סקירה של היצירות הספרותיות של תקופת העוצרות מגלה כי בקרב יוצריה גדול מספרם היחסי של נשים, ועובדה זו מתמיהה במיוחד מכיוון שבתקופה זו לא הייתה האישה אדונית לעצמה וחייה הוכתבו על ידי בעלה, או בצעירותה על ידי אביה ואמה (שבוודאי נקטה בעמדות הבעל כיוון שהיא עצמה נשענה על רכושו ומעמדו). גם מי שלא נישאה הייתה מחויבת לכללי התנהגות שלא אפשרו לה חופש תנועה, אפילו עמד לרשותה הון שאפשר זאת, אלא בליווי של בת לוויה ולמקומות מסוימים ומוגדרים. כלומר, אפילו את המקומות עליהן מספרת האישה לא יכלה להכיר אלא אם התלוותה לבני משפחתה לביקור ושהות בהם, אם הייתה בעלת הכנסה עצמאית ועשתה זו בחברה של אישה נוספת, בגיל מתאים, או מפי שמועה. וכמו שנאמר לעיל, גם מי שהתאפשר לה לבקר במרכזי התרבות והבילוי של התקופה, הייתה מחויבת לכללי התנהגות שדרשו ממנה להתלוות לבת לוויה, ונמנע ממנה לבקר במועדונים (שיוחדו לגברים), לחרוג משעות מוגדרות של הפעילות החברתית או לבקר באתרים שבהם לא היה מקובל שנשים תבקרנה. בנוסף, שלא כמו היוצרים שרובם חיו חיי חופש והרפתקאות, סיירו בעולם, חלקם נישא מאהבה לנשים שפגשו במהלך ביקוריהם באירופה, ורובם זכו להשכלה במוסדות המובילים של התקופה להשכלה גבוהה, בין אם נולדו למשפחה אמידה או בשל כישוריהם, נשענה השכלתן של המשוררות והסופרות על לימוד ביתי ולימוד עצמי ובמוסדות חינוך שהוקמו על ידי הממשל המחוזי עבור ילדי המחוז, על ידי קריאה ושיחה עם מכרים שמידת השכלתם ודעותיהם החברתיות והפוליטיות תלויה במעמדם החברתי ובהשכלתם הם. גם מי מהמשוררים שגורלו לא שפר עליו והוא חי בראשית דרכו חיי עמל ועוני, היה ביכולתו לנוע ממקום למקום כדי לנסות לשפר את מעמדו הכלכלי, דבר שנבצר מהנשים הדרך כלל. עובדות אלה מעצימות את הישגיהן פי כמה וכמה. שכן הנושאים, הרעיונות והעמדות שספרות הנשים הזו מבטאת, בהתאמה לסוגה הספרותית, מאפיינת הן את יצירות הגברים והן את יצירות הנשים. על רקע האפשרויות שעמדו לפני הגברים, יכולתם להיחשף לדעות שונות ולעשות מעשה של ממש, בהתאמה לאופיים, כמו חיפוש עבודה, או הגירה, ואפילו לשאת ולתת עם בתי דפוס, אכן מועצם הישגן של הנשים היוצרות, ומספרן הגדול מצביע על כישרון, כישורים ויכולת. בנוסף, סופרות אלה שהעניקו למיליונים שעות של אושר שחוו בקריאת היצירות האלה, הן המקור המרכזי שלנו לחיים בתקופה. הן שמיישמות את עקרונות התפישה החברתית והפילוסופית שלהן, אותה גיבשו במהלך חייהן ומתוך למידה עצמית, על חיי גיבוריהן. את הרעיונות למדים הקוראים מתוך עונג הקריאה המלווה במחשבה וברפלקציה על האירועים המתוארים או מבין שורות השירה.
ובכל זאת, חיי החברה בבירה ובמקומות הבילוי האופנתיים, שהתבססו על נשפים, ביקורים בתיאטרון, טיולים ברגל ובכרכרות בפארקים האופנתיים וביקורים רשמיים בשעות המיועדות לכך בבתי מכרים, שמטרתם בילוי והנאה, כמו גם חיפוש בעל או אישה עבור הבנות והבנים, אפשרו יצירת קשר בין מי שחלק תחומי התעניינות בספרות וברעיונות חברתיים ופוליטיים. כך נוצרו חוגים חברתיים של אינטליגנציה, נשים וגברים, בחסות מארחת שבביתה ניתן היה לערוך מפגשים ושיחות בנושאים ספרותיים ופוליטיים ולהכיר את עמודי התווך של עולם היצירה והפוליטיקה. פרסומם של ספרים עיתונים וכתבי עת אפשר למי שביקש לקנות דעת להיות מעודכן בכל הקשור לתוצרי האינטליגנציה ואף להגיב עליהם בכתב. בסופו של דבר, גם מי שידו קצרה מלשלם עבור הדפסת חיבוריו בדפוס, ועשה מאמץ לפנות לבעלי הון שהיה להם עניין לקדם את השירה והספרות לסייע בפרסום כתביו. יתכן שהיו בין מי שרכשו חיבורים וקבצי שירה אלה גם מי שביקשו להראות כמשכילים משראה הספר אור הגיע גם לידי אוהבי הספר, ואם הפך משורר או סופר לנושא שיחה בערבי הבידור, עלה בידו אפילו להתפרנס, מיכולותיו הספרותיות. בסלונים הספרותיים של התקופה בלטו הנשים היוצרות אך הן פעלו לעתים בסיוע הגברים ובדרך כלל בתמיכתם האישית והכלכלית, וכך אפשרה התקופה לנשים רבות למצוא את מקומן בחברת אנשי רוח ויוצרים ולתרום מיכולותיהן. זאת ועוד, מכיוון שבין היוצרים היו בעלי הון ואנשים חסרי כל, העובדה שכולם פעלו זה בצד זה, ובשיתוף פעולה, תרמה בהדרגה להסרת מחסומי המעמד, ומתוך הפעילות האינטלקטואלית צמחה חברה ששמה בראש מענייניה את ההשכלה וחופש הביטוי, תמכה באלה שלא שפר עליהם גורלם בהיבטים כלכליים בין חבריהם ובכלל (גם כערך מוסרי) ומפני שבין היוצרים היו מי שזכו בתארי אצולה גם להצבתם של סופרים ומשוררים כבעלי חשיבות לקיומה של החברה כמצביאי הצבא והפוליטיקאים.
זאת ועוד, סקירה מדוקדקת של חיי האנשים האלה מגלה כי היו בין הנשים כאלה שלא חששו מביקורת החברה ואף נקטו פעולה של ממש כדי לבטא את עמדותיהן, ומסתבר כי ההשכלה שרכשו גם בני מעמדות הביניים ואפילו המעמד הנמוך, במיוחד דווקא באזורי הפריפריה, הייתה כזו שאפשרה להם לפרוץ את מעגל הבערות ולהפוך לעמוד תווך של החברה האינטלקטואלית היוצרת: הן אלה שלמדו מאבותיהם האיכרים או האצילים המקומיים והן אלה שלמדו במסגרות החינוך הממומנים על ידי הרשות, לאמר: ההשכלה וחיפוש הדעת היו עיקרון מנחה של כל שכבות החברה למעט אולי דרי משכנות העוני בערים, כפי שנזכר לעיל, בשל תנאי חייהם הקשים אשר יצרו מעגל קסמים שבו ההורים לא העניקו את עיקרון חיפוש הדעת לילדיהם וחוזר חלילה...
כדי לעמוד על תרומתן ומיוחדותן של הנשים היוצרות בתקופת העוצרות יש להכיר את התוצר הספרותי של התקופה בכלל, את החיבורים מהם שאבו הסופרות את דעותיהן ורעיונותיהן, ואת הרקע ליצירתן, ובמיוחד דעות הקשורות למעמד האישה ולזכות לחינוך ולהגנת כל הנתינים על ידי החוק. לפיכך יובאו להלן פרטיהם של כמה מהבולטים שביוצרים הגברים של אותה תקופה, שכולם הפכו לנכס צאן ברזל של הספרות המייצגת את הממלכה המאוחדת בעת החדשה[1].
[1] כל הביוגרפיות המובאות להלן, הן של היוצרים והן של היוצרות, ערוכות על פי סדר כרונולוגי. כולם נבחרו בשל תרומתם לתרבות ולשיח הפוליטי חברתי בדורם, השפעתם על יוצרים צעירים בני תקופתם ובשל ההשפעה והחשיבות הנודעת להם כיוצרים (סופרים משוררים והוגי דעות) עד היום.