פרשת וירא מסרים ורעיונות העולים מן הפרשה

ב"ה                                  פרשת וירא- מסרים ורעיונות העולים מן הפרשה

א.בתחילת הפרשה,  התנגשות בין  התגלות נבואה לאברהם, לבין הכנסת אורחים  וכל זה בהיות אברהם אבינו חבוש וחלש אחר ברית המילה. למה מורכבות זו?

יש כאן הדגשת הנסיון שהתנסה אברהם בכמה מובנים. האחד שבעת שהוא חולה,  מחשבותיו לא על עצמו אלא על עזרה לאחרים.

וכן שסוף סוף זכה להתגלות נבואית, אחר שנים של חוסר התגלות. היינו מצפים ממנו להתמקד כל כולו בכך, ולא להביט כלל על הדרך . אך הוא אומר לה' להמתין, ומקבל את אורחיו

ב. האם אין חוצפה בקבלת אנשים פשוטים  במקום להמשיך להאזין לדברי ה' אליו?

מבין אברהם זה רצון ה' לקבל אורחים, ולכן בכך אינו חצוף אלא מקיים רצון בוראו.

ג. אילו דברים מופלאים אנו לומדים מהכנסת האורחים של אברהם?

·         הוא לא מחכה שידפקו על דלתו אלא יוצא ומחפש ומזמין אותם אליו.

·         הוא לא מרבה במלל, אלא ממעט בו אך מכין בפועל כיבוד עשיר.

·         הוא לא מתחיל במזון, אלא בנפישה , רחיצה, התרעננות, ישיבה בצל מעמל הדרך.

·         הוא לא לקוח על עצמו את כל המצוה הזו. אלא משתף את רעייתו ואת בנו, וגם הם חשים שותפות בכך

·         הכל בזריזות, ומאור פנים.

ד. איזו סגולה יש בשכר מצוות הכנסת האורחים?

הכנסת אורחים מזכה בבן

ענין זה  עולה בפרשה שאברהם מכניס אורחים וזוכה לבשורת הבנים

וכן בהפטרה שהשונמית זוכה לבן אחר שעשתה הכנסת אורחים ברמה גבוהה עם הנביא אלישע.

 ושמעתי סיפור על הרבי מגור שאמר שמי שתסייע  לתחזק את המלונית בבית חולים 'קפלן' בשבת תזכה לזרע של קיימא והרבה נושעו.

והרעיון. אתה מכניס נשמה אל ביתך ומסייע לה, אז גם ה' יכניס נשמה חדשה של תינוק למשפחתך.

ה. מה המשמעות של הריסת סדום ועמורה?

ה' לא סובל חברה שחורטת על דגלה , חוקי עוול. בסדום חוקי המדינה היו של רשע, איסור צדקה לעניים, איסור הכנסת אורחים ועוד. ומבאר הרמב"ן שבפרט העוול בתוך ארץ ישראל, וזאת כדי לבטא שזו ארץ הקודש שלא סובלת  עוולה.

ו . אברהם מתווכח עם ה' אם יש די צדיקים בסדום. זו לא חוצפה. מה משמעות הויכוח הזה?

  אברהם מרגיש אחריות על כל בני אדם. יש לו איכפתיות עצומה. יש לו מבט חיובי. הוא מאמין שגם הרשע יכול לשוב ולתקן עצמו. לכן הוא מנסה לבדוק אולי יש קומץ אנשים טובים בסדום ועל ידם תהיה מהפכה לטובה. גם אם התברר לו שאין צדיקים שם, פסוקים אלו אינם מיותרים אלא מלמדים אותנו את המבט החיובי שלו.

ספר ליקוטי מוהר"ן - מהדורא קמא סימן רפב

דַּע כִּי צָרִיךְ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר, צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע, וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַל - יְדֵי - זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת, וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה, וְזֶה בְּחִינַת (תְּהִלִּים ל"ז): "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ" הַיְנוּ שֶׁהַפָּסוּק מַזְהִיר לָדוּן אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת, וְאַף - עַל - פִּי שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר, אַף - עַל - פִּי - כֵן צָרִיךְ אַתָּה לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצֹא בּוֹ מְעַט טוֹב שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע וְזֶהוּ וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע, שֶׁצָּרִיךְ אַתָּה לְבַקֵּשׁ בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִן, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע, כִּי אַף - עַל - פִּי שֶׁהוּא רָשָׁע, אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁאֵין בּוֹ מְעַט טוֹב עֲדַיִן, כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא עָשָׂה אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב מִיָּמָיו, וְעַל - יְדֵי - זֶה שֶׁאַתָּה מוֹצֵא בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע, וְאַתָּה דָּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַל - יְדֵי - זֶה אַתָּה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת, עַד שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל - יְדֵי - זֶה, וְזֶהוּ וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע, עַל - יְדֵי שֶׁמּוֹצֵא בְּהָרָשָׁע עוֹד מְעַט טוֹב, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע, עַל - יְדֵי - זֶה וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ, הַיְנוּ כְּשֶׁתִּתְבּוֹנֵן וְתִסְתַּכֵּל עַל מְקוֹמוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ, וְאֵינֶנּוּ שָׁם עַל מְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן, כִּי עַל - יְדֵי שֶׁמּוֹצְאִין בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב, אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, וְדָנִין אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַל - יְדֵי - זֶה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה.

ז. איזה מעשה זוועתי הכריע את משפט סדום לכלייה?

ללוט היו כמה בנות. אחת מהם פלוטית שמה, לבה היה רחום.  בסדום היה חוק אם בא עני , יוכל להיכנס אבל איסור מוחלט לתת לו משהו, וכך לאט לאט יגווע וימות. פלוטית רואה את העני, וליבה כואב. היא מתכננת ומביאה לו בסתר קצת לחם. היא בדרך לשאיבת מים שמה בתוך הכד הריק לחם, ועושה עצמה כאילו היא מתכופפת וכך זה נופל ממנה, העני לוקח ואוכל.

 אנשים סדום לא הבינו איך זה שהעני עדיין שורד. הציפו מארב ותצפיות. וגילו מי עשה את הפשע הנורא – פלוטית. דנו אותה למוות. מרחו על גופה דבש למשוך את הדבורים לעוקצה והניחוה ערומה על החומה, אם זוז תיפול ותמות, ואם תישאר- העקיצות ימיתוה...

ח. שני המלאכים בדמות אורחים מגיעים אל סדום אל לוט. כיצד נוהג בהם לוט? האם נהג נכון?

לוט מקבל את אורחיו. הוא למד מאברהם דרכי חסד. הוא מכין להם  לאכול. אנשי העיר שמו לב, ל'פשע' של הכנסת אורחים, ורצו לשבור את הדלת. לוט מתחנן שיניחו להם. אך באופן תמוה, מציע את שתי בנותיו במקום לפגוע באורחים. זו טעות גדולה. לכן הכנסת האורחים  של לוט אינה מודל לחיקוי לנו. חסד עם אנשי הבית קודם לחסד עם אחרים.

 ואז התערבו שני המלאכים והיכו את אנשי סדום בסינוור.

ט. מה מצווים המלאכים את לוט ומשפחתו? ומה קורה להם?

הציווי הוא לברוח ולא להביט לאחור.

יש כאן משהו סימלי חשוב.תמיד להביט קדימה ולא אחורה

 אל תשקע במה שהיה ,זה יאכל אותך,תתקע שם ולא תוכל להמשיך

 כל רעיון התשובה הוא חרטה על העבר ובעיקר קבלה חדשה

 וגם טעיות של העבר כיון שהרצון השתנה הרי זה מסור לשמים.

ועוד שאסור להביט לאחור ולראות במה שקורה לסדום כי גם אתם חלק מהם וגם לכם היה מגיע עונש אלא שהתפלל אברהם וכו

אשת לוט מביטה לאחור והופכת נציב מלח.

י.בנות לוט עושות מעשה מכוער. מה המניע שלהם?

 הם משקות את אביהם ומביאות עצמם להיות מעוברות ממנו ואחר כך נולדים שני בנים מואב ועמון. הכוונה שלהם היתה טובה. כי חשבו שהעולם עומד להחרב ואין יותר אנשים.

יא מדוע אברהם עובר לגור דרומה באזור גרר?

 הוא רוצה להיאחז בכל רחבי הארץ שהבטיח  ה' לו ולזרעו. ולכן בכל מקום הוא חופר בארות ויוצר חיים.

רד"ק על בראשית פרק כ פסוק א

 נסע משם לארץ פלשתים, כדי לשכון בכל הארץ אשר נתן לו האל, פעם בזה ופעם בזה, כדי שיחזיק בכולה, כי ארץ פלשתים בכלל הארץ שנתן לו האל, וארץ פלשתים בכלל ארץ הכנעני היא ומנחלת בני יהודה, וזה שאמר ארצה הנגב כי נחלת בני יהודה לדרום ארץ ישראל היתה.

יב. נולד יצחק ואברהם עושה מסיבה. למה כתוב הניקה בנים שרה, בלשון רבים?

מבאר המדרש שאברהם שומע אנשים לוחשים שאין זה הילד שלהם ולא יתכן כי הם זקנים וזה ילד שנאסף מהרחוב. לכן מבקש משרה שלא להניק בצניעות אלא בגלוי שידעו שבנס חזרה לנעוריה. ואז היו נשים שביקשו שיינק בנם ממנה. וכך היה.

שמו לכאורה מוזר. מה הוא מבטא? האם שם זה מובן? וכי נקרא על התרגשות של רגע של  אברהם ושרה?

צחוק= התגברות. עם ישראל יעבור תקופות קשות וידו על העליונה.

יג. ישמעאל ויצחק – איזה קשר נוצר בין שניהם?

 יש ביניהם פער של 14 שנה. כשרואה שרה את ישמעאל מצחק כלומר מרגיל את יצחק להבלים ולחטאים היא דורשת מבעלה 'גרש האמה הזו ואת בנה'. וכך מחזקו ה' לשמוע בקולה.

 בחינוך הילדים , בפרט ילד בגיל הרך, אין להתפשר. יש לגדלו בסביבה נקייה וטהורה. כמו צמח בחממה. רק אחר שנים יסכים אברהם לשובו של ישמעאל ואמו.

יד. עקדת יצחק. נסיון עצום ואחרון לאברהם והכי נעלה. מה עניינו?

סוף נסיון העקדה מעיד שלא חפץ ה' בקרבן אדם. הנסיון הוא להכיר מוכנות האדם ודבקותו ברצון ה' גם בדברים שאין הרציונאל וההגיון של שכלו מסכימים לו. התבטלות זו היא סוד נעשה ונשמע שאמרו ישראל בעת מתן תורה. השכל האלוקי נשגב מכל יכולת הבנה שלנו. ואנו מקבלים את המצוות גם ללא הבנה. צריך להשתדל להבין כמה שאפשר אך אין זה תנאי בקיום המצווה.