מוכנות לכיתה א' ולכניסה לבי"ס

מאת: דפנה קציר גולדנבום 28/11/2009

הגדרות:

• בשלות – Maturation – הבשלה של המוח ושל הגוף (פיזיולוגית, מוטורית, שכלית – קוגניטיבית)... תהליך פיזי

• מוכנות לבית הספר – School Readiness – תהליך שנבנה על בסיס התהליך הפיזי ועל תהליכים של למידה והפנמה של למידה וכן פניות רגשית/התנהגותית ללמידה.

החשיבות בהבחנה בין שני המושגים היא בכך, שלמעשה, בשלות היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק על מנת שהילד ייכנס מוכן לביה"ס.

בנוסף: בשלות – תהליך פיזיולוגי שלא תמיד מאפשר התערבות רגילה של הורים או אנשי חינוך – לעתים התערבות צריכה להיות ברמה הרפואית או הפרא-רפואית.

מוכנות - היא תהליך שמאפשר לנו, כאנשי מקצוע או הורים, להתערב בו, לקדם ולשפר אותו.

• כאשר קיים קושי התפתחותי, הנוגע לבשלות הילד, הצורך הוא בראש ובראשונה להיות מטופל, על מנת לאפשר את ההכנה לכיתה א' בצורה זורמת יותר.

• בעיה התפתחותית או קשיים אובייקטיביים התפתחותיים לא ישתפרו בעצמם וללא טיפול, ולכן, חשוב להבין שהשארה של הילד שנה נוספת בגן, תתרום לילד עם קשיים כאלה, רק במידה שבה הקושי יטופל במקביל.

ניתן להתייחס לנושא המוכנות לא', כאל מכלול של מרכיבים שקיומם מבטיח כניסה תקינה לא' ומנבא הצלחה בביה"ס:

מכלול מרכיבים אלה – "כמכונית עם ארבעה גלגלים"

כל גלגל – מייצג תחום נדרש אחר למוכנות:

1. גלגל המייצג את התחום השפתי-קוגניטיבי

(למשל, כישורי הבנה והבעה של שפה, פתרון בעיות)

2. גלגל המייצג את התחום המוטורי (מוטוריקה גסה ועדינה)

3. גלגל המייצג את התחום הרגשי-התנהגותי (למשל, עצמאות, סקרנות ומוטיבציה ללמידה, דחיית סיפוקים, פניות רגשית ללמידה)

4. גלגל המייצג את התחום החברתי (למשל, יצירת קשרים חברתיים תקינים עם בני הגיל)

כאשר כל "הגלגלים" האלו מגיעים, בו-זמנית, להתפתחות הנדרשת לכניסה לא', הכניסה של הילד לביה"ס, וההתמודדות שלו עם מגוון המשימות שמוצבות בפניו תאפשר תחושה של – Well being אצלו, והוא יחווה חוויה של הצלחה. כאשר, לעומת זאת, תחום אחד מבין ארבעת התחומים המוזכרים, אינו מגיע להתפתחות הנדרשת, הכניסה לא' יכולה להיות מלווה בקשיים, ולפעמים דורשת- התערבות חיצונית. כמו במכונית, בה האינטראקציה בין כל הגלגלים חשובה, על מנת לאפשר למכונית לנסוע, האינטראקציה בין ארבעת התחומים הללו חשובה ביותר.

קושי / כשל של אחד מהם, עשוי לגרור גם כשל / קושי בתחומים האחרים, שלמעשה, מלכתחילה, לא אמור היה להתרחש.

1. התחום השפתי – קוגניטיבי:

- המושג "קוגניציה". קוגניציה מתייחסת לכל אותם תהליכים המוחיים המתרחשים מהרגע שהמידע נקלט אצלנו – היינו תהליכי תפיסה, זיכרון, חשיבה ופתרון בעיות.

- השפה: השפה מתייחסת כאן ל-2 תחומים: שפה רצפטיבית, היינו – השפה שנקלטת אצלנו מהסביבה – השפה שאותה אנחנו מבינים. לעומת המרכיב השני – והוא שפה אקספרסיבית – השפה אותה אנחנו מבטאים – או "ההבעה".

א. שפה:

רמת ההבנה השפתית של הילד, היינו – יכולתו להבין את הנעשה סביבו – הן מבחינת תהליכי הלמידה והן מבחינת הקונטקסט החברתי בו הוא נמצא, וכן ויכולתו להביא הבנה זו לידי ביטוי – ע"י השפה הדבורה, באופן שגם השומע יבין את המסר – הינם שני מרכיבים הכרחיים שצריכים להתקיים בצורה תקינה על מנת לאפשר הסתגלות טובה לכיתה א' – הן מבחינה לימודית והן מבחינה חברתית.

באופן סטטיסטי – בגיל שנה אמור הילד לומר את מילותיו הראשונות, לפחות 10 מילים, בגיל שנה וחצי עד שנתיים נצפה לעד 50 מילים בקירוב, ולמעשה נצפה בגיל שנתיים שהילד ייצור משפטים בני שתי מילים לפחות. בגילאי 3 – 4 קיימת תאוצה משמעותית ביותר מבחינת ההתפתחות השפתית, וגם מבחינת היכולת של הילד להסמלה – כלומר, היכולת שלו לשחק במשחקי דמיון הולכת וצוברת תאוצה.

במקביל להתפתחות השפה מתפתחת Theory of mind – כלומר, היכולת של הילד להבין את נקודת מבטו ואת נקודת המבט של האחר. הוא מפנים את המושג "אני" לעומת "אחר".

בגיל גן חובה, אנחנו נצפה לילד עם ידע על מושגי זמן, כמות (גדולה / קטנה, הרבה / קצת), הפכים, יחיד-רבים, זכר-נקבה, זהות מינית (לדוגמא במבחן ציורים), מספרים לפחות עד 13, אחורנית מ-6 ואחורה לפחות וקיבוץ לקטגוריות – תוך הכללה והבחנה בין פרטים (למשל צבעים, צורות, גדלים, "משפחות" של קטגוריות – בע"ח, כלי נגינה, כלי בית וכיוצב'). את הידע הזה הוא אמור לרכוש הן תוך למידה פאסיבית – דרך צפיה / שמיעה והן באופן פורמלי ודידקטי יותר בגן.

ב. התפתחות קוגניטיבית:

• תפיסה תקינה של עצמים, הכללה, הבחנה (על מנת שיסייעו לו בהמשך ללמידת האותיות), תפיסה של גודל, תפיסת פרצופים. תפיסת שלם (עם היכולת הטבעית שלנו להשלים דברים לא שלמים), יכולת לתפוס רצפים בסיסיים... הבחנה בין האותיות השונות בדפוס (יכול לומר מה יוצא דופן בצורה / אות).

• זיכרון – זיכרון חזותי וזיכרון שמיעתי – קצר טווח, ארוך טווח וזיכרון העבודה (יסודות חשבון – היכולת שלנו להחזיק בראש לפחות 2-3 ממדים בו-זמנית, יכולת לקשר אירועים או מושגים לדברים שכבר רכש בעבר. (לצורך כך נדרשות ראייה ושמיעה תקינות).

• חשיבה – היכולת שלנו לפתור בעיות קונקרטיות, ניצני חשיבה מופשטת. היכולת לשפוט נכון סיטואציות ולהגיב בהתאם – שיפוט והבנה של קונטקסט חברתי, תחילת חשיבה רפלקטיבית.

1. התחום המוטורי – מוטוריקה עדינה, מוטוריקה גסה, תחום גרפו-מוטורי ו- ויזו- מוטורי + תחום תחושתי:

- דומיננטיות צידית

- חציית קו אמצע - מעיד על בשלות פיזיולוגית של המוח – על קשר בין שתי ההמיספרות.

- יכולתו של הילד – ללכת, לרוץ, לקפוץ על רגל אחת או על שתי רגליים, ללכת על חבל

למשל...היכולת שלו להפריד בין התנועות שלו, לא היפוטוני / היפרטוני...

- יכולת להפרדת האצבעות, החזקה תקינה של צבעים ועפרונות, יכולת גזירה, הדבקה,

השחלת חרוזים וכיוצב' – תקינות.

- ציור איש תואם גיל – כלומר, ישנה הפרדה בין הגוף לראש, ישנם איברי גוף בסיסיים, ישנו

הגוף עצמו – ידיים ורגליים לא יוצאות מהראש. תווי פנים עיקריים.

- הציור אינו שירבוט, אלא ציור של עצמים.

- יכול להעתיק צורות פשוטות ולעשות תחילת אינטגרציה של צורות מורכבות (דוגמא).

- תיאום עין-יד תקין.

- יודע לכתוב את שמו (גם אם כותב את שמו בכתב ראי זה בסדר)

ניתן לדמות את המרכיבים הקוגניטיביים, המוטוריים והשפתיים כאל תהליכים המתרחשים בזה אחר זה במערכת עיבוד מידע (בדומה למחשב):

1. התחום הרגשי – התנהגותי:

ברמת העיקרון: צריכה להיות לילד פניות רגשית הנדרשת ללמידה פורמלית בביה"ס.

פרויד מדבר על כך שמגיל 6 אנחנו מדברים של "שלב החביון", שלב זה הוא שלב שבו הילד אמור להיות פנוי מתכנים רגשיים מציפים המעסיקים אותו, ולהתמקד בלמידה וברכישת ידע.

- במובן זה כאשר אומרים ש"הילד לא פנוי רגשית" מדברים על כך שהוא עסוק בתכנים המאפיינים שלבים מוקדמים יותר בהתפתחות, או שמתעוררים כתוצאה מאירועי חיים המעסיקים אותו ואינם מאפשרים לו להתפנות ללמידה.

תכונות החשובות מבחינה רגשית לקליטה טובה בביה"ס:

• מידה רבה של עצמאות – רצון לעצמאות (לעומת תלות – ותחושות של חוסר אונים כאשר אין מבוגר מתווך / עוזר בסביבה).

• יכולת לעמוד בתסכולים (לא לאכול בזמן השיעור, לחכות בסבלנות לתורו, להצביע).

• יכולת להפנים סדר יום.

• יכולת לקבל שינויים בסדר היום.

• דימוי עצמי תקין.

• יכולת ריכוז (לפחות של 45 דקות...) וקשב, מבלי להיות מוצף מגירויים שאינם רלוונטיים.

• יכולת לקבל סמכות ולהפנים כללים.

• אחריות (דאגה למערכת שעות, הכנת שיעורי בית).

• סקרנות ומוטיבציה ללמידה.

• התנהגויות שאינן מוחצנות או מופנמות מידי – אין התנהגות אגרסיבית / תוקפנות לעומת סגירות וביישנות יתר – זה מקשר אותנו לתחום החברתי.

1. התחום החברתי:

• יכולת ליצור קשרים תקינים עם ילדים בני גילו (לא מבוססים על תלות או הפחדה למשל, או על אלימות פיזית...)

• יכולת ליצור קשרים תקינים עם מבוגרים (הישמעות לסמכות למשל, לפנות בשאלה לאדם הנכון לצורך קבלת אינפורמציה).

• יכולת לקיים אינטראקציה עם אחרים, ליזום, לדעת לוותר, לשתף פעולה.

• יכולת להבין את הסיטואציה החברתית ולהגיב בהתאם.

• יכולת ליהנות מפעילויות חברתיות עם בני גילו