בית הספר בעידן הידע

מאת: דר' יפעת קוליקנט 12/03/2008

אין ספק כי העידן בו אנו חיים הוא עידן של שינויים תכופים. יתרה על כן בעידן זה למידה הופכת חשובה יותר מתמיד משום הצורך שלנו לסגל את עצמנו לשינויים התכופים.

בהשתמשי במונח למידה אין כוונתי לצבירת מידע ואפסונו בנבכי זכרוני להעלות אבק מתוך תפיסה כי אולי פעם, ביום מן הימים, לכשאצטרך אותו, אשתמש בו. כלל וכלל לא. בעידן בו המידע זמין, לכשאצטרך, אדע היכן למצאו. כוונתי היא לפיתוח יכולות התחדשות תכופה -- טיפול במידע העצום הסובב אותנו הכולל ליקוטו ועיבודו ואולי החשוב מכל, זריקת פיסות מידע שהתיישנו.

לדעתי, דווקא בתקופה זו בית הספר הופך רלבנטי מתמיד, אך מתכונתו הנוכחית היא בעייתית משום שדווקא מוסד זה שיש לו מנדט חברתי להכשיר את בוגר המחר, מעדיף להתמקד במקרים רבים בדחיסת מידע.

איזה שינוי צריך לעבור בית הספר אם בכלל? איך עושים שינוי שכזה? הפורום הזה יוקדש לנושא הזה. אתם מוזמנים להשתתף, להגיב, לתרום, ולהגג איתי.

יפעת

בחרתי לפתוח במאמר שכתב מורה וחוקר שהוא גם אבא לילד בבית הספר. כאמא, לא כחוקרת ולא כמורה, הזדהיתי עם רבות מטענותיו. כותב המאמר, סטיבן וולק, הוא מרצה באוניברסיטה. לפני כן היה מורה . המאמר התפרסם ב Phi Delta, Kappa, 2007, 88(9)

בית ספר מלמד? מה?

וולק מציג עמדה מאוד ביקורתית ונוקבת כלפי מה שנעשה כיום במערכת החינוך האמריקאית, וזאת תוך צפייה בבנו הקטן בן ה- 7 המגיע כל יום מבית הספר ו"ממלא" דפי עבודה.

לפי וולק מערכת החינוך בסכנה. בית הספר אינו משרה על הילדים של היום יצירתיות, מחשבה, אמפתיה או אחריות חברתית. ספרים הם לב ליבה של תכנית הלימודים, ומכיוון שהתלמידים מחויבים לקרוא כל כך הרבה חומר הם שונאים את הקריאה. במקום ללמוד את התכנים הם לומדים לשנוא את הלמידה. האם קריאה של 30,000 דפים במשך שנים שהתלמיד יושב בכיתה יגרמו לו לחשוב?

זאת "עבודה בעיניים" הוא טוען. אין כאן יצירתיות , אין כאן אינטלקטואליות. ספרי הלימוד שלנו משקפים בינוניות . ילדים יהפכו לבוגרים שאינם מסוגלים לחשוב באופן עצמאי. אם אנחנו רוצים ילדים יצירתיים וחושבים , אנחנו צריכים תכנית לימודים שתתמקד בחיים הרלוונטיים שלנו ובעולם כולו.

למה כל יום מיליון ילדים נכנסים לבית הספר? איך אנחנו רוצים שהם יהיו? איזה חזון יהיה להם? איזו אישיות הם יפתחו?האם אנחנו רוצים בורים בכל הקשור לפוליטיקה ותרבות? כיצד יפתחו אמפתיה למסכנים? כיצד יבינו את כח הבחירה? איך נשפיע על סגנון החיים העתידי שלהם?

בית הספר רק שולף סיסמאות. איפה החשיבה הביקורתית? איפה ההסתכלות הגלובלית על הילד כאזרח לעתיד?

מה בית הספר לא מלמד?

לשאול שאלות, לחקור, ללמוד להסתכל על נושא מזוויות שונות, לתת ביטוי לאינדיבידואל, לשאול שאלות כמו: מה מייחד אותי, מי אני קודם בן אדם או תלמיד? שאלות ערכיות. אנחנו חושבים שבית הספר זה מתמטיקה והיסטוריה, אבל לא! בית הספר מעצב את מי שאנחנו ומי שאיננו. אם בית הספר לא מסייע לתלמידים לעצב את הזהות, התרבות, הפוליטיקה שלהם אז אנחנו מפספסים את הפוטנציאל האדיר שנמצא בילדים שלנו.

איך אפשר לנטוע אצל הילדים יצר ללמידה אם כל הזמן אומרים להם מה ללמוד ואיך ללמוד? צריך להכניס לתוך תכניות הלימוד אפשרות של בחירה עבור הילדים ללמוד מה שהם רוצים, מה שמעניין אותם, צריך לפתח את העניין שלהם אודות העולם באמצעות פרויקטים. ללמד את הילדים לתת תשומת לב, לטפל אחד בשני, כדי להפוך לבוגרים אמפתיים, חושבים. יש פה המון ביקורת על דרך החיים האמריקאית וההשפעות שלה על הסביבה. הוא מעודד ביקורתיות גם כלפי החברה עצמה. אמריקה לשיטתו, לא דואגת לעולם, היא עסוקה בעצמה.

אז מה צריך לעשות? בית ספר לבני אדם

וולק מציע דברים רבים, ביניהם ואולי החשובים בהם:

לחנך לרב תרבותיות – לא רק דרך מאכלים וחגים אלא לדבר על השונות האמיתית , ללמד את הילדים להעריך תרבות שהיא לא כמו שלהם.

לחנך לאחריות חברתית- דרך הרלוונטיות של המקרים ולא דרך ספרי לימוד משעממים. להכין ילדים לקבל החלטות בחיים החברתיים שלהם כדי לשמור על דמוקרטיה בריאה. לדעת להפריד בין "נורמה" לבין מה שהוא נכון לפי המצפון שלי.

להתמודד עם פשע ואלימות דרך רגשות אמפתיה לקורבן. לאפשר ביקורת כלפי הצד המנצח.

איך לעשות?

לשלב בתוך תכנית לימודים קיימת , לוותר על חלקים פחות חשובים ולהכניס במקומם, לפתוח מקצוע שיקרא "מי אני" או "מהו הצדק".

--

מה דעתכם? על הבעיה שהעלה? על השינוי שמציע?