למה נתעקרו אמהות האומה  הישראלית?

ב"ה 

                                                עקרות ופוריות של אמותינו

הקדמה.

אחד הנושאים החוזרים ומופיעים בספר בראשית הוא נושא עקרות ופוריות האשה.

באופן טבעי אשה זוכה לפרי בטן. זה חלק ממהותה. אשה המסרבת להביא פרי בטן, או המעדיפה חיים עם בת זוג, היא מתכחשת לטבעה.

לאשה שני שמות כלומר שתי מהויות

ספר בראשית פרק ב (כג) וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת:

ספר בראשית פרק ג (כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי

לכן יולדת נקראת חיה כמו שכתבו אצל המיילדות " כי חיות הנה"

משמעות שני שמות אלו

רבי יצחק עראמה-ספר עקידת יצחק - שער ט:

והנה בשני השמות האלה נתבאר שכבר יש לאשה שני תכליות, האחד, מה שיורה עליו שם אשה, כי מאיש לוקחה זאת, וכמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות, כמו שעשו האמהות וכמה צדקניות ונביאות, וכאשר יורה פשט פרשת אשת חיל מי ימצא כמו שיבא שער כב ב"ה. והשני, ענין ההולדה, והיותה כלי אליה ומוטבעת אל הלידה וגידול הבנים, כאשר יורה עליה שם חוה כאשר היא היתה אם כל חי.

אצל הנשים מאז בריאת העולם לא היו בעיות פוריות

חוה יולדת ללא צער את שני ילדיה ביום  אחד

בראשית פרק ד (א) וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה': (ב) וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה:

סנהדרין דף לח/ב שעה שביעית [ ביום ששי הראשון בעולם]  נזדווגה לו חוה שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבע.

 אמנם אחר כך שנאמר לחוה העונש על האכילה מעץ הדעת 

ספר בראשית פרק ג (טז) אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים

יתכן והיה צער ולא בקלות

 אבל היתה פוריות ולא היתה עקרות

ללמך שתי נשים.

ספר בראשית פרק ד (יט) וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה:(כ) וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי ישֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה:(כא) וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב:(כב) וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחשֶׁת וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה:

רש"י על בראשית פרק ד פסוק יט

 שתי נשים - (ב"ר) כך היה דרכן של דור המבול אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש זו שהיא לתשמיש משקה כוס של עקרין (ס"א אינו) כדי שתעקר ומקושטת ככלה ומאכילה מעדנים וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה

אפילו נשי למך שאחת היה משקה אותה כוס של עיקרין גם היא  ילדה

20 דורות מאדם הראשון עד האבות לא היו בעיות של פוריות.

אז למה אבות האומה ואמהות האומה, סבלו קשיים גולים, והרי הבטיח להם ה' שמהם תצא האומה הישראלית?

סבלה של העקרה.

עקרה עוברת חיים לא קלים. כל החברות באות אחה"צ לגן השעשועים ומדברות על נושא של ילדים וטיטולים. מה היא תעשה? היא נשארת בבית. לכן המדרש מכנה אותן אסירות

מדרש רבה בראשית פרשה עא פסקה א

כי שומע אל אביונים ה' ואת אסיריו לא בזה.  אלו ישראל דא"ר יוחנן ואת אסיריו לא בזה אלו העקרות שהן אסורות בתוך בתיהן ועלובות וכיון שהקב"ה פוקדן בבנים הן נזקפות תדע לך שכן לאה שנואת הבית היתה וכיון שפקדה הקב"ה נזקפה הה"ד וירא ה' כי שנואה לאה:

על ההתמודדות הזו יש ספר חשוב 'שחר אבקשך'

מצינו שלפעמים אולי לא נעים להזמין זוג כזה לשמחה כי אולי אתה גורם להם עגמת נפש

ילקוט שמעוני שופטים יב

ק"כ משתאות עשה בועז לבניו שנאמר ויהי לו שלשים בנים ושלשים בנות (שלשים בנות) שלח החוצה ושלשים בנות הביא לבניו מן החוץ ובכולם לא זימן את מנוח [ והוא נענש על כך]

[האם נכון הדבר שלא להזמינם? או ההפך?]

אפילו הזוגיות שלהם בסכנה, הם צריכים להתגרש

משנה מסכת יבמות פרק ו

נָשָׂא אִשָּׁה, וְּשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים, וְלֹא יָלְדָה, אֵינוֹ רַשַּׁאי לִבָּטֵל. גֵּרְשָׁהּ, מֻתֶּרֶת לִנָּשֵׂא לְאַחֵר.

1.      מדרש רבה שיר השירים פרשה א פסקה ל

2.      אמר רבי אידי מעשה באשה אחת בצידן ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה

3.      אתון גבי [ באו אל] ר' שמעון בן יוחאי

4.      בעיין למשתבקא דין מדין [ העלו רצונם להתגרש]

5.      אמר להון 'חייכון כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה

6.      כך אין אתם מתפרשים אלא מתוך מאכל ומשתה'

7.      הלכו בדרכיו ועשו לעצמן י"ט ועשו סעודה גדולה

8.       ושכרתו יותר מדאי

9.      כיון שנתיישבה דעתו עליו

10. אמר לה 'בתי ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית וטלי אותו ולכי לבית אביך'

11. מה עשתה היא? לאחר שישן רמזה לעבדיה ולשפחותיה ואמרה להם 'שאוהו במטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא'

12. בחצי הלילה ננער משנתיה כיון דפג חמריה

13. אמר לה 'בתי היכן אני נתון'?

14. אמרה ליה 'בבית אבא'

15. אמר לה 'מה לי לבית אביך'?

16. אמרה ליה 'ולא כך אמרת לי בערב 'כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך'

17. אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך'

18. הלכו להם אצל רבי שמעון בן יוחאי

19. ועמד והתפלל עליהם ונפקדו

20. ללמדך מה הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות

אף צדיקים פוקדים עקרות

 אברהם הראשון שפונה בבקשת עזרה מה' על כך

ספר בראשית פרק טו

(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱדוִֹד מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר:(ג) וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי:(ד) וְהִנֵּה דְבַר יְדֹוָד אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ:(ה) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ:

אחר כך אנו מוצאים בשרה אמנו בעיה בהולדה

ספר בראשית פרק טז

(א) וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר:(ב) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְדֹוָד מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי:(ג) וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה:

עד כדי כך היתה להם בעיה עד שאמרו חכמינו

 מסכת יבמות דף סד/א

 אמר רבי אמי : אברהם ושרה טומטמין היו שנאמר 'הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם' וכתיב 'הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם '

רש"י יבמות דף סד/ב חוצבתם - נעשה לו זכרות:

נוקרתם - נעשה לה נקבות כמו אני קרתי ושתיתי מים (ישעיהו לז):

שרה אף צוחקת בחוסר אמון לבשורת הזרע

ספר בראשית פרק יח (יב) וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן.

 כלומר גם אם יש לי עדנה אך יש צורך בגבר ליצירת ולד והוא זקן

אך כמו שראינו ה' עשה פלא גדול וחקק לאברהם ושרה כלי הולדה

והשאלה חוזרת -למה? למה לעשות נס אם אפשר שילדו בדרך הטבע?

המצב היה כל כך קשה שרק ישועה אלוקית סייעה

ספר בראשית פרק כא

(א) וַידֹוָד פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְדֹוָד לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:(ב) וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים:

הזוג השני יצחק ורבקה- גם בבעיה

ספר בראשית פרק כה (כא) וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ:

ויצחק היה בר הולדה

הטור הארוך על בראשית פרק כה פסוק כא

כי עקרה היא. אבל הוא יודע בעצמו שלא היה עקור, שכן כתיב (לעיל כא, יב) כי ביצחק יקרא לך זרע (מושב זקנים. חזקוני):

הרבה  לשונות לתפילה : שוועה, זעקה, פגיעה, רינה, אנקה עטיפה.

 אחד מהם עתירה

מסכת סוכה דף יד/א למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר? לומר לך מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום,

 אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקדוש ברוך הוא ממדת אכזריות למדת רחמנות:

הזוג השלישי- יעקב לאה ורחל

לאה יולדת עד שעוצרת

ספר בראשית פרק כט

(לא) וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה:(לב) וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְדֹוָד בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי:(לג) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע יְדֹוָד כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן:(לד) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי:(לה) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְדֹוָד עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת:

ורחל מתקשה יותר

ספר בראשית פרק ל (א) וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי:(ב) וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן:(ג) וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה:

מה פשר הגערה? האם כך יפה לומר לעקרה?

חכמים ביקרו את תגובת יעקב

מדרש רבה בראשית - פרשה עא פסקה ז

 ויחר אף יעקב ברחל ויאמר וגו' א"ל הקב"ה כך עונים את המעיקות?

אבל יש מבט אחר על דברי יעקב אבינו

רבי יצחק עראמה-ספר עקידת יצחק - שער ט:

והנה תהיה האשה כאשר לא תלד, לסבה מהסבות, מנועה מהתכלית הקטן ההוא אל מציאותה, ותשאר להרע או להיטיב, כמו האיש אשר לא יוליד, כי בהשלים עצמו באותו התכלית המיניי המשותף להם, נאמר (ישעיה נו, ג ה), ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש, ונאמר ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות, כי ודאי עקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים. על כן חרה אף יעקב ברחל כשאמרה הבה לי בנים כו' (בראשית ל, א), לגעור בה ולהשכילה בזה הענין הנכבד, והוא שהיא אינה מתה לפי התכלית המשותף באשר מנע ממנה פרי בטן, כמו שיהיה בו הענין גם כן אם לא יוליד.

רחל ממש חשה חרפה בגלל העקרות

ספר בראשית פרק ל (כב) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ:(כג) וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹקִים אֶת חֶרְפָּתִי:(כד) וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר:

תשובה ראשונה.

להעצים את כוחה של התפילה של האבות

מדרש רבה בראשית - פרשה מה פסקה ד

ולמה נתעקרו האמהות? בשם ר' יוחנן שהקב"ה מתאוה לתפלתן ומתאוה לשיחתן שנאמר (שיר ב) יונתי בחגוי הסלע..השמעיני את תקולך

המצב הרגיל הוא חיים רגילים יש חתונה ויש ילדים

 אך מצב של עיכוב גורם להעמקת הערך של כל דבר וכן לבקשה עליונה לתפילה עליונה

כך היא תפילת חנה, היא 19 שנה עקרה

 ואילו צרתה פנינה יולדת 10 ילדים

אצל חנה נאמר

ספר שמואל א פרק א

(י) וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה' וּבָכֹה תִבְכֶּה:

(יא) וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר ה' צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַה' כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ:

טעות דפוס? לא.

ממש לא חושבת על עצמה. היא מלמדת אותנו ערך חדש בתפילה.

תפילה צורך גבוה

ואז שערי תפילה נפתחים לפניו ולא ינוכה חלקו בעולם הזה כי כל מה שביקש על צער השכינה

.ספר זרע קודש - פרשת ואתחנן

צריכה להיות התפלה, לבקש מלפניו ית"ש שיתפרסם קדושתו בעולם וכבוד הדר מלכותו, על ידי שיטיב לעם סגולתו, ויכירו הכל כבוד גודלו יתברך שמו וכבוד מלכותו, ולכבודו אנו מבקשים, כמו שנאמר (תהלים קטו, א) לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד. וזהו שאמרו גם כן במדרש (דברים רבה ב, יב) על הפסוק ספר דברים פרק ד (ז) כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּידֹוָד אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו, שערי תפילה פעמים פתוחים ופעמים ננעלים, כמקווה שפעמים כו', כי אותו תפילה שמתפלל לצורך עצמו, פעמים שערים פתוחים לה ופעמים ננעלים, אבל התפילה שהוא רק לצורך תיקון צער השכינה כביכול, השערים לעולם פתוחים לה, וזהו שהביא ראייתו מפסוק כה' אלהינו בכל קראינו אליו, שהפירוש כאן, שקריאתינו הוא שאין אנו רוצים בשום דבר לצורך עצמינו, רק להיות אליו עבדים, ולעבוד כעבד לצורך רבו, שכוונתינו רק על שיתגדל ויתקדש כבודו ית"ש, ובתחילה אמר אשר לו אלקים קרובים אליו, שהשי"ת קרוב אלינו שמצטער בצרותינו, ונפלאותיו ומחשבותיו אלינו, וזהו שאמרו ואני תפלתי לך ה' עת רצון, הפירוש שאני תפלתי, לא לצורך עצמי כלל, רק לך ה' בשבילך,  כי אם לשמך, שיתגלה עת רצון, שיתגלה רצונו ית"ש שהיה להטיב לנבראים, ויכירו כבוד גודלו וקדושתו, זהו התפילה לך ה', בשביל כבוד קדושתך, ונמתקים כל הדינים על ידי תפילה כזו, וז"ש אלקים ברוב חסדיך, שגם שם אלהי"ם שמורה דין, נעשה גם כן רב חסד, שממשיכין על ידי תפילה כזו ממקור הי"ג מדות הרחמים, בחינת שם אהי"ה רצון הקדום כנ"ל,

... בכל עת ועת נפתחין שערי תפילה לתפילה כזו, שהיא בבחינת ואתחנן אל ה', ונפתחין לה מקור י"ג מדות הרחמים משם אהי"ה, ...ואני תפלתי לך ה', רק בשבילך, אז עת רצון תמיד,

כשיהודי בצער השכינה בצער

משנה מסכת סנהדרין פרק ו

(ה) אָמַר רַבִּי מֵאִיר, בִּזְמַן שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר, (שְׁכִינָה) מָה הַלָּשׁוֹן אוֹמֶרֶת (כַּבְיָכוֹל) קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי. אִם כֵּן הַמָּקוֹם מִצְטַעֵר עַל דָּמָם שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁנִּשְׁפַּךְ, קַל וָחֹמֶר עַל דָּמָם שֶׁל צַדִּיקִים.

רבי עובדיה  מברטנורא

 קלני מראשי - ראשי כבד עלי. וזרועי כבד עלי. כאדם שהוא עיף:

ספר תפארת שלמה - על התורה - פרשת דברים

...אם מתפללים על עצמם אינו עולה למעלה כמ"ש (איכה א, ב) ודמעתה על לחייה. אך כשאדם מתפלל על הש"י ואינו זוכר את צערו אזי מגיע תפלתו למעלה מיד או כשיושב האדם בשלוה ומתפלל על גלות השכינה.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לא/ב

אמר רבי אלעזר חנה הטיחה דברים כלפי מעלה שנאמר ותתפלל על ה' מלמד שהטיחה דברים כלפי מעלה ואמר רבי אלעזר אליהו הטיח דברים כלפי מעלה שנאמר ואתה הסבות את לבם אחורנית

ב. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לא/ב

'וחנה היא מדברת על לבה' אמר רבי אלעזר על עסקי לבה אמרה לפניו רבונו של עולם כל מה שבראת באשה לא בראת דבר אחד לבטלה עינים לראות ואזנים לשמוע חוטם להריח פה לדבר ידים לעשות בהם מלאכה רגלים להלך בהן דדים להניק בהן דדים הללו שנתת על לבי למה לא להניק בהן תן לי בן ואניק בהן:

ספר נפש החיים - שער ב - פרק יב

רז"ל בחנה (ברכות ל"א ב') והיא מרת נפש ותתפלל על ה'. שהטיחה דברי' כלפי מעלה. ר"ל הגם שהיא עצמה היתה מרת נפש עכ"ז השליכה צערה מנגד ולא אכפת לה להתפלל ע"ז כלל. אלא שהטיחה דברי תפלתה לפניו ית"ש על הצער של מעלה הנעשה מחמת שהיא שרויה עתה בצער. ולכן אמרו שם שגם משה הטיח דברי' כלפי מעלה כו' אל תקרי אל ה' אלא על ה'.

תשובה שניה

 כל היצירה של עם ישראל מתוך מצב בלתי סביר ובלתי הגיוני. ללמד שבעצם אנו מעל הטבע ומעל המזל וכל חיינו בהשגחה פרטית מופלאה ולכן גם במצבים קשים אין לנו להתייאש כלל.

ספר דברי סופרים - אות טז

טז) אין ליהודי להתייאש משום דבר, בין בעניני הגוף כמו שאמרו (ברכות י' סוף ע"א) אפילו חרב חדה על צוארו אל ימנע מהרחמים, בין בעניני הנפש אפילו נשתקע למקום שנשתקע וחטא בדבר שאמרו ז"ל (זוה"ק ח"א רי"ט ע"ב) שאין תשובה מועלת חס ושלום, או שתשובתו קשה, או שרואה עצמו משתקע והולך בענייני עולם הזה, אל יתייאש בעצמו לומר שלא יוכל לפרוש עוד, כי אין יאוש כלל אצל איש יהודי, והשם יתברך יכול לעזור בכל ענין:

וכל בנין אומה הישראלית היה אחר היאוש הגמור דאברהם ושרה זקנים ומי מלל לאברהם הניקה וגו' (בראשית כ"א ז'), שלא עלה על דעת אדם עוד להאמין זה ואפילו אחר הבטחת המלאך ושרה הצדקת ידעה והאמינה דהשם יתברך כל יכול ועם כל זה צחקה בקרבה, שהיה רחוק אצלה להאמין זה בידעה זיקנת אברהם, ואם היה רצון השם יתברך לפקדם היה פוקדם מקודם דלמעט בנס עדיף ולא עביד ניסא במקום שאין צריך, אבל באמת מאת ה' היתה זאת שיהיה בנין האומה דוקא אחר היאוש הגמור שלא האמין שום אדם ואפילו שרה שתיפקד עוד, כי זה כל האדם הישראלי להאמין שאין להתייאש כלל דלעולם השם יתברך יכול לעזור והיפלא מה' דבר, ואין לחקור בחקירות למה עשה ה' ככה:

  אנו מעל הטבע.

 הטבע משרת אותנו אך לא שולט עלינו

ספר תהילים פרק קיד

(ג) הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר:(ד) הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן:(ה) מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר:(ו) הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן:(ז) מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב:

ספר גבורות השם - פרק ח

בארו בזה דבר מופלא מאוד, כי הראה ה' לאברהם המעלה הגדולה אשר יש לישראל שהם מושלים על עולם הטבע, שהטבע נדחה מפניהם, והיה זה בקריעת ים סוף שהיתה הטבע נדחית מפניהם. והראה זה לאברהם במה שעבר בין הגזרים, כי הגזרים האלו מורים על הדברים החומרים, שכל בהמה היא חמרית וכאשר היה עובר בין הגזרים מורה שהברית שיש לאברהם עם הקדוש ברוך הוא הוא למעלה מן הטבע, והנהגתו שנוהג עם אברהם הוא על ידי בטול הטבע לכך היה עובר בין הגזרים, לומר כי הנהגת הקדוש ברוך הוא עם אברהם בביטול הטבע ולדחות אותה ולכן הראה לו בזה קריעת ים סוף.

תשובה שלישית

העקרות יוצרת נתק בין האדם לבן אבותיו.

 לומר שאף שהאבות והאמהות היו צאצאי אנשים לא שלמים, אך הגנים והחיים החומריים שלהם, אין להם קשר  איתן.

כל החיים שלנו מעל הטבע

רמב"ן על שמות פרק יג פסוק טז

 ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר (בראשית יז א, ולעיל ו ב) ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא ביעודי התורה בענין הברכות והקללות, כמו שאמר הכתוב (דברים כט יג כד) ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם, שיתפרסם הדבר לכל האומות שהוא מאת ה' בעונשם ואמר בקיום וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ועוד אפרש זה בעזרת השם (ויקרא כו יא):

התורה מברכת אותנו אם נלך בדרך הטוב והישר נזכה לבריאות הגוף והנפש

ספר שמות פרק כג (כו) לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא

ספר דברים פרק ז (יד) בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ

עקרות שייכת למגבלות העולם הזה בגלל חטאיו וכו

 אך לעתיד לבוא חלק מן הגאולה הוא להביאנו לרפואה ובריאות שלמה

מסכת סנהדרין דף ק/א

ספר יחזקאל פרק מז מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים וְהָיָה פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה

רבי יצחק בר אבודימי ורב חסדא .חד אמר להתיר פה של מעלה וחד אמר להתיר פה של מטה איתמר (נמי) חזקיה אמר להתיר פה אילמין בר קפרא אמר להתיר פה עקרות