הרב נחום רכל

כולנו יודעים ומכירים בערך של ספרים. אכן, הנשמה היהודית מתפעלת ושמחה בחידושי תורה המגיעים מספרות הקודש. אך, המילה הכתובה אינה היחידה שיכולה לרומם את הנפש אל העולמות העליונים אל רום הרגשתה ותכילתה האלוקית. אנו מבקשים להציע בפניכם כיוון אחר: ציורי הקודש של הרב נחום רכל. להלן קיצור תולדות חייו:

נחום רכל נולד בכ"ח תשרי תש"ד 27 לאוקטובר 43, בעיר רחובות שבמדינת ישראל, להורים חלוצים, שעלו מפולין. קיבל שם חינוך יסודי בביה"ס הממלכתי ע"ש משה סמילנסקי וחינוך תיכוני, בתיכון הדתי שבעיר. בתום לימודיו קיבל תעודת בגרות.

בגיל 18, התגייס לנח"ל במסגרת גרעין "חלוצי שלוחות" של תנועת "בני עקיבא". בתקופת השרות הצבאי, אייש, יחד עם הגרעין, את האחזות "בארותיים" (היום "עזוז"). אחר כך, נשלח ע"י הגרעין, ללמוד בישיבת "כרם יבנה", במסגרת ה"הסדר" של גרעיני ההתישבות של בני עקיבא.

בתום השרות הצבאי המשיך ללמוד בישיבות שונות ונשא לאישה את שולמית רכל.

בשנת תשל"ב החל ללמד בישיבה המקצועית ב"יד בנימין".

כעבור כחמש שנים נקרא ע"י מזכירות גרעין "אלון מורה" שב"קדומים", להקים שם ישיבה גבוהה. הוא נענה לבקשה, ועבר עם משפחתו.

ב"קדומים", במקביל להוראה בישיבה, החל לנצל את כשרון הציור שלו ושם הציג את התערוכה הראשונה. הוא בנה סטודיו להדפסי משי והחל להדפיס את יצירותיו.

שנה לפני פינוי סיני, החליט לעבור עם משפחתו ל"עצמונה" שבחבל ימית. שם בנה שוב את הסטודיו והמשיך בעבודתו. כעבור שנה פונה יחד עם הישוב ל"מורג" שב"גוש קטיף", עבר עם הגרעין ל"שלו" ואח"כ לישוב הקבע "בני עצמון". ב"בני עצמון" המשיך ביצירה בתחום הציור וההדפסים ובמקביל לימד בישיבות שונות את כתבי הרב קוק זצ"ל.

הוא פונה בשניה, יחד עם כל ה"גוש" וחברי "עצמונה". יחד היו ב"עיר האמונה" בנתיבות ויחד הגיעו ל"שומריה", לבנות את עתידם בהתישבות בחבל לכיש.

הרב נחום רכל למד את תורת הציור בצורה עצמאית. שני מוריו היו הציירים צבי גרא ז"ל ומשה מודלינגר.

"זעירא", כך הוא חותם על תמונותיו, מצייר בכמה סגנונות. סגנון נטורליסטי לציורי הנוף של ארץ ישראל, סוריאליסטי לציורי המשל, בהם הוא מבטא רעיונות אמוניים עמוקים, ממקור חז"ל וכתבי הרב קוק זצ"ל, וסגנון פיגורטיבי-מופשט, לרעיונות באותו תחום.

כל הסגנונות מבטאים אופטימיות רבה, הנובעת מהאמונה בד' הגואל אותנו מתוך כל סיבוכי התקופה. גם אופטימיות זו, נובעת מההעמקה בכתבי הרב קוק.

העולם האופטימי, מתבטא בין השאר בשימוש בצבעים חיים, עזים, המשרים תחושת שמחה. מה שנראה כ"שמח מדאי", למי שמסתכל במציאות הקשה כמו שהיא, ללא הבטחון האופטימי שבאמונה.

יש בתמונות חיפוש אחר האור. חיפוש אחר הקדושה. מישהו התבטא במילים "מרגישים בתמונות את אור השכינה". מסיבה זו, יש ציורים רוחניים במיוחד, שהצבע הבלעדי בהם הוא התכלת. הצבע שניתן באחד מפתילי הציצית. "תכלת דומה לים, ים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד".

הביקוש הרב לציוריו, ע"י ציבור שאין ביכולתו לרכוש ציורי מקור, הביא אותו להדפיס את העבודות המובחרות כהדפסי בד (ז'יקלה), כהדפסי נייר אמנותיים וכפוסטרים. ההזדהות של הציבור עם התמונות, באה לידי ביטוי לא רק ברכישת ההדפסים, אלא גם בשימוש מגוון בהם לתמונות על כריכות ספרים חדשים שתכנם לקוח מאותם מקורות, להזמנות לשמחות, לגלויות ברכה ועוד. הדפסים אלו מוצגים בזה.