מיצירותיו של רוברט ברנס (מקור ותרגום)

השיר "ימים עברו"

השיר המקורי

Should auld acquaintance be forgot,

and never brought to mind ?

Should auld acquaintance be forgot,

and auld lang syne ?

CHORUS:

For auld lang syne, my jo,

for auld lang syne,

we’ll tak a cup o’ kindness yet,

for auld lang syne.

And surely ye’ll be your pint-stowp !

and surely I’ll be mine !

And we’ll tak a cup o’ kindness yet,

for auld lang syne.

CHORUS…

We twa hae run about the braes,

and pu’d the gowans fine ;

But we’ve wander’d mony a weary fit,

sin auld lang syne.

CHORUS…

We twa hae paidl’d i' the burn,

frae morning sun till dine ;

But seas between us braid hae roar’d

sin auld lang syne.

CHORUS…

And there’s a hand, my trusty fiere !

and gie's a hand o’ thine !

And we’ll tak a right gude-willy waught,

for auld lang syne.

CHORUS…

ביטוי מילות השיר בהיגוי הסקוטי

Shid ald akwentans bee firgot,

an nivir brocht ti mynd?

Shid ald akwentans bee firgot,

an ald lang syn?

CHORUS:

Fir ald lang syn, ma jo (or ma dear),

fir ald lang syn,

wil tak a cup o kyndnes yet,

fir ald lang syn.

An sheerly yil bee yur pynt-staup!

an sheerly al bee myn!

An will tak a cup o kyndnes yet,

fir ald lang syn.

CHORUS…

We twa hay rin aboot the braes,

an pood the gowans fyn;

Bit weev wandert monae a weery fet,

sin ald lang syn.

CHORUS…

We twa hay pedilt in the burn,

fray mornin sun til dyn;

But seas between us bred hay roard

sin ald lang syn.

CHORUS…

An thers a han, my trustee feer!

an gees a han o thyn!

And we’ll tak a richt‡ gude-willie-waucht‡,

fir ald lang syn.

CHORUS…

הנוסח האנגלי

Should old acquaintance be forgot,

and never brought to mind ?

Should old acquaintance be forgot,

and old lang syne ?

CHORUS:

For auld lang syne, my dear,

for auld lang syne,

we'll take a cup of kindness yet,

for auld lang syne.

And surely you’ll buy your pint cup !

and surely I’ll buy mine !

And we'll take a cup o’ kindness yet,

for auld lang syne.

CHORUS…

We two have run about the slopes,

and picked the daisies fine ;

But we’ve wandered many a weary foot,

since auld lang syne.

CHORUS…

We two have paddled in the stream,

from morning sun till dine† ;

But seas between us broad have roared

since auld lang syne.

CHORUS…

And there’s a hand my trusty friend !

And give us a hand o’ thine !

And we’ll take a right good-will draught,

for auld lang syne.

CHORUS…

תרגום על פי הנוסח האנגלי

ולמען כל אשר היה לפני זמן רב, יקירי,

למען ימים עברו,

נשתה גביע של חמלה,

למען ימים עברו.

האם על ידידינו משכבר הימים להישכח

להמחות מנפשותינו?

האם על ידידינו משכבר הימים

ועל ימים עברו להישכח?

והרי אתה תיטול [תרכוש] כוס משקה

והרי כך גם אני

ויחד נרים גביע של חמלה

למען ימים עברו.

שנינו על הגבעות התרוצצנו

וקטפנו את פרחי החיננית הנאווה;

אך למרחק רב נדדנו

מאז זמנים עברו.

שנינו שכשכנו רגלינו בפלג,

מעלות השמש ועד צהרי היום;

אך ימים רחבים בינינו שואגים

מאז ימים עברו.

והנה היד, חברי הנאמן

תן לי את ידך

ויחד נשתה נכוחה, מלאי רצון טוב

למען ימים עברו!

ביצוע השיר "למען זמנים עברו":

השיר בפתיחת מושב הפרלמנט הסקוטי (הלחן הסקוטי המקורי)

השיר בביצוע של זמרת סקוטית (הלחן הסקוטי המקורי)

השיר בביצוע זמר סקוטי (הלחן הסקוטי המקורי)

השיר בביצוע זמר סקוטי (הלחן הסקוטי המקורי)

השיר בביצוע זמר סקוטי (הלחן הסקוטי המקורי)

השיר בביצוע להקה סקוטית (הלחן הסקוטי המקורי)

השיר באנגלית (הלחן המעובד)

השיר בנגינה על חמת חלילים בביצוע תזמורת משמר הפרשים המלכותי הסקוטי על רקע נופי סקוטלנד

השיר בגאלית ובאנגלית (הלחן המעובד)

השיר באנגלית על רקע המילים

השיר בביצוע התזמורת הסימפונית של הבי בי סי ומקהלה

השיר בביצוע מקהלה על פי הלחן כפי שעובד על ידי בטהובן

השיר בביצוע מקהלת ילדים בשפות שוניות בערב חגיגי של ארגון UNICEF

השיר על טאם או'שנטר

When Chapman billies leave the street,

And drouthy neebors neebors meet,

As market-days are wearing late,

An' folk begin to tak the gate;

While we sit bousing at the nappy,

An' getting fou and unco happy,

We think na on the lang Scots miles,

The mosses, waters, slaps and styles,

That lie between us and our hame,

Whare sits our sulky, sullen dame,

Gathering her brows like a gathering storm,

Nursing her wrath to keep it warm.

This truth fand honest Tam O Shanter,

As he frae Ayr ae nicht did canter:

(Auld Ayr, wham ne'er a town surpasses,

For honest men and bonie lasses.)

O Tam, had'st thou but been sae wise,

As taen thy ain wife Kate's advice!

She tauld thee weel thou was a skellum,

A blethering, blustering, drunken blellum;

That frae November till October,

Ae market-day thou was nae sober;

That ilka melder wi' the miller,

Thou sat as lang as thou had siller;

That ev'ry naig was ca'd a shoe on,

The smith and thee gat roaring fou on;

That at the Lord's house, even on Sunday,

Thou drank wi' Kirkton Jean till Monday.

She prophesied, that, late or soon,

Thou would be found deep drown'd in Doon,

Or catche'd wi' warlocks in the mirk

By Alloway's auld haunted kirk.

Ah! gentle dames, it gars me greet,

To think how monie counsels sweet,

How monie lengthene'd, sage advices

The husband frae the wife despises.

But to our tale:- Ae market-nicht,

Tam had got planted unco right,

Fast by an ingle, bleezing finely,

Wi' reaming swats, that drank divinely;

And at his elbow, Souter Johnie,

His ancient, trusty, drouthy cronie:

Tam lo'ed him like a vary brither;

They had been fou for weeks thegither;

The night drave on wi's sangs and clatter;

And ay the ale was growing better:

The land lady and Tam grew gracious

Wi' secret favours, sweet and precious:

The Souter tauld his queerest stories;

The landlord's laugh was ready chorus:

The storm without might rair and rustle,

Tam did na mind the storm a whistle.

Care, mad to see a man sae happy,

E'en drown'd himsel amang the nappy.

As bees flee hame wi' lades o' treasure,

The minutes wing'd their way wi' pleasure:

Kings may be blest but Tam was glorious,

O'er a' the ills o' life victorious!

But pleasures are like poppies spread:

You seize the flow'r, it's bloom is shed;

Or like the snow falls in the river,

A moment white-then melts for ever;

Or like the Borealis, race,

That flit ere you can point their place;

Or like the rainbow's lovely form

Evanishing amid the storm.

Nae man can tether time or tide;

The hour approaches Tam maun ride:

That hour, o' night's black arch the key-stane

That dreary hour Tam mounts his beast in;

And sic a night he taks the road in,

As ne'er poor sinner was abroad in.

The wind blew as 'twad blawn its last;

The rattling showers rose on the blast;

The speedy gleams the darkness swallow'd;

Loud, deep, and lang the thunder bellow'd:

That night, a child might understand,

The Deil had business on his hand.

Weel mounted on his grey meare Meg,

A better never lifted leg,

Tam skelpit on thro' dub and mire,

Despising wind, and rain, and fire;

Whiles holding fast his guid blue bonnet,

Whiles crooning o'er some auld Scots sonnet,

Whiles glow'ring round wi' prudent cares,

Lest bogles catch him unawares:

Kirk-All oway was drawing nigh,

Whare ghaists and houlets nightly cry.

By this time he was cross the ford,

Whare in the snaw the chapman smoor'd;

And past the birks and meikle stane,

Whare drunken Charlie brak's neck-bane;

And thro' the whins, and by the cairn,

Whare hunters fand the murdered bairn;

And near the thorn, aboon the well,

Whare Mungo's mither hang'd hersel.

Before him Doon pours all his floods;

The doubling storm roars thro' the woods;

The lightnings flash from pole to pole;

Near and more near the thunders role:

When, glimmering tho' the groaning trees,

Kirk-Alloway seem'd in a bleeze,

Thro' ilka bore the beams were glancing,

And loud resounding mirth and dancing.

Inspiring, bold John Barleycorn!

What dangers thou canst make us scorn!

Wi' tippenny, we fear nae evil;

Wi' Asquabae, we'll face the Devil!

The swats sae ream'd in Tammie's noodle,

Fair play, he car'd na deils a boddle.

But Maggie stood, right sair astonish'd,

Till, by the heel and hand admonishe'd,

She ventur'd forward on the light;

And, wow! Tam saw an unco sight!

Warlocks and witches in a dance:

Nae cotillion, brent new frae France,

But hornpipes, jigs, strathspeys, and reels,

Put life and mettle in their heels.

A winnock-bunker in the east,

There sat Auld Nick, in shape o' beast;

A tousie tyke, black, grim, and large,

To gie them music was his charge:

He screw'd the pipes and gart them skirl,

Till roof and rafters a' did dirl.

Coffins stood round, like open presses,

That shaw'd the dead in their last dresses;

And, by some devilish cantraip sleight,

Each in its cauld hand held a light:

By which heroic Tam was able

To note upon the haly table,

A murderer's banes, in gibbet-irons;

Twa span-long, wee, unchristen'd bairns;

A thief new-cutted frae a rape--

Wi' his last gasp his gab did gape;

Five tomahawks wi' bluid red-rusted;

Five scymitars wi' murder crusted;

A garter which a babe had strangled;

A knife a father's throat had mangled--

Whom his ain son o' life bereft--

The grey- hairs yet stack to the heft;

Wi' mair of horrible and awefu',

Which even to name wad be unlawfu'.

Three lawyers' tongues, turned inside out,

Wi' lies seamed like a beggar's clout;

Three Priests' hearts, rotten, black as muck,

Lay stinking , vile, in every neuk.

As Tammie glower'd, amaz'd, and curious,

The mirth and fun grew fast and furious;

The piper loud and louder blew,

The dancers quick and quicker flew,

They reel'd, they set, they cross'd, they cleekit,

Till ilka carlin swat and reekit,

And coost her dudies to the wark,

And linket at it in her sark!

Now Tam, O Tam! had thae been queans,

A' plump and strapping in their teens!

Their sarks, instead o' creeshie flannen,

Been snaw-white seventeen hunder linen!--

Thir breeks o' mine, my only pair,

That ance were plush, o' guid blue hair,

I wad hae gi'en them off my hurdies

For ae blink o' the bonie burdies!

But wither'd beldams, auld and droll,

Rigwoodie hags wad spean a foal,

Louping and flinging on a crummock,

I wonder did na turn thy stomach!

But Tam kend what was what fu' brawlie:

There was ae winsome wench and wawlie,

That night enlisted in the core,

Lang after kend on Carrick shore

(For monie a beast to dead she shot,

An' perish'd monie a bonie boat,

And shook baith meikle corn and bear,

And kept the country-side in fear.)

Her cutty sark, o' Paisley harn,

That while a lassie she had worn,

In longitude tho' sorely scanty,

It was her best, and she was vauntie.

Ah! little kend thy reverend grannie,

That sark she coft for her wee Nannie,

Wi' twa pund Scots ('twas a' her riches),

Wad ever grac'd a dance of witches!

But here my Muse her wing maun cour,

Sic flights as far beyond her power:

To sing how Nannie lap and flung

(A souple jad she was a strang);

And how Tam stood like ane bewitch'd,

And thought his very een enrich'd;

Even Satan glower'd, and fidg'd fu' fain,

And hotch'd and blew wi' might and main;

Till first ae caper, syne anither,

Tam tint his reason a' thegither,

And roars out: 'Weel done, Cutty-sark!'

And in an instant all was dark;

And scarcely had he Maggie rallied,

When out the hellish legion sallied.

As bees bizz out wi' angry fyke,

When plundering herds assail their byke;

As open pussie's mortal foes,

When, pop! she starts before their nose;

As eager runs the market crowd,

When 'Catch the thief!' resounds aloud:

So Maggie runs, the witches follow,

Wi' monie an eldritch skriech and hollo.

Ah, Tam! Ah, Tam! thou'll get thy fairin!

In hell they'll roast thee like a herrin!

In vain thy Kate awaits thy comin!

Kate soon will be a woefu' woman!

Now, do thy speedy utmost, Meg,

And win the key-stane of the brig;

There, at them thou thy tail may toss,

A running stream they dare na cross!

But ere the key-stane she could make,

The fient a tail she had to shake;

For Nannie, far before the rest,

Hard upon noble Maggie prest,

And flew at Tam wi' furious ettle;

But little wist she Maggie's mettle!

Ae spring brought off her master hale,

But left behind her ain grey tail:

The carlin claught her by the rump,

And left poor Maggie scarce a stump.

Now, wha this tale o' truth shall read,

Ilka man, and mother's son, take heed:

Whene'er to drink you are inclin'd,

Or cutty sarks run in your mind,

Think! ye may buy the joys o'er dear:

Remember Tam O Shanter's maere.

תרגום

כאשר הרוכלים נוטשים את הרחובות,

והשכנים המבקשים לשתות בחברה פוגשים את שכניהם,

כאשר ימי השוק מגיעים לערבם,

והקונים פונים לעבר השערים (של השוק, לבתיהם),

בעודנו ישובים בבית המרזח ושותים שכר,

והשכר ממלא את כרסינו ומשמח את הלבבות,

אין אנו חושבים על הדרך הארוכה,

על אדמת הבתה, על מקווי המים, על העמקים ומעבר לגדרות ובארות,

אשר פרושים בינינו לבין בתינו,

בהם יושבות נשותינו, זעומות פנים וקודרות מבע,

מכנסות את מצחן כמו לפני סערה,

ומטפחות את כעסן, לשמרו וללבותו בחום.

ומציאות זו מצאה את טאם או'שאנטר, האיש הישר,

אשר בלילה אחד רכב ממחוז אייר,

(הו, אייר האהובה, בה מעולם לא היה מקום יישוב סגור

בפני אדם ישר או נערה נעימת הליכות).

הו, טאם, אם היית נבון

ומקשיב לעצת אשתך קייט,

כמה פעמים אמרה לך כי לא יצלח אתה!

להגן, רברבן, שיכור ופטפטן,

אשר מנובמבר ועד אוקטובר

בכל יום שוק מעולם לא היה פיכח,

אשר בכל סעודה עם הטוחן,

יושב שעות ארוכות ככל שמאפשרות לו מעותיו,

אשר בכל עת שפרזל את סוסו,

נוהג לבלות בצחוק עז ושתייה עם הנפח,

אשר בבית האל, בעיר קירקטון, אפילו בימי ראשון,

שותה עד יום שני.

ואשתך הלא חזתה כי במוקדם או במאוחר,

תמצא את עצמך במעמקי נהר דון,

או תילכד בחשכה עם מכשף

ליד הכנסייה רדופת הרוחות שבאלוויי.

הו, גבירות עדינות, דמעות עולות בעיני,

בחשבי על העצות המתוקות, רבות לאין ספור,

על דברי הלקח הארוכים והנבונים,

שהבעל קיבל מאשתו, ובז להם.

שרידי הכנסייה רדופת הרחוחת שבאלוויי

וסיפורנו: בלילו של יום שוק אחד,

ישב טאם, כמו נטוע,

צמוד לאח בוערת באש עזה,

ובידו כוס שכר טרייה, מכוסה קצף, וטעמו טעם גן עדן,

בצדו, הסנדלר ג'וני,

רעו הוותיק והנאמן לשתייה,

אותו אהב טאם כְּאָח,

והם בילו שתויים יחדיו במשך שבועות,

הלילה ירד בשירים וברעשיו,

וטעם השכר הלך והשתפר.

ויחסי נעימות שררו בין טאם לבין בעלת בית המרזח,

יחסים ששזורות בהם טובות הנאה של סוד, מתוקות ויקרות;

הסנדלר סיפר את המוזר בסיפוריו,

בעל בית המרזח צחק וקולו כשיר מקהלה,

בחוץ שאגה הסערה ורשרשה הרוח,

אך טאם לא העניק לה, לסערה, ולו שמץ מתשומת לבו.

והדאגה, כעס עלה בה למראה אדם כה שמח,

ולו אף מפני שהטביע עצמו בשכר.

וכשם שהדבורים עפות לביתן, נושאות מטען אוצרות,

כך עפו להן הדקות בהנאה;

הגיע השעה, ועל טאם לרכב,

זו השעה אשר בקשת שחור שמי הליל הנה האבן הראשה,

ובזו השעה הקודרת עלה טאם על סוסו,

ובלילה כזה, שבו אף לא חוטא אומלל אחד שוהה בחוצות,

יצא לדרכו.

טאם בבית המרזח

מלכים אכן בורכו, אך טאם היה מרהיב ונאדר,

ועל כל צוקות החיים גבר!

אך הנאות, כפרחי הפרג הם,

בלוכדך פרח, לבלובו גווע;

או כשלג היורד על נהר,

להרף עין לבן, ונמס לעד;

או כאורות הצפון, המרצדים,

המרפרפים חולפים לנגד העין לפני שניתן למקמם;

או כצורתה הנלבבת של הקשת ברקיע,

הנעלמת בהתחולל הסופה.

אין אדם אשר יוכל לשים רסן על זמן או על הגאות,

הרוח נשבה כאילו נושבת היא את אחרונת משָבֵיה,

הממטרים העזים העצימו את יללתה,

הלילה בלע את קרני האור המרצדות,

והרעמים בשאגתם, רבת העוצמה, העמוקה והארוכה;

אפילו ילד היה מבין כי, בלילה כזה

לשד עניין לענות בו.

רכוב על גב סוסתו האפורה מג,

כפרש מומחה,

דהר דרך השלוליות והביצות,

ובז לרוח, לגשם ולאש;

ואת מצנפתו הכחולה חיזק היטב,

כשהוא מהמהם שירים סקוטיים עתיקי יומין,

וכשהוא מביט סביבו בקדרות, תוך זהירות ודאגה,

שמא ילכדוהו רוחות מבלי משים;

הנה, כנסיית אלוויי כבר קרובה,

ושם רוחות וינשופים מייללים מידי ליל.

ועתה, כבר היה בדרכו לחצות את הנהר,

בדרך שבה הוחלק השלג מעקבותיהם של הרוכלים,

ומעבר לחורשת התרזות, מעבר לסלע הגדול,

שם שבר צ'רלי השיכור את צווארו;

הגשר העתיק שעל נהר דוּן, בקרבת כנסיית אלוויי, מקום התרחשות עלילת השיר

מעבר לערמת האבנים ולמשוכת השיחים,

המקום בו מצאו ציידים את גופת הילד שנרצח;

קרוב לקוצים הצומחים מעל לבאר,

המקום בו התאבדה בתלייה אמו של מונגו.

ממש לפני המקום בו נהר דון בשצף את כל מימיו מזרים;

הסערה בעצמה כפולה ומכופלת שואגת בין העצים;

הברקים מבזיקים כמוטות של אור,

ושאגת הרעם מתגלגלת וקרבה,

וכאשר, מהבהבת בין העצים הנאנחים,

נראתה כנסיית אלווי כעולה באש,

כאשר בין החרכים מציצות, מבהיקות קרני האור,

מרקדות בעליזות.

טאם מתבונן בכנסייה הנדמית כעולה באש

הו הוויסקי המעורר השראה,

הגורם לנו לבוז לסכנות!

כששכר בבטננו אין אנו יראים מרע;

וכשהוויסקי בעורקינו נכונים אנו לפגוש פנים אל פנים את השד!

השכר כה תסס במוחו של טאם,

עד כי הוא לא נתן דעתו לשדים, ולו במעט,

אך סוסתו מגי עצרה, בתדהמה, כמו פצועה היא,

ורק כאשר בדרבנותיו ובשוטו נזף בה, דרבנה,

המשיכה, העזה להתקדם באור,

ו.. הו! טאם ראה מראה מופלא:

קוסמים (wizard) ומכשפות (witch) מחוללים יחדיו.

לא ריקוד חברתי (cotillion) אופנתי, כזה שהגיע זה עתה מצרפת,

אלא ריקוד המלווה בנגינת חלילי סוף שפייתם קרן, ריקוד עממי (jig),

או כדוגמת ריקוד ארבעת המקצבים (strathspeys), וריקוד מעגלים (reel dance),

ריקוד שהוא מלא חיות ומעניק לעקבי הרוקדים עצמה וכוח.

במזרח, על כס ליד חלון,

ישב השד הידוע (השטן), וצורתו כחיה;

ככלב גדול, מדובלל פרווה, שחור, מראו רציני,

והא אשר העניק להם לחנים,

את חמתות החליל סחט כדי שתצווחנה,

עד כי נעו הקורות והגג הדהד בצלצולים;

מסביב הונחו ארונות קבורה, פתוחים,

ובהם נראו המתים בלבושם האחרון;

ובדרך מקוללת, בכישוף בן עולם הרפאים,

בכל אחת מידיו הקרות נשא פנס,

ובעזרתם, טאם, הגיבור, יכול היה לראות

על השולחן המשמש את הכומר בטכסיו, השולחן המקודש,

עצמות של מי שנרצח בגרדום,

עצמות קטנות של שני ילדים אשר לא הוטבלו עדיין,

וגופתו של גנב אשר מעמוד התליה הובאה,

החבל הקשור לצווארו, חתוך,

פיו פעור לשאיפת האוויר האחרונה של חנוק.

המראה שנגלה לעיני טאם, בתווך רוקדת המכשפה נאני די

חמישה גרזנים ודם קרוש עליהם,

חמש חרבות מעוקלות שנעשה בהן שימוש לרצח,

חוט שבו נחנק תינוק,

סכין שאת גרונו של אב חתך,

בידי בנו שלו, נִטלו חייו,

ושיער אפור עדיין כמו דבוק לניצבו;

ועוד דברים נוראים ואיומים,

אשר אפילו להגותם אסור הדבר:

שלוש לשונות של עורכי דין, מהופכות,

עטופות שקרים כמו בגדי קבצן;

שלושה לבבות של כמרים, נרקבים, וצבעם שחור כבוץ,

מונחים מצחינים, חורשי זדון, בכל פינה.

ובעוד טאם מביט בקדרות, מופתע אך גם סקרן,

גברה השמחה והעליצות הפכה סוערת ואלימה;

החלילן הגביר את קול הנגינה,

הרקדנים חוללו כמתעופפים,

במעגלים, בשורות, יד ביד אחוזה,

עד כי כל אישה בהם נטפה זעה והעלתה אדים,

ואת בגדיה זרקה מעליה,

ואת הריקוד המשיכה בבגדיה התחתונים בלבד!

טאם, הו טאם! אם היו אלה נשים צעירות יותר,

רכות ומלאות בשר, בנות עשרה!

לו חולצתם התחתונה, במקום בד פלנל אפור,

הייתה עשויה פשתן צחור כשלג!

את מכנסי אלה, והם הזוג היחיד לי,

שפעם היו קטיפתיים, צבעם כחול,

הייתי מסירם מעלי

עבור מבט אחד מלא אהבה בנערות נאות!

אבל נשים זקנות, קמולות וכמושות,

מכשפות באות בימים כאלה,

תגמולנה סייח צעיר מיניקה!

ממקומו יקפוץ ויברח,

כיצד לא אחזה בך בחילה!

אבל טאם ידע היטב:

הייתה אחת מושכת למראה ונבחרת

בלילה הזה, בין שאר הקבוצה,

והיא מוכרת מימים ימימה לכל אנשי מחוז קאריק,

שכן בעלי חיים רבים קטלה

וספינות נאוות רבות גררה למצולות,

כמויות גדולות של וויסקי ושכר נהגה לשתות,

וכל שוכני החוף חרדו ממנה;

ולה חולצה קצרה,

מבד גס ארוג בדוגמאות עלים,

אותה לבשה כילדה צעירה,

ולמרות שהייתה זו חולצה קצרה עד מאד,

היא חולצתה הטובה וגאוותה עליה.

אה! מה מעט ידעה הסבתא הראויה להערצה,

שחולצה זו, (הנלבשת מתחת לחולצה העליונה או לשמלה),

אותה קנתה לנכדתה הקטנה נאני[1],

ועליה שלמה בכל כספה, שתי לירות סקוטיות,

תעניק, לעד, מֵחִנָהּ, לריקוד מכשפות!

טאם מתבונן במכשפות הרוקדות

וכאן, שובתות כנפי המוזה השורה עלי,

מעוף כזה הוא מעבר לכוחותיה של מוזה זו.

לשיר כיצד נאני דילגה ובעטה ברגליה,

דילוג, קפיצה ראשונה, ואחר כך שנייה, ועוד...

(גמישה וחזקה כסוס, הייתה נאני);

כיצד טאם, עמד כמכושף,

סובר כי עיניו כמו התעשרו במראה;

אפילו השטן התבונן, קודר מבט, והתנועע בעצבנות בחמדה,

מזועזע, נושם בכוח ועצמה;

טאם איבד את צלילות דעתו לחלוטין,

ושאג: "היטב פעלת, בעלת התחבולות"!

וכהרף עיין, הכל החשיך;

כמעט ולא עלה בידו לקרוא לסוסתו מגי,

ולגיון של יצורי גיהינום התפרץ.

כנחיל דבורים מזמזם המגיח בכעס וחרדה,

כאשר בוזזים ותוקפים את הכוורת;

כמו ארנבת, מול אויביה מבקשי מותהּ,

כאשר, כהרף עיין, היא מפתיעה אותם, ונעלמת ממש נכחם,

כשם שההמון בשוק, כולו נלהב, נזנק ורץ

כשנשמעת בקול רם הקריאה "תפשו את הגנב";

כך שעטה הסוסה מגי, המכשפות בעקבותיה,

בצווחות וביללות שלא מהעולם הזה.

המכשפה נאני די רודפת אחר טאם הרכוב על סוסתו מגי על גשר אלוויי

אוי טאם! אוי טאם! את אשר נכון לך תקבל!

בגיהינום יצלוךָ כשם שצולים דג סרדין!

לשווא תמתין לשובך

קייט שלך!

קייט, בקרוב, תהייה לאישה מלאת יגון!

ועת מגי, האיצי כמלוא יכולתך,

לעבר עקומת קשת הגשר,

שם תוכלי לזקור לעומתם את זנבך,

כי נחל זורם לא יעזו לחצות!

המכשפה נאני די אוחזת בזנב הסוסה מגי

אך טרם תוכל הסוסה להגיע אל ראש הגשר,

עליה להתנער ולברוח מהשדים;

כי נאני, מקדימה את כל השאר,

נושפת בערפה של מגי האצילה ודוחקת בה,

ולעבר טאם מעופפת היא בזעם;

אך אין נאני יכולה להתחרות באומץ לבה של מגי, ובנחישותה!

בדילוג אחד היא נשאה את בעליה, שלם מכל רע,

אך את זנבה האפור הותירה אחור;

המכשפה נצמדה אל אחורי הסוסה,

והתירה את מגי העלובה חסרת אבר, כמו קטועת גף.

ועתה, מי אשר יקרא סיפור זה שכולו אמת,

כל אחד וכל בן תמותה ישית לבו;

כאשר אתה מבקש את נפשך לשתות,

או כאשר מחשבות שאינן ראויות עולות בדעתך,

חשוב! יתכן שהתענוגות שתרכוש תעלינה ביוקר;

זכור את סוסתו של טאם או'שנטר.

השיר "אבי היה איכר"

My father was a farmer

My father was a farmer upon the Carrick border, O,

And carefully he bred me in decency and order, O;

He bade me act a manly part, though I had ne'er a farthing, O;

For without an honest manly heart no man was worth regarding, O.

Then out into the world my course I did determine, O;

Tho' to be rich was not my wish, yet to be great was charming, O;

My talents they were not the worst, nor yet my education, O:

Resolv'd was I at least to try to mend my situation, O.

In many a way, and vain essay, I courted Fortune's favour, O;

Some cause unseen still stept between, to frustrate each endeavour, O;

Sometimes by foes I was o'erpower'd, sometimes by friends forsaken, O;

And when my hope was at the top, I still was worst mistaken, O. Then sore harass'd and tir'd at last, with Fortune's vain delusion, O,

I dropt my schemes, like idle dreams, and came to this conclusion, O;

The past was bad, and the future hid, its good or ill untried, O;

But the present hour was in my pow'r, and so I would enjoy it, O.

No help, nor hope, nor view had I, nor person to befriend me, O;

So I must toil, and sweat, and moil, and labour to sustain me, O;

To plough and sow, to reap and mow, my father bred me early, O;

For one, he said, to labour bred, was a match for Fortune fairly, O.

Thus all obscure, unknown, and poor, thro' life I'm doom'd to wander, O,

Till down my weary bones I lay in everlasting slumber, O:

No view nor care, but shun whate'er might breed me pain or sorrow, O;

I live to-day as well's I may, regardless of to-morrow, O.

But cheerful still, I am as well as a monarch in his palace, O,

Tho' Fortune's frown still hunts me down, with all her wonted malice, O:

I make indeed my daily bread, but ne'er can make it farther, O:

But as daily bread is all I need, I do not much regard her, O.

When sometimes by my labour, I earn a little money, O,

Some unforeseen misfortune comes gen'rally upon me, O;

Mischance, mistake, or by neglect, or my goodnatur'd folly, O:

But come what will, I've sworn it still, I'll ne'er be melancholy, O.

All you who follow wealth and power with unremitting ardour, O,

The more in this you look for bliss, you leave your view the farther, O:

Had you the wealth Potosi boasts, or nations to adore you, O,

A cheerful honest-hearted clown I will prefer before you, O.

חופי נפת קאריק

תרגום

אבי היה איכר בגבול נפת קאריק, הו,

ובשום לב גדל אותי, בהגינות ועל פי סדר ומשטר, הו,

דרש ממני לנהוג כגבר, למרות שמעולם לא הייתה לי פרוטה, הו,

כי מבלי יושר לב אין אדם ראוי להתייחסות, הו,

ואז, קבעתי את דרכי בעולם, הו,

ולמרות שלעושר לא שאפתי הרי שלהגיע לגדולה דבר נחמד הוא, הו,

כישרונותיי לא היו הגרועים ביותר וכך גם חינוכי, הו,

נחוש הייתי בדעתי, לפחות לנסות לתקן את מצבי, הו,

בדרכים רבות ובניסיונות שעלו בתוהו חיזרתי אחר הגורל וביקשתי את חסדו, הו,

וגורם לא ידוע ולא נראה תקע טריז בינינו, ומנע כל מאמץ שעשיתי, הו,

לעתים, יריבי חזקו ממני, לעתים ידידי ננטשו. הו,

וגם כשנסקה תקוותי אל על עדיין רבו טעויותיי, הו,

ואז, כולי כאוב ויגע מתקוות שווא ומפוכח מאשליית גורלי, הו,

את תכניותיי נטשתי כחלומות בהקיץ והגעתי למסקנה זו, הו,

העבר רע היה העתיד לא ידוע מה צופן הוא שכן לא נחווה עדיין, הו,

אבל ההווה, בכוחי ושליטתי הוא ולכן ממנו אפיק הנאה, הו,

ללא עזרה, ללא תקווה, ללא דעה, ללא אדם לחבור לו, הו,

ולכן כדי שאת עצמי אוכל לקיים: עמל יגיעה וזעה הם מנת חלקי, הו,

לחרוש ולזרוע לקצור ולגזום, מאבי בגיל רך למדתי, הו,

וכה אמר: להתחנך לעמל ויגע זו הדרך ההוגנת להתמודד עם הגורל, הו,

וכך, נגזר עלי לנדוד בדרכי החיים חסר חשיבות, לא ידוע, ועני, הו,

ועד אשר לעצמותי הדואבות אתן מנוח לנצח, הו,

לא דעה, לא דאגה, אתעלם מכל אשר יצערני או יגרום לי לכאב, הו,

חי אני היום בטוב ככל שאוכל, ולמחר לא אתן דעתי, הו,

אלא, מלא עליזות, כשליט בארמונו, הו,

ואף כי הגורל מזעיף פניו אלי כהרגלו, בזדון, הו,

אכן את לחם יומי אני מקבל, אך לעולם לא יותר מכך, הו,

אך מכיוון שכל אשר נחוץ לי הוא לחם יומי, אינני מתייחס אליו, אל הגורל, כלל, הו,

וכאשר, בעמלי, אני מרוויח כמה פרוטות, הו,

הרי שביש מזל שלא צפיתי נוחת עלי, הו,

פורענות או טעות או, בשל אופיי הנוח, מעשה של טיפשות, הו,

אך אשר יהא, יהא, בי נשבעתי, לא אפול לעצבות, הו,

ואתם, מי בכם שמבקש חזור ובקש ברוב התלהבות עושר וכוח, הו,

ככל שבאלה תתלו את אושרכם כך תתרחקו מעצמיותכם, הו,

ואם תתרברבו בעושרו של קורח ובהערצתן של אומות שלמות, הו,

אעדיף עליכם את הליצן העליז וישר הלב, הו.

[1][1] היא נאני די. המכשפה הידועה בשם קאטי סארק (Catty Sark קאטי לבושת החולצה הקצרה) לימים, הפכה דמותה לסמל מגולף עץ של ספינות סחר בשל מעמדה כמי שתוכל להתמודד עם גלי הים. הידועה שבהן היא המפרשית "קאטי סארק" שנקראה על שמה. נאני הוא קיצור חיבה לשם אן (אני) או ננסי בסקוטלנד (באירלנד גם לאגנס).