דמיון מודרך - מד"ל

עשרת הדיברות:

1. בשיעורי תיאטרון, כאשר הם מסתיימים ויש זמן, אני אומר לתלמידים לשכב על הרצפה, לשים את התיק למראשותיהם כך שהראש נשען עלי ולעצום עיניים. הם אוהבים את זה. צריך להתאים את המסע המודרך לכיתה ולאופייה. גיליתי שגם כיתות סוערות נהנות מרגע של מנוחה,כאשר מישהו נוטל מהם את האחריות לנעשה ובונה להם עולמות שלמים, הנאתם ומנוחתם מלאה.

2. יש להקפיד שישכבו, יפשטו רגליים וידיים בתנוחה נוחה (כל אחד עפ"י רצונו) ויעצמו עיניים.

3. צריך להקפיד על נשימות מרגיעות: להכניס אוויר דרך האף, לאצור אותו בחזה ככל האפשר ולשחרר לאט לאט מהפה. 20 נשימות כאלה בזמנם שלהם. ניתן להחליף בין הפה לאף. המנחה יכול להנחות את הנשימות או לתת להם לעשות זאת לבד.

4. לספר סיפור - צריך להרבות בפרטים, המסע מתואר לפרטי פרטים תוך השתהות ועצירה ברגעים שונים. יש לקרוא היטב את הקבוצה וקבלת התרגיל ע"י מרכיביה. הדמויות המתוארות הן רחוקות וקסומות ("אותו זקן חכם ביער אשר אליו הגעתי בהליכה ארוכה בין העצים תוך שמיעת בעלי החיים...." הפרטים רבים, מתוארים באיטיות ובשלווה.. יש כמה דרכים לעשות טוב לנשמה, להתנתק מתלאות היום:

5. מוסיקה שליווה ושקטה שיש בה מעט התפתחות והרבה רוגע. הם מתמסרים לה בדרך כלל ופשוט נחים.

6. לעיתים, גם באמצע שיעור תיאטרון, אני משמיע להם מוסיקה, לא תמיד רגועה, אבל בהחלט לא סוערת מדי ואני מבקש מהם לחשוב על סיפור בעקבות הקצב. מספר דקות לא מבוטל הם יוצרים יש מאין ונהנים מהעובדה שאיש לא מציק להם.

7. דרך אחרת בדמיון מודרך, שוב דרך שאני מרבה לפסוע בה יחד איתם, היא הדרך בה אני מפעיל את דמיונם: לעיתים אני ממריא איתם במרבד הקסמים ופשוט לוקח אותם לטיול באיזור גיאוגרפי אותו אני מכיר היטב, או שפשוט ממציא לי את ארץ החלומות שלי. אופן הדיבור רגוע, אני עוקב אחריהם, לעיתים שותק שניות ארוכות ושוב ממריא... דרך טובה למספרי סיפורים לספר סיפור מסעות קסום.

8. פעם קראתי לכיתה סיפור. שכבו עם עיניים עצומות דקות ארוכות ושמעו סיפור, ועוד אחד... סיפורי אגדה יפים (קראתי להם סיפורים עממיים)

9. יאיר ידידי, זוכר את ד"ר מורלי מהחוג לתיאטרון לוקח אותם למסע של דמיון בגיגית שוקולד.... קצת ללקק.... ניתן להרחיב במגוון הרעיונות ולתת להם להתנהג כמו שמקובל ב...ארץ הקניבלים....ארץ העצלנים...גן שולה...מפגש מורות להתעמלות.... והרי לכם שיעור תיאטרון על רגל אחת....כולם לקפוץ ואחר כך לדלג...

10. חיפשתי רעיונות לדמיון מודרך והגעתי לתרגיל אותו קראתי בספר העוסק בחיפוש אחר האושר (תמיד רלבנטי): "לעצום עיניים... לנשום עשר נשימות דרך האף ולהחזיק בריאות... לשחרר אט אט מהפה... כעת אנחנו נמצאים באולם תיאטרון, אתם מרחפים מלמעלה... עוברים מעל השורות וביניהם...אט אט אתם קרבים לבמה... אתם רואים עליה דמות שאתם לא מזהים, אתם מתקרבים אליה, אט אט. אתם מגלים שזהו האיש שפגע בכם, אדם שאתם שונאים... הוא לא רואה אתכם... אתם חגים מעליו... תוך כדי תנועה אתם מאחלים לו את כל הברכות הכי טובות העולות בראשכם... (שתיקה, לאפשר להם לחשוב)... אתם חייבים לברך אותו. אט אט דמותו נעלמת, דמות אחרת באה במקומו, שוב אתם לא מזהים... קרבים לאט ומגלים שאתם על הבמה. כל אחד רואה את עצמו על הבמה. עכשיו, בסבלנות ובאהבה רבה אתם מברכים עצמכם באותן ברכות אשר בירכתם את האיש שעשה לכם רע, כי אנחנו צריכים לסלוח ולאהוב...

(ניתן להוסיף נופך שלכם, כמו בכל סיפור...לאט אט....)