ללמד לכתוב סיכום שיעור

מאת: אילנה ראונר 29/10/2009

תלמידים רבים מרגישים שפעולת הסיכום קשה להם מאוד. מה לסכם? איך לכתוב את זה יפה ונכון במחברת. לעיתים קרובות הם פשוט כותבים מה שרשום על הלוח ומסתפקים בכך.

מן העבר השני נמצאים מורים שדורשים מתלמידיהם לכתוב סיכום בשיעור ונתקלים בתגובה "תכתיב לנו". מה לכתוב? בזמן השיעור התלמידים לא כותבים במהלך דיון שמתקיים. נדמה להם שדיון בו תלמידים שונים עונים, שואלים או מגיבים לחומר הנלמד הוא חלק ש"לא שייך" לעיקר הלימוד. לעיתים קרובות הם מתייחסים לדיון כאל שיחה שמתקיימת בין המורה לתלמיד המסויים שמדבר באותה עת, וחלקם אף אינם טורחים להקשיב לדברים הנאמרים. הם חושבים שכאשר התלמיד שואל דבר מה השאלה היא שלו בלבד. נדמה להם שאם זו לא שאלה שלהם הם לא צריכים לדעת את התשובה עליה, ואולי הם סומכים על המורה שאם הדברים יהיו חשובים הם ייאמרו מפיו ואז אפשר יהיה לחזור להקשיב ולרשום במחברת את הדברים שהמורה ציין אותם כחשובים. הם כותבים מפי המורה. רק מה שהמורה אומר נחשב בעיניהם לנכון וראוי להיכנס לסיכום השיעור.

כדאי לשאול מה יכול סיכום השיעור לתרום לתהליך הלמידה?

מלמד להבחין בין עיקר לטפל.

יוצר מחוייבות של התלמיד למהלך השיעור.

מאפשר לחזור על חומר שנלמד בשיעורים קודמים.

עוזר לתלמידים אחרים בהשלמת חומר אם החסירו בשיעור. (כאן אפשר ללמוד גם עזרה הדדית ומחוייבות לחברים)

מלמד לנסח באופן מופשט עקרונות וכללים שנלמדים מדוגמאות.

מלמד להתייחס לדברי האחרים בשיעור.

מאפשר לכתוב גם אמירות אישיות של התלמיד שלא נאמרו בשיעור בקול רם. כלומר הוא מאפשר בעצם השתתפות ומעורבות בשיעור גם כשלא מקבלים רשות דיבור.

מאפשר לכתוב שאלות שעולות בדעת התלמיד, ויכולות לעלות דיון בהמשך.

מקטין את התלות במורה ומעלה את רמת המעורבות של התלמיד בלמידה.

ובסך הכל סיכום השיעור יכול לתרום לחיזוק האחריות של הלומד בתהליך הלמידה שלו.

מורים רבים מבקשים מהתלמידים לסכם בשיעור אבל מתקשים לעזור להם בכך. לפעמים יש מחשבה שהתלמידים אמורים לדעת לסכם מתוך נסיונם בעבר. מעט מורים מתערבים ממש בתהליך הכתיבה של הסיכום.

אפשר להפוך את הסיכום לחומר הנלמד בשיעור. אפשר להתייחס אליו באופן ממוקד תוך כדי מהלך השיעור. הסיכום הוא בדרך כלל פעולה שנעשית בלי שהיא מקבלת מאיתנו תשומת לב מיוחדת. מעין פעולה "שקופה" של התלמיד, ולעיתים היא אפילו נתפסת כפעולה אינטימית שאין להתערב בה. הניסיון מראה שהתלמידים שמחים על ההתערבות בתהליך הסיכום ומוקירים את הלמידה שמתווספת בעקבות ההתערבות הזו. חווית הלמידה שלהם בשיעור משתנה והם מודעים לכך.

התייחסות לכתיבת הסיכומים דורשת הקדשת זמן לכך. לדוגמא:

מתקיים דיון בכיתה. איך נסכם את הדיון?

יש מספר אפשרויות וכדאי לאפשר לתלמידים לבחור את האפשרות המתאימה להם ביותר.

אפשר לכתוב את השאלה המרכזית בדיון ואז ניתן לכתוב תשובות ועמדות שונות שעלו על ידי התלמידים. אפשר גם לכתוב אותן בשמם של התלמידים הדוברים. גם המורה יכול לכתוב זאת על הלוח. שאלה של תלמיד יכולה להיות גם היא שאלה מרכזית לדיון. אפילו אם לא כך תוכנן השיעור מלכתחילה.

אחר כך אפשר לדון בעמדות השונות. הדומה והשונה ביניהם, מה מוסיף האחד על חברו? מה מייצגות העמדות השונות? (תפיסות עולם שונות, דעות שנובעות מהבנה אחרת של הנושא, פרשנות אחרת וכדומה). אפילו עבודת הבית יכולה להתבסס על המשך של הדיון ו"דיון על הדיון".

זה מלמד את התלמידים להתבונן בתהליך הלמידה שלהם, לבחון תהליכים שונים של חבריהם ולהתייחס אליהם. מגביר את המודעות של התלמידים לאופן הלמידה ולא רק לתכנים הנלמדים.

אפשר לעצור את השיעור ולשאול מה נכתוב בכותרת היום?

על מה דיברנו ב-10 הדקות האחרונות? מה אמרנו? איך נוכל לכתוב זאת במחברת?

ואז לתת 5 דקות לכתוב, וגם זמן לשמוע מה כתבו חלק מהתלמידים. תמיד יש תלמידים ששמחים לקרוא בכיתה את מה שכתבו, ומספרם הולך וגדל ככל שמתמידים בכך. אפשר להדגים כך את האפשרויות השונות לכתוב את הדברים, ולא צריך להתחייב לדרך אחת "נכונה". אחרי מספר תרגילים כאלה, התלמידים מפסיקים לבקש מהמורה לסכם עבורם. עולה ההבנה שהסיכום יכול להיות "נכון" ביותר מדרך אחת. עולה גם ההבנה שהמעורבות של התלמיד בקביעת ה"נכון" היא חלק חשוב בהבנתו את התוכן הנלמד.

התלמידים עוברים חוויה של קבלת שליטה על הלמידה שלהם. זו חוויה ששיעור רגיל לא מצליח להעניק אם הוא משאיר את התלמיד פאסיבי. סיכום שיעור הופך אותו לאקטיבי בלמידה ומעמיד לפניו את הצורך לקבל החלטות תוך כדי התנהלות השיעור. כך לא רק המורה אחראי לשיעור, גם התלמידים שותפים מלאים בהתנהלותו. מתגברת ההקשבה בשיעור לדברי אחרים, כי הרי גם את הדיון צריך לסכם. במיוחד אם המורה מבהיר ומדגיש שתלמידים יכולים לחדש, להוסיף ולהעלות נקודות חשובות שהוא לא חשב עליהן.

דוגמא נוספת:

לעיתים קורה שהמורה מסתעף מתוכן השיעור ומעשיר את תלמידיו בדוגמאות או במושגים נוספים. זה יכול להיות גם משהו שאחד התלמידים תורם לשיעור. במקרים כאלה התלמידים לא כותבים את תוכן ההסתעפות כי מבחינתם "זה לא קשור". אפשר לבקש מהם לראות גם בהסתעפויות חומר שצריך לסכמו. אפשר לרשום במחברת: "הסתעפות" – ואת תוכנה. והמורה יכול לבקש בעקבות הדיון לרשום עוד כותרת: "מה הקשר בין ההסתעפות לבין התוכן של השיעור" או: "מה הוסיף לנו הדיון בהסתעפות להבנת הנושא שאנחנו עוסקים בו?".התשובה לשאלה זו יכולה להינתן כעבודת בית, או להיות חלק מעבודת הכיתה. השיעור הופך להיות עשיר יותר, והתלמידים לומדים לייחס חשיבות לקשר שבין נושאים שונים, תחומי דעת שונים ודוגמאות שונות.

ואחרון אחרון חביב. אם רוצים לתרגל כתיבת סיכום שיעור מוכרחים לעשות זאת בשיעור עצמו. אי אפשר שאדם ילמד זאת לבד. צריך שיעור כדי לסכם אותו. אין תחליף להתרחשות בכיתה. לכן הזמן היחיד שבו אפשר ללמוד לסכם שיעור הוא תוך כדי השיעור.

כדי לעשות זאת בלב שלם צריך להאמין שזו תרומה חשובה לתלמידים ולא "בזבוז זמן". צריך להאמין שזה חלק חשוב מ"החומר שצריך להספיק" בכיתה. שהסיכום הוא חומר אמיתי שנלמד.

נקודות נוספות:

אין מתכונים איך ללמד סיכום שיעור. כל מורה ודרישותיו. חשוב שהמורה יחשוב איך נכון מבחינתו לעזור לתלמידים ולא רק ימלא הוראות ויעקוב אחרי עצות של אחרים. לכן יש להתייחס לדוגמאות שהובאו כאן כאל דוגמאות בלבד ולחשוב על רעיונות נוספים.

ניסוח מחדש של דברי התלמידים על הלוח. ניסוחים בעל פה תוך כדי דיון יכולים להיות מבולבלים או לא ממוקדים – המורה יכול לנסח ולכתוב מחדש את הדברים שנאמרו באופן מופשט ועקרוני, או באופן ברור יותר. פעולה כזו מלמדת איך להעביר ניסוחים בעל פה לניסוחים תמציתיים בכתב. היא גם מלמדת את התלמידים להבהיר את היטב את תשובותיהם בעל פה. המורה יכול להתעקש על הבהרת הדברים הנאמרים. למשל הוא יכול לא להסתפק במילה אחת כתשובה (דבר שתלמידים עושים לעיתים קרובות ולרוב לא מעיד על ידיעה והבנה). התלמידים רואים את הניסוח השונה של דבריהם, הם צריכים לאשר אותו, ויש כאן חיזוק של הדיאלוג וההקשבה. הקשבה של התלמידים זה לזה, וגם את ההקשבה של המורה לתלמידים

מיומנויות נוספות שחשוב לחשוב עליהן:

כתיבת תשובות.

סוגי תשובות שונים: השוואה, העמקה, הצגת אלטרנטיבות וכדומה.

איך ללמד כיצד ללמוד למבחנים?