מידע

דף מידע קטע 42 המכתש הגדול 25.02.11

מכתש הגדול

המכתש הגדול (בשמו המדויק: מכתש חֲתִירָ‏ה) הוא מכתש אירוזי הנמצא בהר הנגב והוא אחד ממספר מכתשים דומים באזור שנוצרו באורח דומה. צורתו אליפטית, והוא השני בגודלו במכתשי הנגב. ממוקם בקמר חתירה ומכאן שמו הנוסף.

אורכו של המכתש 14 ק"מ ורוחבו 6 ק"מ. עומקו המרבי הוא 410 מטרים. הנחל המנקז אותו הוא נחל חתירה. גבולות המכתש הם רכס הרי חתירה במערב ורכס הר כרבולת במזרח ובדרום בו עובר שביל ישראל. במכתש הגדול אזור חולות צבעוניים, שם נחשפו שכבות של אבן חול בצבעים שונים, המתפוררת במגע ומגלות מגוון צבעים רב. אזור החולות הצבעוניים מהווה אטרקציה תיירותית. בנוסף, נמצא במכתש מחשוף עשיר במאובנים, ביניהם שרידי אלמוגים, אמוניטים, חבצלות ים. מחשוף זה מהווה אתר טבע מוגן.

מקרקעית המכתש אל שפתו יש דרך הנקראת מעלה אברהם, סמוך לפינתו הדרומית-מערבית של המכתש. הנתיב נפתח לרכב שטח על ידי יחידת צנחנים, והשם מעלה אברהם הוענק לו כמחווה לאברהם קריניצי, ראש עיריית רמת גן, העיר המאמצת של הצנחנים. מראש המעלה, הסמוך לשיאו הטופוגרפי של רכס חתירה, נפרשת תצפית מרהיבה אל המכתש הגדול. כמו כן הוקמה בראש המעלה אנדרטה לציון פריצתו.

בתקופת המנדט הבריטי נעשה ניסיון לניצול משאבי הטבע בשטח המכתש. הבריטים אף קדחו בשטחו על מנת למצוא נפט, קידוח שלא העלה דבר. לאחר קום המדינה הוחל בכריית חרסית וחול. בתוך המכתש ממוקם מפעל "חתירה" של חברת נגב מינרלים תעשייתיים בע"מ, העוסק בכרייה, ייבוש וניפוי של חול קוורץ. מצפון מערב למכתש הגדול נמצא הר אבנון, המתנשא לגובה של 656 מטרים, ממנו קיימת תצפית יפה על המכתש. במרכז המכתש מתנשאים הרי מטמור, המגיעים לשיא גובה של 494 מטרים.

המכתש הגדול התגלה קודם לגילוי מכתש רמון, הגדול ממנו, ושמו נובע מהעובדה שהוא גדול יותר מהמכתש השני שהיה ידוע באותו זמן - המכתש הקטן.

הר כרבולת

רכס הכרבולת הוא הקיר הדרום דרום מזרחי של המכתש הגדול, והוא נחשב הקטע המאתגר ביותר של שביל ישראל.

הוא מתחיל ב"סנפיר", ששמו מבטא היטב את מבנהו: הר שכולו סלעים בעלי מבנה שפיצי מחודד, שכדי לטפס עליהם נאחזתי לפעמים בצפרניים.

הטיפוס לגובה בקטע קצר מאד הופך את הטיפוס עם התיק על הגב למסוכן.

יש שם קטעים חלקים, ה"למטה" הולך ומתרחק במהירות וכולו סלעים משוננים.

הרכס קיבל את שמו בגלל שמבנהו דמוי כרבולת, עליות וירידות חדות והקושי העיקרי שלו הוא שהולכים על הרכס הצר, כשמהצד יש בקע ענק – המכתש הגדול.

ויש להזהר לא למעוד, או לא לדרוך בטעות, על אבן שאיננה יציבה ושעלולה להביא אותנו בדרך הקצרה אל עולם שכולו טוב.

המסלול יפהפה, והמכתש מלמעלה מרהיב ביופיו, ועם זאת בהתחלה הרגשתי שעבדו עלי.

לועות של הרי געש כבויים - כמו בברכת רם ברמת הגולן

וכתוצאה של בליה כמו בנגב

שדה בוקר

ההתיישבות בשדה בוקר החלה בתצורה של חווה חקלאית בנגב. הרעיון להקמת חווה באזור זה הבשיל אצל מתנדב אמריקאי אשר לחם בארץ במסגרת מלחמת השחרור - בדמיונו ראה חווה כדוגמת חוות בוקרים בטקסס. לאחר תום הקרבות החלה להתגבש קבוצה של חברים מאותה היחידה, אשר שאפו להקים חווה בנגב אשר תהווה יסוד להבנה כי ניתן וצריך לקיים התיישבות באזור המדברי והלא מיושב. לאחר סיורים רבים שערכו בנגב, נבחר האזור. בשנת 1949 פנתה הקבוצה למוסדות בבקשה לעזרה בהקמת היישוב, אך ללא הצלחה מרובה.

בשנת 1951 נרקמה במשרד החקלאות תוכנית להקמת נקודות התיישבות ניסיוניות בנגב. חברי הקבוצה המקורית, שבינתיים התפזרה, חברו יחד שנית והחלו לגבש תוכניות לעלייה על הקרקע. הפעם זכתה הקבוצה לתמיכת הסוכנות היהודית ומשרד החקלאות. במאי 1952 הוקמה ההתיישבות כקואופרטיב חקלאי, ללא שיוך פוליטי. לפרנסתם עסקו חברי הקבוצה בחקלאות ובפיתוח המדבר, באגירת מים, כריית מחצבים, אירוח ושמירה. אורח חייהם הזכיר אורח חיים קיבוצי במאפיינים מסוימים כגון תחומי העיסוק. הרכוש, לעומת זאת, נותר בבעלות פרטית.

המצב הביטחוני הרעוע באזור נתן אותותיו גם בחברי הקבוצה. כמה מהם נהרגו בעימותים עם הבדואים תושבי האזור ובמארבי ירי לכבישים. עקב כך הגיעה למקום מחלקה מהנח"ל, בת כ-60 חיילים, אשר הגדילו באופן משמעותי את מספר החברים. ב-1954 הגיעה לחווה מחלקה נוספת של הנח"ל. לאחר תום שירות החיילים בה חיפשו חברי הקבוצה בני גרעין מתנועה לא מפלגתית אשר יסכימו להשאר במקום גם לאחר שירותם הצבאי. בהמשך הגיע למקום גרעין של תנועת "הצופים", אשר הביא לפיתוח ענפים חדשים במשק: הקמת מוסך, מסגריה, נגריה ונטיעת מטע אפרסקים. באוקטובר 1955 החליטו חברי הקבוצה כי שדה בוקר יהיה קיבוץ לא רק באורח חייו אלא גם באופן רשמי.

בשנת 1953 התיישב דוד בן-גוריון בשדה בוקר, לאחר התפטרותו הראשונה מראשות הממשלה, דבר שהביא למשק הכרה ופרסום רב. ב-20 שנותיו האחרונות חי בצריף עץ בקיבוץ.

בשנת 1964 יזם בן-גוריון הקמת מדרשה כ-3 ק"מ דרומית לקיבוץ. המדרשה, המכונה כיום "מדרשת בן-גוריון", כוללת מספר גופים: המכון לחקר המדבר (שלוחה של אוניברסיטת בן-גוריון), המכון למורשת בן-גוריון, בית ספר שדה ובית ספר תיכון סביבתי בתנאי פנימייה. קבריהם של דוד בן-גוריון ורעייתו פולה נמצאים בקרבת מקום, סמוך לנחל צין.

העתיק הדביק וערך : ראובן בן דוד