וולטֵר סקוט (1771 – 1832): חייו, פעלו לשימור המורשת של סקוטלנד, תפקידו בגילוי תכשיטי הכתר הסקוטי, ומורשתו

(Sir Walter Scott), 1771 – 1832, משורר, מחזאי וסופר יליד אדינבורו, בירת סקוטלנד. סקוט היה הראשון בסופרי סקוטלנד שכתב בשפה האנגלית וזכה להכרה ותהילה בכל העולם עוד בחייו, השפיע על הספרות האנגלית והסקוטית והותיר מורשת ספרותית חיה.

בין חיבוריו הנודעים אייבנהו, (Ivanhoe), סיפור המתרחש בתקופת מסעי הצלב; רוב רוי מקגרגור (Rob Roy), שבו מתוארות קורותיו של הגיבור הסקוטי רוב רוי ומאבקו באצולה עושה דברו של המלך למען הצדק ונגד עושק ורדיפת בני עמו;

השיר "הגבירה מהאגם" (The Lady of the Lake), המביא דרך תיאור אהבתם של שלושה גברים לעלמה בשם אלן מתולדות סקוטלנד;

הנודע שבחיבוריו, הרומן ההיסטורי וויברלי (Waverly) שעלילתו מתרחשת בתוקפת המרד היעקוביני להשבת כס השלטון לבית סטוארט, דרך עיניו של חייל אנגלי הנקרע בין מורשת סבו, שתמך במורדים, לבין אביו שהתנגד למרד ותמך במלך האנגלי. הסיפור מבטא את אמונתו הליברלית של סקוט כי אין להפלות בין בני האדם בשל מוצאם מינם או הכנסתם ומעמדם הכלכלי והחיבור מעצים את חשיבות הסובלנות וקורא לרפורמות חברתיות; המשכו של חיבור זה בכותרת "לבו של מידלות'יאן" (The Heart of Midlothian) [מידלות'יאן הנו מחוז בסקוטלנד ובחיבור גם מסמל שם זה את בית הסוהר של אדינבורו] על אירועי המהומות בשנת 1736 בהם נהרגו אזרחים סקוטים מאד שומרי בית הסוהר ומתאר אירוע אמיתי (בשמות בדויים) שבו נערה הלכה ברגל ללונדון כדי לזכות במחילה לאחותה שהואשמה בהריגת בנה, אך הייתה חפה מפשע. בתיאור דמותה הצנועה של גיבורתו בת למעמד נמוך, שם המחבר ללעג את הממסד הדתי בתקופתו; סיפור האהבה הטראגי "כלתו של למרמור" (The Bride of Lammermoor) המתרחש בסקוטלנד בתקופת שלטונה של המלכה אן, ורבים נוספים.

סקוט נולד בעיר העתיקה של אדינבורו, בירת סקוטלנד לאביו, עורך דין, וכדי להתגבר על מחלת הפוליו בה חלה בילדותו נשלח לחיות בכפר, על גבול אנגליה, עם סבו וסבתו הורי אביו, בחווה ליד שרידי מבצר תחנת הגבול העתיקה (Smailholm Tower) שרישומה והשפעתה ניכרים בכתביו. כאן למד לקרוא ולכתוב על ידי דודתו, ג'ני, ממנה שמע את רוב האגדות וסיפורי העם שכה הרשימו אותו ומצאו ביטוי ביצירתו. בשנת 1775, שב לאדינבורו עם דודתו עימה גם ביקר בשנה זו בעיר באת' שהייתה מרכז חברתי של האצולה ובעלי ההון, שהרי למעיינות של באת' נודעה השפעה של ריפוי, והוא עדיין היה חלש ממחלתו. כך הכיר את מאפייני החברה האנגלית הדקדנטית כשהוא אפוף כבר במורשת הלאומית של סקוטלנד ונופיה, והוא אך בן חמש שנים.

נופי ילדותו של סקוט: Smailholm Tower

בשנת 1779 החל ללמוד בבית הספר הפרטי רב המוניטין באדינבורו (בית הספר המלכותי של אדינבורו). עתה כבר יכול היה ללכת ונהג לערוך טיולים ולחקור את סביבות העיר. הוא נהג לקרוא וקיבל גם הדרכה דתית בכל הקשור לתולדות הכנסייה הסקוטית ועקרונות האמונה הסקוטית הפרסביטרית . עם סיום לימודיו בילה שוב עם דודתי ג'ני בעיר השוק קלסו, שעל הגבול עם אנגליה, שם הצטרף לתלמידי בית הספר של העיר, ושם גם קשר קשרי חברות עם מי שבבגרותם הקימו בית דפוס והוציאו לאור את יצירותיו: האחים ג'יימס וג'ון בלנטיין.

בשנת 1783 החל סקוט את לימודיו (לימודים קלאסיים) באוניברסיטה של אדינבורו, והוא בן 12 שנים. בשנת 1786 הצטרף כשוליה למשרדו של אביו והתעתד להתקבל כחבר באגודה הסקוטית של עורכי דין שהם חתמים רשמיים של הוד מלכותו . הוא לא זנח את פעילותו הספרותית והצטרף לערבים חברתיים שעניינם ספרות וענייני חברה ופוליטיקה בסלון של פרופסור אדם פרגוסון, אביו של חברו ללימודים באוניברסיטה, שם פגש את המשורר הסקוטי תומס בלקלוק שהציגו לפני חוג המשוררים והסופרים שכינס המשורר ג'יימס מקפרסון הידוע בשם "אוסיאן" (על שם גיבור חיבוריו של מקפרסון שעניינם המיתולוגיה הסקוטית). בהיותו בן חמש עשרה גם פגש את רוברט ברנס (ר' לעיל) בעת שהאחרון שהה באדינבורו. סקוט חזר לאוניברסיטה כדי להתמחות במשפטים ולמד לפיכך כנדרש גם אתיקה והיסטוריה כללית ובשנת 1790 סיים חוק את לימודיו והפך לעורך דין ובשנת 1792 גם התקבל כחבר באגודת עורכי הדין של סקוטלנד. את ביקורו הראשון באזור הגבעות הסקוטי ערך כעורך דין והיה אחראי על פינוי של אדם מביתו. אירוע זה הטביע עליו את חותמו לעתיד.

פעלו הספרותי

משנות ילדותו וגם כאיש צעיר היה סקוט מוקסם מהמסורת הסקוטית כפי שהכירה באזור הגבול. הוא אסף סיפורי עם בהתמדה, ופיתח שיטה לרישום כל מה ששמע ממספרי סיפורים על ידי שימוש באיורים וחריטה על זרדים כדי להימנע מוויכוח עם מי שסברו שסיפורים אלה יש להעביר מפה לאוזן ואין להעלותם על הכתב ולהדפיסם. בגיל 25 שנים החל בכתיבה של ממש. ראשית תרגם יצירות מגרמנית לאנגלית והראשונה בהם הציגה תרגום בחריזה לאוסף הבלדות של גוטפריד ברגר. אחר כך פרסם שלושה כרכים של הבלדות של אזור הגבול הסקוטי בכותרת: "המסתורין של אזור הגבול הסקוטי" (The Minstrelsy of the Scottish Border) אותן קיבץ וערך. שלושת הכרכים האלה מעידים על נטייתו לתולדות מולדתו ואהבתו אותה. הרי כתוצאה של מחלת הפוליו צלע סקוט ולמרות שהיה מטייל נלהב ברגל העדיף את החופש שהעניקה לו הרכיבה. מכיוון שמחלת ילדותו מנעה ממנו מלהצטרף לצבא, התנדב עתה למשמר הגבול הסקוטי שהיה מושתת על מתנדבים וחרת על דגלו את ההתנדבות לשמירה על אזורי הגבול ותמיכה לעת צורך בצבא הסדיר.

בשנת 1789 נישא לבתה של אומנת צרפתיה של אחד מילדי אצילי קמבריה, נערה בשם שרלוט, אותה פגש בטיול שערך לאזור האגמים. לזוג נולדו חמישה ילדים אשר רק ארבעה מהם הגיעו לבגרות ולאחר נישואיו, וכדי להעניק למשפחתו ביטחון כלכלי, קיבל סקוט בשנת 1799 מינוי של שריף (אחראי על סדרי משפט במחוז) במחוז סלקירק, (מחוז שהוכרז על ידי המלך) באזור הגבול הסקוטי אותו כה אהב. הראשית נישואיו אכן הסתפק במשכורתו כעורך דין אולם עתה עמדה לרשותו משכורת גבוהה יותר ויחד עם הכנסותיו מכתיבה וירושת אביו הצנועה יכול היה לתמוך במשפחתו ביתר שאת למרות שהיה עליו לעזוב את אדינבורו, שהרי העדיף תמיד את האזור הכפרי בו גדל בבית סבו.

בשנת 1796 הקים חברו ללימודים ג'יימס בלנטיין בית דפוס בעיר קלסו. עתה מצא דרך נוחה לפרם את כתביו. בשנת 1805 ראה אור שירו "מקום מנוחתו של אחרון המשוררים הנודדים" (The Lay of the Last Minstrel ) אשר אחת משורותיו ("שלי היא, מולדתי") נכתבה לימים על לוח המוזיאון לזכר המשוררים והסופרים הסקוטיים, לזכרו ולציון שירתו, ואשר זכה להערכת המבקרים והקוראים ועתידו כסופר נראה מובטח כמעשה קסמים.

כריכת השיר "מקום מנוחתו של אחרון המשוררים הנודדים"

לוח האבן עליו חרוטות המילים: "שלי היא, מולדתי" מחוץ למוזיאון המשוררים והסופרים הסקוטיים באדינבורו

במהלך העשור הבא פרסם שירים נוספים ובהם גם "הגבירה מהאגם" (The lady of the lake) (1810) שעלילתו מתרחשת במחוז סטרלינג של סקוטלנד; ושיר העלילה (אפוס) "מרמיון" (Marmion ) (1808) שמספר על אירועי קרב פלודן שנערך בשנת 1513 בין הסקוטים ומלכם ג'יימס הרביעי לבין הצבא האנגלי; זאת ועוד, חלק מתרגומיו מגרמנית הולחנו על ידי פרנץ שוברט והפכו ידועים בעולם כולו. בשנת 1809 שכנע את חבריו להעביר את בית הדפוס לאדינבורו והפך לשותפם. עתה גם קרא דרור לדעותיו הפוליטיות וכתומך באיחוד סקוטלנד עם אנגליה תחת שלטון בית מלוכה אחד סייע בהקמת כתב עת למען הפצת רעיון האיחוד ואף כתב מספר מאמרים עבורו.

בשנת 1813 הוצע לסקוט תפקיד המשורר הרשמי של הממלכה המאוחדת אך הוא דחה את ההצעה והתפקיד ניתן לרוברט סאות'לי.

סקוט ניסה גם לתעד ולחקור את המסורת הספרותית שהועברה בעל פה בסקוטלנד ופרסם מספר מאמרים על מורשת אזור הגבול של סקוטלנד, כמו גם שירים ורומנים המבוססים על מורשת זו. את הרומן ההיסטורי הראשון שכתב, על המרד היעקוביני, (וויברלי) פרסם בעילום שם, בעיקר משום שכתיבת פרוזה נחשבה עדיין לפחות ראויה מכתיבת שירה. הצלחתו של הרומן הביאה לכתיבת דרת רומנים היסטוריים שעל כולם חתם בשם "מחבר וויברלי", ואלה כה נודעו ברחבי סקוטלנד ואנגליה עד כי מחברם, שנותר עלום, כונה "הקוסם מהצפון". כשנודעה זהותו, מסופר כי כאשר התארח הנסיך העוצר בשנת 1815 באדינבורו, ביקש לפגוש את "המחבר של וויברלי".

גם סדרת הסיפורים שפרסם בשנת 1919 "סיפורים של בעל האחוזה" (Tales of my Landlord) נחשבים לעתים כהמשך של סדרת וויברלי ובם מוקדשים לחיים במחוזות סקוטלנד. הידוע שבסיפורים אלה, "כלתו של למרמור" (The Bride of Lammermoor) מספר את תולדות משפחת דאלרימפל (Dalrymple) שחיה באזור הררי בשם Lammemuir Hills בדרום סקוטלנד ומתרחש בשנת 1699. בסיפור מתאהבים לוסי לבית אשטון ואדגר לבית רייבנסווד, המשתייכים לשתי משפחות יריבות ונשבעים זה לזו אמונים. לפיכך נאלצת לוסי להפר את שבועתה ובלחץ אמה להינשא לארתור בקלו, איש אמיד. לוסי נתקפת דיכאון דוקרת למוות את בעלה בליל הכלולות, מאבדת את שפיותה ומתה. ליצירה זו הייתה השפעה רבה על עולם האמנות ובפרות: כך בשנת 1812 פרסם הצייר הצרפתי יוג'ין דה לה קרואה (Eugène Delacroix) דיוקן (עצמי) המתאר את אדגר רייבנסווד המלנכולי, ובשנת 1835 השפיע הסיפור על דוניצטי (Donizzetti) שחיבר את האופרה Lucia di Lammermoor.

עוד בין הסיפורים בקובץ זה גם "מוסריות" (Old Morality) המרחש בין השנים 1679-1689 שהרקע לעלילתו הוא הרצח של הארכי הגמון ג'יימס שארפ, כלומר המתחים הדתיים ושלטונו האכזר של מי שהיה נציב המשטרה במחוזות דרום מערב סקוטלנד, האציל גרהאם לבית קלאברהאוס. המקורות לסיפור זה היו הבלדות וסיפורי העם שליקט סקוט במחוז הגבול אותם פרסם בקוץ בשם "שירי המשוררים הנודדים של אזור הגבול הסקוטי". הכשרתו המשפטית של סקוט אפשרה לו את עומק הבנת האירועים עליהם הוא מספר שכן עלילת הסיפור מתרחשת לפני שנת 1707 שבה הוחל חוק האיחוד (בין אנגליה לסקוטלנד) והחוק האנגלי לא הוחל אז על סקוטלנד, וגם לאחר האיחוד שרר בסקוטלנד חוק המשלב את שתי מערכות החוק: האנגלית והסקוטית, זו בצד זו. כך הסיפור מתאר את התפתחות הלאומיות הסקוטית אך משקף גם רגע נדיר של התגבשות הריבונות הבריטית: חוק Habeas corpus (הידוע גם בשם "ההוראה (צו) רבת הכוח (העצומה) Great Writ) המחייב את השלטון להביא אל בית המשפט כל אדם שנעצר בכל עוון או אשמה ולהמציא לבית המשט הוכחות של ממש להאשמות נגד האדם, שנחקק על ידי הפרלמנט בשנת 1679. הרעיון של חיזוק הריבונות של ממלכה על ידי הענקת חופש וחירות לנתינים נדון גם ברומן ההמשך "אייבנהו" המתרחש בתקופת החתימה של המלך ג'ון על המסמך הידוע בשם "מגנא כרטא", או כתב הזכויות של החירות באנגליה" (The Great Charter of the Liberties of England) על פיו אין למלך מעמד שרירותי בשל מעמדו על פני אציליו. אשר לידיעתו בחוק אמר פעם סקוט כי: "עורך דין שאיננו יודע את תולדות עמו וספרותה איננו אלא בנאי, העושה מלאכתו במוכניות, אך אם הוא יודע ולו מעט ממורשת עמו יוכל להיות ארכיטקט: לתכנן להתאים לתנאי הקרקע את המבנה וליצור".

אייבנהו הנו הרומן הראשון שבו מתאר סקוט אירועים שהתחוללו מחוץ לסקוטלנד. העלילה מתבססת על המקורות ההיסטוריים שעמדו לרשות סקוט (כמו חיבורו של הסקוטי ד. היום "תולדות אנגליה") והבלדות על רובין הוד. הרומן זכה, מיד לאחר הופעתו, לתרגומים רבים לחיקויים,ל עיבודים ולהמחזות. סיפור המעשה נסוב סביב שלטון העריצות של בעלי האחוזות מקרב האצולה הנורמנית כלפי התושבים הסכסונים. שניים מגיבורי הרומן מייצגים את האצולה הסכסונית: רוונה (Rowena) ורובין מלוקסלי (הוא רובין הוד). האביר אייבנהו, השב מארץ הקודש, הוא שישיב את הסדר והחוק לאנגליה הכורעת תחת עול הנורמנים בשל נאמנותו למלך ריצ'רד לב הארי ועל ידי יכול המזימה להעברת השלטון לאחיו המשמש כעוצר. כתיבת הרומן בתקופה שבה שימש יורש העצר כעוצר בפועל וזכה לקיתונות של לעג וביקורת, בתקופה של חשש מהאויב בצרפת ועדכון חוק ה Habeas Corpus בשנת 1817 ובשנת 1818 על ידי הפרלמנט מלמדת על דבקותו של סקוט בעקרונותיו כמו גם הצגת דמויות של גיבורים משניים יהודים: יצחק ובתו רבקה מהעיר יורק (אשר לדעת מבקרים רבים היא בעצם גיבורת הסיפור) . כמו בכל הרומנים של סקוט גם כאן מעשי הנבלות והרשע מיוחסים לקיצונים דתיים ופוליטיים שהגיבורים נאלצים להתמודד עם מעלליהם. והמחבר מעלה על נס את הסובלנות ואת פועלם של אנשים ישרי דרך הצופים בנעשה ומחליטים לנקוט עמדה כמעט בעל כרחם. אכן, בתקופת כתיבת הרומן כבר קמה תנועה להענקת שוויון זכויות ליהודים באנגליה.

אייבנהו, איור מתוך ההוצאה הראשונה לאור של הרומן

תכשיטי הכתר של סקוטלנד

וככל שדמיונם של הקוראים הלך ונשבה בחיבוריו של סקוט, בהם באו לידי ביטוי תוצרי מחקריו על החברה הסקוטית ומורשתה העממית והתרבותית כך התעצם פרסומו של סקוט ברחבי הממלכה כולה עד כי הנסיך העוצר העניק לו רשות לחקור את נושא תכשיטי הכתר הסקוטי המכונים "סמלי הכבוד של סקוטלנד" שמקום הימצאם היה עלום ואשר לפי המסורת נראו לאחרונה בעת הכתרתו של המלך צ'ארלס השני. סקוט, ועמו קצינים ואנשי צבא, מצאו את תכשיטי הכתר בתוככי טירת אדינבורו והם הוצגו לקהל בשנת 1818. על פעלו זה זכה סקוט בתואר ברונט מידי הנסיך העוצר והוא זה שהכין, לבקשת העוצר, את ביקורו הרשמי של הנסיך באדינבורו לאחר הכתרתו למלך.

ואולם רק בשנת 1827 הכיר בפומבי בסדרת הרומנים וויברלי כמחברם.

גילוי תכשיטי הכתר של סקוטלנד, בטירת אדינבורו,על ידי סקוט וחבורת הקצינים

תכשיטי הכתר של סקוטלנד: כתר, חרב ושרביט

בשנים 1825-1826 שטף גל של משברים כלכליים את לונדון ואדינבורו. בית הדפוס של בלנטיין, בו השקיע סקוט רכוש רב, נסגר במצב של פשיטת רגל. סקוט רב להכריז על עצמו ככזה, וסרב גם לקבל תמיכה ממעריציו ותומכיו, כולל המלך. הוא הקים משארית רכושו, כולל ביתו, קרן לטובת נושיו, והחליט להמשיך בכתיבה כדי לשפר את מצבו. כך המשיך את יצירתו הפוריה, כתב גם ביוגרפיה על נפוליון בונפרט עד שנת 1831. אז החלה כבר בריאותו להתערער, ובכל זאת יצא למסע הרצאות באירופה, שם התקבל בחום. עם שובו, בשנת 1832, נפטר בביתו שבמחוז הגבול הסקוטי. לאחר מותו המשיכו ספריו להימכר ותוך זמן קצר עלה בדי מנהלי הקרן שהקים לכסות את חובותיו.

את ביתו זה, שבו נפטר, בכפר אבוטספורד שליד מלרוז תכנון ובנה כמעט במו ידיו. עוד בהיותו נער היה מתלווה לאביו בנסיעותיו מסרליק למלרוז. בדרך, היה מקום שבו נהג האב לעצור את הכרכרה ליד אבן דרך לציון מקום אירוע קרב מלרוז בשנת 1526, ליד חווה קטנה בשם קרטליהול אותה רכש סקוט ברבות הימים והפך לביתו בכפר, בית רב חן ויופי מלא ספרים (90000 כותרים היו בספרייתו העשירה) ועתיקות סקוטיות כולל שריונות, רהיטים וציורים. הבית היה עטוי עץ אלון ומלונותיו נשקף נוף מרהיב. סקוט רכש גם אדמות נוספות בסביבת הבית, כאלף אקרים (ארבעה קילומטרים רבועים), כולל דרך רומית עתיקה.

סקוט נקבר במנזר דריבורג ליד פסלו של וויליאם וואלאס, הגיבור הסקוטי בן המאה ה 14.

ביתו של סקוט משמש היום כמוזיאון ומקום כינוסים ואירועים

הספרייה בביתו של סקוט

מראה ביתו של סקוט, 1880~

מראה ביתו של סקוט, כיום

מורשתו הספרותית

למרות שסקוט המשיך להיות סופר פופולארי, לקראת מחצית המאה ה 19 לספירה נזנח הזרם הרומנטי של הספרות לטובת הזרם הריאליסטי וסקוט הפך לסופר שכתביו נתפשו כמתאימים לילדים ולנוער. תופעה זו הלכה והתגברה במאה ה 20 לספירה וכך, בחיבורו "היבטים של חיבורים ספרותיים" שראה אור בשנת 1927, מבקר א. מ. פורסטר את יצירותיו של סקוט המאופיינים "בכתיבה מרושלת וחפוזה" וכי גיבוריו חרי עומק ועלילותיו הספרותיות דלות. לעומת זאת, ההערכה ליצירותיה של הסופרת בת דורו של סקוט, ג'יין אוסטן (ר' להלן) אשר בחייה הוערכו על ידי מעטים, ובהם סקוט עצמו, הלכה וגברה עם הזמן אף כי הביקורת טענה כי משום היותה אישה בחרה בנושאים בעלי מאפיינים נשיים וחסרי עניין לכלל, מפני, שלא כסקוט, לא כתבה חיבורים היסטוריים רחבי יריעה.

ועדיין חשיבותו של סקוט וחדשנותו בדורו לא הועמו גם בדורות הבאים והוא נחשב לאבי הרומן ההיסטורי המודרני וכמקור לחיקוי של סופרים רבים בכל אירופה. לרומן וויברלי חשיבות מכרעת בתנועה לשיקום והחייאת התרבות הסקוטית של אזורי הגבעות אשר נחשב לאזור לא מפותח ומעודן וכמקום מגוריהם ומחצבתם של שודדי דרכים, קיצונים דתיים אנשי ריב ומדון אשר חוללו ועוררו את המרד היעקוביני. סקוט שימש כיושב הראש של האגודה המלכותית של אדינבורו וחבר באגודה המלכותית הקלטית. תרומתו לביסוסה המחודש של התרבות הסקוטית עצומה, אף כי תיאוריו ואזכוריו מלאי הדמיון של מוסדות ומנהגים של גבעות סקוטלנד לא תמיד עלו בקנה אחד עם העובדות, הרי גיבש אותם תוך כדי מסעות נרחבים שערך במולדתו ובמיוחד השכיל לאחד את התרבות של אנשי הגבעות ואנשי אזורי השפלה לתרבות אחת ולהעניק לסקוטים זהות חברתית ותרבותית אחידה. היותו של סקוט בן השפלה שהשתייך לזרם האפיסקופלי של הכנסייה הנוצרית ולא דובר גאלית קתולי בן הגבעות קרב אותו לקוראי האנגלית השמרנים. אין ספק שהשינוי כלפי סקוטלנד כאומה וכתרבות שחל באנגליה הוא בעיקר בזכותו שהרי בתקופת שלטונה של המלכה ויקטוריה הייתה נטייה של האריסטוקרטיה לאמץ ולנטות לכל דבר שהוא "סקוטי" ומשפחות אצולה רבות חפשו שורשים סקוטיים באילן היחס שלהן, או לפחות עדות לקשר או עם או לנאמנות להמלך הסקוטי שהוגלה, המלך ג'יימס. כך, בשנת 1854, כשנפתחה תחנת הרכבת המרכזית באדינבורו על ידי רשויות הרכבת של צפון בריטניה היא נקראה "וויברלי". סקוט היה חלק מחברה בתהליכי שינוי: הסקוטים, שהיו חברה מפולגת על פי נאמנויות שבטיות התבססו כלאום מאוחד בעל זהות, תרבות, וכלכלה מודרנית. כתביו של סקוט העניקו נופך של אירועי עבר על המאבקים היריבויות והפילוג הדתי המדיני והחברתי שאפיין את סקוטלנד. העובדה שסקוט נקט בעמדה אובייקטיבית בתיאוריו וצא נגד אלימות ושפיכות דמים בכלל כדרך לפתרון סכסוכים העניקה לו מעמד כלל סקוטי למרות תמיכתו באיחוד עם אנגליה. העובדה שהצליח לגרום למלך ג'ורג' החמישי לערוך ביקור בסקוטלנד בשנת 1822 השפיעה אף היא על ראיית הסקוטים את ייחודם התרבותי ככזה שאיננו מכריחם להיות נפרדים מאנגליה בהיבטים פוליטיים.

בשנות השבעים של המאה הקודמת חלה התעניינות מחודשת בסקוט ויצירותיו וכיום מוערכת תרומתו ההיסטורית והספרותית גם במולדתו ובכל העולם וקיימים אזכורים רבים ליצירותיו בספרות המודרנית. משנת 2010 גם מוענק פרס לרומן היסטורי על שמו וטכס הענקת הפרס נערך בביתו.

מצבת זיכרון להנצחת שמו של סקוט, באדינבורו, בה מוצב פסל דיוקנו

בשנת 1826 ניסה הפרלמנט של הממלכה המאוחדת של סקוטלנד למנוע הדפסת שטרות בערך פחות מחמש לירות ברחבי הממלכה כולה. סקוט כתב על סדרת מאמרים – מכתבים עליהם חתם בשם מלאכי מלאגרות'ר שבהם טען לזכותו של הבנק של סקוטלנד להדפיס שטרות בכל ערך שהוא והממשלה נאלצה להיכנע ולהעניק לבנק של סקוטלנד את הזכות להדפיס שטרות בערך של לירה אחת. מאז מופיע דיוקנו של סקוט, על פי דיוקנאות שונים שלו שצוירו במהלך חייו, מצדן האחד של כל השטרות סקוטיים שמדפיס הבנק של סקוטלנד.