת הנשק עם מצרים, שנחתם ב־24 בפברואר 1949הוסכם כי המצרים ייסוגו מכיס פאלוג'ה, והמצרים פינו את המקום בתוך ימים ספורים.

מבצע דמשק

מבצע דמשק היה מבצע צבאי שתוכנן ב-10 בנובמבר 1948 על ידי ראשי המטות הצבאיים של כוחות הפלישה הערביים לארץ ישראל במטרה לחלץ את החטיבה המצרית שכותרה על ידי צה"ל בכיס פאלוג'ה.

לפי התוכנית היה על כוחות ירדניים ועיראקיים לתקוף את קווי צה"ל באזור בית גוברין, וכאשר אלה יהיו מרותקים ללחימה, תשמיד החטיבה המצרית המכותרת את התותחים הכבדים ואת העמדות המבוצרות של צה"ל באזור פאלוג'ה. לאחר מכן תסתנן החטיבה בדרך הידועה לרב-סרן הבריטי לוקיט, ששירת בלגיון הירדני, ושעליו הוטל לחמוק בעוד מועד אל כיס פאלוג'ה כדי לשמש מורה דרך לנצורים.

המבצע נכנס לשלבי הכנה מעשיים, אולם אז העלה מפקד כיס פאלוג'ה התנגדות לרעיון בנימוקים שונים. הוא טען כי נסיגת ארבעת אלפים חיילים מכיס פאלוג'ה דרך קווי היהודים יש בה סכנת השמדה; כי פיצוץ התותחים יעורר את תשומת לבם של היהודים; וכי מסע נסיגה ארוך של כארבעים וחמישה קילומטרים הוא מאמץ קשה מדי לחייליו העייפים והם לא יעמדו בו.

לאור התנגדותו של המפקד המצרי, גורש לוקיט מכיס פאלוג'ה. יחד איתו יצא גם קצין מצרי, שהיה עם לוקיט בדעה אחת וחלק על מפקדו. אור ל-24 בנובמבר הצליח הקצין המצרי להחדיר לכיס פאלוג'ה שיירה גדולה שהכילה רבבות כדורים ופגזים, מצרכי מזון ותרופות. כך הוכיח כי ניתן להסתנן דרך קווי צה"ל. אולם באותו היום עצמו גילו כוחות צה"ל את עקבות השיירה (שכללה, בין היתר, עשרות גמלים) ואת מסלולה. בצה"ל הניחו כי אנשי השיירה יחזרו על מעשה ההסתננות בלילה הבא והכינו מארב. כך טורפדה תוכנית המבצע עוד לפני שיצאה לפועל.

תל קשת

תל קטן בקרבת כביש צמת - פלוגות - באר - שבע, על גדתו של נחל אדורים , יובלו הראשי של נחל שקמה. השם העברי תל קשת הוא תרגום שמו הערבי - תל אלקניטרה . תל קשת קטן בשטחו , אך הוא מתנשא מעל לסביבתו . לרגליו משתרעת כנראה עיר תחתית . עדיין לא נערכו בו חפירות , אך על פי החרסים שנלקטו במקום , היישוב בו נוסד בתקופת הברונזה המאוחרת , ונראה שיישוב זה היה קשור בעיר הגדולה ששכנה בתקופה זו בתל חסי הסמוך . מתקופת הברזל א ' נמצאו כאן כמה חרסים פלשתיים . מרבית החרסים שנלקטו בתל הם מתקופת הברזל ב', מן התקופה הפרסית , מן התקופה ההלניסטית , מן התקופה הרומית ומהתקופה הביזנטית . בתקופות מאוחרות היה המקום בית קברות , והוא משתרע בעיקר מעבר לשטחו של התל , בקרבת הכביש . לרגלי תל קשת , במחשוף שנוצר עקב התחתרות נחל אדורים בשכבות גיאולוגיות קדומות יותר , אפשר להבחין בקונגלומרט של חלוקי נחל , המונח מעל לשכבת אבן חול גירנית ממוצא ימי . החלוקים הובאו על ידי נחל אדורים מכיוון היבשת . הם לוכדו לתלכיד המכונה תצורת אחזם . תצורה זו שייכת לבסיס סלעי המשקע מתקופת הפליסטוקן במישור החוף , וזמן היווצרותה 2 - 1 מיליון שנים קודם זמננו . כ - 2 ק"מ מדרום לתל קשת נמצאו אתרים פרהיסטוריים מן האפי - פליאוליתיקון .במקום זה התגורר האדם לפני כ-14,000 שנה .

יער המלאכים-שחריה

המשתרע על פני 7,000 דונם, נמצא כארבעה ק"מ ממזרח לקרית-גת. היער נקרא על שמה של מעברת שחריה, שהוקמה בשנת 1956, מעט ממערב למקום בו ניטע היער. חלק מיערות השפלה ובהם יער המלאכים, ניטעו ביוזמת קרן קימת לישראל על ידי שוכני המעברה. עם חיסול המעברה הוקמה במקום חווה של תנועת הקיבוץ המאוחד, שפורקה מאוחר יותר גם היא. קרן קימת לישראל החלה בנטיעת יער המלאכים בשנת 1956. קהילת יהודי לוס אנג'לס, שתרמה למטרה זו, זכתה לכך ששמה יונצח בשמו של היער (אנג'לס בעברית - מלאכים).

שמורת פורה

שמורת פורה היא שמורת טבע קטנה בנגב הצפוני, בסמוך למחלף מאחז שעל כביש קריית גת - בית קמה. בשמורה פריחה עשירה וייחודית בחודשים פברואר ומרץ.

בשמורת פורה גדלים צמחים ממוצא ים תיכוני וצמחים ממוצא מדברי. השמורה הייתה מגודרת בשנות ה-60 ולא נפגעה ממרעה. באתר סלעים גירניים מתקופת האיאוקן.

שמורה פורה השתרעה על שטח בן 12 דונם באפיק נחל פורה, הוא יובל של נחל שקמה. בשנת 2007 הוגדל שטח השמורה ב-283 דונם. שמה ניתן על שם חורבת פורה הנמצאת בגבולה המערבי. השמורה נקראת בערבית ח'רבת אלפורה. בחורף ישנו בשמורה אגם עונתי שהמים בו נאגרים בסיוע סכר שנבנה לאיסוף מי שטפונות. במקום גשר הרוס, שריד מסילת הרכבת הטורקית שנסללה בתקופת מלחמת העולם הראשונה מלוד לתחנת הרכבת בבאר שבע שהמשכה היה בכיוון סיני ותעלת סואץ שהייתה בשליטת הבריטים. הגשר נהרס בשיטפונות בשנות ה-70.

תל נג'לה

על זיהויו המדויק של תל נג'לה, חלוקות עדיין הדעות.

בפסגת התל נבחין במספר אתרי חפירה בהם נתגלו שרידי ישוב מהתקופה הכלכוליתית ( כ- 3000 שנה לפני הספירה) ועד לחאן גדול בימי הביניים ובית קברות בדואי ( עד היום מאמינים הבדואים שאוצר קבור בתל וחלק מהחפירות הלא מסודרות בתל, הן כתוצאה מאמונה זו).

לצד האשל הבודד, ניתן לערוך תצפית מרהיבה על אזור פלשת, השפלה ומורדות הר חברון. כמו כן ניתן להבחין בתילים קדומים נוספים (תל חסי ותל קשת מצפון. תל מלחה מדרום) הפזורים באזור לאורך אפיק נחל שיקמה ששימש כמקור מים והן כמחסום הגנה על הערים העתיקות.

העתיק הדביק וערך : ראובן בן דוד

8