הרב קרליבך מספר - הגיבן הקדוש מפיאסצנה

הרב קרליבך: אני הולך ליד מלון בתל-אביב, פתאום אני רואה אדם, הפנים שלו יפים מאוד, מהודרים, רואים עליו שהוא אדם אציל, אבל הגוף לגמרי שבור. גיבן מארבע רוחות. כל העצמות שלו שבורות.

כאשר ראיתי אותו לא יכולתי לעצור בעצמי ואמרתי: שלום לך אדוני והוא ענה כמו יהודי פולני: עלייכם שולם, עלייכם שולם. מאיפה אתה, שאלתי, מפיאסצנה. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, אומר קרליבך נרגש. וראית פעם את רבינו הקדוש, רבי קלונימוס קלמן? ראיתי אותו, משיב הקשיש, אני למדתי אצלו חמש שנים מגיל שש עד 11.

כאשר הייתי בן 11 לקחו אותי לאושוויץ, אבל הייתי גדול ולכן חשוב שאני בן 17...עכשיו אני לגמרי שבור, מכל המכות שנתנו לי...מכל המכות...כל עצם מעצמותי שבורה...כך אני נראה...מה אני יכול להגיד לך. אמר והמשיך לנקות את הרחוב. הוא היה מנקה רחובות.

אתה זוכר תורה מרבינו הקדוש, שאלתי. הוא הסתכל עלי זמן רב ואחר כך אמר, אתה באמת לשמוע תורה מרבנו הקדוש? אני זוכר רק שממש התחלתי לבכות. אמרתי: אני משתוקק לשמוע...עם כל הנשמה שלי.

בכל שבת קודש הרב היה אוסף את הילדים ואומר להם: קינדערלאך, טייערע קינדערלאך, טייערע זיסע קינדערלאך. געדענקטז'ע. געדענקטז'ע. די גרעסטע זאך אין דער וועלט איז טון עמעצין אטובה (ילדים, ילדים יקרים, ילדים יקרים מתוקים. תזכרו רק דבר אחד. הדבר הכי גדול – לעשות טובה למישהו אחר).

הייתי באושוויץ, שמעתי שמכל המשפחה שלי לא נשאר אף אחד. רציתי להרוג את עצמי ואני עושה כבר כל מיני הכנות להרוג עצמי ופתאום אני שומע את קולו של הרבי. פתאום אני מלא שמחה, אתה יודע כמה טובות אפשר לעשות בלילה באושוויץ...בכל פינה שוכב יהודי בוכה ואין לו עם מי לדבר. אז כל הלילה ישבתי עם היהודים השבורים וזה נתן לי כוח. אחרי כמה חודשים אני שוב רוצה להרוג את עצמי, ואני שוב שומע את קולו של הרבי.

דע לך, אני כבר בתל-אביב. אני ממש לבד. אין לי אף אחד. אתה יודע כמה פעמים ניסיתי לאבד את עצמי לדעת... אני בתוך הים, כמעט טובע. פתאום אני שומע את קולו של הרבי הקדוש: קינדערלאך, טייערע קינדערלאך, טייערע זיסע קינדערלאך. געדענקטז'ע. געדענקטז'ע. די גרעסטע זאך אין דער וועלט איז טון עמעצין אטובה. מה אני אגיד לך, אתה יודע כמה טובות אפשר לעשות ברחובות תל-אביב? 

(מבוסס על "יחד" - כולם קדושה, רבי שלמה קרליבך, הוצאת קול מבשר).