טו בשבט- חג אהבת ארצנו

יש לי מושג- טו בשבט – חג  אהבת ארצנו  / יאיר הילר

טו בשבט הגיע חג לאילנות, כך שרים הילדים. כלומר היום החמשה עשר בחודש שבט יש בו גוון חגיגי  האם היום הזה חגיגי רק לילדים? ממש לא. הוא נוגע  ומרגש את כולנו. זהו חגה של ארץ ישראל ושל פירותיה.

 יש הנוהגים לאכול מפירות הארץ, ולעשות מעין 'סדר פסח' עם פירות ו-4 כוסות יין ופסוקים ומדרשים השזורים בין אכילת הפירות.  סעודה כזו המלווה בשירים שמחים, מחברת אל טובה של ארצנו.

 אגב אפשר בהחלט לסעוד מפירותיה הטריים והלחים  כגון תפוח אגס אפרסמון והדרים, עדיפים הם על פני מיובשים תוצרת טורקיה, קליפורניה ואיראן [ כן הפיסטוק חלאבי ברובו מגיע משם].

 פירות ארץ ישראל יש בהם ויטמין נוסף לכל הויטמינים המוכרים, הוא ויטמין k  כלומר קדושה, זה לא מצחיק. קדושת הארץ שלנו מצויה בפירותיה, והאוכל את הפרי, הגדל באדמה הזו, ניזון ומתמלא בקדושתה הנפלאה של ארץ ישראל.

נוסף לכך , ישנו מנהג נפלא, לצאת לטייל ביום זה ברחבי ארצנו ובעיקר במקומות חדשים .לא בעוד קניון או מרכז קניות חדש אלא בנחל לא מוכר, או לעלות להר מאתגר, או לבקר בישוב חדש, שטרם ביקרתם בו. אין לך כלי מחנך לאהבת א"י כמו לטייל בה להריח את ניחוח העשב , לדשדש בבוץ השבילים, ולהכיר את הציפורים וציוציהם. כן , עצם הטיול בארץ שלנו, הוא מצוה בעלת ערך. הרי כך אמר ה' לאברהם " קום התהלך בארץ לאורכה ולרחבה כי לך אתננה ". כל הליכה בארץ, כל היכרות  עם רגבי אדמתה, הוא ערך מצוותי אך גם ערך חינוכי שמקשר אותנו אליה, ומעורר בנו חיבה לארץ ולא קנאה בחו"ל, שמחה ושלווה בנופי הארץ ולא קנאה ביוצאים לשוייץ או יוון.

 כן ארצנו פורחת. אותה ארץ שהיתה פעם מדבר שממה, ועליה מתפלא מארק טויין בספרו,  בעת שביקר בארץ לפני 150 שנה, "מה קרה לה לארץ הזו שפעם היתה זבת חלב ודבש ועתה שוממה". ארץ זו לשמחתינו לובשת שמלה ירוקה ונותנת פיריה בעין טובה. זהוא חד מסימני הגאולה המובהקים.

אכילת פירותיה והטיול בה צריכים להביא אותנו להעמיק בהבנה כמה נפלאה היא ארצנו, כמה יקרה היא,  איך נועדה היא מאת בורא העולם , לנו – עם ישראל. ראיית התפתחותה של הארץ יש בה לשמח מאוד , ולחוש באופן ממשי את התקדמות  המדינה  ואת התחזקות ההתיישבות  ועל כך שמח לבנו. חג שמח.

אשמח להמשך תגובותיכם והערותיכם , יאיר הילר 684yah@gmail.com