(William Wordsworth), 1771 – 1850, אחד מבכירי המשוררים האנגלים בתקופה הרומנטית ולמעשה, מי שיחד עם עמיתו סמואל טיילור קולרידג', (ר' להלן) פרסם בשנת 1798 קובץ שירה (הבלדות הליריות), היה מהמבשרים של עידן השירה של התקופה הרומנטית בספרות האנגלית). לגולת הכותרת של יצירותיו נחשבת היצירה "פרולוג / פרלוד" (The Prelude), שיר אוטוביוגראפי על חייו בצעירותו, אותה הגיה והתאים מספר פעמים ואשר ראתה אור אחרי מותו. משנת 1843 ועד מותו היה גם המשורר הרשמי של הממלכה, (Poet laureate ) כלומר אליו פנו בכל עת שצריך היה לחבר שיר לקראת אירוע ממלכתי.
וויליאם נולד כבן שני מבין חמישה ילדים להוריו, בביתם (כיום מוזיאון לזכרו) שבקורקרמאות', עיר שוק במחוז קמבריה, בצפון מערב אנגליה, אזור המכונה "ארץ האגמים" על שם נופיו, אזור המתואר רבות בשיריו. מכל אחיו היה קרוב ביותר לאחותו דורותי, שנולדה אך שנה אחריו, אף היא משוררת שפרסמה גם רשמים אותם העלתה במהלך חייה על הכתב בפרוזה. שלושת אחיו הנוספים: הבכור, ריצ'רד, היה עורך דין; ג'ון, הצעיר יותר, היה ספן וטבע עם ספינתו, כקברניט, בשנת 1805, וכריסטופר הצעיר שהיה איש כנסייה ועמד בראש טריניטי קולדג' בקיימברידג', מהמובילים שבמוסדות ההשכלה עד היום באנגליה. מכאן ניתן ללמוד כי משפחתו חייה ברווחה והשתייכה למעמד הביניים שהתפתח באותה תקופה במיוחד בערי המסחר. אביו שימש כנציגו לענייני משפט של ג'יימס לואות'ר, האציל לבית לונדסדייל ואף כי בין ילדי המשפחה לבין האב לא שררה קרבה של ממש והאב הרבה להיעדר בענייני עבודה השכיל ללמדם את אהבת הספר בכלל ושירה בפרט והעמיד לרשותם ספרייה רבת כותרים, ומכיוון שאמם לימדה אותם קרוא וכתוב יכלו לנצל את העושר הספרותי הזה שעמד לרשותם.
לאחר מות האם בשנת 1778 נשלח וויליאם לבית ספר בעיר הוקסהד שבקמריה, אחותו עברה להתגורר עם קרובי משפחה ביורקשייר והשניים לא נפגשו במשך תשע שנים. בבית הספר הרחיב וויליאם, שעד כה למד בבית, בבית הספר הקטן בעיר מגוריו שהיה מיועד לילדי המעמדות הנמוכים ובבית ספר יוקרתי יותר בעיר פנרית', שם הושם דגש על לימודי דת ועל מורשת אנגליה, את השכלתו, עתה למד אריתמטיקה, מתמטיקה, גיאומטריה, לטינית, יוונית עתיקה, ומדעים. בנוסף, שם הכיר את בני משפחת הצ'ינסון ובכללם את מי שאחר כך תהייה אשתו, מרי הצ'ינסון.
בשנת 1877 פרסם וורדסוורת' את שיר ביכוריו בכתב עת שראה אור בלונדון (" European Magazine") ובאותה שנה גם החל את לימודיו בקולג' על שם סנט ג'ון בקיימברידג', וקיבל את תוארו כבוגר הקולג' בשנת 1791. את חופשתו הראשונה, כמו רבות אחרות, בילה בעיר הוקסהד, שם הרבה לטייל בחיק הטבע. כבר בשנת 1790 נסע לאירופה וביקר בשוויץ צרפת ואיטליה. צרפת הייתה אז לאחר המהפכה והוא הושפע מהתנועה הרפובליקאית ורעיונותיה. שם גם ניהל קשרי אהבה עם עלמה בשם אנט וואלון אשר אף ילדה את בתו קרולין בשנת 1792 אך בשל קשיים כלכלים ובשל המתח המדיני ששרר אז בין צרפת לבריטניה שב לביתו ללא אהובתו ובתו בהן המשיך לתמוך כלכלית כל חייו. ובנוף, החלת תקופת שלטון הטרור בצרפת ניתקה את וורדסוורת' לחלוטין מכל תמיכה ברעיונות הרפובליקניים הצרפתים ובשל במלחמה בין בריטניה וצרפת גם לא ראה את בתו עד לחתימת הסכמי אמיין בשנת 1802. אז נע שוב לצרפת עם אחותו דורותי אולם הפעם היה כבר מאורס למרי האצ'ינסון. על ביקורו זה חיבר את השיר " ערב רב יופי שלו וחופשי הוא זה" (It is a beauteous evening, calm and free) שבו הוא מתאר טיולים לחוף הים עם בתו בת תשע השנים שלא ראה מעולם עד ביקורו זה. השיר כתוב בצורה מאופקת אך ברור למקרא שורותיו כי המשורר חש חיבה אמיתית לבתו הקטנה, ולאחר מכן שבתה זו גם את לב אשתו מרי, אשר בתחילה חששה כי בעלה יעניק לבתו הבכורה יותר מאשר לילדיהם המשותפים. המשורר אכן המשיך לתמוך בביתו ולנישואיה בשנת 1818 גם העניק לה מלגת מחיה של 30 לירות לשנה וזו שולמה לה עד שנת 1835 ואחר כך הוחלפה בהסדר של תשלום אחד.
הבלדות הליריות: בהקדמה לקובץ הבלדות הליריות מכנה וורדסוורת' את שירתו "ניסוי". בשנת 1793 כבר פרסם שני קבצי שירה "טיול לעת ערב" An Evening Walk) ו"תיאורים" (Descriptive Sketches) ובשנת 1795 קיבל ירושה בת 900 לירות מבן למשפחת קלאברט, עמו למד בקיימברידג', וזו העניקה לו את האפשרות להמשיך ליצור שירה. בשנה זו גם נפגש עם המשורר סמואל טיילור קולרידג' (ר' להלן) עמו יצר קשרי רעות אמיצה. בשנת 1797 עבר וורדוורת' להתגורר בסומרסט בבית אלפוקסטון, ועמו אחותו דורותי, בקרבת ביתו של קולרידג', ושניהם, בסיועה דורותי ובהשראתה, כתבו יחד את קובץ הבלדות הליריות שראה אור בשנת 1798. זהו אחד החיבורים החשובים של התקופה אף כי בתקופתו לא העניק לאף אחד משניהם הילה של חשיבות ספרותית. בקובץ מובא אחד משיריו הידועים והחשובים של וורדסוורת' "מנזר טינטרן" (Lines written a few miles above Tintern Abbey), וגם אחד משיריו הידועים של קולרידג': "שירו של הספן הזקן[1]" ( The Rime of the Ancient Mariner ובמקור The Rime of the Ancyent Marinere). במהדורה השניה, שראתה אור כעבור כשנתיים, הופיע רק שמו של וורדסוורת' על העטיפה והיא כללה את חיבורו "ההקמה לשירים הליריים", הקדמה אשר עד היום נחשבת למעולה שבכל החיבורים על התיאוריה העומדת בבסיס השירה הרומנטית ובה מביא וורדסוורת' את הגדרתו הידועה לשירה: "שטף ספונטני של רגש עז כמו שהוא עולה במחשבתנו בעת רוגע" (the spontaneous overflow of powerful emotions recollected in tranquility).
דיוקן של המשורר וורדסוורת' בשנת 1798, השנה בה החל לחבר את "הפרולוג / הפרלוד"
תיאור השיר "שירו של הספן הזקן" כפי שתיאר גוסטב דורה בתחריט משנת 1876
[1] לכותרת השיר משמעות כפולה שכן קולרידג' משתמש בכתיב הקדום למונח שיר או מעשה המסופר בחרוזים: rime ולא ryme כמקובל כבר בזמנו. למונח כפי שהוא כתוב יש משמעות של כפור, כזה הנוצר על סיפון האניה ביום קרה כשהערפילים וטיפות המים קופאים. כלומר, הספן הוא איש בא בימים שלבו ונשמתו כמו עטופים במעטה של כפור.