פתח את ההדרכה במבוא כללי על ההיסטוריה והגיאוגרפיה של ארץ ישראל. למבוא ההיסטורי אני אוהב לקרא לו “5000 שנים ב5 דקות” (בקישור תוכל לקרא טקסט לדוגמא).
לאחר מכן, אם ניתן, מומלץ גם לשלוף מפה ולהציג אותה בחזית האוטובוס ולהציג מתוה גיאוגרפי כללי של הארץ.
מפות, שחזורים, שירים מהפלאפון, רפליקות של מטבעות, וכו. במינון הנכון ובמקום הנכון הם מעשירים מאד את ההדרכה. רשימה מוצעת של עזרים מופיעה כאן.
זכור לאורך ההדרכה להיות אינפורמטיבי (לא לשתוק יותר מידי!), עובדתי (אל תמציא!), ומעל הכל – מענין!! שם המשחק הוא –
זהו השם האמיתי לדעתי של המקצוע של מורה דרך, והוא נגזר מחובתך העליונה להיות – מענין. אינך מורה להיסטוריה, אתה מורה דרך. אנקדוטות הם שם המשחק, וכל המרבה הרי זה משובח. זה לוקח שנים לאסוף אותם, אך זהו הנכס המקצועי החשוב ביותר שלך. תרשום אותם, תעתיק אותם, תגנוב אותם, העיקר שיהיו לך, והרבה, ושתוכל לשלוף אותם ברגע המתאים.
“אז מה הוא שפן סלע? הוא חי במחילות כעכברים, מתחמם בשמש כחרדונים, רועה ואוכל כצבאים, מטפס על עצים כקופים, ונחשב לקרוב של הפיל..”
בדיחות הם כלי חשוב להדרכה מוצלחת, ואגור לך ארסנל בדיחות להשמעה ברגעים המתארים.
“למה נשים אוהבות להתחתן עם ארכיאולוג? כי ככל שהן מזדקנות הוא מגלה בהן יותר ענין..”
“מעלינו ציפורים עפות במבנה ראש חץ. למה הצד השמאלי ארוך יותר? –
כי יש שם יותר ציפורים..”.
מנגד, ודא שהבדיחות אכן טובות, במינון נכון, ומתאימות לקהל שאיתך! –
“למה האפיפיור אוהב את העבודה שלו? כי הוא רואה כל יום את הבוס שלו תלוי” – זו לא בדיחה מתאימה לצליינים!!.
“מה קורה לכושי שלובש בגד ים צהוב ונכנס לים האדום? (תשובה: הוא נרטב)” – זו בדיחה שעלולה להעליב כהי עור!.
זו אינה עבודה משרדית, אבל עליך עדיין להיות יצוגי. לא צריך עניבה, אבל לא להראות מרושל!. מנגד התיירים שלך בחופשה, ויכולים ללבוש מה שהם רוצים, אבל עדיין חשוב לודא שהלבוש שלהם מתאים לפעילות המתוכננת. דוגמאות –
לפני טיול שטח ודא שכולם לובשים נעליים מתאימות (תתפלא, זה לא תמיד ברור להם!)
לפני ביקור בבתי כנסת ו-או כנסיות ודא שכולם לובשים ביגוד המכסה ברכיים וכתפיים.
לפני ביקור בהר הבית ודא שכולם לבושים באופן המכסה מרפקים, שאין מחשופים, ושהחצאית או מכנסיים ארוכים.
אל תסכן את הקבוצה!. אם יש ספק באשר ליציבות המעבר, סכנת זריקת אבנים, או חשש למהומות אלימות – אל תיקח את הסיכון. אפילו אם מבקשים. תגלה אחריות, ותסביר שזה חלק מהמקצוע שלך – לדעת מתי לא ללכת למקום מסוים.
תיירים אינם טפשים! הם מבינים טוב מאד שאתה מקבל טובת הנאה כלשהיא מהבאת הקבוצה לחנות. נכון שהפיתוי “להשלים הכנסה” גדול, אבל גלה בגרות.תציע לקבוצה הפסקת קניות, על תכפה עליהם!.
קבוצות \ מודרכים שלא רוצים למרוח זמן בקניות מאד יעריכו את ה”ויתור” שלך, וסביר להניח שיתגמלו אותך בתשר נדיב בסוף הסיור. בדוק.