האם כנסיית הקבר בנויה מעל המקום בו ישו נצלב ונקבר? העדויות ההיסטוריות והארכיאולוגיות
למרות שרוב העולם הנוצרי סבור שכנסיית הקבר היא מקום קבורת ישו, למיטב ידיעותינו המקום התקדש רק במאה הרביעית לסה"נ. נשאלת השאלה האם הזיהוי 300 שנה לאחר שהארועים קרו אכן נכון?
העדויות ההיסטוריות מהמאה הראשונה לסה"נ
העדות בברית החדשה:
ארבעת הבשורות של הברית החדשה הן המקור המפורט ביותר למקום צליבתו של ישו, וקבורתו. נפרט כל אחד מהם:
בשורת מתי: בפרק כז הוא מפרט את סיפור צליבתו של ישו עם שני פושעים מבלי לציין את המיקום, ושלעת ערב איש עשיר בשם יוסף מרמתיים קבר אותו בקברו שלו, וגלל את הקבר.
בשורת מרק: בפרק טו מרקוס מפרט שישו נצלב עם שני שודדים ב"גולגותה, שפרושו מקום הגולגולת". לעת ערב יוסף מרמתיים קבר אותו ב"קבר חצוב בסלע וגלל אבן על פי הקבר". ביום ראשון, שבו כמה נשים לקבר, ולהפתעתם ראו שאבן הגולל הוסרה, ובפנים מצד ימין יושב איש אלמוני אשר מודיע להן שישו קם מן המתים והוא איננו יותר פה.
בשורת לוקס: פרק כג מפרט כיצד נצלב ישו ב"מקום הנקרא גולגותה" יחד עם שני פושעים. לאחר מותו יוסף מרמתיים המתואר כחבר בסנהדרין, קובר את ישו בקברו החדש שלו שהיה חצוב בסלע. ביום ראשון כמה נשים באות אל הקבר ומגלות אותו פתוח, וריק.
בשורת יוחנן: גרסת יוחנן היא אולי החשובה מכל. בפרק יט מפורט כיצד הוא נצלב עם שני אנשים נוספים ב"מקום הנקרא גולגותה, כלומר מקום הגולגולת". בהמשך מצוין כי" המקום היה קרוב לעיר". לאחר מותו בא יוסף מרמתיים, המתואר כתלמיד בסתר של ישו, יחד עם איש בשם נקדימון, וקוברים אותו. על המיקום של שניהם נמסר: "במקום שנצלב ישוע היה גן, ובגן קבר חדש, שעוד לא הונח בו איש". בפרק כ מתואר כיצד מרים המגדלית באה לקבר ומוצאת אותו פתוח וריק, ויותר מאוחר ישו נגלה לה, אם כי היא לא מזהה אותו מייד.
האיגרת אל העברים: באופן כללי האיגרות הן הרבה פחות היסטוריות, ותוכנן יותר תאולוגי, הנחיות לקהילות מאמינים שנוצרו במקומות שונים. אך באיגרת אל העברים (שיועדה כנראה לקהילה דוברת עברית) בפרק יג פסוק 12 מצוין כי "ישוע.. סבל מחוץ לשער". פרט זה מלמד שוב שישו נצלב מחוץ לעיר (כפי שמתועד גם בבשורת יוחנן), ומרמז שזה היה בקרבת אחד משערי העיר.
עדויות היסטוריות אחרות:
למרות החשיבות של האתר והנושא לעולם הנוצרי, באופן מרגיז אין שום עדות היסטורית אחרת למקום הצליבה והקבורה של ישו מהמאה הראשונה לסה"נ. אפילו פלביוס יוספוס, שהוא מקור מאד מפורט לירושלים במאה הראשונה, לא מזכיר את הגולגותה, את מקום קבורת ישו, ואפילו לא את ה"פרטוריום", מקום המשפט של ישו (מרקוס טו 16). בכלל, למרות שישו ופועלו כה השפיעו על המין האנושי, יוספוס מזכיר אותו רק בפסקה אחת קצרה (קדמוניות יח ג 3), קצרה יותר מהתאור שלו את יוחנן המטביל (קדמוניות יח ה ב 116-119).
ה(אין) עדויות ההיסטוריות בן המאה הראשונה למאה הרביעית לסה"נ
כידוע בשנת 66 לסה"נ פרץ מרד ביהודה כנגד השלטון הרומי, מרד שהביא לחורבן הארץ, ירושלים, ובית מקדשה. אבסביוס, היסטוריון נוצרי מן המאה הרביעית לסה"נ מצהיר במקום אחד שבעת המרד היהודי הגדול קהילת הנוצרים ברחו לפלה שבירדן (היסטוריה כנסייתית ג ה 3). מנגד, במקום אחר הוא מציין שעד ימי הדריאנוס, נותרה בירושלים קהילה נוצרית גדולה (כ ח 108). הוא גם מונה את שמות הבישופים, אך אחרי ימי הדריאנוס שמותיהם אינם יהודים יותר. נושא זה קריטי כדי להציע האפשרות שנותרה קהילה נוצרית בירושלים אשר זכרה את מקום הגולגותה, אלא שאין עדות היסטורית אחרת, או ארכיאולוגית לקהילה נוצרית שנותרה בירושלים אחרי שנת 70 לסה"נ. ובעוד שאבסביוס נחשב למקור אמין, ובמיוחד סביב תאור הארץ בימיו (האונומסטיקון), הרי כתיבתו על מרטירים נוצרים והיסטוריה נוצרית רוויה באפולוגטיקה נוצרית.
כך למשל יש לחשוד בתאורו כיצד הרומים ניסו להסוות ולחלל את מקום הקבר על ידי הצבת פסל ונוס מעליו. הירונימוס, תאולוג נוצרי מהמאה החמישית לסה"נ, מציג תאור דומה, ומצהיר שהרומים הציבו פסל של ונוס (או אפרודיטה) מעל הגולגותה, ופסל יופיטר מעל הקבר.
העדויות ההיסטוריות מהמאה הרביעית לסה"נ
כידוע בעקבות נצחונו של קונסטנטין על קונסטנטיוס בגשר מילויוס (28.10.312) הוא החליט להתיר פולחן נוצרי באימפריה הרומית, וכעבור שנה הדבר נקבע ב"צו מילאנו" (313 לסה"נ). ב324 לסה"נ הוא הביס את ליקיניוס, ונהיה שליט יחיד. בעקבות זאת, החליט קונסטנטין גם לאחד את הכנסיה, שהיתה בה פלגנות, במיוחד סביב טבעו האלוהי מול האנושי של ישו (המחלוקת האריאנית). ואכן ב325 לסה"נ כונסה ועידת ניקיאה ובה נקבע ה"אני מאמין" הנוצרי (הקרדו), והפלג האריאני, שסבר שישו הוא בן אנוש שאלוהים העלה לדרגה אלוהית, הוגדר ככפירה.
ההיסטוריון החשוב ביותר של אותה התקופה הוא אבסביוס איש קיסריה. אף שכתביו מכילים אפולוגטיקה נוצרית מובהקת, הם מפורטים, ויחידאים לנושאים וארועים רבים באותם ימים.
בספרו "חיי קונסטנטינוס", בה מסכם אבסביוס את פועלו של קונסטנינוס ובמיוחד בהקשר נוצרי, הוא מפרט בספר השלישי (פסקאות 25-40) כיצד קברו של ישו חולל בכך שמעליו נבנה מקדש לאפרודיטה. ואז בפסקה 30-31 מובא כביכול המכתב בו קונסטנטינוס מורה למקריוס לפנות המקדש ולבנות בסיליקה ראויה לקידוש הקבר.
אין בתאור הסבר איך ידעו לזהותו, ואין איזכור של הגולגותה, או חלקי צלב (יש איזכור של "מקום הסבל הקדוש ביותר", שיש חוקרים הסבורים שהוא רמז לגולגולתה, אבל זה ממש לא מחייב).
חשוב להוסיף שבפסקאות הבאות (41-43) מתואר ביקורה של הלנה בארץ הקודש וזיהוי וקידוש מקום הלידה בבית לחם, ומקום עלייתו השמימה. בהמשך מוזכר שהכנסיה בהר הזיתים מקדשת גם מערה בה ישו לימד את תלמידיו את רזי העולם (=האפוקליפסה הקטנה, מרקוס יג 3). אבל בשום מקום אין תאור של הלנה המגלה את המקום, או שהיא בכלל מבקרת אותו!! (אגב, חיי קונסטנטין ג 51-53 מלמד שקונסטנטין הוא היוזם של המבנה בממרא, אותו הוא מזהה כ"ביתו של אברהם". הלנה בכלל לא קשורה לזה!).
השלמת הכנסיה והוספת אגדת מציאת הצלב
ב"חיי קונסטנטין" ד46 מציין אבסביוס שקונסטנטינוס סיים בניית המרטיריון בשנה ה30 לשלטונו, היא שנת 335 לסה"נ. גם פה אין תאור של הגולגותה או מציאת הצלב.
מנגד, כעבור חמש שנים, ב340 לסה"נ קירילוס בישוף ירושלים, בדרשותיו מצהיר בכמה מקומות שקיימים כמה פיסות של הצלב (דרשות ללוטכומנים י 19, יד 14, 19).
תאור ברור לקיומו של שריד מקודש של הצלב מופיע בתאורי הצליינת אגריה (סביב 384 לסה"נ), המתארת כך את הצגת הצלב ביום השישי ״הטוב״:
״אז מוצב כס הבישוף בגולגותה מאחורי הצלב הניצב שם עתה. הבישוף יושב על הכס, לפניו מציבים שולחן מכוסה מפה, מסביב לשולחן עומדים הדיאקונים, ומגישים תיבה של כסף וזהב ובה עץ הצלב הקדוש. פותחים אותו ומציגים אותה, ומניחים על השולחן את עץ הצלב ואת השלט (״מלך היהודים״).״ (לז 1).
יותר מאוחר היא אף מוסיפה:
״ומאחר שמסופר כי מאן דהוא, אינני יודעת מתי, נגס בעץ הקדוש וגנב פיסה ממנו, שומרים עלה כך הדיאקונים העומדים סביב לבל יעז איש מן הבאים לעשות כך שוב״ (לז 2)
וב395 אנו שומעים לראשונה בהספד של אמברוזיוס על מות תיאודוסיוס על אגדה של מציאת הצלב ע"י הלנה. מתואר כיצד היא חשפה שלושה צלבים, ואף את השלט שהוצב מעל צלבו של ישו, אך היא אינה יודע איזה מהם האמיתי. או אז מקריוס, בישוף ירושלים, מביא אותה לאישה חשוכת מרפא, ורק הצלב האמיתי גורם לריפויה הניסי המיידי. יותר מאוחר נוצרות גרסאות נוספות לסיפור.
ולפי רופינוס (תולדות הכנסיה, י 10-15, יא 7-8) הלנה שולחת חלק מהצלב לבנה, קונסטנטינוס, יחד עם כמה מסמרים שמצאה ליד. הלה משלב אותם בקסדתו ובמושכות בנו. פיסה אחרת של הצלב היא מותירה בכנסיית הקבר.
חוקרים כמו דריברס סבורים ש"אגדת מציאת הצלב" נוצרה כדי להסביר כיצד ישנם שרידים של הצלב. הייתי מוסיף שבדרך עקיפה שהאגדה נוצרה גם כדי להוכיח שזהו אכן קברו של ישו, שכן הצלבים (כנראה) התגלו בקרבת מקום. אך אם נתעלם מטיעונים אלו, שהראנו שהם מבוססים על אגדה ניסית מאוחרת, האם אנו יכולים להיות בטוחים שאכן כנסיית הקבר בנויה מעל קבר ישו?
אז האם כנסיית הקבר בנויה מעל קברו של ישו? העדות הארכיאולוגית
אגדת מציאת הצלב נוצרה לפחות 70 שנה לאחר שקונסטנטינוס מורה לחשוף ולהקים בסיליקה מעל הקבר, וממילא גם אגדת מציאת הצלב אינה מצהירה שהצלב התגלה בקרבת הקבר.
כיצד אם כך ניתן לדעת שאכן כנסיית הקבר בנויה מעל קבר ישו? האפשרות היחידה, שקשה עד בלתי ניתנת להוכחה, היא שבירושלים מעולם לא פסקה קהילה נוצרית ששימרה את מיקום הקבר. העדות היחידה לכך היא אבסביוס, המונה רצף של מנהיגים לקהילה זו, וגם הוא מצהיר שבעת המרד היהודי הגדול הקהילה ברחה לפלה. אין גם שום עדות ארכיאולוגית לקיומה של קהילה נוצרית בירושלים לפני המאה הרביעית לסה"נ. אין הדבר אומר שלא היתה קהילה כזו, אך העדר מקורות היסטורים וארכיאולוגים מקשה על אישור קיומה ואישור קיומה של מסורת שזכרה מיקומו של הקבר.
מנגד ניתוח ארכיאולוגי של הקבר ובחינת פרטיו אל מול התאורי בבשורות מראה שהוא אכן מתאים למתואר בברית החדשה:
א. צורת הקבר אופינית לעילית של ימי בית שני
כידוע צורת הקבורה והקברים משתנה מתרבות לתרבות ומתקופה לתקופה. בתקופה הרומית מאוחרת והביזנטית נהגה יותר קבורת קרמציה וקבורה בשקתות. מנגד הקבר המזוהה בכנסית הקבר הוא קבר מסוג ארקוסוליה, שפחות נפוץ מקבר כוכים, ויותר אופיני למעמד עליון (ראה למשל "קברי המלכים", ו"קבר בני חזיר"). ואכן לפי הבשורות הקבר במקור נוצר ע"י יוסף מרמתיים המתואר במתי כז 57 כ"איש עשיר", ובמרקוס טו 42 ולוקס כג 50 כחבר בסנהדרין.
ב. נראה שהקבר היה חדש
בניגוד לקברי המלכים וקבר בני חזיר, הקבר בכנסיית הקבר מכיל רק חלל קבורה אחד. נראה שהדבר מלמד שהקבר היה חדש. ואכן ברוב הבשורות נאמר שהקבר היה חדש (מתי כז 60; לוקס כג 53; יוחנן יט 42).
ג. דרגש הקבורה מצד ימין
אפילו העובדה שדרגש הקבורה נמצא בצד ימין תואם את חלק מהתאורים בברית החדשה. בגרסת מרקוס, כאשר הנשים באות לקבר הריק, הן רואות איש היושב בצידו הימני של הקבר (מרקוס טז 5).
ד. הקבר חצוב בסלע
מאז המאה הרביעית קיימת קפלה קטנה ("אדיקולה") מעל הקבר, ואף שצורתו אופינית לימי בית שני, עד לאחרונה לא היה ניתן להוכיח שהוא אכן קבור בסלע. גם הבניה מחדש של האדיקולה ב1810 לא לוו בתיעוד מדעי של היותו חצוב בסלע במקור. ההוכחה שהוא אכן קבר חצוב בסלע הושגה יחסית לאחרונה, כאשר נעשו עבודות שימור בקבר ובמהלכן הוסר לוח השיש שמעל דרגש הקבורה בקבר. מתחתיו אכן היה סלע יסוד. יתרה מכך, בכוונה בתום השימור הותר חלק מסלע היסוד שנחשף בעבודת השימור מול דרגש הקבורה. הדבר מוכיח שגם דפנות הקבר נחצבו במקור מתוך סלע יסוד.
ה. הוא סמוך לגולגותה
30 מ' מדרום מזרח לקבר ישנה גוש סלע המזוהה עם מקום צליבת ישו – הגולגותה. היותו גוש סלע מלמדת שכמו הקבר החצוב גם הוא עתיק, ועמד שם גם בימי בית שני. קרבתו לקבר תואמת התאור בבשורת יוחנן ולפיה הקבר היה קרוב למקום הצליבה (יט 41).
ו. קבר הכוכים הסמוך ("קבר יוסף מרמתיים וניקודמוס")
15 מ' ממערב לקבר קיים קבר נוסף המתוארך גם הוא לשלהי ימי בית שני. מדובר בקבר חצוב ובו חמישה כוכים, מהם שניים עדיין פתוחים (במסורת הנוצרית שם קבורים יוסף מרמתיים וניקודמוס). אף שאין בו על חומר מתארך או כתובות, צורתו אופיניית לשלהי ימי בית שני. קיומו של קבר נוסף מימי שני מוכיח שאכן אזור זה היה אזור של קבורה, ואם אכן כך, הרי שאזור זה היה מחוץ לתחומי העיר שכן היהודים תמיד קברו את מתיהם מחוץ לעיר. מחקרים רבים נעשו בנסיון לאתר את חומות ירושלים בשלהי ימי בית שני, ובמיוחד התואי של "החומה השניה". אף שטרם אותרו עדויות מספקות, קיומם של קבר ארקוסוליה וקבר כוכים במתחם כנסיית הקבר מוכיח שאזור זה היה בודאות מחוץ לעיר לאחר ימיו של הורדוס.
עובדה זו חשובה כיון שאם הקבר היה קרוב לגולגותה (ראה הסעיף הקודם), הרי ששניהם היו צריכים להיות מחוץ לעיר. אכן ביוחנן יט 20 נמסר שהצליבה היתה מחוץ לעיר, וכנ"ל באיגרת לעברים יג 12.
ז. אדמת גן חומה
בשורת יוחנן גם מציינת שהן הצליבה והן הקבורה היו בגן. כבר בשנות ה1970 אותרה אדמה גן חומה בחפירות קפלת ורטן שממזרח לקבר, ולאחרונה אותרו כמויות גדולות נוספות של אדמה חומה במהלך פרויקט השימור של אוניברסיטת לה ספיינזה בסביבות הקבר והגולגותה (טרם פורסם).
סיכום
בראשית המחקר המדעי היו כאלו שהטילו דופי באמינות זיהוי קבר ישו בכנסיית הקבר (למשל אדוארד רובינסון). במקביל הוצע אתר חלופי מצפון לשער שכם, המתוחזק עד היום בידי ארגון נוצרי (קבר הגן). מנגד העדות הארכיאולוגית גרידא דוקא תומכת בזיהוי, והממצאים מהשנים האחרונות מחזקים זיהוי זה.
יש לזכור שכאשר הקבר נחשף וקודש במאה הרביעית לסה"נ הוא היה בתחומי העיר, בניגוד לתאור בבשורות. העובדה שזיהוי הקבר התקבל למרות מיקומו הבעייתי לדעתי מחזקת הדיעה שאכן היו מי ששימרו זכרון מקום הקבר במהלך התקופה הרומית המאוחרת.
נספח: האמנם היה מקדש לאפרודיטה מעל הקבר?
לפי אבסביוס בתקופה הרומית היה מקדש לאפרודיטה מעל קבר ישו (חיי קונסנטנינוס), ויותר מאוחר הירונימוס גם מציין שהיה שם מקדש, שכלל פסל ליופיטר מעל הקבר ופסל לאפרודיטה מעל הגולגותה (מכתב לפאולינוס). למרות אי ההתאמה ולמרות הנימה האפולוגטית המובהקת של אבסביוס והירונימוס חוקרים רבים קיבלו את עדותם וניסו לאתר את שרידי מקדש פאגאני בבסיס כנסיית הקבר.
אני סבור שמעולם לא היה שם מקדש פאגאני שהוא וזו אפולגטיה נוצרית גרידא. אני גם לא סבור שנמצאו שרידים של איזשהוא מקדש פאגאני מתחת לכנסיית הקבר. הקירות בבסיס כנסיית הקבר הם המסד של בניית הבסיליקה של כנסיית הקבר מהמאה הרביעית, והמבנה שנחשף באכנסיית אלכסנדר נייבסקי הוא בכלל מימי בית שני לפי סגנונו.
עדות חשובה התומכת בדעתי הם מטבעות איליה קפיטולינה שנטבעו בין ימי הדריאנוס ועד סוף המאה השלישית, ומתארים מגוון רחב של אלים פאגאנים. דוקא פולחן אפרודיטה (או יופיטר) לא מבוטא שם בכלל (Meshorer 1989).
נספח 2: עדות מליטוס על מקום צליבת ישו
יש חוקרים המציגים עדות נדירה וחשובה לכאורה משלהי המאה ה2 לסה"נ למקום צליבתו של ישו בירושלים. מדובר באפולוגטיקן נוצרי מהעיר סרדיס בשם מליטוס. הוא מצין שישו נצלב ב"אמצע רחוב, באמצע העיר" (על פסחא 94). לכאורה הוא מספק בכך עדות נדירה של זיהוי מקום הצליבה בתקופת איליה קפיטולינה. אלא שקריאה של כלל הפיסקה מלמדת שמדובר בניסוח ספרותי בלבד. הפיסקה המלאה באה לציין שישו לא נצלב בחשיכה ובסמטה, אלא שזה קרה באמצע היום, באמצע רחוב, ובאמצע העיר. וכלל המגמה של כתיבת מילטוס היא אפולגטית שמטרתה להראות שהיהודים צלבו את ישו, וביודעין, במקום מרכזי. לסיכום: הציון של צליבת ישו ב"אמצע רחוב ובמרכז העיר" הוא ספרותי גרידא, ואין לראות בו ציון היסטורי או גיאוגרפי שהוא.
ביבליוגרפיה
Drijvers. 1992. Helena Augusta. Brill.
Meshorer, Y. 1989. The Coinage of Aelia Capitolina. Jerusalem.