פרשת ויצא -מסרים ותובנות

                                                    פרשת ויצא מסרים ותובנות מן הפרשה

1..כיצד ניגשים למצוא אשה ולבנות איתה בית?

הפרשה פותחת ביציאה של יעקב לחרן במטרה מוגדרת להקים משפחה.  כך מבקשים ממנו הוריו. ה' מסבב שהוא יגיע ויירדם במקום מיוחד.  וכך נאמר [ בראשית פרק כח  (יא) ] וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא.

מהו אותו מקום? רש"י ויפגע במקום - הוא הר המוריה [ מקום המקדש] .

וכשהוא מתעורר הוא מזועזע מעוצמת הקדושה ואומר  (טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי:

כל מה שארע לאבות הוא סימן לדורות, לנו הבנים. וכאן יש פרשיה חשובה ללמדנו שזוגיות ומשפחה, חיים ארציים של גידול ילדים ועול הפרנסה, אתגר חשוב זה, ראוי שיתחיל מתוך מקום המקדש, מתוך קדושה.

הקודש נותן יחס נכון אל החומריות, אל חיי אישות, אל הכסף והקריירה. הקודש מכוון אותנו שלא להשתקע בחומריות, לדעת מה עיקר ומה נלווה אליו, במה נשקיע את עיקר מרצנו וזמננו ובמה נשקיע  פחות.

ויש להוסיף ,שחכמינו אמרו שבדרך לחרן, מתעכב יעקב עוד כמה שנים בבית מדרשו של עבר. הוא כבר  לא צעיר, וטרם נשא אשה, והרי ממנו צריכה האומה הישראלית להיווצר, למרות זאת הוא מתעכב בונה את עוצמות האישיות שלו בבית המדרש ואז יוצא הוא חרנה. דווקא מתוך בית המדרש מקבל הוא כוחות פיזיים- מצליח לגלול את האבן מעל הבאר דבר שהיו עושים זאת הרבה רועים ביחד, וכן מתמודד הוא עם עולם השקר של לבן , ויכול לו.

2.פחדים- בטחון ואמונה. האם היינו מצליחים להירדם בדד אי שם?

יעקב יוצא לדרכו . לבדו בהרים. מניח אבנים סביבו] הגנה טבעית בפני חיות.[ רש"י] החלום שהוא רואה, הבטחת ה' לשומרו, מחזקים את רוחו, לצאת לאתגר עצום שלפניו- בניית משפחה- וממנה האומה הישראלית.'וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם'- רש"י משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת.

וזה לימוד לדורות. יהודי , בכל מקום, גם אם הוא לבדו, אינו לבדו. תמיד ה' שומרו. וכדברי השיר 'אני יודעת אני שומעת מישהו הולך תמיד איתי'. וידיעה זו יש בה לנסוך בו אמונה ובטחון, ולחוש סייעתא דשמיא במעשיו.  (ד) גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמדי.

3.מה קורה לאבן [אבנים] שמתחת לראשו של יעקב ? מה המסר שלהם לנו?

 ספר בראשית פרק כח (יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ: הוא לא שם אבן אחת אלא אבנים  " מאבני המקום"? עונה רש"י  - 'התחילו מריבות זו עם זו זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח מיד עשאן הקב"ה אבן אחת וזהו שנא' ויקח את האבן אשר שם מראשותיו:'

האם למריבה זו יש משמעות היסטורית עבורנו? נראה שכן. המיקום של יעקב הוא במקום המקדש- הר הבית – ירושלים. האבנים [ 12 לפי חז"ל] מסמלות את השבטים. והם רומזות לו, אבינו יעקב, אם ירצו בניך  לרשת את המקום הזה, לזכות באחיזה בירושלים, שיראו אותנו, התאחדנו כל האבנים. זה המתכון ואין בלתו. כל עוד ישראל פזורים ולא מאוחדים, גם ירושלים אינה בהישג ידינו. [ כך בתש"ח כל מאמצינו להאחז בירושלים לא צלחו כי היינו מפולגים, הגנה אצ"ל לח"י ועוד] . אבל בששת הימים, עת היינו מגובשים, צבא אחד, ממשלה מאוחדת, זכינו לה. וכך לדורות. ומתוך אחדות בתוכנו נזכה לתקומת המקדש.

ומדוע ? כי ירושלים אינה סתם מקום בארץ אלא הלב של האומה ושל הארץ. 'רחם על ציון כי היא בית חיינו'. הלב מקושר לכל האיברים ומחייה אותם, ורק בחיבור שלם- הבריאות תקינה.

4.למה קוראים לנו יהודים? הרי לא כולנו באנו משבט יהודה?

יש בתוכנו מבני בנימין, ויש כהנים משבט לוי, אז למה שמנו- יהודים?

זה קשור לילד הרביעי של לאה.  בראשית פרק כט (לה) וַתַּהַר [לאה] עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְדֹוָד עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה . ובהמשך לכך מבאר הרי"ם ראש שושלת חסידות גור.

ספר שיח שרפי קודש - פרשת ויצא

סיפר הרב"צ אוסטראווער ז"ל ששמע מפ"ק  הגה"ק החי' הרי"מ זצוקללה"ה הענין שכל אחד מישראל נקרא "יהודי" הוא ע"ש יהודה, דהוא ע"ש שבח והודאה, וכמ"ש הפעם אודה את ד' וכו', ופי' רש"י ז"ל שנטלתי יותר מדאי על חלקי וכו' משמע מזה שכל אחד מחויב לידע דכל מה דהשם יתברך עושה עמו הוא יותר מהמגיע לו ולזה נקרא "יהודי".

כלומר יש בנו הכרת הטוב. זה טבוע בנו. אנו פותחים את היום בתפילת מודה אני. ולא מתייחסים להתעוררות כדבר מובן מאליו. וכן מסיימים את היום החשבון נפש הכולל הודיה על החיים ביום זה. ובכלל הכרת הטוב להורים ולכל מי שאני נעזר בו היא יסוד בחיינו.

5.אם אתה בצרה טוב שיתפללו אחרים עליך, אך  עוד יותר טוב שתתפלל על עצמך.

רחל כמהה לפרי בטן. בכאבה היא אומרת ליעקב

ספר בראשית פרק ל (א) וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי:(ב) וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹקִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן:

הרבה הסברים לשיח ביניהם. אחד מהם של התרגומים .

תרגום אונקלוס (ב) ותקיף רוגזא דיעקב ברחל ואמר הא מני את בעיא הלא מן קדם יי תבעין די מנע מניך ולדא דמעין:

 תרגום יונתן (ב) ותקיף רוגזא דיעקב ברחל ואמר עד דאנת בעיא מני בעי מן קדם יי דמן קדמוי הינון בניא והוא מנע מניך פרי מעיא:

פירוש הדבר. יעקב מתפלל והוא בכל ליבו רוצה בילד מרחל. אך הוא חש שיחסה אל התפילה טעון חיזוק. שלא תפנה אליו בלבד שהוא יתפלל, אלא היא בעצמה גם תתפלל מעומק הלב.

לעתים פנו לצדיקים לתפילה אך הם רצו שהאדם יפנה בעצמו באופן ישיר  אל ה'.

 ואכן בענין התפילה על החולה למדנו  שתפילה של החולה על עצמו

ודאי והיא חשובה ופועלת יותר ממה שמתפללים אחרים עליו

 כך אומר רש"י על תפילתו של ישמעאל החולה שאמו הניחה אותו בין השיחים

ספר בראשית פרק כא (יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹקִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹקִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹקִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם:

רש"י את קול הנער - מכאן שיפה תפלת החולה מתפלת אחרים עליו והיא קודמת להתקבל .

6.מלאכים בתחילת הפרשה ובסופה, וההבדל העצום בשני המצבים

בתחילת הפרשה יעקב לבדו, ומלאכים מלויים אותו. בסופה

ספר בראשית פרק לב (ב) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים:(ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹקִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם.

אומר רבינו בחיי  ויקרא שם המקום ההוא מחנים - שתי מחנות מחנה יעקב ומחנה המלאכים.

יש בקריאת שם המקום, הודיה עצומה לה'. יצאתי לבדי בגפי. מבוגר עם עתיד מעורפל. הסתבכתי עם רמאות לבן, עם סיבוכי הקמת משפחה, ועתה אני עם מחנה גדול משפחה ענפה.

 כך הוא יאמר גם בהמשך

ספר בראשית פרק לב (יא) קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:

וכך אנו אומרים, אנו כמשפחה , שהורינו פלטו את השואה האיומה בגפם כמעט, אנו כאומה בארץ ישראל שרידי חרב, הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ. ברוך השם.