בראיון לאחרונה של נעים קאסם, המחליף של המחליף של נסראללה, הוא הודה שסינוואר עדכן את נסראללה על התוכנית אך לא על העיתוי, וההתרעה נשלחה רק חצי שעה לפני תחילת התקיפה, וכוחות רדואן לא היו פרושים באופן מספיק מבצעי מול הגבול.
חיזבאללה, כידוע, לא הצטרף למתקפה היבשתית, ו"הסתפק" בירי יום יומי מ8 אוקטובר 2023. ישראל מצהרי ה7 לאוקטובר היתה פרושה בכוחות רבים לאורך הגבול במגננה. ישראל גם שקלה לבצע מתקפת מנע גדולה ב12 אוקטובר, אך לבסוף זה לא בוצע.
בשלושה שבועות הראשונים חזבאללה ירה פצצות מרגמה, נט, ותותחים, וכעבור שלושה שבועות החל להפעיל כטבמים מתאבדים, רקטות בורקאן, וירי צמד טילי נט. בינואר 2024 החל להשתמש ברקטות בטווח של 10 קמ. צה"ל הגיב בירי מנגד, כולל סיכולים ממוקדים בדרום לבנון ובביירות.
ב16 אוקטובר צהל החליט לפנות את כל הישובים הצמודי גדר פונו לחלוטין (מטולה, חניתה, מנרה, ראש הניקרה), ועשרות ישובים נוספים כמעט פונו לחלוטין.
ב27 יולי פגעה רקטת חיזבאללה במגרש כדורגל במג'דל שאמס והביא למותם של 12 ילדים ופציעת 34 נוספים. בתגובה ישראל התנקשה בפואד שוכאר, ובירי יותר עצמתי.
25 אוגוסט – צה"ל זיהה תכנון לירי 6000 רקטות כבדות על ישראל, שתוכננו להגיע למרכז הארץ. מתקפת מנע של צה"ל ב4:00 בבוקר כל המשגרים חוסלו.
אבל המפנה העיקרי היה -
17 ספטמבר 2024 – ביבי מודיע שלמלחמה נוסף יעד נוסף – השבת תושבי הצפון בבטחה לבתיהם. בשעה 15:30 קיבלו 5,000 מחזיקי ביפרים הודעה מוצפנת שדרשה הפעלת שני הכפתורים. הדבר בפועל גרם לפיצוץ המכשיר. 4,500 מחבלים נפצעו, ו59 נהרגו. התשתית החלה ב2022 כאשר המוסד יירט כוונת החיזבאללה להחליף הביפרים שברשותו. באוקטובר 2023 היו ברשותו רק כמה עשרות מכשירים, ולכן לא היה ניתן להוציא המבצע אז. המבצע בוצע בפועל בספטמבר גם כיון שבחיזבאללה חשדו ושלחו כמה מכשירים לאיראן לבדיקה.
ישראל תכננה מבצע דומה עם מכשירי הקשר של החיזבאללה וכבר ב2018 ציידה אותם במכשירי קשר ממולכדים, אך החיזבאללה פחות השתמש בהם, וישראל חששה לחכות עד לתחילת המבצע הקרקעי שאז סביב שהיו לובשים הוסטים עם המכשירי קשר. התוצאה -
18 ספטמבר – בשעה 17:00 מתפוצצים מכשירי הקשר של החיזבאללה. גורם להרג של 25 מחבלים ופציעת 608. אחד ממוקדי הפיצוץ הוא בהלווית מתים מפיצוצי הזימוניות..
בתגובה חיזבאללה מגרש באלימות את האו"ם ומתחיל להפגיז את ישראל. מנגד ישראל מפגיזה בשיטתיות מצבורי אמלח מוסווים (מבצע גדיד תמרים). הוא גם מתנקש במספר בכירים.
23 ספטמבר – צהל משתלט על רדיו דרום לבנון ומודיע לכפרים השיעיים להתפנות ומתחיל טיווח בדרום לבנון ולא רק. בתגובה חיזבאללה יורה לצפון הארץ ואף לשומרון. הירי אינטנסיבי בשני הצדדים, ושיאו
27 ספטמבר – "מבצע סדר חדש": בשעות הערב חיל האויר מטווח את מרכז הדאחיה, הורג את נסראללה, עלי כרכי, ועוד 20 בכירים. שישה בניינים קורסים. ב23:00 הוא הקריס שלושה מבנים נוספים. למחרת חיזבאללה מודיע על מינוי חסן חליל יאסין למזכל חיזבאללה. מספר שעות לאחר מכן ישראל מודיעה שחיסלה גם אותו. ברקע כמליון לבנונים מדרום לבנון ברחו לכיוון ביירות.
1 אוקטובר - החל תמרון קרקעי בדרום לבנון במהלכו צהל טיהר את כל המרחב הסמוך לגדר בו היו תשתיות של חיזבאללה ורדואן. התוצאה היא שכל הכפרים השיעיים הרוסים, והבונקרים שלהם מפוצצים, ומצבורי האמלח שלהם פוצצו או הועברו לישראל. באותו זמן נמשך ירי על ישראל, כולל כטבמים ממיליציות מעיראק. היה אף נסיון התנקשות בנתניהו בביתו בקיסריה. ישראל הודיעה שנסיון נוסף יוביל לשיטוח הדאחייה.
27 נובמבר – הפסקת אש בן ישראל ללבנון, שבה צבא לבנון היה אמור להשתלט על האזור. כיון שלא בוצע צה"ל המשיך בפעילות לסיכול חיזבאללה, ונותרו חמישה מוצבים חודרים בלבנון (אל-חמאמס, מרכבא–חולא, ג'ל א-דיר, ג'בל בלאט, א-לאבונה), ובפועל ישראל ממשיכה לחסל פעילי ובכירי חיזבאללה, כולל בביירות.
27 נובמבר עד 4 דצמבר – באותו יום בו הוכרזה הפסקת אש, כוחות האופוזיציה הסורית החלו מתקפת פתע נגד השלטון הסורי והביאו לנפילתו של בשאר אל-אסאד. ישראל מצידה חיסלה או תפסה כלי הנשק שהצבא הסורי השאיר מאחוריו, השתלט על אזור החייץ בדרום סוריה, ופרש חסותו על הדרוזים בדרום סוריה.
23 פברואר 2025 – הלווית נסראללה והאשם ספי א-דין. בבוקר חהא תקף הרבה יעדים בדרום לבנון, ובהלוויה חגו 4 מטוסים מעל.
בלחימה בצפון נפלו 84 חיילי צהל ו46 אזרחים. כ70,000 פונו מבתיהם. קרוב ל3000 בתים ניזוקו מהם כ900 צריכים להיבנות מחדש.
חיזבאללה איבד כ4000 פעילים, את כל ההנהגה, ורוב תשתית הרקטות. נתפסו 85,000 פרטי אמלח. נהרגו כ1000 אזרחים, ונעקרו 1,600,000. נהרסו כ40,000 יחידות דיור.
נכון ליולי 2027 70 אחוז מהתושבים חזרו.
נוסד ב1949 ע"י גרעיני השומר הצעיר מצפון אמריקה על חורבות הכפר הערבי סעסע שניטש ב1948 (הכפר הערכי סעס היה מוקד פעילות אנטי ישראלית. הוא הותקף, ע"י הפלמח בפברואר 1948 ונכבש סופית באוקטובר 1948 במסגרת מבצע חירם). מזוהה עם כבר סיסאי המוזכר בתלמוד (בבלי, גיטין, ו ב). בשטח הקיבוץ קברי רבי לוי בר סיסי, ויוסי בר סיסי, ובמאה ה19 גרן איתר לידם שרידי בית כנסת יהודי. נכון ל2019 בקיבוץ 560 חברים, והוא מהבודדים שעדיין לא מופרט.
באמצע שנות השמונים הוא נקלע לחובות כבדים, והמזכיר המליץ על עזיבה.. ב1985 החלו לייצר פחי אשפה, שגם לא הצליח מאד. כאשר עברו ב1989 לייצור מיגון לרכבים המגמה השתנתה והם התמחו במיגון לסופה ולהאמרים. ב2008-9 ארהב עשתה חוזה אספקת מיגון להאמרים במיליאדרים לכוחות שלהם באפגנסיטן ועיראק. הקיבוץ העסיק 1200 עובדים. אחכ הביקוש ירד, ומפעל הקיבוץ שוב שינה כיוון והתמחה ברכב שטח ממוכן – SANDCAT, או בעברית "קרקל", אושקוש, וטיגריס.
בקיבוץ גם הסניף הראשון של גלידה בוזה, שותפו של בן הקיבוץ וערבי נוצרי מתרשיחא. יש להם 11 סניפים.
מערבה לקיבוץ. פסגתו 1008 מ, והוא מהגבוהים בגליל העליון. נמצאה בו שרידי מצודה מתקופת הברזל המיוחסת לבית עמרי. הפסגה כיום שטח צהלי, אך בפאתו הצפונית פינת תצפית מרשימה על דרום לבנון ונקודת זכרון ל121 חללי מלחמת לבנון השניה. (ההגעה אליו ב5 דקות הליכה מסוף הכביש הסלול).
בתצפית כיום רואים הרבה כפרים הרוסים לחלוטין בצד הלבנוני. מנגד יש גם כמה עומדים. אלו כפרים נוצרים. כאשר צהל פעל בדרום לבנון, בכל בית של הכפרים השיעים נמצאו בונקרים, אמלח וכו. לכן הוחלט על הרס כל המבנים.
* ממשיכים על 8967. אין הרבה גבעות תצפית.
קיבוץ שהוקם 1949 בקרבת חורבות בירעם, כפר נוצרי מרוני שתושביו פונו ולא הורשו לחזור אליו. הוא קרוי על שם ישוב תלמודי בשם ברעם, ששרידי בית כנסת מרשים שלו נמצאים 3 קמ. ברעם היה הקיבוץ האחרון לבטל לינת ילדים משותפת, ב1997. מנגד הוא נותר קיבוץ לא מופרט, ויש בו 300 תושבים. פרט לחקלאות לקיבוץ מפעל הזרקת פלסטיק בתעשיית הרפואה. הקיבוץ פונה במלחמת חרבות ברזל, ויושב מחדש ב1 מרץ 2025. הקיבוץ מגיש ארוחת צהריים 40 שח לארוחה.
קצת לפני קיבוץ אביבים בצד הלבנוני. דגם מוקטן של כיפת הסלע שהוקם בפאתים הדרומיים של מארון א רס. הוא נחנך ב2010 בנוחכות נשיא איראן, אחמאדניג'אד לציין "הנצחון" של מלחמת לבנון השניה ב2006. המתחם נהרס ב7 אוקטובר 2024 ע"י צה"ל. כנראה כיום יש שם מוצב צהלי חודר, ואמורים לראות דגל..
מארון א-ראס: כפר שיעי. הרוס לחלוטין. יש שם מוצב צהלי
הוקם ב1949 ליד חורבות הכפר הערבי צלחה ע"י ותיקי פלמח שלחמו במצודת כח. קרוי על שם "יראון" המוזכרת ביהושוע יח 38, וכנראה גם ברשימת כיבוש תגלת פלאסר הג'. שמה השתמר בשם הכפר הלבנוני יארון שממול. הקיבוץ מתפרנס מחקלאות ו"פסקל טכנולוגיות" שעושה רוכסנים, "רהיטי יראון", חדרי אירוח, ויקב הרי הגליל.
כפר יארון – חלקו נוצרי וחלקו שיעי. ב1-5 אוקבטור 2024 התחולל בו קרב בן צהל לכוחות רדואן. לאחר מכן נהרסו חלקים נרחבים מהכפר, והקים בו רמפות לטנקים.
משטרת אביבים (משטרת סאלחה): אחד משש מצדיות טיגרט שתוכננו ב1938 להגן על גבול הצפון. כיום משמש בסיס צבאי.
הוקם ב1958, ושוב ב1960 וב1963 ע"י עולים מצפון אפריקה. פרנסתו בעיקר חקלאות ובעיקר לולים. במאי 1970 מחבלים פתחו באש על אוטובוס שהסיע ילדים מאביבים. 12 מהנוסעים, בהם 9 ילדים, נהרגו. במלחמת לבנון השניה היו קרבות קשים במארון א-ראס ובבינת ג'בייל אשר ממול, ואז גם נורו טילים רבים על המושב. התושבים פונו למלון בדימונה. ב2019 נורו 4 טילים על המושב, אך כעבור כמה שעות קרב האזור חוזלש. הישוב פונה במלחמת חרבות ברזל. התושבים שבו בעקבות הסכם שביתת הנשק, אך בעקבות תקרית ירי במרץ 2025 רבים מהתושבים עזבו שוב.
מחנה אום – בצד הלבנוני, בעמק שמתחת למארון א-ראס.
קיבוץ שהוקם ב1949 על חורבת אל-מלכיה. הכפר הערבי נכבש ע"י הפלמח ב14-15 מאי, אך נכבש מחדש ע"י צבא לבנון. במבצע חירם הוא נכבש מחדש ונקבע סופית בגבולות ישראל. מלכיה היה שם של משפחת כהנים המוזכרת במקומות שונים במקרא (ירמיהו כא 1, לח 1; עזרא י 25, 31; נחמיה ג 11, 14, 31, ח 4, י 4, יא 12, יב 42; דה"א ו 25, ט 12, כד 9). ההנחה היא שמשפחת הכהנים התיישבה פה לאחר חורבן בית המקדש. במלחמת חרבות ברזל הקיבוץ פונה לחלוטין.
מצפה מלכיה – נקודת תצפית טובה בפאה הצפון מערבית של הקיבוץ (מחוץ לגדר). בעבר היתה שם מגרסת אבנים. צופה על בלידה ומוחבייט. היו שם קרבות קשים של אוגדה 92 במבצע "חיצי הצפון". מוצב שקד - מוצב צהלי חודר, מול מלכיה, בג'לאדיר
אבן גבול 16 – מצפון לקיבוץ. לידה שני מבני אבן מתקופת המנדט הבריטי ששימשו בית מכס. בתקופת הגדר הטובה לבנונים היו באים לעבוד בישראל גם מפה.
מוזכרת לראשונה כעיר מקלט בספר יהושוע (כ 7), ועיר לווים (יהושוע כא 32, דה"א ו 51). באתר שרידים מרשימים של מקדש רומי שהוקדש לאל הפיניקי בעל שמין. שני סרקופגים ליד היו חלק ממאוזולאום שעמד עד המאה ה19. ב2012 הם "גוירו" ע"י חרדים ומזוהים כקבר ברק ודבורה (ואולי גם יעל אשת חבר הקיני). במדרון שממול נערכו חפירות ואותרו שרידים של הישוב עצמו, כולל מטמון בולות הלניסטיות.
מצודת טיגרט שהוקמה ב1937 בשיתוף פעולה עם הישוב היהודי וע"י סולל בונה, וכונתה אז "נבי יושע" המשמשת כיום בסיס מג"ב (והבסיס הוא סימלה). מכונה ע"ש 28 לוחמים שנפלו על כיבושה (שלקח שלוש התקפות) ב1948 (על אחד מהם נכתב השיר "דודו"). ב2014 נפתח לידה "מוזיאון הרעות".
נבי-יושע: מתחם קבר ממול. ב1945 היה סביבו כפר של 70 מתועלים שיעיים. לפי שמו הוא מיוחס ליהושוע בן נון, אלא שהמקרא מוסר שהוא נקבר בתמנת חרס המזוהה בהרי אפריים (שופטים ב 8-9)
הוקם בטו באב 1948 ע"י חטיבת יפתח של הפלמח ומכונה על שמה. (מקור השם "יגאל פייקוביץ, ותל חי" (יפתח כשם מקראי היה שם ישוב בשפלה, יהושוע טו 43). בשנות הפילוג הפנימי הגדול של התנועה הקיבוצית 1952-3 נדרשה משטרה להוציא אנשים שהוקעו בקבוצה.. בסופו של התהליך נותרו בקיבוץ 45 חברים בלבד.. ב1999 עבר הפרטה וב2006 עבר הרחבה (בת יפתח). פרט לחקלאות בקיבוץ גם מפעל נטפים. בעבר היתה בו גם מחצבה.
ב8 אוקטובר התפנה כל הקיבוץ למלון גינוסר. נכון לקיץ 2025 90 אחוז מהקיבוץ חזרו.
מצפה חוסיין: תצפית יפה בן יפתח למנרה, לצד 886. מכונה לזכר סא"ל חוסיין עאמר ז"ל, בן הכפר ג'וליס שהיה מג"ד בגולני ונפל עם עוד שלושה חיילים ב1996 במטען בכפר חולה שממול.
מאיס אל ג'בל: כפר שיעי בצד הלבנוני בן מצפה חוסיין לקיבוץ מנרה. מכונה על שם עץ המייש הנחשב לקדוש במיוחד באיסלאם. באוקטובר 2024 צה"ל חיסל בו 91 מטרות חיזבאללה, בהם 13 מגדלי תצפית, ומנהרות שחלקן הגיעו 30 מ מהגבול. באפריל 2025 חיזבאללה ערך הלוויה ל51 מאנשיו בכפר.
קיבוץ שנוסד ב1943 על פסגה בעלת אותו שם בערבית (וילנאי הציע לעברת השם, אך המייסדים לא הסכימו לאמר שהם "מרמים".. עם זאת הרכס עליו הקיבוץ עוברת ל"רכס רמים"). אף שהיו יחסים טובים עם המתועלים (שיעים) מלבנון, ממרץ 1948 הקיבוץ היה מנותק בשל התקפות על שיירות האספקה. באוקטובר צבא קאוקג'י אף תפס משלטים באזור, אך במבצע "חירם" גרשו כוחות חטיבת כרמלי את "צבא ההצלה" עד לליטני. הקיבוץ נחשב לחלש מבחינה כלכלית, וקטן. ב8 אוקטובר 250 אנשי המשק, מתוכם 80 ילדים, פונו, בעיקר לקיבוץ גדות. 70 אחוז מבתי הקיבוץ נפגעו, מהם 12 בפגיעה ישירה.
מושב שהוקם ב1951 ע"י עולים מעיראק, ונוספו אליו ב1958 יהודים כורדים מפרס. ב1953 הוא קיבל השם "מרגליות" לזכר חיים מרגליות קלווריסקי, מנהל יק"א בגליל. עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" הכפר פונה. כעבור שבועיים מחבל חדר לקיבוץ ופצע חייל מילואים במקום. במרץ 2024 נפגעו 8 פועלים זרים מרקטה. אחד נהרג.
מצודה מימי הצלבנים שהיתה לאורך הציר של דמשק – צור. נמצאת בראש מתלול בגובה 625 מ, ובגבול ממלכת הצלבנים. הוקמה תחילה על ידי הצלבנים כ"המבצר החדש" (שאטו נף), ב1107. ב1167 לפני כיבושו ע"י נור א-דין הצלבנים העלו אותו באש ונסוגו. ב1179 הוא נבנה מחדש ע"י אונפרוא מטורון, אך הלה נפל באותה שנה בקרב מול המוסלמים, וב1220 אל מאלכ אל עיטאם עיסא הרס אותו סופית. הוא נבנה מחדש, חלקית, במאה ה18, ונודע תחת השם "קלעת הונין". הכפר סביבו, שיושב ע"י מתואלים (שיעים לבנונים), נודע כ"הונין". ב1837 הכפר והמבצר ניזוק ברעידת אדמה, ולאחריה חלק מהאבנים מוחזרו לשיקום הכפר.
בהסכם ניוקומב-פולה ב1924 נקבע שהונין, יחד עם עוד שבעה כפרים מתואלים, יהיו בשטח המנדט הבריטי. ב1948 אנשי הכפר ביקשו להיות מיעוט במדינת ישראל, אך לאחר כמה תקריות ירי הכפר נכבש ותושביו ברחו (יש אף עדות לאונס 4 נשים ערביות..). ב1951 על חורבות הכפר הוקם "מרגליות", ואבנים מהכפר שימשו לבניית בית אוסישקין בקיבוץ דן.
מבתי הכפר נותר על תילו מבנה בית הספר ובית הקברות.
ממזרח למבצר תצפית יפה לכיוון עמק החולה על שם אמנון ליפקין-שחק. כנראה שיש גם טיילת על שם יוני נתניהו. לא ברור לי איפה.
כנראה שממצודת הונין תצפית טובה על הכפר הלבנוני מרכבה (markaba), ושיש שם כיום מוצב צהלי חודר. היו שם 40 וילות של שיעים. הכול הריסות.
הקיבוץ הצפוני בעולם.. הוקם ב1945 על אדמות שנרכשו בידי הקקל מעדייסה. שמו נקבע בהתאם למיקומו הגבוה. עיקר הכנסותיו מחקלאות. ב1980 היה נסיון לפיגוע מיקוח ע"י מחבלים שהשתלטו על פעוטון. בארוע נרצח מזכיר הקיבוץ, ילד, וחייל, והוא הסתיים תוך 24 שעות. במלחמת חרבות ברזל כל הקיבוץ פונה, והוא נפגע מירי חיזבאללה.
מרכז המבקרים של משגב עם – תצפית יפה ופרזנטציה. 04-6953223. נכון לקיץ 2025 עדיין פגוע מנ"ט ולא פעיל.
מצפה בניה: לזכר רס"ן בניה ריין, בן קרני שומרון, קצין שריון שניהל טנק לפינוי במלחמת לבנון השניה וסופו שנפגע מטיל וכל הצוות נהרג (איתו נהרגו סמ"ר אדם גורן, סמ"ר אורי גרוסמן, וסמ"ר אלכס בונימוביץ ז"ל). ניתן לראות משם את עדייסה וכפרכילא.
חוזרים לכיוון מרגליות, ולפי מוריס יש ציר שרובו סלול ממצפה עדי (איזשהוא בסיס) עד תצפית דדו בהר צפירה במטולה. לאורכו:
גבעת ש"י – נקודת תצפית ובה מצבות זכרון למשפחת ווינשטיין, מהמשפחות הותיקות של מטולה. ממול בצד הלבנוני נקודת תצפית עודייסה.
הר נוטר – בפאתו הדרומית ב2018 אותרה מנהרה חוצת גדר. חיזבאללה טען שמדובר ב"לול תרנגולים" בצד שלהם. כשישראל מילאה המנהרה במלט נוזלי שהציף את הלול, הסתבר שיש לו עוד מטרה..
לחילופין אפשר לרדת לתל חי וכפר גלעדי ולהגיע למטולה דרך הכביש.
קיבוץ שהוקם על אדמות שנרכשו ע"י רוטשילד ב1893. ב1920 תבעו פורעים ערבים להיכנס לחצר בתואנה שהם רוצים לודא שאין במקום כוחות צרפתים. כשעלו לקומה השניה דרש כאמל אפנדי את האקדח מדבורה דרכלר. נפלט כדור ונוצר קרב בו נפלו רוב חברי המשק. בנסיגה הוחלט גם להעלות החווה החקלאית באש. ביולי 1920 הצרפתים השיגו שליטה באזור. המתישבים חזרו, ובסוף השנה נקבע שהאזור יהיה בשליטה בריטית. אך ב1926 הישוב אוחד עם כפר גלעדי ותושבי עברו לשם. לזכר שמונת הנופלים בקרב נוצרה העיר "קרית שמונה". המפורסם שבנופלים היה מפקד החוה, יוסף טרומפלדור, שבגסיסתו הצהיר "לא נורא, טוב למות בעד ארצנו". כיום ליד האתר מכללה, הכוללת סניף של אנבידיה.
קיבוץ שהוקם תוך כדי מלחמת העולם הראשונה ב1916 ע"י חלוצי אגודת "השומר", ובינהם ישראל ומניה שוחט, יוסף טרומפלדור, ישראל גלעדי ועוד. לאחר נפילת גלעדי הוחלט לקרא למקום על שמו. ב1926 הוא אוחד עם תל חי וקיבוץ טבריה, ובשנות ה30-40 הוא היה תחנת מעבר מרכזית ליהודים שהיגרו לישראל. בשנות החמישים בפילוג הפוליטי חלק מאנשים עזבו לקיבוץ הגושרים. מנגד חלק מאנשי דפנה הצטרפו לקיבוץ. באותם שנים הקיבוץ הקים מחצבה ומלון המשמשים מקור פרנסה עיקרי עד היום. ב2004 הקיבוץ עבר הפרטה. בקיבוץ מוזיאון אינטאקטיבי "בית השומר", וכן שני סליקים הניתנים לביקור.
בפאתי הקיבוץ בית קברות גם של מתי תל חי. ב2006 כח צהלי חנה במקום, וקטיושה של חיזבאללה פגעה בו והרגה 12 חיילים. ב2023 הקיבוץ פונה במהלך מלחמת חרבות ברזל. נכון לקיץ 2025 90 אחוז מהקיבוץ חזרו.
מושבה שהוקמה על אדמות שנרכשו ע"י רוטשילד ב1890. במקום היה כפר דרוזי קטן בשם "אל מוטלה" ("התצפית"). אליעזר בן יהודה הציע לקרא למקום "עם סגולה" על שם הבת הראשונה של המקום, והיו שהציעו לקרא למקום "מצפה בנימין", על שמו העברי של רוטשילד. לבסוף נותרה ההגיה המעוברתת של השם "מטולה". בחמש שנים הראשונות חיו הדרוזים והיהודים יחדיו, אך ב1895 כולם נטשו המקום. ב1896 הוא יושב מחדש, ע"י 59 משפחות, שעיבדו גם אדמות בבעלותם בעמק עיון. בפרעות תל חי ב1920 אנשי המושבה ברחו ביבשה לצידון ומשם באניה לחיפה. בסוף השנה הם שבו לישוב החרב וישבו אותו מחדש, כאשר נקבע שהוא בגבול הצפוני של המנדט הבריטי. ב1948 מטולה נקבעה כפינת הגבול הצפוני של ישראל, וישראל נתנה להם אדמות חלופיות "כפתרון זמני" על האדמות שאיבדו בעמק עיון.
בישוב כ2,200 תושבים. פרנסת הישוב על חקלאות וארוח.
באוקטובר 2023 פונה הישוב, וכ300 מבתיו נפגעו מפגיעות חיזבאללה. ב31 אוקטובר רקטה נפלה בשדות המושבה והרגה 4 פועלים זרים ובן המושבה.נכון לקיץ 2025 רק שלושים אחוז מהישוב חזרו, ויש עדיין הרבה בתים פגועים.
שער פטמה – שער בקצה הצפ מע של הישוב בו ישראל העניקה טיפול הומניטרי לנפגעי מלחמת האזרחים בלבנון כשפרצה ב1976 (נוצרים, ואף מותאלים). בהמשך אף ניתנו התרי עבודה לישראל. המתחם היה פעיל עד 2000. (לפי "עמוד ענן" השם נקבע ע"י חיילים בשל לבנונית שכרעה ללדת שאולי היתה בשם פטמה, והיא היתה הראשונה שישראל טיפלה בה). לידו יש אתר הנצחה לצד"ל שהוקם ב2021.
הר צפיה – כשמו כן הוא. שכונה חדשה של מטולה, ובה תצפיות יפות ללבנון, כולל -
מצפה דדו – מצפה לכיוון לבנון בהר צפיה ע"ש רא"ל דדו אלעזר הרמטכל ה9 של ישראל, שבתחילת כהונתו ב1972 היו פעולות נגד פת"ח בלבנון ("אביב נעורים" הבולט שבהם). הישוב הבולט בלבנון שרואים משם –
אל חיאם – עיירה שהיתה חצי שיעית וחצי נוצרית. ב1971 צהל פשט על מפקדת פתח שהיתה במקום. ב1978 במהלך מבצע ליטאני מיליציות נוצריות רצחו 78 מוסלמים שהתרכזו במסגד העיר. טיהור המוסלמים יצר רצף נוצרי בגזרה. בהמשך העיירה הפכה למפקדה של צד"ל, ונודעה בעיקר במתקן המעצר וחקירות (כלא אל חיאם). לאחר נסיגת ישראל בשנת 2000 חיזבאללה נטל השליטה על העיר. כלא אל חיאם הפך למוקד תיירות אנטי ישראלית.. בחרבות ברזל צה"ל שיטח את כל בתי החיזבאללה, כ20% מבתי העיר. (לפי מוריס כל העיר משוטחת..)
שדה תעופה בריטי נטוש – הוקם ב1941 במסגרת השתלטות הבריטים על חלקים מלבנון הצרפתית לאחר שהלה הקימה משטר פרו נאצי, מתוך חשש שהנאצים יפלשו לפלשתינה מצפון.
אנדרטאת זכרון לחללי סיירת גולני בקרב הבופור 1982 – בפאה המערבית של הר צפירה. הבופור שימש את פת"ח לירי ארטילרי תדיר על צפון ישראל , והיה אף לסמל שלהם. בתחילת מלחמת שלום הגליל סיירת גולני נשלחה לכבוש את המוצב (למרות שהיו שסברו שאין לכך צורך מבצעי). מפקד המבצע היה הסמחט גבי אשכנזי ז"ל. בקרב נפלו שישה לוחמים, אך למרות זאת למחרת הגיעו לשם רפול, שרון, ובגין, ושרון הצהיר שלא היו נופלים לצד הישראלי. הדבר גרם לרעיה הרניק, אמו של סרן גוני הרניק למחות נגד מדיניות הממשלה, מה שהוביל להקמת ארגון "ארבע אמהות". צה"ל החזיק במקום וסביבתו עד שנת 2000.
המחצבה מול מטולה – יש שם היום מוצב צהלי. רואים הדגל.
העיר הצפונית ביותר בישראל. היא הוקמה ב1949 על חורבות הכפר הערבי אל-חלאסה שתושביו ברחו במלחמת העצמאות ללבנון (המסגד שלהם הפך למוזיאון קרית שמונה וכיום נטוש). תחילה יושבו 14 משפחות מתימן בבתים העזובים של אל חאלסה, אשר כונו "קרית יוסף", לזכר יוסף טרומפלדור. בהמשך הובאו עוד יהודים, מעיראק, לוב, תימן, רומניה והונגריה, וב1950 שונה שם העיר ל"קרית שמונה" על שמונת הנופלים בקרב תל חי. בהמשך יושבו בה יהודים מתוניסיה ומרוקו. עם זאת העיר לא עברה את 15,000 תושבים בשל ריחוק, מקורות תעסוקה מוגבלים, ופח"ע. השיא היה חדירה ב1974 בה רצחו מחבלי פתח 16 מתושבי העיר. בשנות ה1990 הובאו אליה עולי ברה"מ רבים. כיום העיר כ25,000 תושבים.
עם תחילת מלחמת חרבות ברזל העיר פונתה. בהמשך שבו חלק מהתושבים, והיו כ6 הרוגים מירי חיזבאללה. נכון לקיץ 2025 רק חצי מהאוכלוסיה חזרה.