יומיים במדבר יהודה 2010

יומיים במדבר יהודה 2010

תאריך : 12-13.2.2010

השנה חזרנו לטיול השנתי למדבר יהודה .

בחרתי מסלולים לא שגרתיים עם הרבה רכיבה בנקבים ושבילים לא מסומנים .

ביום הראשון רכבנו במסלול לקרן אל חג'ר לא שגרתי שביססתי על מסלול של גימל 4 שפורסם בפורום טיולי אופניים בתפוז .

זהו מסלול מצויין עם הרבה קטעים טכניים וכולל עבודה קשה גם בעליות וגם בירידות .

ביום השני ירדנו מערד לים המלח במסלול ששורשר ממספר מסלולים שונים .

התחלנו בירידה בסכין מערד מזרחה .

המשכנו בנחל כידוד ובמספר סינגלים זורמים עד נחל מנחם

פה ירדנו בשולי הקניון בשביל על שפת תהום

המשכנו בקטע של סינגל הגמל האדום ומנחל רחף על דרך 4X4 לראש מעלה יאיר

קנחנו בירידה מהירה ומפחידה במעלה יאיר

סה"כ טיול שנתי מצויין

אל תאורי המסלולים היומיים

• קרן אל חג'ר

• מערד לים המלח דרך נחל מנחם

סיכומים מקומונת הקבוצה

סיכום של יונתן במתכונת הסיכומים של ארי :

הגענו ל ”טיול השנתי" לדרום. 20 אבירים דו גלגליים התייצבו במצוקי דרגות ביום שישי ב 0730 לפתיחת האירוע. בעליה למצוקי דרגות נראה עדר יעלים שהסתכל בעניין בשיירת המכוניות שעלתה לישוב.

הצוות: רז, מאור, מני (אין דבר העומד....), ירון (העוגיון – שם חדש שניתן פה אחד ע"י כל הצוות, הסברים בהמשך), חיים, משה, משה, אמנון, אייל, אילן, זיו, איתן, תומר (בנו של איתן), דותן, פרופ' תומר (מומחה עולמי במכניקת אופניים), ארז (מומחה תל אביבי בפיצה וחבר של אורנה....), מוטי, עמי (בחל"א), יענקל'ה ויונתן (סמ"ש שני).

טמפ : באמצע פברואר קבלנו אביב ואח"כ קיץ. מזג אוויר נעים ומדהים ביום שישי שהתחמם בשבת בעיקר עם ירידתנו לים המלח.

משך הטיול : כ 7 שעות ביום שישי – ארבע רכיבה ושלוש מנוחה. ו 6 שעות ביום שבת.

תקלות : שישי: שני פנצ'רים בצמיגי ה SHWALBE המיוחסים של ארז. אחד פנצ'ר אצל מני + נזילת שמן בבולם אחורי. שבת: עוד פנצ'ר אצל מני, פנצ'ר אצל זיו. פרופ' תומר פיתח תת התמחות בתיקוני תולעים.

פציעות : פציעה אחת. לא תדווח בשל חיסיון רופא-חולה.

צלמת הבית לא הגיעה לאירוע ולכן התמונות הינן אוסף של הצלמים החובבים שעשו כמיטב יכולתם עם טלפונים ניידים ומצלמות פשוטות. מאור רץ קדימה וטיפס על צוקים כדי לתפוס עמדות צילום טובות.

ירון, נולד מחדש כ"ירון העוגיון" וזאת מכיוון שהגיע עם תיק מלא בקופסאות עוגיות פרי מאפה אמה של חברתו. הוא פיטם אותנו כל הטיול, ולכן גם עלינו במשקל. לכן, מעתה יקרא שמו ב NR בשם זה.

סיפור הדרך:

יום שישי: "סובב קרן אל חג'ר". הצוות המנוסה לא מסתפק בסיבוב הרגיל של פשוטי העם. אנו מאמצים/ממציאים מסלול חדש המאגף את הקרן ואז אנו באים אליה בהפתעה ומתנפלים עליה כל העשרים מלמעלה!!! בדרך אנו עולים כמה פיסטינים עם האופניים בשבילים שבקושי מאושרים למעבר חוגלות . בקטעים האלה מתגלה היצירתיות. הקבוצה מתפצלת לצוותים קטנים המנסים לאתר את הדרך הקשה ביותר להגיע לקרן. חלק מלמעלה, חלק בשליש גובה, ואחד, חוכמולוג במיוחד (זה שכותב) מגיע מלמטה.

בגמר הרכיבה הצוות מתכנס לרכבים ויוצא בשיירה לכוון מלון "מרגוע" בערד. מוסד מוכר ומכובד ע"י שומרי המסורת שבאו להציץ באוסף המוזרים שהגיעו מהצפון. האופניים אוחסנו וכולם עולים להתקלח. ב 1830 כולם מתייצבים בחדר האוכל לקבל את השבת בשירים וזמירות יחד עם יתר אורחי המלון. היו בשרים כשרים למהדרין מכה סוגים יחד עם תוספות אלה ואחרות. מה חשוב, מילאנו את הבטן והשלמנו מלאים. למרבה הצער ואכזבת חלק מהצוות אין קפה "אסווד" (שחור, יעני). כיוון שאין שבת בלי שתייה חמה, וצוות המלון לא משתף פעולה בנושא, זקן השבט, יענקל'ה נוטל יוזמה. בעודנו נמרחים בכורסאות הלובי ומדברים על הקפה, חוזר זה עם הפינג'ן ועל השטיח מקיר לקיר וריהוט שנות ה-70 מדליק גזיה ומכין לכולם תה (בלי סודה, ובישיבה על הספה) השתדלנו לא לשרוף את השטיח ולא להתקרב לגלאי העשן.....

אלה שעדיין לא היו מרוצים והצליחו לקום מהספה אחרי התה, הלכו לשתות איזו בירה במוסד בסביבה. כל היתר קורסים בחדריהם מול טלוויזיה דולקת.

יום שבת: 0630 ערד – ים המלח. השכמה והתארגנות. רז נתן הוראות בלילה לפני לרדת עם הציוד לאוכל. רובינו לא ממושמעים חוץ מכמה נציגים שמגיעים לבושי מגינים לארוחת הבוקר. כולם אוכלים ומכינים סנדביצ'ים למשך היום. האופניים מוצאות מהחנייה, נוהל קרב קצר ליד שער המלון והופ יוצאים לדרך. ראשית עוברים באנדרטה הקרובה למלון ומשקיפה למדבר. עוברים על פני שלושה צעירים שעושים "טאי-צ'י מול הנוף ומסתכלים עלינו במבט שואל (לא אמור להיות להיפך?). מהאנדרטה יורדים בשיפוע חד על הסכינים לכוון המדבר. היום, המסלול זורם יותר. נחל כידוד, נחל מנחם המקסים עם שארית מים בתוכו שאנו הולכים מעליו על המצוק. מדי פעם ניתן לראות שרידי חצבים ופרחים אחרים קטנים שניצלו את השנה הגשומה והרימו ראש. עוד יותר, מדי פעם רואים משטחים ירוקים קטנים של עשב המכסים כמה מטרים של חול מדבר – מגרש כדורגל קטן באמצע החולות. אח"כ מקטעי סינגלים זורמים עם חציות רבות של ערוצי הנחלים. שוב תיקוני פנצ'רים וממשיכים הלאה. התכנית המקורית הייתה לעלות להר אלעזר ולהשקיף למצדה אך בשל טעות קלה בניווט והפציעה הקלה, הוחלט להמשיך הלאה בדרכים הלבנות המוליכות למעלה יאיר. הדרך זורמת במדבר ומדי פעם מפתיעה בעלייה שמוציאה לנו את הנשמה שכבר התחילה להתבשל מעט בחום. מגיעים לגבעה ליד "מעלה יאיר". שם נגלה נוף עוצר נשימה של ים המלח. אחרי עדכון של ה"בוק" ממשיכים ל "מעלה יאיר" ועולים עליו. ממעלה יאיר יורדת הדרך הכחולה עד לים המלח. זו דרך 4X4 שנכתשה ע"י הג'יפים. אנשי הסיירות רצים קדימה על הבולדרים ונעלמים מהאופק. החבורה המתונה יותר מתחילה בירידה: מי ברגל מי ברכב ומי משלב בין השניים. אני עובר "אירוע מכונן" במורד המדורדר הזה. אני זוכר את עצמי עד לפני מספר חודשים נכנס ללחץ מכל ירידה עם דרדרת. יורד לאט לאט, עוצר, הולך ולפעמים גם מתהפך. פתאום, אני נשען לאחור ונותן לאופניים לרוץ כמו שתמיד אמרו לי ופחדתי לעשות. אמנם אני עוצר לפעמים, אבל ממש מעט. והנה, האופניים רצים, מטפסות על כל האבנים בלי מאמץ ואפילו אני מקפיץ קצת את הקדמי מעל איזו אבן. קטע אחד, "רע" במיוחד מבחינת אוכלוסיית האבנים אני עובר ועוצר אחריו מרוב "הלם" על מה שרכבתי. החלק הכי מצחיק מכל העניין, שממש נהניתי מזה... בדרך, הספקתי, אני "השועל המנוסה", להנחיל חלק מהתורה והחוויה גם למוטי שקנה כיסא טלסקופי אבל לא מוכן להוריד ממנו את התחת .... הגעתי למטה מבסוט מאוד, בזמן לראות את מני מתנגב אחרי שבמקום לחכות באוטובוס, הלך לחלץ עצמות בים המלח.

אנחנו מפרקים גלגלים ודוחפים את האופניים לבטן האוטובוס. חצי שעה ואנחנו בערד. מקלחות, זיכויים, העמסת ציודים ואופניים והופ... בדרך ל"סעודה הדשנה" של "גמר הרכיבה". 1600 פותחים שולחן גדול וכולם הזמינו אמבורגר 330 גר' + תוספות. הרבה זיתים ובירה נגמרו בשולחן – לא יודע איך כולם נהגו הביתה. לקראת שש בערב השיירה יוצאת צפונה.

דרגת קושי עבורי : ביום שישי הטיפוסים הרגליים על הפיסטינים היו קשים. בערב, רובנו נפל על הספה בלי סודה (ועם תה ועוגיות – מירון כמובן) ואח"כ קרס בחדר. לצערנו לא היו מקררים וספות בחדרים ולכן לא ניתן היה לעשות את טקס הסודה. למרות זאת, חלק מהאנשים הצליח גם לקום מהספה וללכת לשתות בירה במקום אחר – דרגת ביצוע מעל "לקום מהספה, לפתוח את המקרר ולקחת סודה".

ביום שבת, היה יותר קל וזורם.

סה"כ רכבנו כ- 36 ק"מ ביום שישי עם כ 1100 מ' טיפוס וכ 32 ק"מ ביום השני עם כ 550 מ' טיפוס וכ 1600 מטר ירידה. סטטיסטיקה וגרפים ע"י המומחה לשיפוץ GPSים – מאור.

לסיכום

אחלה רכיבה, אחלה גיבוש, אחלה מזג אוויר ואחלה חבר'ה (גם אחלה עוגיות). תודה רבה למאור שארגן והנדס את כל הלוגיסטיקה והכין יחד עם רז את המסלולים. אנחנו כבר בהמתנה לטיול הבא....