בלייק הותיר יצירות רבות מסוגים שונים:
ספרים מעוטרים:
כל הדתות הן דת אחת (All Religions are One): (1788) קובץ של חיבורים פילוסופיים בנושאי דת.
אין דת טבעית (There is No Natural Religion): ( 1788) קובץ של מסות קצרות בנושאי דת.
שירים של תום (Songs of Innocence ) (1789) קובץ של 19 שירים העוסקים באמנה תמימה של הברואים.
נישואין בין הרקיע לגיהינום (The Marriage of Heaven and Hell ): (1790-1793) חיבור הכתוב במתכונת נבואות המקרא ובו עיקרי אמונתו של בלייק בנושאים שונים.
נבואות על היבשות (Continental prophecies): (1793-1795) סדרה של ארבעה חיבורים שכל אחד מהם מוקדש ליבשת אחרת (אירופה, אמריקה אפריקה ואסיה) ובהם דעותיו של המחבר בנושאים חברתיים ופוליטיים.
החזונות של בנות אלביון (Visions of the Daughters of Albion): (1793) שיר שכולו עלילות גיבורה בשם אות'ון (Oothoon) ואהבותיה. הגיבורה מאוהבת בגבר בשם ת'יאוטורמון (Theotormon) איש המציג עצמו כצנוע וטהור ומלא בתחושה כוזבת של יושר וצניעות על פי תכתיבי הנורמות החברתיות של התקופה. השיר מספר כי אות'ון נאנסת בברוטאליות על ידי גבר בשם ברומיון (Bromion), גבר בעל יצרים עזים ומלא תשוקה, ולאחר מכן נזנחת על ידי שני הגברים האלה כטמאה.
אמריקה: נבואה (America a Prophecy): (1793) שיר זה נכתב בתקופה בה התגורר בלייק בלמברת' שבמחוז סארי (ועל כן מכונה גם מכתבי למברת' או מפרי למברת') והיה הראשון בספרים המעוטרים שיצר והדפיס בלייק על פי הטכניקה שפיתח להדפסת גלופות. החיבור עוסק ברעיונות של מרד המושבות באמריקה ומאבקם להגדרה מדינית עצמית על ידי סיפור מיתולוגי מלא סמלים דתיים.
אירופה: נבואה (Europe a Prophecy ): (1794) חיבור המציג כדמות את "הימים עברו" (העת שבה הבחין האל בין חושך לאור) מתאר את מקורות הנבואה ומתאר את האל הכל יכול (בכינוי תבונה, Nous) היוצר את הסדר האלוהי על ידי קביעת חוקי המתמטיקה והכללים המאפשרים את החיים על פני האדמה והמונעים חידלון. כך מתואר ישו כישות תבונית (Logos) נבדלת היוצרת את היופי. בחזון של בלייק אין גן עדן אך הנחש קיים בו. השיר מרמז על ציפיותיו של המשורר מהמהפכה הצרפתית בכל הקשור לחופש וחירות האדם הקשור לדמותו של ישו יותר מאשר לדמותו של האל הבורא, אך השיר כבר מביע את אכזבתו של בלייק מתוצאות המהפכה שהעצימה אמנם את התבונה אך נטשה את עיקרון היופי ולפיכך גם יצרה כאוס של מאבקים ורדיפות.
הספר של אוריזן (The Book of Urizen ): (1794) אוריזן הוא דמות מיתולוגית שיצר בלייק המסמל את ההיגיון המנוכר כמקור של דיכוי. אוריזן הוא כהן דת קדום והמשורר מספר כיצד הפך כה מנוכר לרעיון האין סוף האמוני ויצר שלטון עצמי של דוגמא דתית קפואה ומשעבדת.
שירים של ניסיון (Songs of Experience ) : ( 1794) אוסף של 26 שירים אותם צרף המחבר לשירי התום. מול שירי התום בהם נפש האדם פורחת כשהאדם חופשי, שירי הניסיון מתארים כיצד נפש האדם קמלה בתנאים של שיעבוד נפשי ורוחני.
ספרו של לוס (The Book of Los ): (1795) ספר זה מעוטר בידי המשורר נמצא רק בעותק אחד (כיום במוזיאון הבריטי) וכחלק מיצירותיו של בלייק קשור לספרי הנבואה של היבשות ולספרו של אוריזן בתכנו, מפני שהוא מתאר את תולדות אוריזן מנקודת מבטו של לוס, במיתולוגיה של בלייק אדם (כלומר ישות פחותה מהמלאכים) המוצג כנביא ומביא את מעשה הבריאה מנקודת מבטו של מי שעליו לבנות עולם מנותק מעולם המלאכים. זהו הספר האחרון שנכתב בלמברת'.
נלווים לספר של לוס גם:
שירו של לוס (The Song of Los): (1795) שהנו שיר עלילה (אפוס) המעניק את הרקע ההיסטורי לספרו של אוריזן ולספרה של אהאניה, וקושר את כל חיבוריו הנבואיים של בלייק למסגרת אחת. השיר מתאר את ההידרדרות המוסרית של בני האדם שהעבדות היא מגורמיה וקשור לתלודות האנושות כמות שהם מתוארים בספרי המקרא.
ספרה של אהאניה (The Book of Ahania ) : (1795) ספר בן שישה פרקים המספר על אהאניה, אשתו או רעותו [ר' להלן: מקור השפעה של אלביון לגבי תפקידה של האישה המשלימה את הגבר כדי שיוכל להשיג את ייעודו ולהתקדש] של אוריזן, ובנם פוזון. השיר מספר כי פוזון מרד באביו והכריז על עצמו כאל. מכאן מתחילה מכת של רדיפות וייסורים המסתיימים בצליבתו של הבן על ידי אביו. לאהאניה לא נותר אלא לבכות את בנה ואת ניכורו של אוריזן.
מילטון: השיר (Milton a Poem): (1804-1811) (ר' לעיל) שיר עלילה (אפוס) המתאר את שיבתו של מילטון לעולם ודיוניו עם המשורר. מילטון, בעצמו משורר ואיש אשכולות, מהווה מורה רוחני למשורר, ויחדיו הם חוקרים את מקורות היצירה ואת מסע החיים של האדם המבקש את האמת.
ירושלים: מקור ההשפעה [ההשראה] של אלביון הגדול (Jerusalem The Emanation of the Giant Albion) ( 1804-1820): האחרון שבכתביו הנבואיים של בלייק ומכיל 100 עיטורי לוחות חרוטים. החיבור מכיל את תולדת האנושות כולה, ללא עלילה כקו מנחה לאורכו, ורוב הגיבורים המסמלים ממלכות או רעיונות הם גם שמות של מקומות. כך למשל אלביון שהחיבור מספר על נפילתו, הוא גבר המכונה גם כלל האנושות המכיל 12 ילדים בנים שהם שבטי ישראל וארבעה יצורים חיים שכל אחד מהם מסמל עיקרון חיים, והוא גם האיים הבריטיים. ומופיעה בשיר גם דמות בשם "מקור ההשפעה [ההשראה] " שהיא אישה בעלת של עיר. לכל גיבור ולכל עיקרון חיים ולכל גיבור יש מקור השפעה שהינו אישה בת דמותו, ורק דרכה ובאמצעותה יכול מי שהוא אדם להתקדש. פילוג בין השניים מביא ליצירת גשמיות מבוססת על חוק ללא מוסר. מקור ההשראה של אלביון היא ירושלים, אישה ועיר אשר בנייתה המחודשת באיים הבריטיים היא שאיפתה של האנושות, ולכן ניתן להגיע באמצעות החמלה, הסליחה, ההתמזגות של האיים הבריטיים (אלביון) עם ירושלים כמקור ההשראה שלו.
באחד הפרקים, בדרך להצגת התכנית לבנייתה המחודשת של ירושלים על ידי הנוצרים, פונה בלייק גם ליהודים ומתארם ככוהנים הקדומים של בריטניה (הדרואידים), שלדעתו היו גורם מסכסך שניסה למנוע את חדירת הנצרות לאיים הבריטיים.
ספרים שאינם מעוטרים
רישומים פוליטיים (Poetical Sketches): (1783) קובץ שירים ליריים וקטעי פרוזה שהייתה להם השעה רבה על בני דורו של המשורר ואחריו, שהידועים שבהם הם שירים לעונות השנה ושיר המוקדש למלך אדוארד הרביעי.
אי לאור הירח (An Island in the Moon): (1784-1785) סטירה שלא הושלמה ובה כמה מהרעיונות שאחר כך התגבשו בשירי התום. החיבור מציג את אי שביעות הרצון של המחבר ממוסכמות חברתיות. החיבור לא נדפס בחיי המחבר וראה אור אר אחרי מותו.
טיריאל (Tiriel): (1789) שיר סיפור המאפיין את סגנון הכתיבה של בלייק. השיר מספר על שני אחים, האר והווה (הם אדם וחווה במיתולוגיה של בלייק) שמרדו בהוריהם ונטשו אותם ובכך איפשרו את השתלטותו של טיריאל בנם כרודן שהיגלה את אחיו האחד לישימון ואת השני אסר בנחושתיים במערה נסתרת ושיעבד את ילדיו אשר לבסוף, בהנהגת אחד מהם מרדו בו, והוא העדיף לצאת לגלות עם אשתו על פני מאסר בארמון. לאחר חמש שנים הוא שב זקן ועיוור עם אשתו הנוטה למות לארמונו לשעבר, מפני שהוא מאשים את ילדיו במחלת אשתו היא אמם. לאחר מותה הוא מסרב לבקשתם להישאר בארמון, מקללם ויוצא שוב לנדודיו. לאחר נדודים רבים הוא מגיע לגן מפואר שבו הוא פוגש את הוריו, שניהם במצב של שיטיון, ומכיוון שכל הוא מסתיר את זהותו ומספר כי הוא הוגלה על ידי האלים שהשמידו את כל בני מינו. כאן הוא גם פוגש באחיו אותו היגלה בעבר, אך אחיו איננו מאמין לו כשהוא מגלה לו את זהותו וסובר כי הוא רוח רעה שבאה לענותו. כך מחליט האחר לשוב לארמון כדי לראות את אחיו, שהרי לא ידע על כל האירועים שאירעו לאחר הגלייתו. גם בעגיעו לארמון כשהשליט בו, בנו המורד של טיריאל מפר לו את האמת מסרב האח להרגע וסובר כי כל הארמון על הדרים בו הנו תעתוע של רוחות רעות. עובדה זו גורמת לטיריאל לזעום שוב על בניו ובסוף השיר מת לרגלי הוריו. השיר הביא לפרץ של תהיות מצד המבקרים שניסו לפענח את הסמלים והרעיונות המתוארים בו וברובו נותר כך עד היום. השיר לא פורסם בחיי בלייק וראה אור אחרי מותו.
המהפכה הצרפתית (The French Revolution): (1791) שיר המסביר את הרקע למהפכה את חוליי בית המלוכה הצרפתי והכנסייה בצרפת ומתאר את הרס הבסטיליה כסמל לחופש.
שיר חופש (A song of Liberty): (1792) הינו שיר קצר המתאר את חדוות הבריות לשמע הידיעה על המהפכה הצרפתית המסמלת תחילת עידן חדש של חופש ושחרור.
וואלה, או ארבעת היצורים (Vala, or The Four Zoas): (1797) הוא אחד מספרי הנבואה של בלייק שהמשורר לא סיים את כתיבתו. גיבוריו הם אורת'ונה, אוריזן, לובה ות'ארמאס, שנוצרו עם נפילתו של אלביון והוא אמור היה להיות סיכום ותמצית המיתולוגיה שיצר המשורר בכתביו, אך נטש את שאיפתו זו בשנת 1807 מפאת כובד המטלה.
בלייק עיטר גם מספר ספרי שירה וספרי פרוזה של יוצרים אחרים.