עונש מוות למחבלים בראי היהדות

ה                                   עיון בסוגיית עונש מוות למחבלים בעת הזו.- יאיר הילר

1.      שאלה זו עולה מדי פעם על סדר היום, ויורדת ממנו  כלעומת שעלתה

למה?  כי היא עולה מתוך התעוררות רגשית עזה,  כגון אחר רצח 3 הנערים  ואחר רצח  בני משפחת פוגל ועוד, אך יורדת בשוך הצער והנושא ירד מהכותרות. אך באמת אין  זה נושא שיש בו רגשות בלבד, אלא הרבה יותר מזה.

מה המניעים של העלאת השאלה? לא רק רגש אלא תחושה שכך אי אפשר להמשיך.

  זכינו למדינה, אחר 2000 שנות שפל רוחני ולאומי.

 יצאנו מן הגלות והגענו לארצנו, אך האם הגלות יצאה מאיתנו?

2.     האם ההתנהגות שלנו עם רודפינו היא נכונה?

 האם הגיוני לתת לרשות הפלסטינית כסף כל חודש שבו הם  מעניקים משכורות עתק למשפחות מחבלים?

 האם הגיוני להמשיך להזרים להם חשמל בו הם ממשיכים לייצר נשק נגדנו במחרתות?

  ועולה על כולם שחרור של מרצחים אחר שנים רבות עם דם על הידים, כמנצחים אחר שטבחו בילדינו? 1150 מרצחים שוחררו בעיסקת גיבריל. עבור 3 חיילינו. ומיד על ידם החלה אינטיפדה בה נהרגו כ1000 יהודים.

מצב בו בית המשפט מסרס  כל מעשה כל רצון אמיץ לפעולה. רבין רצה להעיף 400 מחבלים ללבנון, בו בלילה סיכלה זו מישהי מהפרקליטות בצו מניעה.

 אז אי  אפשר לגרש ואי אפשר לעצור חשמל כי אנו לא הומניים , ואי אפשר לעצור כסף לרשות כי זה מס שמגיע להם... אנה אנו באים

ממשלתנו ממשיכה לתת לפורעים עוד נשק, עוד כספים, עוד אמצעי סיוע. ובמקום להרוג כל טרוריסט הקם נגד ישראל, מסתפקים במאסר לזמן מוגבל, וכעבור שנים מועטות משחררים טרוריסטים הללו, כמחוות, כדי "לחזק" את שלטון האויב. כלום יש עוד אומה בעולם המתנהגת בטפשות כזו.

אריק שרון שחרר שלש מאות רק כדי להציל חברו מנוער, סוחר סמים.

 אהוד אולמרט שחרר 250 בלי שום תמורה , רק כדי להראות "מחווה" לאבו מאזן

3.האופי הערבי הבוגדני

  יש מערכת יחסים מסויימת עם כל אחד אך  העיקר הוא האימון

 אך הערבים מאז מקדם היו הפכפכים בוגדניים

ספר תהילים פרק קמד

(יא) פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִיַּד בְּנֵי נֵכָר אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר:

אנו עומדים מול עולם ערבי

 איני מבין את ראש הממשלה שמצד אחד אומר שאותו אבו הוא שקרן סדרתי ומצד שני קורא לו לבוא למשא ומתנן מיידי ללא תנאים

 זו סתירה פנימית

יש מידות שטבועות ויש להיות פיקח מול

 הנה איראן מיד מסלפת את ההסכם האומלל שחתמו איתם עמי אירופה

הערבים- תכונת כפיות הטובה

 בני ערב כפויי טובה

ילקוט שמעוני ישעיהו - פרק כא - רמז תכא

א"ר יוחנן שמונים אלף פרחי כהונה ובידם שמונים אלף מגיני זהב בקעו בחיילותיו של נבוכדנאצר והלכו להם אצל הישמעאלים

אמרו להם 'בני דודנו אתם השקונו מים' ?

אמרו להם 'איכלו תחלה ואחר כך אתם שותים מים',

מה עשו?  הוציאו להם מיני מלוחים, וכיון שאכלו הוציאו להם נודות נפוחות והיה אחד מהם מתירה ונותנה לתוך פיו והיה הרוח נכנס לתוך מעיו והיה מפרפר ומת.

אותם ערבים שקבלו סיוע רפואי בבית הדסה בחברון הם שרצחו את הרופאים שטיפלו בהם בתרפ"ט

אותה הגר שקרבה אברהם ושרה מסרתה לאישה, היא הלועגת עליה ומשתררת עליה

 לכן לא פלא שיודעת שרה שהדרך היחידה היא להראות לה יד קשה

ספר בראשית פרק טז

(ד) וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ:

(ה) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְדֹוָד בֵּינִי וּבֵינֶיךָ:

(ו) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ.

הערבים לא מגנים מרצחים, משבחים אותם כשהידים, קוראים רחובות וכיכרות על שמם, וגם אם הם מגנים זה מן השפה ולחוץ. ואנו ממשיכים לדבר איתם ולהתחנן שישבו איתנו בבקשה, אל שולחן הדיונים.

4.המוסר הנכרי- מה ערכו?

מוסר אנושי שמתחיל מבן אדם הוא אלסטי ולא עומד בפני הסתערות יצרית

כאשר לא יוצאים ותוך חיבור אל אלוקים הכל אינטרסנטי וחלקי

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף י/ב

'צדקה תרומם גוי, וחסד לאומים חטאת'

 נענה רבי אליעזר ואמר ..וחסד לאומים חטאת כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין חטא הוא להן שאינם עושין אלא להתגדל בו

....שאין עושין אלא כדי שתמשך מלכותן

....שאין עושין אלא להתיהר בו .

לכן כשאין אינטרס יש עוול זועק לשמים, ואדישות מול רוע.

נתניהו למועצת זכויות האדם: "התביישו"

נרצחו ארבעה יהודים בפיגוע ירי בבית ספר של הקהילה היהודית, "אוצר התורה" בטולוז. בפיגוע נרצחו יונתן סנדלר שעזב את ירושלים בחודש ספטמבר האחרון, כדי ללמד בקהילה היהודית בטולוז, שני ילדיו, אריה וגבריאל בני השלוש והשש, ובתו של מנהל בית הספר בת השמונה. בנוסף, חמישה בני אדם נפצעו, בהם אחד באורח קשה. 

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, תקף קשות מועצת זכויות האדם של האו"ם, על תזמונה בהזמנת נציג חמאס היום. "לא שמעתי שום גינוי של האו"ם לרצח המתועב הזה. מה שכן שמעתי - ודווקא ביום הזה - הוא שהמועצה לזכויות האדם של האו"ם אירחה בשעריה נציג בכיר של החמאס, שגינה את ממשלת ארצות הברית על חיסולו של הארכי-מחבל בן לאדן, ומייצג ארגון שרוצח ללא הבחנה ילדים ומבוגרים, נשים וגברים, חפים מפשע". 

"הוא הפך את זה למטרת על ולשיטה", המשיך נתניהו, "מועצת זכויות האדם של האו"ם מארחת ביום הזה של הרצח המתועב בצרפת את נציג הארגון שעוסק ברצח יהודים כל השנה. יש לי דבר אחד לומר למועצת זכויות האדם של האו"ם - מה לכם ולזכויות אדם? תתביישו לכם".

5.מה טיב הרחמנות של ישראל, והאם יש מקום למעשים הפוכים?

 כן אחת מתכונותינו היא רחמנות וחמלה. 

 מסכת יבמות דף עט/א

שלשה סימנים יש באומה זו רחמנים וביישנין וגומלי חסדים.

תכונה זו היא ירושה לנו מאבותינו.

 אצל אברהם ניכרת מעלת הכנסת אורחים שהיא חמלה על כל עובר אורח.

 אבותינו היו רועי צאן מקצוע הדורש חמלה ושימת לב לכל פרט במקנה.

 גם כלפי מי שאינו בן ברית יש עלינו חובת חמלה וסעד ,כמו שאמרו

שו"ע יורה דעה - סימן רנא ומפרנסים עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל, מפני דרכי  שלום

שו"ע יורה דעה - סימן שלה (ט) מבקרין חולי עובדי כוכבים, מפני דרכי שלום

שו"ע יורה דעה - סימן שסז (א) קוברים מתי עובדי כוכבים ומנחמים אבליהם, מפני דרכי שלום

המבט על  כל היצורים צריך להיות מלא חיבה. כך מלמדינו הרב קוק:"האהבה צריכה להיות מלאה בלב לכל ...אהבת כל היצורים וחפץ הטבתם בפועל.."[מוסר אביך, מדות הראי"ה, אהבה]. יחס זה נובע משום ששומה עלינו להלך בדרכו ובמידותיו של מקום מה הוא רחום וחנון אף אנו צריכים להשתדל להיות כאלו. [מסכת סוטה יד,א]. אין אלו מצוות בלבד אלא מפני שיש בנו תכונות כאלו של רחמים ביישנים גומלי חסדים , לכן נצטווינו מצוות אלו. תכונות אלו הן מירושת אבות מאבי האומה אברהם  שעד שלא ניתנה תןרה לא יכל לסבול עוולה כלפי לוט וסדום והתווכח ממושכות עם ה' שלא לכלות את סדום ועמורה. הכנסתו את אורחיו לאוהלו לא נבעה משום אינטרס יהיה אשר יהיה אלא אהבת הבריות מצד עצמה, סימפטיה. "שלשה דברים מתלמידיו של אברהם אבינו-עין טובה..."[אבות ה].

6.הגויים , תכונתם הפך הרחמנות והחמלה

אכזריות הגויים.

יחס הגויים במלחמותיהם לזרים , היתה ברורה וונחרצת, אכזריות בלתי מתפשרת. יחס זה נבע מגישה  ברורה שכל מי שהוא זר ואינו בן עמו , נחות הוא, חיי עבד יחיה ואין ערך לחייו. כך ברומי לכל אזרח היו  כ 20-30  עבדים שחייהם היו בידי אדוניהם ויכלו בכל עת להורגם או לקפד חייהם בעונש מוות על כל טעות שעשו. כל זאת מפני שבאופן בסיסי הם תת-אנוש ומשוללי זכויות .

מעניין להיזכר בסיפור בתנ"ך. דוד המלך כשנודע לו שעמלקים שרפו את עירו ציקלג,ולקחו בשבי את כל משפחתו ובני עירו. דוד רדף אחריהם [שמואל א ,ל,יא-יד].  (יא) וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מִצְרִי בַּשָּׂדֶה וַיִּקְחוּ אֹתוֹ אֶל דָּוִד וַיִּתְּנוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל וַיַּשְׁקֻהוּ מָיִם:(יב) וַיִּתְּנוּ לוֹ פֶלַח דְּבֵלָה וּשְׁנֵי צִמֻּקִים וַיֹּאכַל וַתָּשָׁב רוּחוֹ אֵלָיו כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם וְלֹא שָׁתָה מַיִם שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת:(יג) וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד לְמִי אַתָּה וְאֵי מִזֶּה אָתָּה וַיֹּאמֶר נַעַר מִצְרִי אָנֹכִי עֶבֶד לְאִישׁ עֲמָלֵקִי וַיַּעַזְבֵנִי אֲדֹנִי כִּי חָלִיתִי הַיּוֹם שְׁלשָׁה:

כלומר נער זה היה משרת לאדונו ,אך כאשר חלה ולא יכל לתפקד , הפך לכי אין חפץ בו ונזרק  ללא ללא טיפול רפואי ללא לחם ומים. סיפור קצר  זה מבטא את היחס השכיח שהיה לבן עם זר כשלא היה עניין ותועלת בו.

ישנם תבליטי קיר המראים את יחסם של עמי קדם לשבויים . עינוים נוראים ללא תכלית, עד למותם של השבויים. אך גם בחיי יום יום חזיון של עבד הנאבק בידיים חשופות מול אריה רעב עד שטרפו לקול צחוקם של המוני צופים היה חזון נפרץ ברומי המעטירה. לא היה בזה  אקט לא מוסרי , אלא מאורע תרבותי בידורי שנטלו בו חלק כל חלקי העם ובראשם האצולה והקיסרות.

גם מדברי הכהן המשיח סמוך לקרב נשמע החשש מאכזריות הגויים:" אתם קרבים היום למלחמה על אוייבכם- ולא על אחיכם...שאם תיפלו בידם אין מרחמים עליכם" [סוטה פרק ח משנה א].

7. אך אם כן איך זה שמצינו בדוד המלך העדין והרוחני , המנגן שיר ירגש, איך מצינו אצלו אכזריות?

הוא נקרא  בשני שמות

מסכת מועד קטן דף טז/ב הוא עדינו העצני כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת, ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ.

 איך יתכן שהוא נהג באכזריות כלפי הגויים?

ספר שמואל ב פרק ח (ב) וַיַּךְ אֶת מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה וַיְמַדֵּד שְׁנֵי חֲבָלִים לְהָמִית וּמְלֹא הַחֶבֶל לְהַחֲיוֹת

זה היה מעשה נקמה

רש"י (ב) וימדד שני חבלים להמית - לפי שהרגו את אביו ואת אמו ואחיו, שנאמר (שמואל א כב ד): וינחם את פני מלך מואב, ולא מצינו שיצאו משם:

ספר שמואל ב פרק יב

(ל) וַיִּקַּח אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם [ של עמון] (לא) וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הוֹצִיא וַיָּשֶׂם בַּמְּגֵרָה וּבַחֲרִצֵי הַבַּרְזֶל וּבְמַגְזְרֹת הַבַּרְזֶל וְהֶעֱבִיר אוֹתָם בַּמַּלְבֵּן וְכֵן יַעֲשֶׂה לְכֹל עָרֵי בְנֵי עַמּוֹן וַיָּשָׁב דָּוִד וְכָל הָעָם יְרוּשָׁלָם:

כך שאל משה זיידל את הרב קוק

ותשובתו של הרב קוק

הרב קוק- אגרות (חלק א' עמ' ק)

 "אי אפשר היה כלל, בשעה שהשכנים כולם היה זאבי ערב ממש, שרק ישראל לא ילחם, שאז היו מתקבצים וחס וחלילה היו מחלים את כולם, ואדרבא היה מוכרח מאוד גם להפיל פחד על הפראים גם על ידי הנהגות אכזריות, רק עם צפיה להביא את האנושות למה שהיא צריכה להיות, אבל לא לדחוק את השעה"

וכן הוא מבאר

.הרב קוק-מאמרי הראיה  / חלק ב  / (חליפת מכתבים)

   אתה יקירי שואל: למה התיחסנו אליהן באכזריות ? לא נוכל לצייר, כמה חשוך ושפל היה העולם מבלעדי האכזריות הזאת שלנו. כמו שלא נוכל לצייר כמה רע ונתעב היה לולא ההארה הטהורה של אור ד' ודרכיו, אשר הארנו עליו במהלכנו ההיסתורי.

א

ם כן גם כשננקטו פעולות חריפות, לא מתוך תענוג סדיסטי, אלא מתוך צורך של התרעה על ידי הטלת פחד, ונקיטה בדרכים חריפות שרק הן היו מובנות לעמי קדם, אף שזרות מאוד באכזריותן, לרוח ישראל.

וכך מסביר המלבן על מה שעשה דוד

רלב"ג על שמואל ב פרק יב פסוק לא

(לא) וישם במגרה ובחריצי הברזל וגו' - ר"ל ששם העם אשר בה בזה המשפט שיש בו אכזריות מה שלא יעלם והנה היה רצונו בזה שייראו שאר האומות מלהלחם בישראל והנה המגרה הוא כלי ברזל מלא פגימות בהם הוא חותך מה שיחתוך שיג"ה בלע"ז וחריצי הברזל הם כלי ברזל גדולים שדשין בהם התבואה וכן מגזרות הברזל גם כן כלי ברזל גדולים יחתכו בהם האבנים ויש באלו הדברים מן האכזריות יותר מההריגה בחרב פיפיות:

וכן כתב הרלב"ג על היחס לאדוני בזק:

ספר שופטים פרק א

(ד) וַיַּעַל יְהוּדָה וַיִּתֵּן יְדֹוָד אֶת הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי בְּיָדָם וַיַּכּוּם בְּבֶזֶק עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ:

(ה) וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲדֹנִי בֶזֶק בְּבֶזֶק וַיִּלָּחֲמוּ בּוֹ וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַפְּרִזִּי:

(ו) וַיָּנָס אֲדֹנִי בֶזֶק וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרָיו וַיֹּאחֲזוּ אֹתוֹ וַיְקַצְּצוּ אֶת בְּהֹנוֹת יָדָיו וְרַגְלָיו:

(ז) וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי בֶזֶק שִׁבְעִים מְלָכִים בְּהֹנוֹת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מְקֻצָּצִים הָיוּ מְלַקְּטִים תַּחַת שֻׁלְחָנִי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי כֵּן שִׁלַּם לִי אֱלֹהִים וַיְבִיאֻהוּ יְרוּשָׁלַםִ וַיָּמָת שָׁם:

רלב"ג על שופטים פרק א פסוק ו  

 והנה קצצו בהונות ידי אדני בזק ובהונות רגליו להפיל מורך על שאר המלכים שיראו מלהלחם בישראל

8.אולי לא נכון לפעול כך, אלא לרחם ולחמול ולוותר? בואו ננסה?

כבר  היה מקרה דומה בתנ"ך שהוא נועד ללמד לדורות.

ספר מלכים א פרק כ

(א) וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם קָבַץ אֶת כָּל חֵילוֹ וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ וְסוּס וָרָכֶב וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן וַיִּלָּחֶם בָּהּ:(ב) וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הָעִירָה:(ג) וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי הוּא וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים לִי הֵם:  (כא) וַיֵּצֵא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיַּךְ אֶת הַסּוּס וְאֶת הָרָכֶב וְהִכָּה בַאֲרָם מַכָּה גְדוֹלָה:(כב) וַיִּגַּשׁ הַנָּבִיא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הִתְחַזַּק וְדַע וּרְאֵה אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כִּי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה מֶלֶךְ אֲרָם עֹלֶה עָלֶיךָ:

בן הדד הוכה אך בסוף השנה  ניסה שוב להכות אותנו

ספר מלכים א פרק כ

(כו) וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה וַיִּפְקֹד בֶּן הֲדַד אֶת אֲרָם וַיַּעַל אֲפֵקָה לַמִּלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל:

(ל) וַיָּנֻסוּ הַנּוֹתָרִים אֲפֵקָה אֶל הָעִיר וַתִּפֹּל הַחוֹמָה עַל עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֶלֶף אִישׁ הַנּוֹתָרִים וּבֶן הֲדַד נָס וַיָּבֹא אֶל הָעִיר חֶדֶר בְּחָדֶר:(לא) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו עֲבָדָיו הִנֵּה נָא שָׁמַעְנוּ כִּי מַלְכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי מַלְכֵי חֶסֶד הֵם נָשִׂימָה נָּא שַׂקִּים בְּמָתְנֵינוּ וַחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ וְנֵצֵא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אוּלַי יְחַיֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ:(לב) וַיַּחְגְּרוּ שַׂקִּים בְּמָתְנֵיהֶם וַחֲבָלִים בְּרָאשֵׁיהֶם וַיָּבֹאוּ אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ עַבְדְּךָ בֶן הֲדַד אָמַר תְּחִי נָא נַפְשִׁי וַיֹּאמֶר הַעוֹדֶנּוּ חַי אָחִי הוּא:(לג) וְהָאֲנָשִׁים יְנַחֲשׁוּ וַיְמַהֲרוּ וַיַּחְלְטוּ הֲמִמֶּנּוּ וַיֹּאמְרוּ אָחִיךָ בֶן הֲדַד וַיֹּאמֶר בֹּאוּ קָחֻהוּ וַיֵּצֵא אֵלָיו בֶּן הֲדַד וַיַּעֲלֵהוּ עַל הַמֶּרְכָּבָה:(לד) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֶעָרִים אֲשֶׁר לָקַח אָבִי מֵאֵת אָבִיךָ אָשִׁיב וְחוּצוֹת תָּשִׂים לְךָ בְדַמֶּשֶׂק כַּאֲשֶׁר שָׂם אָבִי בְּשֹׁמְרוֹן וַאֲנִי בַּבְּרִית אֲשַׁלְּחֶךָּ וַיִּכְרָת לוֹ בְרִית וַיְשַׁלְּחֵהוּ:(לה) וְאִישׁ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים (מב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְדֹוָד יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ:(מג) וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹנָה:

 9.ולמה גער בו הנביא מבני הנביאים?

רלב"ג על מלכים א פרק כב פסוק לח

להודיע שראוי לאדם כשיפול בידו במלחמה מי שהוא תמיד לו ולעמו לקוץ מכאיב שלא יחמול עליו אך יבער אותו מן הארץ פן ימצא לו מקום אחר זה אם ימלט להשחית הוא ועמו לפי היכולת ולזאת הסבה תמצא שצותה התורה להכות את המדינים מפני מה שנתבאר כי הם צוררים לישראל בנכליהם וצותה גם כן למחות את זכר עמלק לזאת הסבה ולזה ספר כי מפני ששלח מלך ישראל בן הדד אשר שמהו הש"י בחרמו וברשותו ובמכמרתו כעס הש"י עליו ואמר לו שכבר יהיה נפשו תחת נפשו ועמו תחת עמו.

10.למה אנו נרתעים מלפעול כמו דוד המלך בתקיפות מול המרצחים ובשפה שהם מבינים?

 ידוע שהגאולה באה לאט, קמעה קמעה

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות דף ד/ב

רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא, בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קימאה קימאה, כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת.

זה גם בתחום הפיזי גשמי של ריבוי עולים ובתים בארץ, מדינה צבא ותעשיה.

אלא גם הצד הרוחני. לא בבת אחת אנו נגאלים. הראש משתנה אך לאט.

 וכפי שהיה מי שאמר, שצריך שני משיחים אחד להוציא את ישראל מהגלות ואחד להוציא את הגלותיות מישראל.

11.האם ניתן להחיל היום עונש מוות בדין התורה הרגיל?

לא. יש שלושה תנאים לשיפוט דין מיתה  כפי שכתוב בתורה על עבירות מסוימות שדינם מוות.

 האחד. בית מקדש קיים

 השני. בית דין של 23 סמוכים

 השלישי , 2 עדים כשרים שלא רק ראו את העבירה אלא גם התרו עליה קודם שנעשתה

12.האם יש דרכי ענישה שלא על פי התורה?

כן. יש הוראת שעה של כח חכמים.

מסכת יבמות דף צ/ב  א"ר אלעזר בן יעקב שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה ומעשה באדם אחד שרכב על סוס בשבת בימי יונים והביאוהו לב"ד וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך.

וכן פסק הרמב"ם

רמב"ם הלכות סנהדרין פרק כד

(ד) יש לבית דין להלקות מי שאינו מחוייב מלקות, ולהרוג מי שאינו מחוייב מיתה, ולא לעבור על דברי תורה, אלא לעשות סייג לתורה, וכיון שרואים בית דין שפרצו העם בדבר, יש להן לגדור ולחזק הדבר כפי מה שיראה להם, הכל הוראת שעה, לא שיקבע הלכה לדורות.

 מעשה והלקו אדם שבעל אשתו תחת אילן, ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יוונים והביאוהו לבית דין וסקלוהו, ומעשה ותלה שמעון בן שטח שמונים נשים ביום אחד באשקלון, ולא היו שם כל דרכי הדרישה וחקירה וההתראה, ולא בעדות ברורה אלא הוראת שעה כפי מה שראה:

13.מדינת ישראל יש לה כח מלכותי מסויים. ולמלך יש סמכות לעשות דברים שלא לפי הסדר הרגיל

הרב קוק-משפט כהן / הלכות מלכים / קמד

 נראים הדברים, שבזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם ג"כ מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכיות של המשפטים ליד האומה בכללה. וביחוד נראה שגם כל שופט שקם בישראל דין מלך יש לו, לענין כמה משפטי המלוכה, וביחוד למה שנוגע להנהגת הכלל. ואפילו בענינים פרטיים, ...למה שנוגע להנהגת הכלל, כל שמנהיג את האומה דן הוא במשפטי המלוכה, שהם כלל צרכי האומה הדרושים לשעתם ולמעמד העולם.

רמב"ם יד החזקה הלכות מלכים פרק ג

(י) כל ההורג נפשות שלא בראיה ברורה או בלא התראה אפילו בעד אחד או שונא שהרג בשגגה יש למלך רשות להרגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה והורג רבים ביום אחד ותולה ומניחן תלויים ימים רבים להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם:

14.מה אומר החוק הישראלי?

חוק העונשין, התשל"ז-1977 של מדינת ישראל מובטח להם עונש מיתה:

הפגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה[ד/7]

    (א)   מי שעשה, בכוונה לפגוע בריבונותה של המדינה, מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה, דינו - מיתה או מאסר עולם.

(ב)    מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם.

גרם למלחמה[ד/8]

 מי שעשה, בכוונה להביא לידי פעולה צבאית נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מאסר חמש-עשרה שנה; התכוון לסייע לאויב, דינו - מיתה או מאסר עולם.

סיוע לאויב במלחמה[ד/9]

 (א)   מי שעשה, בכוונה לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי לסייעו לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם.

 15.האם היה פעם עונש מוות בישראל ?

במדינת ישראל חל עונש מוות עד שנת 1954, מכוח פקודת החוק הפלילי הבריטי המנדטורי. בתקופה זו התבצעה הוצאה אחת להורג בלבד, בשנת 1948. מאיר טוביאנסקי, קצין צה"ל, נשפט במשפט צבאי מהיר בגין בריגול נגד ישראל במהלך מלחמת העצמאות.

חוקריו של טוביאנסקי הפכו תוך שעות לשופטים וגזרו עליו עונש מוות בבית הספר הנטוש באזור קיבוץ הראל. הוא הוצא להורג בידי כיתת יורים שהוכנה מראש. אלא שכשנה לאחר מכן ולאחר בדיקת המקרה, התגלה כי הוא הוצא להורג על לא עוול בכפו ושמו נוקה מההאשמות החמורות. 

ב-10 בנובמבר 1949 אישר בית הדין לערעורים את פסקי דין מוות הראשונים, שהוצאו על ידי בית משפט ישראלי מאז הקמת המדינה. שני הנידונים למוות היו מוחמד אחמד קנדיל ואחמד עבדול והאב אל קוטה, שהורשעו ברצח[2]. עם זאת, גזר דין זה לא בוצע, שכן הנשיא חיים ויצמן המיר עונש זה בעונש של מאסר עולם, בשל התנגדותו העקרונית לעונש מוות ב-23 בנובמבר 1950 גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב עונש מוות על דוד יעקובוביץ לאחר שמצא אותו אשם ברצח בגן מאיר בתל אביב. גזר דין זה לא בוצע לאחר שבית המשפט העליון המיר את אשמת הרצח באשמת הריגה.

ב-1952 נידון למוות קאפו יהודי בשם יחזקאל אינגסטר אשר הורשע במעשי פשע נגד האנושות והתעללות בעצירים יהודים

אינגסטר היה הראשון שנידון למוות על פי חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם. עונש זה בוטל בערעור לבית המשפט העליון.

ב-2 בדצמבר 1953 נידון למוות אליהו גולדברג באשמת רצח, לאחר שש שנים יצא לחופשי לאחר שקיבל חנינה מנשיא המדינה

לפי סעיף 21 (7) בחוק השיפוט הצבאי, רשאי בית דין צבאי להטיל במסגרת סמכותו עונש מוות. לפי סעיף 43 יכול בית הדין לגזור גזר דין מוות על חייל שבגד, עזב את המערכה, סייע לאויב או מסר לו מידע ובלבד שמעשה כזה נעשה בתקופת לחימה. לפי סעיף 493 (א) לחוק זה עונש המוות יבוצע בירייה.

בתי משפט צבאיים דנו למוות מחבלים אך פסקי הדין הומרו למאסרי עולם על ידי הרמטכ"ל. הראשוניםהיו שלושה אנשי פדאיון שנתפסו בתקריות שונות ב-1956 ועונשם הומר למאסר עולם ב-1957[11]. יותר משמונה שנים לאחר מכן, נגזר עונש מוות על מחמוד חיג'אזי שהורשע ביוני 1965 בהסתננות ונשיאת נשק. בעקבות ערעור לבית הדין הצבאי לערעורים קויים משפט חדש בו נקבע עונשו ל-30 שנות מאסר. הוא שוחרר בפברואר 1971 כנגד השבתו לישראל של שומר ממטולה שנחטף על ידי מחבלים ללבנון.

בשנות ה-90 נשפט נאשם בשם בדארנה בבית המשפט הצבאי בג'נין לעונש מוות בעקבות מעורבותו בתכנון וביצוע שני פיגועי התאבדות בתחנה המרכזית בחדרה ובעפולה. על פי החקיקה באזור יהודה ושומרון, הוגש ערעור אוטומטי לבית המשפט הצבאי לערעורים וזה ביטל את ההרשעה והחזיר את התיק לדיון מחודש, במסגרתו נדון הנאשם למאסרי עולם. הוא שוחרר בעסקת שליט. בשנת 2003 בקשו שניים משופטי ראאד שייח', שוטר פלסטיני שהורשע ברצח שני חיילי המילואים הישראלים בלינץ' ברמאללה, להטיל עליו עונש מוות, אולם לשם כך דרושה הכרעה פה אחד, והשופטת השלישית התנגדה, ועל כן הושתו עליו שני מאסרי עולם. מאז, לא דרשה התביעה הצבאית עונש מוות למחבלים, אף במקרים שספגה על כך ביקורת ציבורית

ב-31 במאי 1962 הוצא להורג הפושע הנאצי אדולף אייכמן על פי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם. ערעורו של אייכמן על הרשעתו ברצח העם היהודי בשואה נדחה על ידי בית המשפט העליון, וכן נשיא המדינה, יצחק בן צבי, דחה את בקשתו לחנינה. אייכמן הוצא להורג בתלייה בכלא רמלה.

הפושע הנאצי ג'ון איוואן דמיאניוק נדון אף הוא למוות במדינת ישראל. דמיאניוק, אשר הוסגר לישראל מארצות הברית על חלקו בהשמדת היהודים במחנה ההשמדהטרבלינקה, עמד למשפט שארך כשלוש שנים, החל מחודש פברואר 1987. לאחר שנידון למוות על ידי בית המשפט המחוזי, ערער דמיאניוק לבית המשפט העליון, ושם נתקבל ערעורו, לאחר קרוב לשבע שנים שבהן היה עצור. בית המשפט העליון לא הטיל ספק כי המדובר באדם ששימש בתפקיד ואכמן, אך קבע כי לא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי המדובר ב"איוואן האיום מטרבלינקה". דמיאניוק גורש מישראל ב-21 בספטמבר 1993.

  16.באמריקה יש עונש מוות בכמה מדינות. הרב  פיינשטיין נשאל על כך

שו"ת אגרות משה חושן משפט חלק ב סימן סח

בענין עונש מיתה.

פורים תשמ"א. מעלת כבוד שר המדינה הנכבד והחביב עלינו מאד, יאריך השם יתברך ימיו ושנותיו וממשלתו בטוב ובנעימים.

ראשית הנני להביע רגשותי באהבה וביראת הכבוד לשר המדינה בדבר רצונו לידע דעת התורה שניתנה מהשם יתברך על ידי משה רבנו בהבאור בתורה שבעל פה שנמסר מחכמי דור לחכמי דור עד שנכתבה בגמרא ובפוסקים הרמב"ם והשלחן ערוך ועוד שהיא דעה האמתית, וגם במה שיש לשר המדינה בטחון שאני יודע להשיב האמת והנכון לפי דיני התורה שעל זה יתברך מהשם יתברך בכל.

ועתה אשיב בקצרה, כי בעצם נאמרו בתורה עונשי מיתה לעבירות החמורות מאד כרציחת נפש אדם, ומיני גניבת אדם, ומיני עריות, ועל אחד שעובד עבודה זרה שהוא לשמש ולירח ולעץ ולאבן וכדומה שאז הוא מופקר לעשות כל מה שבלבו ממיני נבלות ואכזריות שבעולם שיבדו הרשעים לטובת עצמם, אבל לא היה זה מצד שנאה לעושי דבר הרע ומצד יראה לקיום העולם.., אלא הוא שידעו האינשי חומר האיסורים אלו ולא יעברו על זה.

ומצד שני, יש הדגשה על חשיבותו של כל נפש, ועוד חשבונות, ולכן נצטוינו שלדון דיני נפשות אינם כשרים אלא על פי סנהדרין שנסמכו לזה ואין סומכין לזה אלא לגדולים ביותר בחכמת התורה וגם גדולים בשאר חכמות, ויהיו ענוים מאד ויראי השם יתברך ושונאי ממון ואוהבי האמת ואהובים לבריות בזה שהם בעלי טובה ונפש שפלה וחברתן טובה ודבורן ומשאן בנחת עם הבריות ולא יהא שום גנאי ולא שם רע עליהם ורחמנים ביותר.

ומטעם זה אין מעמידין זקן מופלג בשנים שכבר נשכח ממנו קצת צער גדול בנים ולא מי שאין לו בנים שאולי חסר לו קצת רחמנות ויכעוס על העוברים יותר מדי.

ואנשים גדולים וטובים אלו אין יכולים לדון אלא כשהם עשרים ושלשה סנהדרין, ולבד זה צריכין להושיב לפניהן שלש שורות גדולים בתורה מאד אך שעדיין לא הגיעו למדרגת הסנהדרין אבל קרובה להם שהוא שמירה גדולה כדי שלא יחייבו בטעות, דהא כשיהא נדמה לג' השורות שמזכין בטעות משתקין אותו ואין שומעין כלל את דבריו.

וכן לא שייך לדון דיני נפשות לחייבו אף מאומדנא היותר גדולה שבעולם אלא דוקא על פי שני עדים כשרים שאינם בכלל נוגעים בדבר, ובטח לא ע"י עדים שמבטיחים לפוטרם מעונש אם יעידו על אחרים, אחרי שמזהירין אותם חומר האיסור דעדות שקר בכלל וחומר איסור רציחת נפש ואיום גדול ביותר, וגם צריך התראה וקבלת התראה וגם שיאמר בפירוש שאף שיודע כל זה הוא עובר, שלכן לא היה נארע למי שיחייבוהו מיתה אלא אחד לכמה שנים, וגם לא אפשר לדון דיני נפשות אלא כשבית המקדש היה קיים וישבו סנהדרין של ע"א שהם עוד יותר גדולים בלשכת הגזית בביהמ"ק, שלכן לא דנו דיני נפשות אף במדינות שהיה רשות מהמלכות שידונו היהודים לעצמן בדיני התורה, ומ"מ לא היה נמצא כמעט בכל הדורות רוצחים ביהודים מפני חומר האיסור ומפני מה שנתחנכו ע"י התורה וע"י עונשי התורה להבין חומר האיסור ולא סתם היו מתיראים מהעונש כענין של כל דאלים גבר.

וכל זה הוא כשלא הופקר איסור הרציחה אלא שבשביל איזה תאוה גדולה או איזה מריבה על טענת ממון וכבוד עשה זה, אבל מי שהורג נפשות מחמת שהופקר אצלו איסור הרציחה והוא אכזרי ביותר, וכן כשנתרבו רוצחים ועושי רשעה היו דנין למיגדר מלתא למנוע מעשה רציחה שהוא הצלת המדינה.

והנני חותם בברכה לשר המדינה שינהל המדינה בצדק וביושר וגם במשפט הראוי כל ימיו ועוד יתגדל שמו בכל מדינתנו ארצות הברית.

המברכו, משה פיינשטיין.

17.אולי כן כדאי להמתיק את העונש למאסר ממושך?

יש בהמתקה זו ארבעה חסרונות. [א] איבדנו כח ההרתעה. כי אינו דומה פחדיו של בעל מזימות רעות כשיודע שיומת אם ייתפש, לבין חששותיו למאסר בלבד. צריכים לזכור כי רק מעטים מהם הם מתאבדים. [ב] חלק גדול מהאסירים משתחררים כעבור שנים מספר, או כ"מחוה" של "רצון טוב" מטעם ממשלותינו מול העולם הערבי, או שמקצרים להם תקופת מאסרם מחמת חוסר מקום בבתי כלא שלנו. [ג] מעוררים בכך "תאבון" אצל אויבינו לחטוף חיילי צה"ל, או לחטוף אזרחי ישראל, כקלף מיקוח להביא לידי שחרור האסירים. וכיון שהיהודים ניכרים בחמלתם, הם דורשים שחרור של מאות טרוריסטים תמורת ישראלי אחד. ובכן, עונש ממותק זה הוא עצמו מעורר עלינו סכנות מרובות של חטיפת אזרחים אחרים. [ד] הסטטיסטיקה הוכיחה כי כשליש ממספר המשוחררים חוזרים לבצע שוב מעשי טרור. שוב נהרגים יהודים, וחוזר חלילה. מאז ההתקוממות הראשונה (1990) נהרגו למעלה מאלפיים יהודים, ונפצעו חמורות מספר הגדול הרבה יותר. אבל אין קובעי המדיניות עורכים חשבון נפש, מה חלקם בקטל נורא זה.

 18. אחר שהמחבל הרג, וכבר לא יורה – האם מותר גם אז להורגו?

הויכוח שלנו עם השוללים את הריגתו של מחבל שנתפש , ויכוחינו הוא עם מתחסדים הללו הטוענים כי רגע אחרי ירייתו נגדנו, כבר אין ענין להורגו. כדברי היועץ המשפטי (בזמנו) שהחליט כי רגע אחרי שהמחבל זרק את האבן על רכב ישראל עובר, והחטיא את מטרתו, אסור לו לאותו נהג להכות את המחבל, כל שכן להרוג אותו. [והיו חיילים שנשפטו ונענשו על כך, וישבו במאסר!] אותו יועץ מלומד לא חש על נהגים אחרים העתידים לעבור באותו הכביש "ולחטוף" אבנים מאותו מחבל (והרי דוד הרג לגלית ג"כ רק ע"י אבנים!) אלא בצמצום מבטו של היועץ הוא דן כל רגע לעצמו, בלי עבר ובלי עתיד. כך הוא המוסר הנוצרי, בעלי הדוקטרינה של "הפוך למכה אותך את הלחי השניה!"

19. דעת הרב צבי יהודה

הרצי"ה קוק זצ"ל השיב בנושא זה

זוהי תשובתה של תורה ונבואתה... הנבואה המייסדת המלכות בישראל, הקובעת סדר הנהגתה לדורות: והתורה אמרה הבא להורגך השכם להורגו. 'רודף שהיה רודף אחר חבירו להורגו אמרה תורה הצל דמו של זה בדמו של זה', 'תשכל מנשים אמך', 'וארור מונע חרבו מדם'. ואם ביחיד הבא להרוג יחיד כך – על אחת כמה וכמה ברבים הבאים להרוג רבים, ולחבל במציאות חיינו בארץ תחייתנו

20. דעת הרב הראשי לישראל, הרב שלמה גורן,

הוא כתב מאמר "הטלת עונש מות על מחבלים" (בספרו "משיב מלחמה", ח"ג שער ה')

במאמרו של הגר"ש גורן, בספרו "משיב מלחמה" (ח"ג עמ' שכב-שכו) טוען שיש על המחבלים דין "רודף". ואין לסבור שכיון שכבר נתפשו ונמצאו במאסר אצלנו, כבר חלפה עת הרדיפה. לא כן, אלא כיון ששיטתם להמשיך לרדוף את ישראל, בני מות הם. ועוד מביא סימוכין הלכתיים מדברי שו"ת חתם סופר (או"ח סי' רח) כי יש כח בציבור להטיל חרם, והעובר על החרם אפשר להמיתו.

לכן אם נציגי רוב העם, כלומר רוב חברי הכנסת, יחוקקו חק כזה, הוא תקף ע"פ תורה. ולדברי הגר"ש גורן, בית דין צבאי יהא מורשה להטיל עונש זה, ואינם צריכים לפרוצדורה משפטית של ראיות והוכחות כי זה מדין "מלכות" (שם בספרו, עמ' שטז).

21.דעת הרב אבינר

הרב אבינר אומר בראיון כי למחבל יש דין רודף, "וכדי להרוג אותו, לא צריך לא סנהדרין, ולא בית דין, ולא דרישה וחקירה, שהרי זה כדי להציל את הנרדף... אם נשאיר אותו בחיים, הוא ירדוף הלאה לרצוח יהודים"

הרב שלמה אבינר, חדשות סרוגים 12.07.15 12:30  כ"ה בתמוז תשעה

ש: מה דעת התורה על הצעת החוק החדשה לתת דין מות למחבלים?

ת: בודאי. הוא רוצח. וגם אם ניסה לרצוח ולא הצליח, ב"ה היה נס, אך אין זה פוטר אותו מדין מות.

ש: אבל מאז שהסנהדרין יצאה מלשכת הגזית, אין לנו דיני נפשות?

ת: נכון. אבל יש לו דין רודף. וכדי להרוג רודף, לא צריך לא סנהדרין, ולא בית דין, ולא דרישה וחקירה, שהרי זה כדי להציל את הנרדף. הרי מחבל אינו רודף רגיל שמתכוון להרוג אדם מסוים, אלא הוא רוצה להרוג כל יהודי שייקרה בדרכו. וכן הנסיון מראה ש-50% של המחבלים ששוחררו שוב מעורבים ברצח. אם נשאיר אותו בחיים, הוא ירדוף הלאה לרצוח יהודים.

ש: ואם הוא עשה תשובה וביקש סליחה?

ת: איני מאמין לו. ומלבד זאת יש עוד נימוק שני לגזר דין מות למחבלים: כדי שאחרים יראו וייראו ולא יזידון.

ש: מוציאים להורג אדם א' כדי שאדם ב' לא ירצח! זה הגיוני?

ת: כן. זאת ההגדרה של הרתעה. הרמב"ם כותב במורה נבוכים שהעונשים של התורה אין עניינם דווקא להעניש את האדם, בשביל זה יש רבונו של עולם, אלא להרתיע מן העבירה. הוא מונה ארבע אמות מידה לחומרת העונש: א. חומרת העבירה. ב. תפוצת העבירה. ג. קלות ביצוע העבירה. ד. עוצמת היצרים המובילים לעבירה. וכאן יש לנו כל ארבעה גורמים אלה באופן חמור.

ש: באמת אחרים יירתעו?

ת: בודאי. אם מחבל יושב בתא נחמד בבית-סוהר, לומד באוניברסיטה פתוחה על חשבון ארגוני טרור, וכאשר הוא משתחרר הוא מתקבל בריקודים כגיבור לאומי – זה לא ירתיע מחבל.

ש: אבל בית משפט הם רק בני אדם והם יכולים לטעות. אם טועים בממונות, אפשרלתקן. אם מוציאים אדם להורג והוא חף מפשע, אי אפשר לתקן. זו אחריות!

ת: נכון זו אחריות. אבל קודם יש אחריות שלא ייהרגו יהודים חפים מפשע, ועל זה נאמר שמי שמרחם על אכזרים, הינו מתאכזר על הרחמים. אך בענין זה אנו סומכים על בתי-המפשט שלא יוציאו אדם להורג, בלי להיות בטוחים מאה אחוז שהוא מחבל.

ש: ובסיכום?

ת: כידוע, אין לומר: מות לערבים. אבל בהחלט, אפשר לומר: מות למחבלים (עיין שו"ת אגרות משה חו"מ ב סח, שהגר"מ פיינשטיין כותב למושל מדינת ניו יורק שאחד התפקידים של ממשלה הוא להגן אפילו אם צריך להעניש בדין מות.

 וכשתפסו את הערבי שעשה את הלינץ' שהיה אז ברמאללה בתקופת האינתיפאדה השניה, והוא הודה במה שעשה, אמר הג"ר עובדיה יוסף, אחד כזה חייבים לתת לו עונש מוות.

["רבנו" לרב אליהו שטרית עמ' קנג –]

22. נוסח גילוי הדעת שפרסמו רבנים רבים

גילוי דעת – עונש מוות למחבלים

בימים קשים אלו, כאשר דם ישראל נשפך כמים – חוזרת התביעה לגזור עונש מוות על מחבלים רוצחים.

"אין לך דבר שהקפידה תורה עליו כשפיכות דמים" (רמב"ם הלכות רוצח א, ד). תורתנו הקדושה מלמדת שענישת הרוצח היא הצדק והמוסר הנכון: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" (בראשית ט, ו). "אסור לבית דין לחוס על ההורג, שלא יאמרו כבר נהרג זה ומה תועלת יש בהריגת האחר, ונמצאו מתרשלים בהריגתו" (הלכות סנהדרין כ, ד).

כאשר אנו נתונים במלחמה מול אויב אכזרי, יש לנהוג בו ביד תקיפה, "אל תרחם עליהם כי לא ירחמו עליך" (רש"י דברים כ, א), ואילו התנהגות ותרנית מעודדת את הטרור. כוונת המחבלים פראי-האדם לפגוע בעם היהודי בכלל, ובישוב היהודי בארץ-ישראל בפרט – ולכן יש להתייחס אליהם כאויב שצריך להרגו, ולא לרחם על אכזרים אלו. ענישת המחבלים ביד חזקה מרתיעה את האויב, מפרה את תקוותיו ומונעת פיגועים לעתיד.

"ישראל מאמינים בני מאמינים" (שבת צז, א) בוטחים בה' ובישועתו ואינם מפחדים, "לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ עִמָּךְ" (דברים כ, א). קל-וחומר היום, כאשר הקב"ה נותן לנו כוח לעשות חיל ולהיות "יד ישראל תקיפה", ודאי שעלינו לנהוג ב"גאון יעקב", הנהגה תקיפה שגם אומות העולם ירחשו לה כבוד, "חֲזַק וֶאֱמָץ אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת" (יהושע א, ט) – ולא בדרך מבולבלת הזורעת מורך-לב ויאוש כפי שנוהגים חלקים מהשלטונות ואמצעי התקשורת.

האחריות מוטלת על השלטון לבער את נגע הרצחנות "להטיל אימה ולשבר יד רשעי עולם" (הלכות מלכים ג, י). גם היום, חוק המדינה מאפשר הטלת עונש מוות על מחבלים, ואנו דורשים מהשלטונות למלא את חובתם ולבצע זאת בפועל.

יהי רצון שנזכה מהרה לקיום ההבטחה "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם" (דברים לב, מג. ופירוש אבן-עזרא: "כי ישראל יעשו נקמה בגוים והם יכפרו על ארץ ישראל בעבור הדם ששופך בה").

"ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום".

על העצומה חתמו  הרב יצחק גינזבורג, ראש תנועת דרך חיים, הרב דב ליאור, לשעבר רבה של קרית ארבע-חברון, הרב ישראל אריאל ראש מכון המקדש, הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, אב"ד בירושלים, הרב דוד דרוקמן, רב העיר קרית מוצקין, הרב דוד חי הכהן, ראש מוסדות אורות התורה בת ים, הרב שמואל טל, ראש מוסדות תורת החיים, הרב גדעון פרל, רב הישוב אלון שבות.

הרב שמחה שטטנר, נשיא ישיבת נחלת ישראל, הרב משה צוריאל, מחבר ספרי אוצרות הראיה, הרב יצחק שפירא, ראש ישיבת עוד יוסף חי, הרב דב"ר סטבסקי, ראש "בית הבעל שם טוב", הרב יצחק בן שחר, ראש ישיבת קדומים, הרב דוד לוי, רב הישוב אבני חפץ, הרב משה אודס, רב הישוב צופים.

הרב יצחק לוי, רב הישוב קרני שומרון, הרב דניאל מילר, ראש ישיבת עטרת נחמיה, תל אביב, הרב דניאל שילה, קדומים, הרב יאיר פרנק, רב הישוב עמונה, הרב יעקב שמעון, ראש ישיבת נחלת צבי, הרב דוד דודקביץ, רב הישוב יצהר וראש הישיבה, הרב משה הררי, מחבר ספרי הלכה, הרב אלישמע כהן, ראש ישיבת חומש.

הרב אריאל בראלי, ראש מכון משפט לעם, הרב נתנאל יוסיפון, ראש הגרעין התורני נתניה, הרב עידוא אלבה, ישיבת עוד יוסף חי, הרב מרדכי רבינוביץ, גבעת אסף, הרב יהושע מרדכי שמידט, רב הישוב שבי שומרון וראש הישיבה, והרב גדי בן זמרה, ראש אולפנת לבונה.

,.