הכנסייה הנוכחית, שנחנכה ב1969, היתה בזמנה הכנסיה הגדולה ביותר במזרח התיכון, וכנראה היא עדיין נושאת בתואר זה.
העיצוב שלה, באופן מפתיע, לא היה של ברלוצי, הארכיטקט הראשי של הכנסיה הפרנציסקאנית בארץ הקודש במחצית הראשונה של המאה ה20. הוא מצידו ראה בתכנון הכנסייה החדשה פסגת הקריירה שלו, ועוד ב1941 הכין תכנית לכנסית הבשורה החדשה: מתאר הרכזי (קונצנטרי), נשלטת ע"י כיפה גבוהה, ומצידיה ארבע מגדלים המדמים את ארבעת האבנגליונים. כן, הדמיון להגיה סופיה אינו מקרי. התכנית זכתה לביקורות חיוביות, אך ב1954 החלו להופיע מאמרי ביקורת, כולם בעיתונות צרפתית, ועיקרם הגודל והעלות הגדולה של הכנסיה, כמו גם המתאר המזכיר מסגד.
ב1955 החלו גם להחשף שרידי הכנסיה הצלבנית והביזנטית, שעיקרם מתאר בסיליקלי, ובד"כ הבניה הפרנציסקנית שילבה המבנים העתיקים באתרי הקודש הנוצרים. תכניתו של ברלוצי נראתה רחוקה מהממצא מאד.
אך יותר מהכל תכניתו של ברלוצי נדחתה מטעמים פנים-פוליטים: עם חידוש הפטריארך הלטיני בירושלים ב1847 נוצר מתח בינו, נציג הכנסיות הלטינית במזרח, לבין הפרנציקסנים, גוף עצמאי הממונה על שמירת אתרי הקודש. ומי היה הפטריארך הלטיני בשנות החמישים? – נכון, צרפתי, בשם טיסרן. האפיפיורות מצידה שאפה לקרב אליה את הכנסיות הלטיניות בא"י, וכך כוחו של טיסרן היה כה חזק, עד שהצליח לקבוע כי לא ארכיטקט "פרנציסקני" יבנה את כנסית הבשורה, אלא אחר.
התוצאה היתה ארכיטקט שאכן תכנן כנסיה העוקבת יותר אחר השרידים הארכיאולוגים, אך מונומנטלית לא פחות ויקרה לא פחות.. והאם היא יפה יותר? ישפוט העם.. בכל אופן ברלוצ'י נפטר שנה לאחר שהחלה בנית כנסית הבשורה ע"י ארכיטקט בשם מוצ'יו (1959), ויש אומרים שמשברון לב.
ביבליוגרפיה: הלוי מ' תשס"ח. הדיון הפנים-כנסייתי על הקמת כנסיית הבשורה המודרנית. קתדרה 126, עמ' 83-102.
בעיצוב הפנימי בולט הבטון החשוף, ובו חורים רבים. אני מכיר שני הסברים:
א. הדבר תוכנן ע"י מוצ'יו. הבטון החשוף היה אופנתי אז (ראו באר שבע לדוגמא..), והחורים נועדו לסמל את גרמי השמים, ו\או לשפר האקוסטיקה.
ב. הכל היה מתוכנן להיות מצופה שיש, והחורים הם לתפוס את לוחות השיש. אך ב1964 ביקר האפיפיור פאולוס השישי במקום וביקר את התכנית לצפות הכל בשיש, שלדעתו יראה יקר ומנוכר מידי. לכן הקירות מעולם לא צופו בשיש, ונותר רק התשתית מתחת (סיפור פופולארי בקרב מורי דרך. לפי מאשה הלוי זו אגדה אורבאנית. לדעתי דוקא מאד הגיוני, כי אלו חורים קונסטרוקטיבים, לא דקורטיבים, המתרחבים בפנים!)
בחלל שמול המערה המציינת את "מקום הבשורה" ממצאים ארכיאולוגים שונים. החשוב שבהם, לדעתי, הוא חלל רבוע חצוב, מטויח, עם טור מדרגות יורד אליו (בתחתית התמונה מימין). ממצא דומה מאד התגלה גם בקריפטה של כנסיית סנט יוסף
החופרים הפרנצסיקנים הציעו שזה אגן הטבלה של יהודים-נוצרים. היו שהציעו (סטריינג' 1983), שזה מיקוה, ואם אכן כך, הרי שזו הוכחה שיהודים חיו במקום לפני כאלפיים שנה. מנגד קרול, ולאחרונה רוני רייך בסיפרו על מקואות טהרה קדומים (תשע"ג)הראה שגרם מדרגות צר מאפיין רק גתות. כמו כן רק בגתות גומה פינתית לאיסוף כל הנוזלים (ראו בתמונה). פסיפסים גם יותר מאפיינים גתות, שכן הנוזלים נאספים מהר. כיון שכך המתקנים בנצרת הם גתות. חגית טורגה חשפה מקבילה טובה למתאר זה בצור נתן, ושם מדובר בודאות בגת.
"מערת הבשורה":
לפי המסורת הנוצרית, זהו המקום ממש בו הופיע המלאך למרים ובישר לה שהתעברה מרוח הקודש.
בהתאם על המזבח באמצע המערה מופיע הכיתוב:
VERBUM CARO HIC FACTUM EST
"פה הדבר נהיה לבשר"
האם זה יכול להיות מקום הארוע?: לפי התאור בלוקס זה ארע "בחדרה". המסורת, מנגד מזהה את המקום כ"מטבחה של מרים". על התיקרה ישנו פיר המזוהה כארובה. לדעתי הפיר הוא יותר חלק מבור מים..
בעומק המערה מדרגות גישה שנחצבו במאה ה17, כנראה כי המוסלמים הגבילו הכניסה למערה מהחזית. בעבר עולי רגל נכנסו למערה, אך כיום, בשל מצבה הרעוע, היא סגורה לביקורים.
משמאל רצפת פסיפס ובה מוזכר "קונון", דיאקון ירושלים במאה החמישית, שכנראה מימן שיפוץ המקום.
P[a]R[a] KWNONOC DIA[konou] IEROCOLYMWN.
למה דיאקון מירושלים במ5 תורם לשיפוץ כנסיה בנצרת?: מאמר בBR 2000 מייסון מציע כי הדבר אולי נובע מהעובדה שהוא נושא את אותו שם של מרטיר ממ3 בשם קונון, אשר ידוע עליו שהיה יליד נצרת, ויתכן אף כי היה צאצא של משפחת ישו. לפי המאמר זהו הצאצא האחרון של משפחת ישו שיודעים עליו.
האם מתחת לפסיפס עדויות ליהודים-נוצרים??: לפי החופרים הפרנציקנים מתחת לפסיפס הביזנטי נחשפה אבן ועליה כתובת X[air]E MARIA (החרותת מוצגת כיום במוזיאון של הכנסיה). בגאטי הציע שמדובר בחרותת של צליינים עוד קודם למאה הרביעית לסה"נ, מה שמוכיח שקדושת המקום השתמרה מאז ימי ישו. לדעתו גם שרידי הקפלה שמול המערה היא של יהודים-נוצרים לפני מאה רביעית לסה"נ. ארכיאולוגים אחרים סבורים שזו קפלה שאינה קודמת למאה הרביעית לסה"נ. הדיון הזה חוזר כמעט בכל אתר קודש נוצרי, כאשר הפרנציסקנים מנסים להוכיח באמצעות הממצאים שאתרי הקודש אכן משמרים את המקום הנכון, בעוד ארכיאולוגים אחרים טוענים שלא ניתן לקבוע זאת.
מעל הפסיפס גומחא ועליה השתמרו עיטורי פרחים. כנראה זהו חלק מהתרומה של קונון
מאחור, במפלס גבוה יותר קטע פסיפס ובו עיטור צלב טאו-רו (שילוב האותיות היווניות T וP. מכונה גם סטוארגמה . לכאורה זה מתארך את הפסיפס כקדום לשנת 427 לסה"נ, כי באותה שנה יצא צו האוסר עיטורי צלבים ברצפה, אך יש עדויות שגם אחרי שנת 427 לספירה לעיתים מופיעים צלבים בעיטורי רצפה.
ציטוטים חרותים על קיר המדרגות המובילות לקומה השניה: של צליינים שונים.
עבודת מקס אינגרד מצרפת (Max Ingrad). ניכרת השפעה משגאל, והוא אכן היה תלמידו. תאורי חי וצומח בהשראת שיר השירים. במרכז תאור הבשורה. מעל רוח הקודש בצורת יונה. עיטורי שושן צחור מסביב. (שושן צחור היה סמל הצלבנים שהיו רובם צרפתים, ועיטור מרכזי בדגל צרפת הישן). לפי טל סגל הנושא הכללי הוא פדות וגאולה. למעלה השמים הפתוחים ורוח הקודש היורדת על מרים.
תאור משל הבן החוטא השב לאביו בתחושת חרטה. משל של ישו המופיע בלוקס טו 2. למטה נרשם בלטינית - "אבי, חטאתי לשמים ולך"
תאור של ישו נגלה לתלמידיו לאחר תחייתו. למטה נרשם בלטינית - "כל מי שתסלחו לו על חטאיו, הם יסלחו לו" (יוחנן כ 23)
"בתולת העמוד" (LA VIRGEN DEL PILAR) מצד שמאל. ג'ימס (סנטיאגו) כורע ברך למרגלותיה. הוא לבוש בגד פרנציסקני, כאשר הצדף על דש בגדו היא האטריבוט שלו. ברקע הכנסיה של סרגוסה. למעלה סמל המפלגה הפשטיסטית, ונרשם:
Tu eres el honor de nuestro pueblo
"אתה הכבוד של העם שלנו".
מציג את הנושא התגלות גבירתנו מפטימה. מתחתיה, 3 הילדים שראו את מרים על העץ ב-13/10/1913.
מרים בשמלת כסף מרחפת בין צבעים פסיכודאלים. נראה לי כאילו האמן עישן משהו.. תיירת אמריקאית הסבירה שזה תאור מאד קתולי דוגמטי לפיו מרים מרחפת כמלכה, וברקע צבעי הגיהנום לאלו שלא מאמינים בה. למטה ישנו הסבר, אך הוא לא ממש מבהיר את הנושא:
"the women clothed with the sun" (Apoclipse 12) is the prototype for mary and the church. Mary is the expression in multi-faceted splendor that. "The grandeur of God.. will flame out. Like shining from shook foil" (G.M.Hopkins). Mary. Our Mother. Concieved immaculately. Hovers at the dawn of our sacred and cosmic destiny.
By Charles L. Madden. Maple Glen. Pennsylvenia.
דומה שהאומן עושה כאן נסיון להקביל בן מרים לבן "אשת קץ הימים" הלבושה בשמש ובירח כפי שמופיע בחזון יוחנן יב. תאור דומה בכנסיית הביקור בעין כרם
איש הכנסיה המקומי אמר לי שהחומר של השמלה שלה הוא משאריות חלליות מנאס"א.
במרכז עותק של הנושא "המדונה השחורה" הוא "המדונה מצבטהובה"
במרכז המדונה מברזיל, וברשת מעין מתאר של ברזיל. התאור הוא של ארוע מ1717 בו שני דייגים משו מנהר פריבה שני חלקים של פסל מדונה מטרה קוטה. מאז היא הפטרונית של ברזיל. באופן תמוה משהו התיאור כאן מציג אותה כדמות בהירה יחסית. בפסל המקורי הדמות כהה. סגנון האמנות הוא של שנות ה50
מרים וישו נראים כמלכות אנגלית.. ולמטה פרסומת של סוכנות תיירות.. אהבתי!
מדונה 'מלכת סין', - יושבת עם כובע מפואר, ילד שמחזיק כדור עם צלב. עיניהם מביטות מעבר לצופה, למקום אחר. היא יושבת בתוך הכנסיה על כס מלכות, עם עיטורים שונים שמופיעים על שמלתה.
למטה כתוב:
Offered by Ms. Therese Fang / Chayi Diocese, Taiwan, R.O.C. / Dedicated on 10th OCT. 1977
למעלה שני מלאכים האוחזים בכתר של מלכת הונגריה.
מרים וישו כבובות אפריקאיות פרושות ידיים. למטה נשות קמרון מביאות ביכורים בסלים שהן נושאות על ראשן. רמז לכתוב בצפניה 3:10 המספר שיביאו מתנות מעבר לנהר אתיופיה ("מֵעֵ֖בֶר לְנַהֲרֵי־כ֑וּשׁ עֲתָרַי֙ בַּת־פּוּצַ֔י יוֹבִל֖וּן מִנְחָתִֽי").
ITALIA
BVM MEDIATRIX
ALBERTO FARMA OFM
אחד הפסיפסים הגדולים בעולם, מעשה ידי סלבדור פיומה מסיציליה. במרכזו ישו, פטרוס ומרים (ישובה מאחור). ישו עומד עם ידיו פרושות, מזמין את את כל האנושות(מתי 11:29). בסצנה משולב הפסוק "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה" – סמל לגלגולי הכנסיה. פסיפס משני מתאר את פאולוס השישי וראש הכנסיה היוונית אורתודוקסית (אתנגורס) מחובקים.
בפינה הימנית, 5 אפיפיורים מהתקופה של בין גמר השלטון התורכי ובניית הכנסייה, כל החמישה ניסו להשכין שלום במזרח התיכון: בנדיקט 15,פיוס 11, פיוס 12,יוחנן 23, ופול 6. משמאל, עולים לרגל הבאים בתשובה לקריאתו של המשיח (ישעיהו 56:1-8) . למעלה בלטינית: הקרדו .
האפסיס הימני מתאר מלחמת האור בחושך. החושך מוצג בלוחות הברית השבורים המסמלים אי ציות לתורת האל. האור מבוטא בכותבי האבנגליונים ותאור של ירושלים של מעלה. האפסיס השמאלי מוקדש לפרנציסקנים: הצלב הפרנציסקני, תאור מוסדות הסעד שלהם, ולמעלה פרנציסקוס מאסיזי. הפסיפס בא לפאר הפרנציסקנים על שהצליחו לשמור על המקום מ1620, אף כי לעיתים סבלו רדיפות או אף גירוש מהמקום.
העין המוצגת בחלקו העליון של פסיפס הקיר היא eye of providence – עין השכינה. היא מופיעה גם בראש פירמידה על שטר דולר אמריקאי.
Signature: ITALIA
BVM AB ANGELIS
ALBERTO FARMA OFM
Signature: ANGLIA
N D A Walsingham
Michael Rooney
Signature: ARGENTINA
N.D.A. LUJAN
Raul Soldi
Signature: LIBAN
Offerte par l'ordre
Des Maronites
הסגנון מאד אירופאי קונבנציונלי, וגם הנוף ברקע אינו נוף אוסטרלי. זהו תיאור דמיוני של ארץ הקודש, בסגנון איטלקי. רק למטה יש תאור של החי והצומח הייחודי של אוסטרלים- ציפור ליר. ולמעלה מתואר צלב הצפון, כפי שהוא נראה מאוסטרליה. ברקע רואים א ת ההר הגבוה באוסטרליה, גובהו כחרמון הישראלי. שמו, הר קושצ'ושקו.
סגנון ציור מפתיע, כמעט שאגאלית. למטה שתי דמויות - רועת צאן מקומית מימין, והכובש הספרדי משמאל. שניהם מעריצים את איקונת המדונה למעלה. מדובר באיקונת המדונה מגגודלופה, המוצגת במקסיקו סיטי.
מרים לבושה קימונו עם חותמות. יש כאן גם הגבהה. זה אידיאל. כריזנטמות על רקע של זהב, מייצג ביפן את הקיסר.
הלוטוס - מייצג ביפן אצילות נשית ויופי.
לישוע יש פוני. הוא מסמל באצבעותיו "קמה" - סמל לאריכות ימים (לא כל כך הצליח לו..)
הצעיף על כתפיה של מרים משובץ כולו בפנינים אמיתיות. זו המדונה היקרה ביותר מתוך האוסף, מבחינה כספית!
למטה נרשם בלטינית:
Ego flos campi et Lilium convallium
(cant 2.1)
“I am the flower of the field and the lily of the valleys” (Song of Songs 2 1.
אני חבצלת השרון. שושנת העמקים.
למטה נרשם: The Holy Mothe of Child and Flower
Signature on the art work:
S. FURUKAWA Y. YAMAUCHI K. HARADA
עבודה בקרמיקה המחקה עבודות עץ של האבוריג'ינים של קנדה, קבוצה שקנדה חיה ברגשות אשמה תמידים כלפיה על השתלטות על אדמתם וכפיית הנצרות (בעיקר הקתולית) עליהם. הזיקה לעבודות האבוריגי'ינים בולטת במיוחד בהעדר הפנים של מרים, אלמנט אופיני לעבודות אבוריגי'ינים קנדים. לפי התיירת סגנון העבודה, המתאר את נוף קנדה (בצידי דמות מרים) מרמז לסגנון אמנותי שרווח באמצע המ20, ומכונה group of seven, כיון שאפיין שבעה ציירים מסוימים.
פאנל שעשוי מאריחים. מעתיק את הויטראז' של הפסאדה המערבית של שארטר. מריה רגינה, פרונטלית, שמלה כחולה שמסמלת את השמיים, כתר. אנחנו מכירים את כל הדברים האלה מהאורגינל. לקחו כאן מודל מדיאבלי.
אדם עומד שלוב ידיים בן כבשים. למטה נרשם בלטינית: "ואני, בן-האדם, באתי להושיע את האובדים." זה ציטוט ממתי יח 11. פסוק אחרי הוא מדבר על מציאת כבשים אובדות.
אישה אדמונית לרגלי ישו. למטה נרשם בלטינית: "נסלחו לך חטאיך.. לכי בשלום". זהו ציטוט מלוקס ז 48-50, הצהרת ישו לאישה חוטאת אשר רחצה את רגליו בשמן וניגבה בשערותיה. הכנסיה הקתולית מזהה האישה כמרים מגדלנית, ומתארת אותה בדרך כלל עם שיער אדמוני.