בן השנים 1795 – 1797 כתב וורדסוורת' את מחזהו היחיד, טרגדיה על אירועי חייו של המלך הנרי השלשי של אנגליה, תקופה של מאבקים וקונפליקטים בין תושבי צפון אנגליה ותושבי סקוטלנד. מנהל תיאטרון קובנט גרדן בלונדון דחה את בקשתו להעלות את המחזה על במה מפני שצפה לו כישלון מסחרי. דחייה זו מנעה את פרסומו של המחזה עד שנת 1842 שעד אז ערך אותו וורדסוורת' מחדש.
בסתיו של שנת 1798 יצאו וורדסוורת' אחותו דורותי והמשורר קולרידג' למסע בגרמניה. בעוד שקולרידג' חש נלהב לקראת הטיול הרי שלוורדסוורת' גרם מסע זה לגעגועים עזים למולדתו . בעיר גוסלר בה חרפו השלושה בחורף של שנת 1798-1799 החל את כתיבת האוטוביוגרפיה שלו ה"פרולוג / הפרלוד" ומספר משיריו הידועים ובהם קובץ "השירים של לוסי". משורות אלה נובעת בדידות רבה ועולה מהם תחושת היותו בנכר.
כששב לאנגליה בחר להתגורר, עדיין עם אחותו, באזור האגמים, בכפר גראסמיר, בקוטג' קטן הקרוי "בית היונה" (Dove Cottage) בשכנות לעמית משורר בשם רוברט סאות'לי ושלושת המשוררים וורדסוורת', וקולרידג' נודעו בכינוי "משורריי האגמים". בתקופה זו עסקו רוב שיריו בנושאים מלאי עצב: מוות, ייסורים וסבל, פרדות ורגשות יגון בכלל.
בשנת 1802 שולם חוב של 4000 לירות לאביו של וורדסוורת' ולוויליאם ניתנה עתה האפשרות להינשא ולהקים בית ללא חשש מעתיד כלכלי מפוקפק. לאחר שערך ביקור בצרפת, בו נפגש עם אם בתו ובתו, כמתואר לעיל, הוא נישא לידידתו מילדות, מרי האצ'יסון, ותוך שנה נולד לו הראשון בחמשת ילדיו, ששלושה מהם מתו בחיי הוריהם. אחותו דורותי המשיכה להתגורר עם בני הזוג וקשרה קשרי ידידות עם רעייתו.
מזה זמן רב תכנן וורדסוורת' לכתוב שיר הגות בן שלושה חלקים בשם "המתבודד". את האוטוביוגרפיה שהחל לחבר ביקש להפך לאחד מחלקי שירו זה. בשנת 1804 החל להרחיב ולעבד את האוטוביוגרפיה הזו וביקש להפכה למעין הקדמה (פרולוג) לשיר שתכנן לכתוב. את עבודתו על ההקדמה הזו סיים בשנת 1805 אך משום היותה כה אישית סרב לפרסמה עד שיחובר כל השיר על שלושת חלקיו. בשנה זו גם מת אחיו ג'ון והדבר השפיע עליו עמוקות.
קשה לעמוד על המקור ההגותי של וורדוורת', כפי שהוא מתאר בשיר ההקדמה "פרולוג / פרלוד" ובשירים אחרים כגון השיר על מנזר טינטרן. נכון כי נשען על חברו קולרידג' שגם העביר לו את עיקרי תורת הגותו החברתית והפוליטית, אך יש סברה כי הגותו של וורדסוורת' מקורית היא והוא פיתחה לפני שנפגש עם קולרידג'. הרי כבר בהיותו בן 22 שנים ביקר בפריז ולמד מקרוב על הרעיונות הרפובליקניים של המהפכנים בצרפת. בפריז גם נפגש עם עם ג'ון סטוארט שערך מסע בן שלושים שנה בהודו, פרס וערב, חצה את יבשת אפריקה וכל יבשת אירופה וטייל גם ברחבי ארצות הברית באמריקה. כבר לפני פגישתם פרסם ג'ון סטוארט חיבור פילוסופי מקיף ושאפתני בשם "חזון אחרית הימים של הטבע" וניכר שוורדסוורת' הושפע מהגותו של זה.
בשנת 1807 פרסם וורדסוורת' קובץ שירים בשני כרכים ובהם שירו הידוע "השיר: רמזים לאלמוות" (Ode: Intimations of Immortality) עד כה היה ידוע ברבים בשל שיריו הליריים והוא קיווה כי קובץ זה יבסס את מעמדו כמשורר וימחיש את יכולותיו. עם זאת הייתה קבלת הפנים לה זכה הקובץ פושרת למדי. בינתיים, בשנת 1810, גם הצטננו יחסיו עם קולרידג' בשל התמכרותו של האחרון לאופיום, שניים מילדיו מתו בשנת 1812, ושנה לאחר מכן נטל על עצמו משרה ממלכתית של מפיץ בולים בשכר של 400 לירות לשנה כדי לזכות בביטחון כלכלי. בשנת 1813 עבר, עם משפחתו ואחותו, להתגורר בעיר אמבלסייד, בסמוך לכפר גראסמיר, שם חי עד מותו.
בשנת 1814 הוציא לאור את החלק השני של חיבורו "המתבודד" בכותרת "טיול" (The Excursion) למרות שהחלק הראשון והשלישי עדיין נותרו בלתי גמורים. עם זאת חיבר בחריזה את "ההצעה" (The Prospectus): תכניתו לכתיבת החיבור כולו ותיאור את עיקרי הגותו וכוונותיו בכתיבת "המתבודד". שיר הסבר זה מכיל את השורות הידועות ביותר של המשורר על הקשר שבין הטבע לאדם:
"מכריז אני בקול
כמה מעודנת היא בינתו של האדם כיחיד
(וכוח שאיפתו של אדם אחד לחידושים אולי אינו
פחות מאלה של כלל בני מינו)
וכמה מתאימה היא, בינתו, לעולם סביבו,
וכמה מתאים לבינתו של האדם היחיד
העולם סביבו."
אכן בחלוף העשור הראשון של המאה ה 19 לספירה חל שינוי מהותי בשירתו של וורדסוורת'. הוא לא עסק עוד בנושאים כמו המוות, אובדן, נטישה ויגון. אורח חייו השתנה וכך גם אמונותיו ודעותיו, כולל אלה שפרסם בשירים כגון " החלטה נחרצת ועצמאות" (Resolution and Independence) שראה אור בשנת 1802. שינוי זה לא נשא חן בעיני המבקרים שהניחו כי שירתו מאבדת את עוצמתה. אולם לקראת שנת 1820 זכה למעמד מחודש ולהוקרה של הקוראים והמבקרים. הוא גם חידש את קשריו עם קולרידג', ובשנת 1835 יכול היה לתמוך ברוחב יד בבתו ואמה בצרפת. בשנת 1838 קיבל תואר של דוקטור כבוד במשפט אזרחי מאוניברסיטת דרהאם ושנה לאחר מכן מאוניברסיטת אוקספורד ובשנת 1842 קיבל תמיכה שנתית של 300 לירות לשנה מהממשלה. לאחר מותו של רוברט סאות'לי, חברו, התמנה גם למשורר הרשמי של הממלכה למרות שבראשיתו סרב לקבל את הכבוד שבמינוי זה מפני שסבר כי הוא זקן מדי, הסכים לקבלו לאחר שראש הממשלה הפציר בו ואפילו הרגיעו שאין מדובר במשרה הדורשת עבודה רבה. אכן וורדסוורת' היה המשורר הרשמי שלא תרם אפילו שורה אחת בזמן שירותו וכשמתה בתו דורה בשנת 1487 חדל מכתיבה לגמרי.
וורדסוורת' נפטר בשנת 1850 ונטמן בבית הקברות שבכפר גראסמיר. את האוטוביוגרפיה שלו פרסמה אלמנתו מרי בכותרת "אפילוג / פרלוד" ומאז הוכרה היצירה, שלא זכתה לעניין רב כשראתה אור, בהכרה כיצירת מופת.