המערכת הגלובלית
:שלושה מעגלי זרימת אוויר באטמוספירה של כדור הארץ
תא "הדלי" - בין קו המשווה לבין קו רוחב 30 בשני חצאי כדור הארץ. אוויר חם עולה (קונבקציה) בקו המשווה וזורם בשמיים לעבר הקטבים, אך שוקע (התמוככות) בסביבות קו רוחב 30 ויוצר שם את הרמה הסובטרופית החמה ואת רצועת המדבריות העולמית, וחוזר על פני הקרקע חזרה לקו המשווה במסגרת "רוחות הפסט" הצפון מזרחיות בחצי כדור צפוני והדרום מזרחיות בחצי כדור דרומי.
תא "פרל" - בין קו רוחב 30 לקו רוחב 60 בשני חצאי כדור הארץ.
מהרמה הסובטרופית של קו רוחב 30 זורם בקרקע אוויר חם לעבר הקטבים במסגרת "הרוחות המערביות" (שכיוונן האמיתי הוא דרום מערב בחצי כדור צפוני וצפון מערב בחצי כדור דרומי). אוויר חם זה פוגש אוויר קר היוצא מהקטבים וזורם לעבר קו המשווה. שני גושי האוויר המנוגדים (החם והקר) נפגשים בסביבות קו רוחב 60, ויוצרים שקעים ברומטריים חזיתיים עם חזית חמה וחזית קרה. בשתי החזיתות עולה אוויר חם (קונבקציה). האוויר שעלה זורם בשמיים לעבר קו רוחב 30 ושוקע (התמוככות) שם וגם לעבר הקטבים ושוקע.
תא קוטבי - בין קו רוחב 60 לבין הקוטב בשני חצאי כדור הארץ. מהקוטב זורם אוויר קר בקרקע לעבר קו רוחב 60. האוויר שעלה בקו רוחב 60 חוזר אל הקוטב ושוקע (התמוככות) שם.
Hadely- מטאורולוג בריטי בן המאה ה – 18
בשנת 1855 הוצע על ידי ויליאם פרל האמריקני מודל שמתאר את תחזורת האוויר
גוש אויר יבשתי – מקורות מעל יבשת – אויר יבש.
גוש אויר ימי – מקורו מעל הים – אויר לח.
גוש אויר המגיע לאיזור טרופי – חם
גוש אויר המגיע לאיזור פולרי – קריר
גוש אויר המגיע לאיזור קוטבי – קר מאד
הרמות הסובטרופיות הן למעשה תוצאה של שקיעת אוויר קר תוך כדי התחממותו והתייבשותו. מקורו של אוויר זה בקו המשווה. שם במשך כל עונות השנה האקלים הוא חם ולח ויורדים גשמים כל יום. קרינת השמש החזקה במיוחד מחממת במהירות את הקרקע. האוויר בסמוך לקרקע מתחמם מאוד ביחס לסביבתו ולכן הוא מתפתח כוח עילוי ומתרומם מעלה. כאמור אוויר עולה מתבטא בלחץ נמוך - ומצב כזה מתרחש לאורך קו המשווה כולו. לכן מתפתח לו איזור התכנסות הנקרא איזור ההתכנסות הבין-טרופי, שלאורכו מתפתחים ענני סערה בעיקר בשעות אחה"צ.
האוויר החם תוך כדי עלייה מתקרר ומתעבה יחד עם הלחויות ואי היציבות המתאימים לאורך האטמוספירה. כתוצאה מההתעבות הזאת שמגיעה לשיאה בשעות אחה"צ, נוצרים ענני סופות רעמים חמורות אשר ממטירים במשך כמה שעות גשמים עזים מלווים ברד וסופות רעמים וברקים האוויר החם שעלה לאטמוספירה מגיע עד לשכבת הטרפופאוזה - שכבת הגבול החוצצת בין הטרופוספירה (השכבה התחתונה ביותר של האטמוספירה בה אנו חיים) לבין הסטרטוספירה מעל. שכבה זו היא מעין מחסום לכל אוויר שרוצה לעלות כלפי מעלה. מקרים של פריצתה ניתנים בענני סערה מפותחים, ביניהם הסופרסל.
בגבהים האלו ישנן זרימות חזקות אשר מסיעות את האוויר צפונה ודרומה לעבר הקטבים. כשהוא מגיע לשם האוויר מתקרר ונעשה קר יותר מסביבתו (כאמור, כשיש אוויר קר מסביבתו - הוא נוטה לשקוע, משמע אי התפתחות עננים וגרימת יציבות אטמוספרית). במצב הזה האוויר שוקע תוך כדי תהליך של התחממות והתייבשות, דבר הכרוך גם בעליית הלחץ וכך ונוצרת רמה (זהו אזור לחץ גבוה מסביבתו - היכן שתמיד לא יהיו משקעים ויהיה מזג אוויר יציב), ובעקבות כך נוצרת חגורת הרמות הסובטרופיות מעל הקטבים.
זרם סילון הוא זרם אוויר חזק וצר יחסית בשכבות הגבוהות של הטרופוספירה, בגובה 11 קילומטר לערך מגובה פני הים. זרם הסילון נוצר מניגודי טמפרטורה ברום הגבוה - אלה גורמים לניגודי לחץ, היוצרים רוח חזקה בכיוון קבוע. זרם הסילון מצוי בעיקר בשכבת הטרופופאוזה של האטמוספירה. נהוג להחשיב זרם רוח כלשהו לזרם סילון אך ורק אם מהירות הרוח בו היא 75 קשר ומעלה.
בכל המיספירה, כלומר חצי כדור, שני זרמי סילון. הסילון הסובטרופי והסילון הפולארי, כאשר שני אלה נמצאים בגבול בין אזורי האקלים בעולם וזורמים באופן כללי ממערב למזרח. הסילון הסובטרופי נוצר בשל ההבדלים בטמפרטורה שבין האזור הסובטרופי לבין הטמפרטורה באזור הממוזג, בעוד שהסילון הפולארי נוצר בשל ההבדלים בטמפרטורה שבין האזור הממוזג לבין אזור הקוטב. זרמי הסילון מדרימים ומצפינים בהתאם לתנועת גושי האוויר הגורמים להם. בקיץ בהמיספירה הצפונית, זרמי הסילון חלשים משום שניגודי הטמפרטורה בין האזור הפולארי לבין האזור הממוזג ובין האזור הממוזג לבין האזור הסובטרופי אינם גדולים כל-כך, וצפוניים מפאת התפשטות האוויר החם צפונה
