תקופת העוֹצְרוּת: הרקע המדיני והחברתי

הנסיך העוצר, לעתיד המלך ג'ורג' IV, 1815

באופן רשמי חלה תקופת העוצרות בבריטניה בין השנים 1811, השנה בה מונה יורש העצר הנסיך מווילס כנסיך עוצר של הממלכה המאוחדת מפני שהממשלה והפרלמנט העריכו כי אביו המלך ג'ורג' השלישי איננו מתאים לשלטון עקב מחלה, עד שנת 1820, כאשר עלה הנסיך על כס המלוכה בתואר המלך ג'ורג' הרביעי, לאחר מות אביו.

אולם כמושג המציין עידן בתולדות הממלכה המאוחדת נוטים לכנות בשם "תקופת העוצרות" את השנים שבין 1795 – 1837 : כלומר השנים האחרונות לשלטונו של המלך ג'ורג' השלישי ותקופת שלטונם אחריו של שני בניו: המלך ג'ורג' הרביעי והמלך וויליאם הרביעי שלאחר מותו החל עידן חדש בתולדות הממלכה, תחת שלטונה היציב של המלכה ויקטוריה. כלומר, תקופה בעלת מאפיינים חברתיים תרבותיים ומדיניים שבין העידן המכונה הג'ורג'י לזה המכונה ויקטוריאני. יש אפילו המאריכים עידן זה עד תום המלחמות עם צרפת שלאחר המהפכה ועם צבא צרפת בתקופת הקיסרות של נפוליון, שהנן תולדה של המהפכה הצרפתית ושורשיהן נעוצים בתקופה שקדמה לעלייתה של המלכה ויקטוריה על כס השלטון.

הייתה זו תקופה שבה ניצלה האצולה הבריטית הגבוהה והאמידה את מעמדה בהגזמה יתרה וללא גבולות בחיי שפע, הוללות ומותרות על חשבון המעמדות הנמוכים יותר, כולל האצולה הנמוכה ובעלי האחוזות הקטנות יחסית בכפר, מבלי לתת את הדעת לשינויים החברתיים בממלכה, לתנאים הכלכליים שהיו תלויים בשינויים אקלימיים שהשפיעו על תנובת האדמה, להשפעת אבדנן של המושבות בצפון אמריקה, לאחר מאמץ צבאי רב משאבים, לאירועים שבצרפת שגרמו להדחתו של מלך והוצאתם להורג של כל בני ביתו ואציליו, ואשר הייתה להם השפעה גם באנגליה מפני שהם גרמו לתסיסה מסוימת, ואפילו למהומות, שהתעוררו, בערים המתועשות ובאזורי הכפר עם התחזקותם של בעלי הקרקעות כגורם בעל השפעה וכוח, ולמאמץ הכלכלי שתבעה מעורבות הממלכה במלחמות מעבר לים, בצרפת.

ואכן, השנים האלה, המתוארות בספרות כתור העידון, היו למעשה שנים של אי שקט חברתי, לפחות בראשית התקופה. בעוד בשדה המערכה התגברו צבאות הבריטים על אויביהם מימים ימימה הצרפתים, בסדרת קרבות בים וביבשה, בעורף, בערי התעשייה בצפון אנגליה ובסקוטלנד היו אנשים לבושי מסכות מתפרעים כמעט בכל ערב תוקפים את בתי החרושת, משחיתים והורסים את חמרי הגלם ואת מכונות הקיטור החדישות. אנשים אלה נודעו כ"לודים" (Luddite) מפני שמנהיגיהם, שנשארו עלומים בזהותם, כונו "המלך לד". התסיסה הזו נותרה, מתחת לפני השטח, גם בשל המסים שנגבו כדי לערוך את המלחמות עם כוחות צרפת, ובשל שנים לא מעטות בתקופה זו שבהן לא עלה היבול יפה כתוצאה מתנאי מזג האוויר.

התקוממות של תנועת הלודים

כבר בשנת 1811, אך קיבל יורש העצר את תפקיד העוצר, וערך משתה רב משתתפים ושופע מותרות בארמונו שבבירה, המכונה בית קרלטון (Carlton House) לרגל מינויו, נרצח ראש הממשלה ספנסר פרסיבל (Spencer Perceval) בבית התחתון של הפרלמנט (House of Commons) ואוירה של אימים השתררה גם בקרב נציגי הבוחרים (שאז היו רק בעלי רכוש על פי קביעת החוק מעת לעת, והפועלים התוססים וחסרי המגן לא נמנו עמם ולא השתתפו בבחירות כלל).

ארמון הנסיך העוצר בלונדון, Carlton House

בהשפעת המהפכה הצרפתית איימה אווירת חוסר השקט החברתי על המעמדות השליטים, בעיקר על האצולה הגבוהה שחיה בעיר הבירה רוב ימות השנה, ועל בעלי ומנהלי המטוויות, למרות שרבים מהם הושפעו מחוסר היציבות הכלכלית ורבים אבדו את רכושם כמעט כליל. באווירה כזו קל לשלטון להיגרר לתגובה של דיכוי נוסף. כך בשנת 1819 חל עימות של ממש בין שני הצדדים בעיר מנצ'סטר:

קהל רב (כ 60 אלף איש) של אזרחים הצטופף באזור פתוח בעיר ודרש רפורמה של מבנה הפרלמנט, וכה מאיים היה המעמד עד כי שופטי המחוז, שבאותה תקופה היו גם הממונים על הסדר והביטחון בתחומי משרתם, הורו לחיילים לפנות את ההמון, בכוח. יחידת פרשים בחרבות שלופות הסתערה על האזרחים, אנשי עמל כולם, אחד עשר נהרגו ויותר מ 500 נפצעו תוך זמן קצר, והאירוע, שנודע בשם "הטבח של פאטרלו" (Peterloo massacre) מהווה הד אירוני להצלחות הצי הבריטי בקרב ווטרלו (Battle of Waterloo) ארבע שנים קודם לכן. כתוצאה מאירועים אלה חוקק הפרלמנט סדרת חוקים (Six Acts) כדי להקל על כוחות הביטחון לשמור על הסדר ולמנוע התקוממויות ומרי בקרב בני המעמד הנמוך. כך נאסרה התקהלות ועריכת אספות, והוחלה צנזורה על העיתונות. אם כי לא ניתן היה למנוע מעיתונאים רדיקליים להמשיך ולפרסם כתבות וביקורות נגד הממשל, ובין האינטליגנציה היו בעלי דעות רדיקליות שפרסמו את רעיונותיהם החברתיים בעיתונות ובעלונים.

לכל אלה יש להוסיף את המתחים על רקע דתי בין האוכלוסייה באירלנד למשל, מתחים שמצאו ביטוי במרי מזוין, כמו זה שפרץ בשנת 1798, שהביא לשפיכות דמים ולרדיפת התושבים על ידי השלטון והעמיק את הקרע בין נציגי השלטון לתושבים.

ובנוסף, בערים הגדולות ובלונדון הבירה התקיים מעמד חברתי שקולו לא נשמע במסגרת המוסדות החברתיים המקובלים כולל הפרלמנט: בני מעמד העמלים העירוניים שרבים מהם הגיעו לעיר כדי למצוא מחיה ושמשו בתפקידים שוליים במסחר ובתעשייה, כסוורים בנמלים ומלחים פשוטים על ספינות המסחר, כפועלים שחורים במפעלים (ובעיקר המטוויות) שהנצו ברחבי הממלכה ככל שהמהפכה התעשייתית, שראשיתה במחצית המאה ה 18 לספירה, התפתחה והשתכללה. ובנוסף, בצד אנשים עמלים אלה, גברים נשים וטף, היו גם מי שפרקו עול וחיו חיי פשע וניצול של אחיהם. רק בתקופת שלטונה של המלכה ויקטוריה, כשהליברלים התחזקו וביססו את האידיאולוגיה שלהם הושם קץ לניצולם של ילדים ופועלים, בעיקר על ידי פעלו של ראש ממשלתה בנימין ד'יזראלי אולם שכונות עוני הפכו לחלק של הערים הגדולות.

מנהיג תנועת הלדים "המלך לד"

ואולם, למרות כל אלה, למרות התמיכה של חלק מהאינטליגנציה שהשמיעה ברמה את קולה בדרישות המהפכנים בצרפת, למרות התגבשותו של מעמד הפועלים כמעמד מנוצל בערי התעשייה, למרות מתחים ששררו גם בקרב אנשי הכנסייה על תפקידה של זו ועל עקרונות דוגמאטיים שעליהם יש לבס את התנהלות הכנסייה האנגלית עד כדי הקמתה של תנועה מתבדלת בעלת עמדות רדיקליות גם בקרב הכמורה הבכירה, הרי שהתבססותם של מעמדות הביניים במהלך התקופה תרמה במישרין לביסוס מעמד השלטון ובית המלוכה, ויתכן שהייתה אחד הגורמים לכך שבניגוד לצרפת, לא עלה בידי תנועות המרי לאיים על השלטון:

מספר בעלי הרכוש בממלכה עלה בהתמדה, גם מקרב האיכרים בעלי החוות (Yeomen) שלא היו מחויבים לבעל האדמות שבשכנות לאחוזתו חיו, ואשר בניהם רכשו השכלה וחלקם הפכו לעמוד התווך של החברה הכפרית ומבין הסוחרים, שכן המסחר בכלל ומסחר במותרות, הלך וגדל. לפיכך יותר אזרחים יכלו להשפיע על הרכב הממשלה על ידי הצבעה לפרלמנט על פי עקרונות ודעות ולאו דווקא באופן מסורתי, על פי היותו של המועמד איש האצולה המקומית והזדקקותם לעזרתו ולתמיכתו. למתבונן מהצד לא ניתן היה אפילו לזהות מיהו אציל כפרי ומיהו סוחר או איכר אמיד, על פי הלבוש, וגם על פי ההשכלה, שכן יותר ויותר בני איכרים נשלחו למוסדות להשכלה ואחר כך שימשו ככמרים כפריים, וגם כמרים בכנסיית הטירות של בני האצולה הגבוהה, כרופאים ואפילו כנוטריונים.

בשנת 1832 חוקק הפרלמנט את חוק הרפורמה (The Reform Act) שקבע שינויים משמעותיים בשיטת הבחירות באנגליה ובווילס כדי "לנקוט בצעדים יעילים ואפקטיביים לתיקון העוולות של שהשתרשו מכל הקשור לבחירת הנציגים לבית התחתון של הפרלמנט". מאחרי החוק עמדו הנציגים הליברליים, המכונים "Wigs" (חובשי הפאות) ששאפו לביסוסה של מלוכה חוקתית ובראשם ראש הממשלה, אף הוא ליברל, הרוזן צ'ארלס גריי (Lord Grey) בניגוד לעמדותיהם של השמרנים, המכונים "Tories".

הדף הראשון של חוק הרפורמה, 1832

העובדה שהמאבק לשינוי במעמד האזרחים והקריאה לרפורמה היגיעו מתוך שורות הנבחרים בעלי המעמד החברתי וההון, והעובדה שהרפורמה של 1832 אפשרה לרבים להשתתף בתהליך הבחירות ואף להיבחר לפרלמנט הביאה לשמירתו זכויות מעמדות הביניים בחקיקה ובמדיניות הפנים. אמנם לעתים תוך מאבקים מרים, בניגוד לעמדת יורש העצר ועושי דברו, אך כחלק ממדיניות היום יום, חיזקה את הקשר שבין המעמדות ומנעה ניכור חדשות ושנאה כמו בצרפת מחד גיסא, כמו גם אפשרה חיים של כבוד ורווחה יחסית לאיכרים ובסופו של דבר גם לפועלים במפעלי התעשייה. לאחר תקופה של מהומות נרגעו הרוחות ושקט שרר ברחבי הממלכה.

חקיקת חוק הרפורמה, 1832, ג'ורג' הייט

כך, לאחר אי יציבות בראשית תקופת העוצרות ומתוך הפתיחות לאופוזיציה ולדעותיה דווקא התחזק מעמד הפרלמנט והתבססה מפלגת אופוזיציה לשלטון, אשר בהדרגה הלכה ותפשה מקום של חשיבות במדיניות הפנים, והיה זה אחד הגורמים שסייעו לשימור מעמד הכתר הבריטי, במיוחד מפני שהפרלמנט ייצג עמדות ליברליות יותר ויותר, הן בין המתנגדים למדיניות יורש העצר והן מקרב נבחרים שייצגו בפועל את מעמדות הביניים ואת האצולה הכפרית.

בנוסף, הפריחה התרבותית והשגשוג הכלכלי של תקופה זו, שמצאו ביטוי בראוותנות האצולה הגבוהה וחוג המכרים של הנסיך העוצר והמקורבים אליו, השפיעו גם על האצולה הכפרית ועל מעמדות הביניים ובניגוד לצרפת שבה היו האיכרים רעבים ללחם ומדוכאים חיו עמיתיהם באיים הבריטיים (במיוחד באנגליה) ברווחה יחסית ורבים ברווחה של ממש. אמנם שגשוג זה תבע את קרבנותיו מקרב בעלי הון שלא השכילו להתאים את דרך ניהול המפעלים או אחוזותיהם במושבות ומקרב האיכרים שאינם בעלי אדמות במיוחד בשל התנאים האקלימיים הקשים, אולם בניגוד לצרפת שבה למשל לא נעשה שימוש בגידולים שהובאו מ"העולם החדש" ואשר התאימו יותר לתנאים אלה כגן תפוחי אדמה וזריעת שעורה במקום חיטה כדגן, בכל זאת השכילו האיכרים ברחבי הממלכה למצוא פיתרון לקרה שאיימה על היבולים בצרפת ואשר גרמה שם לרעב מתמשך.

וכך, העובדה שבני המעמדות הבינוניים יכלו לתת ביטוי לשאיפותיהם, לבקר בגלוי את הנסיך העוצר על אורח חייו המופקר והתאוותני, את רדיפתו אחר תענוגות, שתייה, סביאה ובזבוז הכספים הראוותני שלו בהימורים ונשפים, ולמצוא מזור באנשי ממשלתו שהתנגדו להעלאת המסים ולהטלת עול הוצאות הממשלה על כתפי מעמדות הביניים, הביא ליציבות חברתית מסוימת במחוזות הממלכה, ואפילו בבירות המחוזות ועריהן. כך למשל הפרלמנט הצליח לבטל את המסים בשנים שבהן גרמה הקרה לאובדן יבולים, ובלחץ הפרלמנט ודעת הקהל נאלץ המלך ג'ורג' הרביעי, שביקש להכריז על נישואיו כבטלים, להימנע מבקשתו זו ולהמשיך את חייו בצד המלכה קרוליין לה נישא, למרות הניכור ביניהם ולמרות שהייתה פעילה בתנועות רפורמה שהתנגדו למדיניותו.

קריקטורה המציגה את כוחם של האיכרים, המגרשים את נציגי השלטון (השופטים) בכותרת: "אנשי הכפר משליכים את האשפה"

ורק דרי שכונות המצוקה של הערים הגדולות ופועלי המטוויות נותרו בצדם של פריחה ושגשוג אלה, אנשי עמל שחיו בשכונות המצוקה בשכנות לגורמים אנטי חברתיים שבחרו בפשע ובחיים של ניצול עמיתיהם העניים. נראה כי האצולה הכפרית ובעלי הקרקעות במחוזות ראו את תפקידם כתומכי האיכרים ודאגו לרווחתם בעוד שבעלי ההון מקרב הסוחרים ובעלי המטוויות ניצלו את הפועלים שהתגוררו בשכונות המצוקה ולפיכך מסמן הבדל של ממש בין ההשכלה והתקווה להם זכו ילדי הכפר לעומת בני גילם בעיר.

על תקופת העוצרות ידוע לנו היטב מהספרות שנכתבה במהלכה והמתארת אותה, על אורח החיים של בני המעמדות השונים, תקוותיהם, מאבקיהם ורגשותיהם. בצדה נותרו לנו המבנים, הרהיטים, התכשיטים והציורים, שבהם מתוארים חיים אלה, ברחבי הממלכה ובקרב בני המעמדות השונים. קולם של בני העיר העמלים לא נשמע בספרות זו, שאורח חייו של הנסיך העוצר השפיע עליהם לרעה, ובמיוחד מפני שעדיין לא קם להם דובר מקרבם כמו שארע רק שנים רבות לאחר מכן כשבין הסופרים היו גם מי שחיו כבנים לאנשים אלה ולאיכרים שנאלצו עדיין לחיות כצמיתים מפני שלא הייתה להם בעלות על אדמה כגון צ'ארלס דיקנס, שחי בראשית המאה ה 19 לספירה ופלורה תומפסון שתיארה את החיים במחוז אוקספורדשייר לקראת שלהי המאה ה 19 לספירה.

ועם זאת, עולה מספרות תקופת העוצרות נימה אופטימית. יחס של כבוד שרר בין בני האצולה הכפרית ואנשי מחוזם, משרתיהם והאיכרים. הבוז שרחשו חלק מבני האצולה הגבוהה כלפי האצולה הכפרית לא אפיין את כל שכבותיה, וזחיחות הדעת של הנסיך העוצר, שבראש מענייניו היו מסיבות נשפים ותענוגות למיניהם לא מנע, על פי המתואר, מנתיניו עליהם נסובים הסיפורים שנכתבו בתקופה זו, את הכבוד שרחשו לבית המלוכה בכלל ואת רגשות הפטריוטיות כלפי הממלכה, הן אלה שנכתבו באנגליה והן אלה שנכתבו בחלקים אחרים של הממלכה.

דמות הנסיך העוצר בקריקטורות בנות התקופה, פרי עטו של George Cruikshank:

Prince of Whales "נסיך הלווייתנים" (whales) על משקל תארו "Prince of Wells"

קריקטורה משנת 1816 המתארת את האכזבה מהנסיך העוצר שהכול קיוו כי יקדיש את מרצו וזמנו לניהול ענייני הממלכה בכותרות: אדון, לא-אדון, ו: עוצר (משחק מילים על הביטוי gent כקיצור לתואר gentleman במשמעות אדם משכיל ומעודן) והמילית re (והתחילית)"..."באשר ל" כלומר: עוצר =באשר לאדון המשכיל והמעודן

תיאור נשף שנערך לרגל יום הולדתו של הנסיך העוצר בשנת 1812 המתאר את הנסיך ואורחיו יוצאים במחול בעוד מחוץ לארמון המונים הסובלים חרפת רעב

המלכה מופיעה על במת הפקת תיאטרון החובבים של המלך ג'ורג' הרביעי המציג עם חבריו את "דון ג'ובאני" ומזכירה למלך כי הוא נשוי....