ברנס תרם רבות לשימור המורשת הסקוטית באספו ובעריכתו את שירי העם ובכתיבתו מלל ללחנים עממיים. קבצי השירים שערך משמרים את רגשות הגאווה הלאומית של הסקוטים, את תולדותיהם, את יחסם לטבע. הם מתארים את אורח החיים הסקוטי ואת נופי סקוטלנד. העובדה שאת שיריו חיבר בדיאלקט של מחוז הולדתו סייעה להעלאת קרנה של השפה המקומית במחוזות סקוטלנד ולחיזוק מעמדה של השפה הסקוטית ואחרי מותו נכתבו יצירות ספרות בשפה זו.
במיוחד יש לציין את השירים המביעים את דעותיו החברתיות והפוליטיות. אלה הטביעו את חותמם על בני סקוטלנד, פשוטי עם ובעלי הכנסה כאחד, ובמיוחד בשל תנאי חייו הקשים והרקע המשפחתי הצנוע שלו, ומעידה על כך אסופת מכתביו (שראתה אור לראשונה בשנת 1827). כתביו מאחדים את המהגרים הסקוטים למושבות הבריטיות ואחר כך גם לארצות הברית ומאפשרות להם לשמור את מורשתם בצד המוסיקה והריקוד הסקוטים שליוו אתם, וארגונים רבים נוסדו לשימור מורשת זו על שמו. מידי שנה חוגגים סקוטים ברחבי העולם את יום הולדתו בסעודה מסורתית.
שירו "ימים עבָרוּ" מושר בכל רחבי העולם ביום הראשון לשנה האזרחית, ובכל אירוע רשמי או אחר, ברחבי האיים הבריטיים.
ברנס הוא אחד משני משוררים המכונים בשם "המשורר" (The Bard) או ליתר דיוק המשורר הסקוטי, ודי אם יצוין כאם כי השני הוא ויליאם שייקספיר המכונה המשורר האנגלי.