אף שהסיורים שלי שואפים להיות בדגש ארכיאולוגי, אין סיור שלא יגע בסכסוך הישראלי פלשתינאי.
לכולנו דיעות פוליטיות, וקשה להתחמק במהלך סיור מדיון בנושא. אליבא רוב העולם אנו מחזיקים בשטחים כבושים ומונעים מהעם הפלשתינאי להקים מדינה.
.
האמנם? בואו נעבור על העובדות. (עובדות!, לא דיעות):
– ב29 לנובמבר 1947 האו”ם המליץ על הקמת מדינה לשני העמים, תוך חלוקת הארץ בינהם. היהודים הסכימו לכך. הפלשתינאים פתחו באש.
.
– וכשהבריטים השלימו את הפינוי, לפלשתינאים הצטרפו כל מדינות ערב השכנות (כולל אף עיראק!), והם פתחו במתקפה רב-חזיתית כנגד הקמת מדינה יהודית.
.
– לעם היהודי ארע נס והוא עמד באותה התקפה והצליח להקים מדינה עצמאית, מדינת ישראל.
.
– הפלשתינאים שברחו מאזורי העימות הפכו לנשלטים ע”י הירדנים, וברצועת עזה נשלטים ע”י המצרים, ובמקום לסייע לפלשתינאים להקים מדינה עצמאית, הן מצרים והן ירדן הפכו את הפלשתינאים לאזרחים סוג ב’ בארצותיהם. ראוי גם לציין שהפלשתינאים לא תבעו לא מהמצרים ולא מהירדנים התנתקות והקמת מדינה עצמאית.
.
– ב1965 הוקם ארגון ליצירת פלשתין (אש”פ), אשר במקום להילחם בירדנים (על עצמאות ביהודה ושומרון) או במצרים (על עצמאות ברצועת עזה), הוא החליט להאבק ביהודים ובעצם קיומה של מדינת ישראל.
.
– ב1967, לאחר שירדן פתחה במלחמה, ישראל השתלטה על יהודה ושומרון.
.
– בשנות ה90 החלה מדינת ישראל תהליך שלום עם אש”פ שבמסגרתו ימסרו לפלשתינאים שטחים בהדרגה. כתנאי יסוד נדרש אש”פ להכיר בישראל והפסקת הטרור. שני תנאים אלו לא מתקימים ע”י אש”פ עד היום (!). ואכן בספטמבר 2000 פתחו הפלשתינאים במתקפת טרור נוראית למשך כ4 שנים. להגנה על ישראל והישראלים הוקמה גדר הפרדה ותחנות בידוק בין שטחים פלשתינאים שונים. לו חדלה הרשות הפלשתינאית במימון ותגמול לטרור לא היה צורך בהם, אך לא נראה שהיא מתכוונת להפסיק בכך.
לאחרונה נחשף ששבעה אחוז מתקציבה השנתי של הרשות הפלשתינאית הולך לתשלום מחבלים ו/או משפחותיהם. כן כן, אנשים שרצחו ישראלים, כולל מבוגרים, נשים, ילדים ותינוקות, אשכרה מקבלים משכורת מהרשות הפלשתינאית. בעיני הרשות הפלשתינאית רוצחי ישראלים, באשר הם, מוגדרים כ”לוחמי חופש”, ויש לתגמלם פיננסית לשנים רבות.
.
– ב2005 ישראל אף מסרה לידי הפלשתינאים את כל רצועת עזה. בתגובה היא סופגת ירי טילים, מרצועת עזה, עד היום.
.
– הפלשתינאים מצידם רואים את תהליך השלום לא כתהליך שלום אלא כ”הודנה” – הפסקת אש מוסווית עד שהצד השני יחלש ואז יוכלו לתקוף אותו שוב, (כפי שעשה מוחמד לבני שבט קורייש במכה. ע”ע “הסכם חודייבה”).
.
– אם כך הסכסוך אינו על קוי 1967, אלא על עצם קיומה של מדינת ישראל!; גם אם ישראל תמסור את כל שטחי יהודה ושומרון לידי הפלשתינאים הדבר לא יביא לסיום הסכסוך!.
.
אכן תמונת מצב קודרת ופסימית. מצד שני מצבנו היה הרבה יותר רע ב1948, וב1967.. ויש לזכור שהצלחנו לייצר הסכם שלום עם מצרים וירדן, גם עם מדובר בהסכם שלום קר ביותר, המשווק הן במצרים והן בירדן כ”הודנה” (קרי – הסכם שביתת אש עד שהצד השני יהיה פגיע ואז יש לתקוף אותו שוב).
אז מה עושים? אין מנוס לחומות ההגנה ואמצעי ביטחון נוספים
וכשהצד השני יכיר בקיומה של ישראל, ויהיה מוכן לחלוק את הארץ איתה, יהיה ניתן לדון בחלוקה.
תזכורת – בינתיים שלושה נסיונות כנים מצידה של ישראל להסכם שלום עם הפלשתינאים נידחו על ידם. השניים הראשונים נענו בטרור נוראי –
א. הסכם אוסלו ב1993 הביא לגל טרור נוראי בשנות ה90.
ב. ביולי 2000 הציע ברק לעראפאת 73 אחוז מיהודה ושומרון, ובהמשך מסירת שטחים נוספים. ההצעה נדחתה ובסוף אותה שנה פרץ גל טרור נוראי נוסף לכ4 שנים.
ג. ב2008 הציע אולמרט (בעיקר כדי למלט עצמו מהעמדה לדין על שוחד בפרשת “הולי לנד”) 94 אחוז מיהודה ושומרון, ועוד 6 אחוז בצפון הנגב. כמו גן נסיגה מלאה מכל העיר העתיקה(! כולל הרובע היהודי והכותל!!). אבו מאזן לא טרח אף להגיב. ראה תאור מפורט של הצעה זו בתוכניתו של רביב דרוקר – “סודות שיחות השלום“
.
מסקנתי היא כאמור – הסיכסוך הוא לא על חלקים מארץ ישראל, אלא על כל ארץ ישראל. גם אם ישראל תמסור את כל יהודה ושומרון, ומזרח ירושלים, הפלשתינאים לא ישנו דעתם שהם זכאים לחזקה על כל הארץ, ולכן הסיכסוך נראה בלתי פתיר, לפחות בדורנו.