סטירה על פגישת מחזור

הבהרה - הטקסט הבא הינו טקסט סטירי דמיוני אין בכוונתו לפגוע באף אדם ואין בכוונת השמות להתייחס לאף אדם אלא לסטריאוטיפ אשר הוא מגלם. באם נפגע מישהו מקוראינו מטקסט זה אנא צרו קשר ונסירו במהירות האפשרית.

בקטע הבא, שוב על החברה הישראלית, מכיתה אחרת. בהוראות שהם כותבים תוכלו לראות את התייחסותם למוזיקה, לסטירה וכמובן לדמויות:

תסריט סאטירה:

כיצד יראו הדמויות?

אני ניסיתי להלביש כל דמות לפי הקריטריונים והמאפיינים שלה כדי שיוכלו לזהות אותה. עניין זה הוא גמיש וניתן לשינוי, זהו רק הרעיון הבסיסי. כמו כן, התייחסתי לצורת הדיבור ושפת הגוף.

הקיבוצניקית – שתי צמות, לבוש פשוט, פשוט מאוד, בגדים בהירים ודקים, משהו שמשקף אנשים שלא מייחסים משמעות רבה מדי לחיצוניות כזו ועובדים הרבה בחיק הטבע. הקיבוצניקית תתבטא בשפת גוף קלילה ולא מסויימת.

הזרוקה – לבוש שאנטי – שארוול מתחת לחצאית הודית וטיקה על המצח, וכו'. השאנטית צריכה לדבר ברוגע. רצוי שתשב בישיבה מזרחית כשהיא יושבת.

הערס – שרשראות וטבעות מצועצעות של דברים כגון "חי", גופיה או טי-שירט ערסית, ג'ינס או כל דבר אפשרי. הערס צריך להתבטא בשפת גוף המונית, לדבר כמו ערס במבטא מזרחי (ח' ו ע', רצוי עד מומלץ) וכמובן שקוצים יהיו לראשו.

הצפונבון – חליפה, עניבה, שיער מלוקק. הצפונבון צריך להחצין את הצפונבוניות שבו, לדבר באופן מתנשא, סנובי.

הגאה – כל דבר שמרמז על צבעי גאווה יהיה טוב. אפשר לעשות את המראה שלה קצת גברי, מכנסיים רפויים ושפת גוף כזו.

המתנחלת – תהיה עם המון עגלות של בובות ובהן סרטים כתומים, תתלבש כמו הדוסית האולטימטיבית. אין מה לפרט, הכל ידוע.

רותי ואלעד – הכי פשוט שיש. רותי ואלעד מייצגים את המשפחה הממוצעת שניתן לראות בכל חור. צריך פשוט להתלבש כרגיל ולהיראות כאנשים מבוגרים רגילים.

שימו לב! מכיוון שזוהי סאטירה, כולם צריכים להדגיש את הדמויות שהם משחקים באופן סאטירי, בהגזמה. ועל כן צריך להקפיד על כל הדברים האלו, לדעת ולהכנס לדמות ואפילו להקצין ולהגזים בלבוש ובשפת הגוף.

ערכה ראשונה – מראים קטעים קצרים של אחווה בין כולם כתלמידי תיכון. אפשר עד מומלץ לעשות זאת עם מוזיקת רקע שתיערך ותיווסף במחשב.

מערכה שנייה – (כל השישה מסתובבים מספר שניות ברחבי הגינה מדברים ומצחקקים ביניהם, נרגשים מאוד מהמפגש, מתחבקים. הקיבוצניקית קוראת אותם לסדר).

הקיבוצניקית: "כולם לשבת! אנחנו רוצים להתחיל, בבקשה".

(כולם מתיישבים במעגל ושותקים).

הקיבוצניקית: "רב תודות. חבר'ה, מחזור י"ט של תיכון בורנשטיין, 1994, לא אערוך הקדמות מיותרות. ניגש ישר לעניין."

הערס: "איפה יש כיבוד?"

רותי: "לא יאמן איך שכולם השתנו".

הקיבוצניקית: "לפי הסדר, כל אחד יספר בתורו מה עשה במהלך שתים עשרה השנים הארוכות האלה".

מתנחלת: "ואני ברשותכם אתחיל".

(כולם מביטים במתנחלת).

קבוצה זו עבדה בלעדי. כתבו הכול לבד. כיתתם לא השכילה למצות את תהליך העבודה, אך הקבוצה עבדה עצמאית ובזמנם החופשי. בדרך כלל אני עובד עם הכיתות במהלך מספר שעות לימוד כדי להכין, הרבה הם עובדים לבד: כותבים ואחר כך כמובן מצלמים (מעבר ליום הצילום. מנהלת בית הספר נשבתה בשבי התהליך, ובצדק). ומצלמים כי ההוא לא יצא, כאן תרנגולת הפריעה ופה הסאונד לא סאונד. מומלץ.

הצפייה המשותפת בסרטים היא חוויה בפני עצמה, הם מתרגשים ומתפתלים, פה הם מנסים להסביר ופה מוטרדים שהסאונד (בעיה במצלמות ביתיות) לא טוב. הכיתה מגיבה מיד והחגיגה בשיאה. סיום תהליך ארוך ונהדר.