פרשת מצורע- הצרעת -מחלה פסיכוסומאטית

ברא אותנו ה' עם גוף ונשמה . יש צורך לתחזק אותם נכונה.

לכאורה אלו שתי מערכות נפרדות. אם יש פצע- הולכים לרופא משפחה. אם יש בעיה נפשית – הכתובת היא פסיכולוג או פסיכיאטר.

נראה שהגישה היהודית היא גישה הוליסטית הרואה את הגוף והנשמה כמקשה אחד.

בריאות האדם ,ותחזוקתה איך תהיה?

איך להבין את המבנה שלנו .

יש לנו גוף ונשמה האם אלו שני דברים שונים וצריך רופא גוף וכן רופא נפש פסיכלוג או שהכל אחד?

נראה שיש ביהדות התיחסות הוליסטית - הכל אחד.

פרשת מצורע היא המחשה והדגשה של עקרון חשוב זה.

הנגע הצרעת הוא דומה לחולי רגיל, אך עצם זה שהאיתות האלוקי הזה נקלט באיברי הגוף, זה מאותת לנו שהגוף מושפע וסובל בגלל בעיות רוחניות של המצורע

כך אומרת התורה

1. ספר ויקרא פרק יג

(ב) אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים:

(ג) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ נֶגַע צָרַעַת הוּא וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְטִמֵּא אֹתוֹ:

(ד) וְאִם בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ וְעָמֹק אֵין מַרְאֶהָ מִן הָעוֹר וּשְׂעָרָה לֹא הָפַךְ לָבָן וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים:

(ה) וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה הַנֶּגַע עָמַד בְּעֵינָיו לֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית:

(ו) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֹתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֵׁנִית וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע וְלֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן מִסְפַּחַת הִוא וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר:

(ז) וְאִם פָּשׂה תִפְשֶׂה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר אַחֲרֵי הֵרָאֹתוֹ אֶל הַכֹּהֵן לְטָהֳרָתוֹ וְנִרְאָה שֵׁנִית אֶל הַכֹּהֵן:

(ח) וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן צָרַעַת הִוא:

אם המחלה היתה רגילה גשמית , הכתובת היתה הרופא. אם התורה שולחת את המצורע אל הכהן  זה מאותת על סיבות רוחניות לנגע זה ,הסיבות הן רוחנית.

 וכך אומר המדרש

2. מדרש רבה ויקרא פרשה יז פסקה ג

(ג) על עשרה דברים נגעים באים על ע"ז ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל חילול השם ועל ברכת השם ועל הגוזל את הרבים ועל גוזל את שאינו שלו ועל גסי הרוח ועל לשון הרע ועל עין רע

אם כן מה שורש ומקור המחלות? מחסרונות  רוחנייים

וכך מוסיף המדרש

3. מדרש רבה במדבר פרשה ז פסקה ד

מהיכן באת עליהם הצרעת? רבי יהודה ב"ר סימון אמר מן מעשה העגל, ורבותינו אומרים מן המתאוננים.

עקרון חיבורתלות הגוף במצב הנפשי רוחני, עולה גם מסוגיה אחרת. התורה אומרת שכהן בעל מום לא יקרב אל המזבח וכן אין להקריב בעלי מום

4.ספר ויקרא פרק כא

(יז) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו:

(יח) כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ אוֹ חָרֻם אוֹ שָׂרוּעַ:

 לכאורה למה?

זאת משום  שהמציאות של מום בגוף משקפת בעיה בנפש

הרחיב בכך רבי אפרים מלונטיש בעל ה'כלי יקר'

5.כלי יקר על ויקרא פרק כא פסוק יז

על כן אומר אני שהקדמונים שהיו בקיאין בחכמות, היו יודעין בכל מום שנתהוה באדם טרם היותו, מצד איזו עון שראו בו דרך משל אם ידעו שהוא מקבל שוחד ידעו בו שסופו בא לידי עורון, ואם ראו בו רגל גאוה ידעו בו שסופו לבא לידי שבר רגל, והכרת פניו ענתה בו שהכירו במראה פניו איזו תכונה רעה שיש בקרבו הפוגמת איזו אבר ידוע וסופו לבא לידי מום נגלה וראוי לגאלו מן הכהונה ע"ש סופו, לכך נאמר איש איש מזרעך אשר יהיה בו מום, שהכרת פניו ענתה שלסוף יהיה בו מום כי מתוך מעשיו ניכר שלסוף יבא לידי מום זה שיהיה בו הרי הוא נפסל על שם סופו. ונתן טעם לדבר כי כל איש אשר בו מום וגו', אי אתה מודה אם המום כבר יש בו ודאי אינו דין שיקרב משום הקריבהו לפחתך. (מלאכי א ח) ע"כ גם זה אשר יהיה בו מום להבא ראוי שיתגאל מן הכהונה, ומטעם זה לא אמר בנתינת טעם לשון יהיה. וכל זה מדבר במי שאינו נולד במומו שהרי מעשיו גרמו לו מציאת המום כי במעשיו פגם אחד מאבריו, לכך נאמר בב' פסוקים אלו בו מום שקדמה מציאתו למציאת המום כי מלת בו מדבר במציאת האדם שקדמה ואח"כ נולד בו המום:

ועדיין לא שמענו אם נולד במומו אם המום מעכב או לא, כי יש מקום לומר שמא דווקא זה שתרווייהו איתנהו ביה שיש לו פגם בנשמתו ובגופו ראוי שיתגאל מן הכהונה לבלתי הקריב את קרבן ה', אבל הנולד במומו שאין בו פגם בנשמתו זולת בגופו לבד שמא תאמר שאינו מעכב קמ"ל למטה מום בו את לחם אלהיו וגו'.

עוד תחום חשוב שמלמד אותנו עקרון זה היא מצוות  ברית המילה

וכך אומר המדרש

6.מדרש משלי (בובר) פרשה א

...ועוד דוגמא אחרת [עשתה],[ מלכת שבא לשלמה]  הביאה ערלים ומהולים, אמרה לו 'הפרש לי המהולים מן הערלים', מיד רמז לכהן גדול ופתח ארון הברית, מהולין  שבהן כרעו בחצי קומתן, ולא עוד אלא שנתמלא פניהם מזיו השכינה, וערלים שבהן נופלים על פניהם, מיד אמר [לה] 'אלו ערלים ואלו מהולים',

אמרה לו 'מהיכן לך', אמר לה מבלעם, דכתיב 'אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים' (במדבר כד ד), אילו לא היה נופל לא היה רואה כלום,

ואם אין אתה רוצה ללמוד מבלעם, בא ולמד מאיוב, בשעה שבאו שלשת רעי איוב לנחמו, אמר להם [גם לי לבב כמוכם] 'לא נופל אנכי מכם' (איוב יב ג), לא נופל אנכי כמותכם,

[באותה שעה] אמרה לו לא האמנתי לדברים עד אשר באתי ותראינה עיני והנה לא הוגד לי החצי הוספת חכמה וטוב אל השמועה אשר שמעתי

שורש הענין שהברית פותחת את האדם אל הקדושה וכמו שאמרו 'קדוש לעולם קיים' ויש לו יכולת עמידה מול הקדושה ולכן בראות גוי קדושת ישראל נאמר 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך'

משום כך  ברית המילה  אינה נחשבת כמום  אצל היהודי אלא כשלמות

אף שכל פגיעה בגוף גורמת למום לעומת זאת  המילה דוקא משלימה את הגוף

וכך אומר המדרש

7.ילקוט שמעוני תהלים - פרק קי - רמז תתסט

רבי עקיבא אומר ארבע ערלות הן נאמר ערלה באזן הנד ערלה אזנם משמוע, נאמר ערלה בפה הן אני ערל שפתים, נאמר ערלה בלב וכל ישראל ערלי לב, ונאמר התהלך לפני והיה תמים, מהיכן ימול ויהיה תמים הוי אומר זה ערלת הגוף:

דווקא המילה ,פיגמה גופנית שמשלימה את הנפש ומעצימה את כוחה

8..מדרש תנחומא משפטים פרק ה

אמר ליה אנדריאנוס  [לעקילס הגר]  אין אתה אומר לי על מה עשית הדבר הזה [ שעשית מילה]? אמר ליה 'שבקשתי ללמוד תורה' א"ל 'היה לך ללמוד תורה ולא לימול'? א"ל עקילס ... לעולם אם אין אדם נימול אינו יכול ללמוד תורה שנאמר 'מגיד דבריו ליעקב' למי שהוא מל ביעקב 'לא עשה כן לכל גוי' משום שהם ערלים

כך יש קשר בין הגוף שלנו היהודי לבין מאכל כשר או לא כשר שרק עלינו משפיע המזון הלא כשר לשלילה ולא על גוף הגוי

כך גם השמחה

היא ממש פועלת על בריאות הגוף ועל מיגור מחלות

השמחה בריאות לגוף

וכך אומר שלמה המלך

9..ספר משלי פרק יח

(יד) רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה

ומבאר הגאון מוילנא

10.ביאור הגר"א - משלי פרק יח פסוק יד

רוח איש וגו' כמ"ש למעלה שהשמחה בא ע"י הרוח וזהו רוח איש כשהאיש תמיד בשמחה הוא יכלכל מחלהו אף שיבוא עליו מחלה ח"ו הוא יכלכל מחלהו בשמחתו יבטלנה אבל מי שיש לו רוח נכאה והוא עצבון מי יכול לישא את זאת:

וכן פסוק נוסף

11.ספר משלי פרק יז

(כב) לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ גָּרֶם

12.רלב"ג על משלי פרק יז פסוק כב

(כב) לב שמח - הנה משמחת הלב יתחדש טוב מראה הגוף להתפשט הדם והחום הטבעי בחלקי הגוף והרוח נכאה שהיא הפך שמחת לב הוא תיבש האיברים מפני התקבץ הדם והחום הטבעי בפנימי הגוף והנה יבאר בזה שהשמחה משובחת וההצטער מגונה:

 13.ספר משלי פרק טו

(יג) לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים וּבְעַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה

לפיכך עלינו להבין  שהמידות הטובות הם גם איזון לנשמה ולגוף

וההפך כעס או עצבים משפיעים על כל המערכות של הגוף

יהי רצון שנזכה לבנות את מידות הנפש בבריאות שלמה עם בריאות הגוף, אמן

מילות מפתח: מחלה פסיכוסומטית  , צרעת , פרשת מצורע  ,  נגעים , כהן בעל מום

אשמח לקבל תגובות על המאמר ,תודה יאיר הילר, בכתובת  684yah@gmail.com

מאמר זה מוגש באדיבות ספרי קודש – ספריית עם ישראל המקום שלכם לספרי יהדות במחירים זולים עם שירות אדיב ונוח לכל מקום בארץ ובעולם. www.kodeshbook.co.il 073-72-71-252   kodeshbook@gmail.com